מכתב מרבי יעקב יצחק רבינוביץ האדמו"ר הראשון בשושלת ביאלה, לבנו האדמו"ר רבי ירחמיאל צבי, [1904].
מפרט: [1] גלוית דואר, 9X14 ס"מ. הכל הכתב בכתב יד קדשו ובחתימת ידו.
מאפיינים ייחודיים: מכתב נדיר, פרטי שכתב לבנו אותו הוא מכנה 'האברך המופלא'.
רקע: רבי יצחק יעקב רבינוביץ , נולד בשנת תר"ז [1846] לאביו רבי נתן דוד האדמו"ר משידלובצה, שהיה נכדו של 'היהודי הקדוש' מפשיסחא, חתנו של רבי יהושע מאוסטרובה מחבר 'תולדות אדם'. מילדותו ומנעוריו נודע בגדלותו ובצדקותו, ומסופר שכאשר הוא הגיע עם אביו לאדמו"ר בעל דברי חיים מצאנז, הוא קם לכבודו כשהוא עדיין ילד. לאחר פטירת חותנו בשנת תרל"ג, נתבקש למלא את מקומו כאדמו"ר, אולם הוא סרב, ורק בהפצרת האדמו"ר רבי יעקב אריה מרדמזין, זקן אדמו"רי פולין שהיה גם רבו, שתבע ממנו להנהיג עדה כי רצון שמים הוא, החל לכהן כהאדמו"ר הראשון בשושלת ביאלה, היו לו אלפי משפחות חסידים, והיה נערץ אצל כל גדולי החסידות בפולין. נפטר בשנת תרס"ה [1905] ונודע גם על שם ספרו 'דברי בינה'. בניו היו אף הם לאדמו"רים בכמה ערים בפולין. בנו הצעיר רבי ירחמיאל צבי, נולד בשנת תרל"ג והיה לאדמו"ר אחרי פטירת אביו, ונקרא האדמו"ר משדליץ, אולם נפטר כמחצית השנה בלבד אחרי אביו. האדמו"רים הנוכחיים לבית ביאלה הם צאצאיו.
מצב: טוב מאוד. סמני קיפול.
מכתב מאת הרה"ק רבי גרשון חנוך ליינר מראדזין אל רבי אברהם ב"ח [הופנברג] אב"ד וואסקיא [בע"ס קול ברמה ועקבי ברכה] בענין המצאת התכלת, חיבוריו בענין זה ומחירו של התכלת. ראדזין, תר"נ [1890].
מפרט : [1] דף. שתי שורות אחרונות בכתב יד האדמו"ר ובחתימת יד קדשו.
מאפיינים יחודיים: מתוך תשובת האדמו"ר נראה שהשואל שאל כמה שאלות בענין זה והאדמו"ר משיב לו שבקרוב יצא לאור ספר עין התכלת ושם ימצא "הכל מבואר היטב", כמו"כ הוא התעניין על עשיית הציצית בלילה ועל מחיר הפתילות וגם על כך משיב לו האדמו"ר. מעניין שהשואל היה רב ליטאי מובהק (תלמיד רבי אליעזר מטלז, הנצי"ב והגר"ח סולובייצ'יק ) ונראה שהוא חפץ לקנות פתיל תכלת.
רקע : הרה"ק מראדזין דמות מופלאה, גאון בתורה בנגלה ובנסתר, חכם מופלג, בקי ברפואות ובכל חכמה, צדיק ובעל ישועות. נולד בשנת תקצ"ט לאביו האדמו"ר רבי יעקב מאיז'ביצא בעל "בית יעקב" ובצעירותו התחנך בבית סבו מייסד השושלת רבי מרדכי יוסף ליינר בעל "מי השילוח" שהיה מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא. בהיותו בן כ"ב נבחר לרב בראדזין ובתקופה זו נאסר עקב הלשנה, אולם שוחרר לאחר זמן קצר, בשנת תרל"ח נתמנה לממלא מקום אביו באדמורו"ת איז'ביצא, הרחיב וביסס את החסידות ואלפים קיבלו את מרותו, אולם הוא עצמו סלד מכל גינונים חיצונים, סירב להתעטר בבגדי אדמו"ר ולהחזיק משב"ק צמוד על ידו. יצירתו הראשונה סדרי טהרות בו ליקט בגאונותו העצומה כל מימרות חז"ל על סדר טהרות וסידרם כדרך השקלא וטריא של הגמרא ומסביב פירוש רש"י ותוספות. עשתה רושם עצום ואין כמעט דומה לה בספרות הרבנית. הוא הדין לגבי צביעת החלזון שעורר הרה"ק מראדזין, בימים קדמונים ידעו את סוד הצביעה בתכלת מדם החלזון, מנהג זה פסק בתקופת הגאונים, מאחר שלא ידעו לזהות את החלזון ומאז לא חודש. תחילה ביסס הרה"ק מראדזין את הצורך לחזור אל התכלת ולקיים את צו התורה, לאחר מכן נסע לאיטליה וסייר באיים הרבים שבסביבה וכן ביקר במצפה התת ימי בנאפולי (ראה הקדמתו לספר פתיל תכלת) ובשובו הכריז כי זיהה את החלזון המקורי, הוא בעצמו עשה נסיונות כימיים שונים והצליח להוציא מהן דם כחול. בשנת תרמ"ט הוכנה היורה הראשונה וההצלחה היתה מלאה, בחנוכה של שנה זו צבעו את ציציותיהם י"ב אלפים מחסידי ראדזין, הצבע וסוד הגילוי נשמרו בכספת בבנק בוארשה ונשמר במסורת בשושלת ראדזין. הרה"ק מראדזין הוציא שלשה ספרים בענין זה, בספרו "שפוני טמוני חול" הוא מסביר את הרעיונות העקרוניים של התכלת, בספרו השני "פתיל תכלת" הוא מוסר על נסיונותיו המדעיים והכימיים להפקת התכלת ובספרו השלישי "עין התכלת" הוא משיב לטענות מתנגדיו.
מצב: טוב. כתמי זמן. קרעים זעירם בשוליים הלבנים. פינה בצד שמאל למטה משוקמת אמנותית ללא פגיעה בטקסט.
מכתב בכתב יד קדשו ובחתימתו של הצדיק רבי ישראל בער אודסר בעל הפתק המפורסם. מנהיגם המסתורי של הפלג המוכר והצבעוני בברסלב הנקרא 'נ נח נחמ נחמן מאומן' (על שם הפתק). מגדולי מנהיגי ברסלב בדורות האחרונים.
המכתב שלפנינו נשלח אל רעהו רבי יהודה לייב רוזנפלד (שהיה הראשון מאנ"ש בפולין שעסק בהדפסת ספרי רבינו). מכתב מלא באמונה פשוטה ללא שום חשבונות, כדרכה של ברסלב. וכה כותב ה'סבא' בעניין הנסיעה לאומן: "…ודע כי אין לי כסף על הוצאות, רק אני עושה את א פאס [-דרכון]" ה'סבא' מספר לידידו כי למען האמת אין לו כסף עבור הנסיעה (שבראשית המאה הקודמת עלתה הון רב, סכומים שלאדם עני כמו ה'סבא' לא הייתה כלל השגה בהם), אך ה'סבא' באמונתו
הפשוטה מכין לעצמו דרכון…
מופלאים הם גם גילויי האחווה והרעות בין שני החסידים, כדרכם של גדולי ברסלב. המכתב מלא בלשונות של אהבה וקירבה שאין בנמצא בין שני ידידים בשום חוג אחר: "אהובי", "חביבי", "יקירי", "נפשי ולבבי" וכאלו הרבה לשונות של אהבה וידידות.
רבי ישראל בער אודסר [תרמ"ו-תשנ"ה], ייסד זרם בחסידות ברסלב המבוסס על פתקא מן השמים שהתגלתה אליו. הוא נולד בטבריה למשפחה של חסידי קרלין, בילדותו מצא בגניזה את הספר "השתפכות הנפש", אולם הספר היה ללא כריכה והוא לא ידע מי המחבר. הוא התלהב מהספר, ולמד בו בקביעות, והפך להיות חסיד ברסלב. הוא התגורר בסמוך ובשכנות לרבי מרדכי חיים סלאנים, אשר קירבו ודאג לו לדירת מגורים למרות היותו שייך לזרם חסידי סלונים שהתנגדו לחסידות ברסלב. בהמשך עבר גם לירושלים כדי ללמוד שם מזקני חסידות ברסלב. במרוצת הזמן התקבצה סביבו חבורה של חסידים שלמדו אצלו. בסוף ימיו נתפרסם בעקבות מכתב מסתורי על פתק שהתגלה לו משמים ועליו חתום רבי נחמן מברסלב "נ נח נחמ נחמן מאומן", ועל שם המעשה מכונה על ידי חסידיו "בעל הפתק". לאחר פטירתו הקימו תלמידיו חברת הוצאה לאור הנקראת "קרן ר' ישראל דב אודסר" על שמו שמדפיסה ומפיצה את ספריו עם שאר ספרי חסידות ברסלב. בשנת תשנ"ט התאגדו כמה מחסידיו והקימו על שמו את היישוב אבי הנחל במזרח גוש עציון על גבול מדבר יהודה. ספריו: אב"י הנחל; כתבי רבי ישראל; ליקוטי אמונה; ישראל סבא; שמע ישראל; ושיחות מתוך חיי הסבא.
[1] דף נייר כפול, 13X14 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול.
מכתב בכתב יד קדשו ובחתימתו של הצדיק רבי ישראל בער אודסר בעל הפתק המפורסם. מנהיגם המסתורי של הפלג המוכר והצבעוני בברסלב הנקרא 'נ נח נחמ נחמן מאומן' (על שם הפתק). מגדולי מנהיגי ברסלב בדורות האחרונים.
במכתב שלפנינו אין מופיעה שנת הכתיבה והוא נשלח בערב ראש השנה אל תלמידיו – חסידי ברסלב. מהמכתב אנו נוכחים לדעת כי ה'סבא' לקה בלבו והיה במצב מסוכן: "אני חולה מאוד… ורוקק דם בכל יום.. מוטל על ערש דוי בבית החולים ביסורים". אך עיקר כאבו של הסבא אינו על ייסוריו הגופניים, הוא מצטער על מה שעובר על חסידי ברסלב, שכידוע היו נרדפים מאוד: "וא"א לכם לתאר גודל צערי ועגמת נפשי… על מה שעובר עלינו (על חסידי ברסלב)". דבר נוסף המטריד את הסבא, אינו עצם שהייתו בבית החולים במצב מסוכן, אלא שאינו יכול להיות עם הקיבוץ הקדוש בראש השנה: "עתה בימים קדושים כאלו סמוך מאוד לראש השנה הק' אשר כבר היה לי הכנה גדולה לנסוע אצלכם… אני צריך להיות… בבית החולים".
הסבא מעתיר מברכותיו: "ממני ידידכם ואוהבכם באמת בכל לב ונפש… ומברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומבורכה בישועות ונחמות וכל טוב, ישראל בער ברסלבר".
רבי ישראל בער אודסר [תרמ"ו-תשנ"ה], ייסד זרם בחסידות ברסלב המבוסס על פתקא מן השמים שהתגלתה אליו. הוא נולד בטבריה למשפחה של חסידי קרלין, בילדותו מצא בגניזה את הספר "השתפכות הנפש", אולם הספר היה ללא כריכה והוא לא ידע מי המחבר. הוא התלהב מהספר, ולמד בו בקביעות, והפך להיות חסיד ברסלב. הוא התגורר בסמוך ובשכנות לרבי מרדכי חיים סלאנים, אשר קירבו ודאג לו לדירת מגורים למרות היותו שייך לזרם חסידי סלונים שהתנגדו לחסידות ברסלב. בהמשך עבר גם לירושלים כדי ללמוד שם מזקני חסידות ברסלב. במרוצת הזמן התקבצה סביבו חבורה של חסידים שלמדו אצלו. בסוף ימיו נתפרסם בעקבות מכתב מסתורי על פתק שהתגלה לו משמים ועליו חתום רבי נחמן מברסלב "נ נח נחמ נחמן מאומן", ועל שם המעשה מכונה על ידי חסידיו "בעל הפתק". לאחר פטירתו הקימו תלמידיו חברת הוצאה לאור הנקראת "קרן ר' ישראל דב אודסר" על שמו שמדפיסה ומפיצה את ספריו עם שאר ספרי חסידות ברסלב. בשנת תשנ"ט התאגדו כמה מחסידיו והקימו על שמו את היישוב אבי הנחל במזרח גוש עציון על גבול מדבר יהודה. ספריו: אב"י הנחל; כתבי רבי ישראל; ליקוטי אמונה; ישראל סבא; שמע ישראל; ושיחות מתוך חיי הסבא.
[1] דף נייר, 22 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן.
* מכתב מאת האדמו"ר ישראל פרידמן מצורטקוב . איידלסהיים, תרפ"ו [1926].
מפרט: [1] דף, נייר. 14X22 ס"מ. המכתב נחתם בחתימת ידו של האדמו"ר: "ישראל במוה דוד משה זצ"ל".
רקע: האדמו"ר רבי ישראל פרידמן (1854-1933) היה בנו, יד ימינו וממשיך דרכו של רבי דוד משה האדמו"ר הראשון מצורטקוב, ונקרא על שם סבו רבי ישראל מרוזין. בשנת תרס"ד (1903) החל לכהן כאדמו"ר לאחר פטירת אביו, והיה בן מייסדי "הסתדרות החרדים" בטשרנוביץ, שבהמשך השתלבה בתוככי אגודת ישראל, שנוסדה אז, והיה חבר מועצגה"ת של אגודת ישראל והשתתף בכינוסיה, אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לוינה. ובין תלמידיו המבוהקים המהר"ם שפירא מלובלין ועוד, והיה מהתומכים הגדולים לעלות לארץ ישראל.
מצב: טוב מאוד. סימני קיפול.
* מכתב תודה לתורמים בחתמת האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, תל אביב, תרצ"ח [1937].
מפרט: [1] דף, נייר רשמי. 22X29 ס"מ. המכתב נחתם בחתימת ידו של האדמו"ר: "ישראל במוה מרדכי פייבש". במכתב אישור קבלת תרומה מיהודי שיקאגו, וברכות לתורמים.
רקע: האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, (1857-1948) האדמו"ר השני לחסידות הוסיאטין, וממשיך דרכו של אביו רבי מרדכי שרגא פייביש, ונקרא ע"ש סבו רבי ישראל פרידמן שנפטר שבע שנים קודם לכן, עם פרוץ מלחמת העולם השניה עקר האדמו"ר לתל אביב יחד עם קבוצה גדולה מחסידיו, להם אמר, "צריך לברוח בנעלי בית". והשתתף בתפילה שנערכה בשנת תש"ב כשעלה החשש שהצורר הנאצי יגיע לארה"ק, ונפטר בכסלו תש"ט, ונקבר ע"פ צוואתו בטבריה, כשחתנו רבי יעקב פרידמן המשיך באדמו"רותו.
מצב: טוב, סימני קיפול, מעט כתמים.
"שנה טובה ומתוקה ייכתב ויחתם לחיים בספרם של צדיקים ואך טוב וחסד וברכה וחיים ועושר וכבוד יסובבוהו ויזכה לעשות צדקה וחסד מתוך נחת ורחבה עד ביאת ינון" (מברכות הרה"ק מיאשליסק במכתב שלפנינו)
מכתב ארוך ומטלטל, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אפרים דוד הלברשטאם אב"ד יאשליסק בנו של האדמו"ר הרה"ק רבי יחיאל נתן מברדיוב וחתן דודו רבי מנחם מנדל מפריסטיק.
המכתב המטלטל שלפנינו אינו מתוארך אך נשלח מאירופה ככל הנראה סמוך לפרוץ השואה. במכתבו מספר הרבי על ניסיונותיו להיחלץ מעמק הבכא, ממש כארי בסוגר, הרבי מתאר את מצבו הנורא: "תדע נא אהובי אשר עוד לא טעמתי טעם מר ודוחק כמו עתה ממשות רעב וחוסר כל". הרבי ממשיך בתיאור ניסיונות ההימלטות שלו: "וכבר ניסיתי בכמה אופנים להימלט מכאן… ולעת עתה אין לאל ידי בשום אופן לברוח מכאן… ואנוכי נע ונד… ואין מוצא ה' ירחם" הרבי ממשיך ומתחנן: "ונא לבל לשכוח לעשות בכל יכלתך… תראה להם את מכתבי ותחפשו עצה". ניסיונות ההימלטות לא צלחו והרה"ק רבי אפרים דוד נספה בשואה עם זוגתו ותשעת ילדיהם.
הרבי בשברון לבו מברך במכתבו ברכות נדירות: "שנה טובה ומתוקה ייכתב וייחתם לחיים בספרם של צדיקים ואך טוב וחסד וברכה וחיים ועושר וכבוד יסובבוהו ויזכה לעשות צדקה וחסד מתוך נחת ורחבה עד ביאת ינון… מברכו בכוח"ט ובישועה בכל עניינים לטובה… הק' אפרים דוד הלברשטאם".
הרה"ק רבי אפרים דוד הלברשטאם [תרמ"ה-תש"ב], שימש כרב ואדמו"ר ביאשליסק ומישלניץ. רבי אפרים דוד נולד לאביו האדמו"ר רבי יחיאל נתן מבברדיוב (בנו של האדמו"ר רבי משה הלברשטאם מבברדיוב, בנו של האדמו"ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, בנו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז, בעל הדברי חיים). רבי אפרים דוד נולד בצאנז והתמנה לרבה של יאשליסק. אחד מתלמידיו המפורסמים הוא האדמו"ר רבי יענק'לה לייזער מפשעוורסק, אשר למד אצלו יורה-דעה והוסמך על-ידו להוראה. מרבו זה קיבל ר' יענק'לה גם עובדות והנהגות מצאצאי בית צאנז לענפיהם, והיה מספר אותם תדיר בשולחנותיו הטהורים.
[1] דף נייר, כ 28 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי משובץ, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו.
מצב טוב. סימני קיפול, קרעים בקיפולים ובשוליים עם פגיעה קלה ב-3 אותיות.
מכתב מאת רבי מרדכי רוקח מבילוגרייא. [תש"ה-תש"י בערך].
מפרט: [1] דף נייר. 20X21 ס"מ. 14 שורות בכתב ידו בחתימתו ובחותמתו.
תוכן: המכתב נשלח לחברי הרבנות הראשית בתל אביב, אודות סיוע במציאת עבודה לתלמיד חכם ניצול השואה, ש'עברו עליו כמה הפרתקאי' ומציע לקחתו לעבודה בכשרות שהוא בעל כשרון ומסוגל אליה.
רקע: רבי מרדכי רוקח נולד בעיר בעלז, לאביו האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח מבעלז. בצעירותו הוכתר כרבה של בילגורייא. בשנות השואה נדד ממקום למקום, עד שהצטרף לאחיו רבי אהרן רוקח האדמו"ר מבעלזא. בשנת תש"ג הגיע עם אחיו להונגריה, שהה בבודפשט, וכשנודע להם שהגסטפאו עוקב אחריהם ודורש מממשלת הונגריה להסגירם, הם ברחו בניסי נסים עד להגעתם לארץ הקודש. אחרי שנודע לו שאשתו וילדיו נעקדו בשואה, נישא בשנית. בנו היחיד הוא האדמו"ר מבעלז הנוכחי.
מצב: טוב. קרעים בשוליים ללא חסרון טקסט. מעט כתמים וקיפולים.
"אין לי עוד כלי כתיבה, ע"כ אקצר כעת" – מכתב משפחתי נדיר ומעניין (כ-26 מילים) בכתב יד קדשו ובחתימתו של ראש גולת אריאל האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר בעל 'אמרי אמת' מגור. נשלח אל בנו הצדיק הפלאי הרה"ק איצ'ה שסיפורים פלאיים על חריפותו ורוח קדשו סופרו מפה לאוזן בפולין ועד היום הם נלחשים בין זקני החסידים. כבמרבית מכתבי האמרי אמת לא מופיע תאריך על המכתב שלפנינו, אך הוא נכתב לפני שנת תרצ"ה [1935].
במכתב דורש האדמו"ר בשלום בנו יצחק (נפטר בדמי ימיו, בהיותו כבן מ"ז שנים בלבד), בתו אסתר, ובניהם – נכדיו, וחותם 'אביכם הדו"ש [-דורש שלומכם] א"מ אלטר'. לאחר החתימה הוסיף האדמו"ר בכתב ידו 'אין לי עוד כלי כתיבה, ע"כ [-על כן] אקצר כעת'. בשולי המכתב הוסיף חתנו – הרה"ח רבי יצחק מאיר לוין "גם אני דו"ש כולכם, ונזכה לראותכם מתוך כט"ס [-כל טוב סלה], גיסכם יצחק מאיר לעווין".
מעניינת העובדה שאחד מגדולי האדמו"רים שבכל הדורות, .. (-היו שאמדו את מספר חסידיו לפני השואה, למעל מאה אלף חסידים!) כותב כי יש לו חסרון בכלי כתיבה…
האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר [תרכ"ו-תש"ח] , האדמו"ר השלישי בשושלת גור, וממנהיגי היהדות החרדית. הוא מכונה על שם ספרו בעל ה'אמרי אמת'. רבי אברהם מרדכי היה בנו בכורו של ה'שפת אמת', ובימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה והייתה לחסידות הגדולה בעולם, ישנם המעריכים את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. האדמו"ר היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה. השפעתו הייתה רחבה מאוד, אף מעבר לקהל חסידיו הענק. בשנות השואה נהרגו רוב חסידיו וצאצאיו, אך האדמו"ר ניצל ועלה לירושלים, שם כונן מחדש את חסידות גור. שלושת בניו שניצלו מהשואה כיהנו בזה אחר זה כאדמו"רים: ה'בית ישראל', ה'לב שמחה' וה'פני מנחם'.
הצדיק הפלאי הרה"ק רבי יצחק [נפטר תרצ"ה], בן האמרי אמת , וחתן הרב ברוך קמינר (גיסו של ה"שפת אמת"). נספר רק סיפור אחד המאפיין את חריפותו ויש שיאמרו את רוח קדשו של הרה"ק איצ'ה: ברכבות של פולין הסתובבו באורח קבוע כייסים. שיטתם הייתה לחתוך בסכין חדה את כיס הבגד ולשלוף את הכסף הטמון שם. הרבה יהודים עשירים ניזוקו מכך. פעם עלה הרה"ק איצ'ה לרכבת כאשר כל כיסיו תפוחים. הכייסים בראותם יהודי נשוא פנים בעל כיסים תפוחים עטו עליו מכל צדדיו וארבעה מהם חתכו ביחד את כיסיו הרבים ובכל הרכבת החלו להתעופף גזירי נייר טואלט שרבי איצ'ה טמן בכיסיו – כפח לכייסים. כעבור תקופה קצרה הוצרך יהודי עשיר לנסוע ברכבת בערב שבת כאשר באמתחתו סכום עתק, העשיר חשש מהכייסים אך זה היה מצב של אין ברירה והוא עלה לרכבת בחששות רבים. להפתעתו, במשך הנסיעה הוא שומע את הכייסים לוחשים אחד לשני בהצביעם על העשיר "זהירות! זה בטח שוב היהודי עם נייר הטואלט שבא ללעוג לנו" והניחוהו לנפשו.
רבי יצחק מאיר הכהן לוין [תרנ"ג-תשל"א] , בנו של הגאון רבי צבי חנוך הכהן לוין הרב מבנדין (פולין). ר' איצ'ה מאיר – כפי שכונה בחיבה – היה בן בתו של האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת', והוא נישא לבת דודתו דבורה מאטיל, בתו של ה'אמרי אמת'. הרי"מ לוין היה מנהיג אגודת ישראל, חבר הכנסת ושר הסעד הראשון בממשלת ישראל, והיה מחותמי מגילת העצמאות.
[1] דף נייר, כתוב בעיפרון. 13.5×20 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול, כתמי זמן. הדף עבר שיקום אמנותי ללא פגיעה בטקסט. מספר אותיות דהויות.
"…תוושעו בתשועת עולמים ותתברכו ממעון הברכות… ברכות וישועות ימלאו כל בקשותיהם לטובה…" (מברכות הרבי במכתב)
מכתב זעקה נואשת לעזרה על סיפה של השואה, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הצדיק הנשגב בעל המופת האדמו"ר רבי יחזקיה פיש ממאטעסאלקא. תרצ"ט [1939]. מכתבי האדמו"ר נדירים ביותר.
במכתבו המזעזע שלפנינו שנשלח אל יהדות אמריקה ממטסלקה שבהונגריה, מתנה הרבי הקדוש את מצב היהדות באירופה. הרבי משתמש ברמזים, בעקבות הצנזורה שלדברי הרבי העלימה את מכתבו הקודם. מהמכתב ניתן לראות כי כביכול הרבי מוותר על חייו שלו בבחינת "מוטב ייכנס החץ בי", ועיקר תחינתו לפעול עבור הצלת שני בניו.
וכה כותב הרבי במכתבו המזעזע: " אדונים נכבדים! מעולם לא העמסתי על שום אדם בכאלה, אכן ידוע מעמדנו זה אשר אין יוצא ואין בא מחמת חמת המציק… בני חביבי ה"ה הרב מוה"ר אליעזר שליט"א… וגם אחיו הקטן הבחור החשוב מאוד נעלה… לקיים בהם מצוות פדיון שבויים (ההדגשה במקור)… כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא… קצר המצע מהשתרע לבאר ולתאר הלחץ זו הדחק… שתים שהן הרבה ובאים כאחת". זעקתו לא נותרה ללא מענה ושני בניו ניצלו מהתופת. הרבי מסיים את מכתבו בברכות: "תוושעו בתשועת עולמים ותתברכו ממעון הברכות… ברכות וישועות ימלאו כל בקשותים לטובה"
האדמו"ר רבי יחזקיה פיש ממאטעסאלקא [תרמ"ה-תש"ד], בנו של האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן ישעיהו פיש מהאדאס, בעל 'פרח מטה אהרן' ו'קדושת אהרן', מנכדי רבי יעקב פיש מקאלוב (איש סודו של מהרי"א מקאלוב), שנתברך על ידי הבעש"ט באריכות ימים וחי 113 שנים. משפחת פיש היתה מאבות החסידות בהונגריה במשך דורות. רבי יחזקיה פיש היה גדול מאוד בתורה בנגלה ובנסתר. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ח, החלו לנהור אליו יהודים רבים לעצות ולברכות ושמו נתפרסם בעולם. הוא הקים בעירו ישיבה חשובה, ולימד תלמידים רבים. היה כל חייו מדוכא ביסורים. בשנת תש"ד נשלח עם בני קהלתו לאושוויץ וכל הדרך עודד את רוחם לקדש שם שמים באהבה, ולפני כניסתו לתאי הגזים אמר וידוי בהתלהבות, הי"ד. (אנצי' לחסידות, ב', עמ' קפט; אוצר הרבנים 9117). בנו, רבי אליעזר פיש אב"ד מאטעסאלקא, ניצל מהשואה והיגר לברוקלין, ניו-יורק, בה נתפרסם כאדמו"ר מהאדאס, בעל "נועם שיח".
[1] גלוית דואר, כתובה משני צדיה. כ 10X15 ס"מ. הגלויה נושאת את לוגו האדמו"ר, מבוילת וחתומה, וכולה בכתב יד קדשו ובחתימתו של הרבי.
מצב טוב. סימני קיפול.
מכתב נשיאות כולל זיבנבירגן וסילאדי, בחתימת האדמו"ר רבי יחזקאל פנט מדעעש ואחיו האדמו"ר רבי יצחק יחיאל פנט. דעעש, תרפ"ב [1922].
מפרט: [1] דף, נייר רשמי מודפס בצבע כחול, כתוב משני צדדיו.
תוכן: מכתב רשמי ארוך עם פירוט מדוקדק של סכומי כסף, בחתימת יד נשיאי הכולל, ובהם, האדמו"ר רבי יחזקאל פנט, ורבי יצחק יחיאל פנט שהוסיף גם את חותמתו.
רקע: האדמו"ר רבי יחזקאל פנט מדעעש, נולד בשנת תרכ"ג לאביו האדמו"ר רבי משה מדעעש, מגיל צעיר ביותר כיהן כרב בכמה קהילות. לאחר פטירת אביו, בשנת תרס"ג, מילא מקומו כרב ואדמו"ר בדעעש, נפטר בשנת תר"ץ, קונטרס הספד עליו בשם 'קול בוכים' נדפס בדעעש בשנת תר"ץ, דברי תורתו נדפסו בספר כנסת יחזקאל. אודותיו: אלפסי, חסידות ב קעד-קעה. רבי יצחק יחיאל פנט מדעעש, נולד בשנת תרכ"ג לאביו האדמו"ר רבי משה מדעש, למד בישיבה אצל סבו רבי מנחם מנדל, כל ימיו ישב בדעעש, לאחר פטירת אביו מילא מקומו אחיו רבי יחזקאל כאדמו"ר, אולם גם הוא כיהן כאדמו"ר נוסף לתפקידו כנשיא כולל 'אהבת ציון' זיבנבירגן. נפטר בשנת ת"ש. אודותיו: אלפסי, חסידות ב, תח.
מצב: טוב. קרעים זעירים.
"חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ – גַּ֥ם כִּי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה" (משלי כב, ו)
טופס רשמי של ישיבת 'תורה ויראה' (הפלג הקיצוני ביותר ביהדות החרדית), בחתימת יד קדשו של האדמו"ר הראשון מתולדות אהרון הרה"ק רבי אברהם יצחק הכהן קאהן. ירושלם, ל' ניסן תשט"ז [1956]. בטופס זה רושם הרבי לישיבה קטנה את בנו בכורו רבי שמואל יעקב קאהן, מי שלימים יהיה לאדמו"ר מ'תולדות אברהם יצחק' ולרבם של אלפי חסידים.
הרבי, שבעת כתיבת הטופס שלפנינו כיהן כבר כעשר שנים כאדמו"ר לאלפי חסידים ובכל זאת, בענוותנותו הרבה, הוא מתחייב כאחד האדם, בעצם חתימת יד קדשו לשמור על בנו "שימלא אחרי כל הסדרים והתקנות של הישיבה"; "ועלי לבוא בדברים לפחות פעם בחודש עם ההנהלה בנוגע להנהגתו". כמו כן מתחייב הרבי לשלם מדי חודש סכום של 2 לא"י כשכר לימוד. בשולי המסמך מופיעה החלטתו של הבוחן לאיזו כיתה מתאים הנער שמואל יעקב בן ה-12.5 (כיתה ז', בה המלמד הוא ר' לוי רבינוביץ', הלה הוא הגאון הנודע בעל 'מעדני השולחן').
במכתב מופיעים פרטים חשובים בביוגרפיה של האדמו"רים מתולדות אהרן ובנו האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק: כגון, מקום מגורי הרבי (רחוב ברמן אצל מא"ש); בתי החינוך בהם למד הרבי בצעירותו (ת"ת תולדות אהרן וישיבה קטנה תורה ויראה); מוריו של הרבי (בכיתה הגבוהה בת"ת תולדות אהרן – ר' שמעון עוזר ווייס ובשנתו הראשונה בישיבה קטנה – בעל מעדני השולחן); איזו מסכת למד (פסחים) ועוד ועוד. אך בעיקר ניתן ללמוד מהמסמך כי בנוגע לחינוך הבנים אין לעשות קיצורי דרך – והרבי דורש מעצמו כנדרש מפשוטי העם ואינו נותן לשנות כהוא זה מחמת מעמדו, אפילו בנושאים פורמליים!
[1] דף נייר, 26X19 ס"מ. נייר רשמי.
מצב טוב-טוב מאוד: סימני קיפול. נקבי תיוק. כתמי זמן.
מכתב ארוך (למעלה ממאה מילים) על גבי נייר מכתבים רשמי, כולו בכתב יד קדשו ובחתימת יד קדשו של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ, אל שאר בשרו האדמו"ר רבי יעקב פרידמאן מהוסיאטין. המכתב כולו מלא בברכות לשנה טובה.
במכתב אין מופיעים שנת או חודש הכתיבה, אך הוא נכתב בערב ראש השנה, כמופיע בראש המכתב: "יום ד' לסדר ובחרת בחיים" (מפרשת ניצבים, החלה תמיד סמוך לראש השנה). וכפי שניתן להיווכח גם מאופי הברכות שעיקרן איחולים לקראת השנה החדשה.
במכתב שלפנינו ניתן לנשום אוויר פסגות, מסוד שיח שרפי קודש של שני בני הדודים האדמו"רים בממלכת רוז'ין – החצר החסידית המלכותית, וצאצאי הרה"ק מרוז'ין שגדולי דורו היו כפופים למרותו, והיה נקרא 'מלך ישראל'.
וכה כותב הרבי בין היתר: "באור פני מלך חיים ושפע שפע קודש". הרבי מקופיטשניץ פונה אל בן דודו הרבי מהוסיאטין בכינוי "פני מלך", הנקשר עם גינוני המלכות בחצר רוז'ין (למרות שרבי יעקב עצמו, בניגוד לאדמו"רי רוז'ין, נהג בפשטות יתירה). נציין כי הרבי כותב באורח נדיר, את המילה "שפע" פעמיים! (דבר בעל משמעות מיוחדת בקרב החסידים). הרבי מוסיף ומברך במכתבו באופן יוצא מן הכלל: "…מעמקי לבבי ונפשי את ברכתי לכ"ק שליט"א ולכל בית קדשו… לשנה טובה ומתוקה, יכתב ויחתם לחיים בספרם של צדיקים גמורים, לחיים טובים של שלום".
האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל [תרמ"ח-תשכ"ז], היה האדמו"ר השני של חסידות קופיטשניץ. נולד בהוסיאטין לרבי יצחק מאיר העשיל אבי חסידות קופיטשניץ, ולגיטל בתו של רבי מרדכי שרגא פרידמן, אבי חסידות הוסיאטין. באלול תרס"ט נישא לשרה ברכה בת דודו רבי משה מרדכי השיל, האדמו"ר ממז'יבוז'-וורשה, בנו של רבי אברהם יהושע העשיל ממז'יבוז'. לאחר נישואיו התגורר תקופה קצרה בוורשה, שם התוודע לאדמו"רי פולין. לאחר מכן חזר לקופיטשניץ. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח עם אביו ומשפחתו לווינה, שם סייע במלאכת הארגון והסיוע להמוני הפליטים. לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו מונה לממלא מקומו באדמו"רות. לאחר האנשלוס עזב את וינה ונסע לארצות הברית בה הקים בשנת תרצ"ט את חצרו. והיה מהדמויות החשובות ביותר בארה"ב. סיפורים רבים מסופרים אדות אישיותו המיוחדת ורחמיו על כל יהודי. מקום ציונו בבית העלמין העתיק בטבריה סמוך לדודו הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זיע"א. נכדו ממלא מקומו נחשב כיום לזקן אדמו"רי רוז'ין.
האדמו"ר רבי יעקב פרידמן [תרל"ט-תשי"ז], היה האדמו"ר מהוסיאטין בין השנים תש"ט-תשי"ז. הוא נולד בבוהוש שברומניה לרבי יצחק פרידמן, מייסד חסידות בוהוש, בנו של הרב שלום יוסף פרידמן, ונכדו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין מייסד שושלת בית רוז'ין, שהיה נינו של המגיד ממזריטש. מצד סבתו (אם אביו) היה צאצא של הרב יחיאל מיכל מזלוטשוב, הרב אברהם יהושע השיל מאפטא ועוד. מצד אמו היה צאצא של הרב מנחם מנדל הגר מקוסוב, הרב משה לייב מסאסוב ואדמו"רים נוספים. נקרא בשם "יעקב" מאחר שנולד במוצאי שבת פרשת תולדות, בה מסופר על הולדת יעקב. עוד בהיותו פעוט שודך עם קרובת משפחתו (בת דודה שנייה), חיה שרה רחל, בתו של רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין. החל מנישואיו ועד לפטירת חותנו (במשך כ-54 שנים), חי ופעל בסמיכות אליו. עם פטירת חותנו בחנוכה תש"ט (1949) מילא את מקומו על פי צוואתו.
[1] דף נייר, 21 ס"מ. נייר מכתבים רשמי כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר מקופיטשניץ.
מצב טוב מאוד. נקבי תיוק סימני קיפול.
מכתב חשוב מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון, מליובאוויטש.
מפרט: [1] דף נייר רשמי. 21X23 ס"מ. נכתב במכונת כתיבה עם תיקונים בכתב יד קדשו ובחתימתו בתאריך כ"ד תמוז, תשט"ז [1956].
תוכן: המאבק על נסיעת אניות ישראליות בשבת, הוא מאבק איתנים שניהל הרבי מליובאוויטש בשנות ה-50 וה-60, על מנת לעורר דעת הקהל לאיסור הנסיעה באניות ישראליות בבעלות יהודית הנוסעות בשבת קודש תוך כדי חילול שבת. בכדי לנסות למנוע מחברת הספנות הישראלית 'צים', להמשיך את ההפלגות תוך הטעיית הציבור, היו שטענו שאין בהפעלת האוניה חילול שבת, וחברת צים אף פרסמה חוות דעת מפורטת של מהנדס, שהסביר שאין צורך בחילול שבת עבור הפלגת האוניה, כיוון שהכל נעשה על ידי מכונות באופן אוטומטי. במכתב חשוב זה שלפנינו פורס הרבי מליובאוויטש את משנתו הסדורה בנושא, (תוך שהוא מסתמך על הידע הרב שלו בהנדסת אוניות מלימודיו בצרפת), ומשיב על טענות אלו, ומוכיח שהן שקר והטעייה, וכותב בין היתר: "שאי אפשר שתתנהג אני' באופן אוטומטי במשך מעת לעת מבלי התערב ידי אדם". עוד טענו, שיש פיקוח נפש בעצירת האוניות, שתגרום נזק כספי למדינה, ועלולה להביא לנזק ביטחוני, על כך משיב הרבי מליובאוויטש במכתב שלפנינו, שהנזק הגדול ביותר הוא חילול שבת "שהוא בדוגמת המכבה שרפה בנפט", ומלבד זאת אם נתחשב בטענה זו, צריכים להתיר גם פתיחת בתי חרושת בארץ ישראל בשבת וכדומה (חלילה). לקראת סוף שנות ה-60, כאשר הפלגה באניות נוסעים הפכה לדבר נדיר, ובמקומה התפשטה הנסיעה במטוסים, שככה הסערה אט אט.
מאפיינים ייחודיים: המכתב שלפנינו ממוען אל הרב ד"ר צבי הרכבי, והוא המשך לסיפור מעניין. בחורף תשט"ז הגיעו רעייתו ובנו של הרכבי לניו יורק, והתכוונו לחזור באוניה לארץ ישראל, כאשר נודע הדבר לרבי מליובאוויטש פנה אליהם בהודעה שיממן נסיעתם ארצה באוירון, למרות העלויות הגבוהות. הדבר התפרסם בעיתונות התקופה והיכה גלים.
רקע: האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון [תרס"ב-תשנ"ד, 1902-1994]. השביעי בשושלת אדמור"י ליובאוויטש, ומהגדולים שבאדמור"י הדור האחרון. נודע כגאון מופלג בנגלה ובנסתר וכבעל זיכרון נדיר. מלבד גדלותו בתורה היה מלומד אף בהשכלה כללית. בשנת 1933 עבר לפריז, שם סיים לימודי הנדסת חשמל בבית הספר .E.S.T.P להשכלה גבוהה בעבודות ציבוריות. ואף קיבל תואר מהנדס חשמל.
מצב: טוב מאוד. סימני קיפול, כתמי זמן.
דף מוקלד במכונת כתיבה (בשילוב כתב יד המקובל רא"ז מרגליות) וכרוך בכריכת חצי עור מהודרת, הדף שלפנינו מכיל תגלית היסטורית בלתי ידועה – כתב-ההכתרה ההיסטורי של האדמו"ר רבי יואל'יש טייטלבוים מסאטמר, לראב"ד (!) העדה החרדית בירושלים. חתומים בדפוס: "טובי קהל עדת ה' מקהלות האשכנזים אשר בירושלים עיה"ק תובב"א". סיון, תשי"ג [1953]. פריט היסטורי נדיר ומקודש.
עיקר נוסח כתב ההכתרה:
"נזר ועטרה, לראש גבר בכולא, על ישראל הדרתו, פאר דורנו ועטרת תפארתנו, מגזע קדושים וטהורים קדוש יאמר לו. אדונינו מורנו ורבנו מרן י ו א ל ט י י ט ל ב ו י ם שליט"א, להיות לראשנו עטרת, ומעתה בשם ר ב ו א ב ב י ת ד י ן לכל מקהלות האשכנזים בעיר הקודש ירושלם יקרא, בימיו ובימינו תוושע היהדות החרדית". בשולי כתב-ההכתרה הוסיף המקובל הירושלמי רבי אשר זעליג מרגליות משפט ארוך בכתב יד קדשו, בו הוא חורז באומנות מיוחדת, את שמותיהם של רבני סיגוט – אבותיו של רבי יואל'יש: "ובשמי מרום ששון ושמחה, כי 'ישמח משה ובנו' במתנת חלקו. וגיל יגיל 'יטב לב'. ו'קדושת יום טוב' אומר מקודש מקודש. על 'ויואל' משה לשבת על כסא הרבנות בירושלם קרתא דשופרייא. באוירא דכיא. וחיי נש
מות אויר ארצה". לצד התוספת בכתב ידו, הוסיף הגרא"ז מרגליות סימון-הוראה כי מקומה הנכון של התוספת הוא במרכז המכתב. אין ידוע אם בעקבות זאת הודפס המכתב מחדש כולל התוספת, או שהתוספת נשארה בכתב-יד בלבד.
כתב ההכתרה שלפנינו נכתב עובר לפטירתו של הגאב"ד הקודם רבי זליג ראובן בנגיס שנפטר בז' בסיוון בשנה זו. לא רבים יודעים זאת, אך רבי יואלי'ש אכן קיבל על עצמו את המינוי והוא נשא על שכמו מלבד את תפקיד 'נשיא העדה החרדית' בו הוכתר שנתיים קודם לכן – גם את תפקיד 'גאב"ד העדה החרדית' על מקומו של הגרז"ר בנגיס. תפקיד בו הוא הוכתר בכתב ההכתרה שלפנינו. (ראה הרחבה אודות הפריט והתקופה באתר ווינרס).
[1] דף נייר, 28X23 ס"מ. מוקלד במכונת כתיבה ובשוליו 3 שורות בכתב-יד המקובל רא"ז מרגליות. מצדו השני של כתב-ההכתרה מנשר מודפס קדום של העדה החרדית.
מצב טוב-טוב מאוד. כתמי זמן מעטים ושיקום אמנותי קל בשוליים. כרוך בכריכת חצי עור ונייר שיש חדשה ומהודרת.
שלבי הכתרת רבי יואל טייטלבוים לגאב"ד עדה החרדית
השתלשלות כהונת רבני העדה החרדית
רבה הראשון של 'העדה' היה רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה ממייסדי 'העדה' בשנת תר"פ. בחורף תרצ"ב הגיע לא"י רבי יוסף צבי דושינסקי שכיהן אז כרבה של 'חוסט', לביקור. במהלך הביקור פגש את הרב זוננפלד, וכעבור כמה ימים נפטר הרב זוננפלד. מהפטירה שלחו עסקני 'העדה' מכתבים לכמה וכמה גדולים בחו"ל עם הצעה שיבואו לכהן אצלם. היו כבר אז קבוצה קטנה שהציעו את שמו של רבי יואל טייטלבוים שכיהן אז כרבה של קראלי, וכבר התפרסם בשיטתו הקנאית. ואכן בחודש אב תרצ"ב ביקר בארץ ושהה בירושלים, ואנשי שלומו השתדלו רבות למנות אותו כרב העדה. ברם רוב החברים העדיפו את רבי יוסף צבי דושינסקי, ובחודש טבת תרצ"ג שלחו לו כתב-הכתרה. רבי יוסף צבי נענה להזמנה ובחודש אלול עלה ירושלימה, והתקבל לרבה של 'העדה' שהיה תחת דגלה של 'אגודת ישראל', והיה רבה הרשמי של העיר מטעם ה'אגודה'. ולא עוד אלא בשנת תרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה שהתקיימה במרינבד, ונמנה כ'חבר' במועצת גדולי התורה. הרב כיהן כ'גאב"ד' עד לפטירתו בחודש תשרי תש"ט.
ברם כבר בשנת תרצ"ח עלה ארצה רבי זעליג ראובן בענגיס כדי לכהן בתור 'ראב"ד' העדה, ומיד נתכהן הרב בענגיס כממלא מקומו בתור 'גאב"ד', וכיהן עד לפטירתו בחודש סיון תשי"ג.
בינתיים הקבוצה הקנאית הלכה וגדלה, והם, למרבה הפלא, שבעוד בחייו של הרב בענגיס החלו עם מערכת לחצים כדי לשכנע את ר' יואל טייטלבוים, שמאז ניצל מהשואה וכיהן ברוב עוזו בברוקלין כרב ואדמו"ר מסאטמר, שיעלה ירושלימה ויקבל על עצמו את עול הרבנות.
כבר בשנת תשי"א המציאו תואר חדש במערכת הבית-דין, והוא תואר 'נשיא'. את כהונת הנשיאות עיטרו אותו בחודש אדר ב' תשכ"א, אף כי יישאר להתגורר בחו"ל, תוך סיכום שיבקר בירושלים אחת לשלוש שנים. בשורת התוארים הם מכהנים אותו 'גאון ישראל והדרה, לוחם מלחמת ה' במסירות נפש'. חותמים 'שבעה טובי העיר': ר' ברוך גרינפלד, ר' מאיר שרגא קליין, ר' אליהו נחום פרוש, ר' אברהם ראטה, ר' עמרם בלוי, ר' יעקב מאיר שכטר ור' אברהם יוחנן בלומנטל.
בהמשך הכתב מופיע מכתב מעניין של הרב בענגיס המסכים להעניק לאדמו"ר את עטרת הנשיאות של 'העדה' וכותב בתוך דבריו: "הנני מצטרף לטובה לבקשת ראשי עדתנו היקרים ולברך את מעכ"ת וכל החוסים בצלו והחונים על דגלו…" (קטלוג 'קדם' 75)
מאז ואילך ביקר בארץ רק ארבע פעמים. לראשונה ביקר בקיץ תשי"ב, חודשים אחדים לאחר ההכתרה. ממכתב שטרם פורסם אנו למדים שבביקור הזה נפגשו עמו כמה מראשי הנהלת 'העדה': ר' אליהו נחום פרוש, ר' עמרם בלוי ור' אברהם יוחנן בלומנטל, ובקשה בפיהם שנוסף לתואר 'נשיא' שיקבל על עצמו את התואר 'ממלא מקום' הגאב"ד, גם זה תואר שהומצא על-ידם. יש לשער שכוונתם הייתה, היות והרב בענגיס לא היה בקו הבריאות, על כן כדי להבטיח שהרבנות תעבור אליו בצורה חלקה, ללא עוררים.
תיכף לאחר חזרתו לברוקלין, הזכירו לו שלושה המזכירים הנ"ל, על פגישתם, ומבקשים הימנו אישור שיאשר בפה מלא את המינוי כ'סגן הגאב"ד'.
ואכן תיכף אחרי פטירתו של הרב בענגיס ז' בסיון תשי"ג שלחו לו כתב הכתרה
מצורף כאן שתי טיוטות של מכתבים שנשלחו אליו בתקופה זו. הראשון נשלח עוד בחודש סיון, בו הם מכתירים אותו 'כרב ואב בית דין', כשהם מציינים, ש'יעלה לציון ברינה, ומלך ביופיו תחזינה עינינו, ובוא יבוא ברינה אל המנוחה ואל הנחלה'. כאן יש לנו חידוש, לכאורה שהרבנות הייתה מותנית בעלייתו ירושלימה!
בעותק זה הוסיף הרב המקובל ר' אשר זעליג מרגליות הוספה: משפט בו הוא חורז באומנות מיוחדת, את שמות רבני סיגוט וספריהם
ממכתב אחר שטרם פורסם השיב האדמו"ר תשובה מעניינת לבקשה זו שיעלה ירושלימה:
תאריך המענה הוא ר"ח תמוז
למען אחי ורעי אדברה נא שלום, אהובים וברורים כולם, השי"ת יצליח דרכם ומפעלם, וינטלם ונשאם כימי עולם… ה"ה יקירי ירושלים, כל הכתוב לחיים, בתוך העדה החרדית, להקים ביעקב משכן העדות, ולהשים בישראל תורה וחסידות
בהמשך הוא מבכה את פטירת הרב בענגיס. וממשיך לספר על השיחה שהייתה לו עם שליח 'העדה' שהגיע אליו במיוחד, והוא בעצמו הבין שיתקשה לעזוב את מקומו שרק עתה החל להקים:
"והנה ראשית ראה הוא בעצמו את גודל היגיעה בהעמדת הת"ת והישיבה החשובה בקיבוץ חשוב מישראל על דרך ישראל סבא. ממש בלי הפרש מכ'מאה שערים' שבירושלים וסאקמער ושאר עיירות שמקדמת דנא, וידוע גדול סכנת הנפש החרפת פה, אשר בעוה"ר נטמעו כמה דורות… ות"ל ביסוד מצב קהלתנו נקוה להשי"ת שיוכלו עמוד בגדרי התורה והיראה.. והכול יודעים שבאם ח"ו אעזוב כעת באמצע עבודתי, אין מבוא שיתקיים, ובביטול עניין זה ח"ו מי יוכל לקבל עליו אחריות גדול של סכ"נ שלא ישתקעו ח"ו כשארי הדורות, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לבני עמי"
בהמשך הוא דוחה את רעיונם שיבוא ויבקר ירושלימה לעתים תכופות, מסיבת ריחוק המקום וקושי הנסיעה: "ואם תהיה הנסיעה לעתים רחוקות, מה יעשה ומה יפעל פעולה ראויה…".
מכתב ברכה כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין, אל גדול חסידיו הדיין המפורסם וחבר בית הדין הגדול רבי אליעזר יהודה ולדינברג. תל אביב, תשט"ו [1955].
הרבי מברך במכתב: "יהי נועם ה' עליו ויזכהו לשקוד על דלתות התוה"ק מתוך הרחבת הדעת ולא ימוש מעשות פרי הלולים". ברכה שכמובן התקיימה במלואה בהיות ה'ציץ אליעזר' אחד מחשובי הדיינים בארץ ובעולם, ו'פרי הילוליו' – סדרת הספרים החשובה ציץ אליעזר המהווים ספרי יסוד בפסיקת ההלכה. ('פרי הילולים' נוסף הוא כמובן בנו רבי שמחה בונים ולדינברג, שבניגוד לאביו שתמך בציונות, רבי שמחה בונים הפך להיות מגדולי הקנאים ורבם של חסידי סאטמר בירושלים).
הרב יעקב פרידמן [תרל"ט-תשי"ז, 1878-1956], בן הרה"ק רבי יצחק פרידמן מבוהוש, וחתן הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין שניהם מגדולי האדמורי"ם בדורם, וצאצא ישיר בן אחר בן להרה"ק מרוז'ין שגדולי דורו היו כפופים למרותו, והיה נקרא 'מלך ישראל'. ייסד עם קרוביו רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ' ורבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורה את ההסתדרות החסידית-ציונית 'חברת יישוב ארץ ישראל'. מצד סבתו (אם אביו) היה רבי יעקב צאצא של הרב יחיאל מיכל מזלוטשוב, הרב אברהם יהושע השיל מאפטא ועוד. מצד אמו היה צאצא של הרב מנחם מנדל הגר מקוסוב, הרב משה לייב מסאסוב ואדמו"רים נוספים. עוד בהיותו פעוט שודך עם קרובת משפחתו (בת דודה שנייה), חיה שרה רחל, בתו של רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין. החל מנישואיו ועד לפטירת חותנו (במשך כ-54 שנים), חי ופעל בסמיכות אליו. עם פטירת חותנו בחנוכה תש"ט (1949) מילא את מקומו על פי צוואתו.
[1] דף נייר, 21 ס"מ. נייר מכתבים רשמי, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר מהוסיאטין.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
מכתב חתום בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מסטריקוב. זגירש, תרפ"ד.
מפרט: [1] דף נייר. 22X21 ס"מ. חתימת יד קדשו בשתי שורות.
תוכן: המכתב מיועד לקהל החסידים, והאדמו"ר מבקש להשתדל לתת את תרומת החבר לאגודת ישראל, הוא מפרט את הסכום, ומציין שעל ידי זה יתקרב קץ הגאולה כשיהיו כל ישראל באגודה אחת.
רקע: האדמו"ר רבי מנחם מנדל לנדא, האדמו"ר הראשון לבית סטריקוב, היה בנו של האדמו"ר רבי דב בעריש מביאלה, ונכדו של רבי אברהם מטשכנוב. הוא התגורר בעיירה סטריקוב, ואחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לזגירש. היה מחשובי האדמורי"ם, מראשי אגודת ישראל, וממנהיגי היהדות החרדית בפולין. נפטר בשנת תרצ"ו.
מצב: טוב. סימני קיפול.
בהמשך לכתב ההכתרה שהוצג בפריט הקודם לפנינו מכתב ארוך המתפרש על פני שני דפים, מוקלד במכונת כתיבה, בחתימת ידו (המעניינת) של רבי אלי' נחום פרוש-גליקמן מראשי העדה החרדית. המכתב נכתב אל האדמו"ר רבי יואל'יש טיילבוים מסאטמר והוא מכיל חשיפות ותגליות היסטוריות בלתי ידועות עד לחשיפת המכתב שלפנינו. ירושלים, כסלו [תשי"ג].
במכתב שלפנינו (שנכתב מספר חדשים לאחר כתב-ההכתרה) כבר מכנים ראשי העדה החרדית את רבי יואל'יש מסאטמר בתואר "רב וגאב"ד עיה"ק ירושלם ת"ו", והם מתנים בפניו את מצבה העגום של העדה החרדית המכורסם מבית ומחוץ על ידי הציונים מחד ומאידך על ידי 'אגודת ישראל'. ראשי העדה תולים את כל זאת בכך שה"גאב"ד" יושב באמריקה ואין אימתו מוטלת על מהרסי היהדות בארץ ישראל. הם מדגישים שבפרט בעת הזאת, לאחר פטירת החזון איש, נשארה ארץ ישראל כספינה ללא קברניט וכולם מצפים שרבי יואל'יש יופיע בהדרתו על ארץ הקודש לשכון בתוכה לחלוטין – "הופעתו של מרן שליט"א בתוכנו היא איפה דרישת השעה וככל שיקדים רבינו – וראו כל בשר יחדיו כי יש מנהיג לבירה" והם חותמים את מכתבם: "יאריך רבנו שליט"א ימים ושנים על ממלכתו, יעלה להר הקודש לרעות את צאן מרעיתו". בשולי המכתב חתימת ידו המעניינת של רבי אלי' נחום פרוש-גליקמן הכותב לצד שמו את המילה "יהודי" [כלומר: לא ציוני]. בין הדברים כותבים ראשי העדה החרדית אודות הראב"ד רבי פנחס עפשטיין שנעלב מאחד המינויים שנעשו על דעתו של רבי יואל'יש, ומה דעת מרן הגרי"ז מבריסק על כך. מכתב היסטורי חשוב ובלתי ידוע. (ראה הרחבה אודות הפריט והתקופה באתר ווינרס).
[2] דפי נייר, 28X23 ס"מ. מוקלד במכונת כתיבה ובשוליו חתימה בכתב-יד. מצדם השני של הדפים, מנשר מודפס קדום של העדה החרדית.
מצב טוב-טוב מאוד. כתם זמן. כרוך בכריכת חצי עור ונייר שיש חדשה ומהודרת.
שלבי הכתרת רבי יואל טייטלבוים לגאב"ד עדה החרדית
השתלשלות כהונת רבני העדה החרדית
רבה הראשון של 'העדה' היה רבי יוסף חיים זוננפלד, שהיה ממייסדי 'העדה' בשנת תר"פ. בחורף תרצ"ב הגיע לא"י רבי יוסף צבי דושינסקי שכיהן אז כרבה של 'חוסט', לביקור. במהלך הביקור פגש את הרב זוננפלד, וכעבור כמה ימים נפטר הרב זוננפלד. מהפטירה שלחו עסקני 'העדה' מכתבים לכמה וכמה גדולים בחו"ל עם הצעה שיבואו לכהן אצלם. היו כבר אז קבוצה קטנה שהציעו את שמו של רבי יואל טייטלבוים שכיהן אז כרבה של קראלי, וכבר התפרסם בשיטתו הקנאית. ואכן בחודש אב תרצ"ב ביקר בארץ ושהה בירושלים, ואנשי שלומו השתדלו רבות למנות אותו כרב העדה. ברם רוב החברים העדיפו את רבי יוסף צבי דושינסקי, ובחודש טבת תרצ"ג שלחו לו כתב-הכתרה. רבי יוסף צבי נענה להזמנה ובחודש אלול עלה ירושלימה, והתקבל לרבה של 'העדה' שהיה תחת דגלה של 'אגודת ישראל', והיה רבה הרשמי של העיר מטעם ה'אגודה'. ולא עוד אלא בשנת תרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה שהתקיימה במרינבד, ונמנה כ'חבר' במועצת גדולי התורה. הרב כיהן כ'גאב"ד' עד לפטירתו בחודש תשרי תש"ט.
ברם כבר בשנת תרצ"ח עלה ארצה רבי זעליג ראובן בענגיס כדי לכהן בתור 'ראב"ד' העדה, ומיד נתכהן הרב בענגיס כממלא מקומו בתור 'גאב"ד', וכיהן עד לפטירתו בחודש סיון תשי"ג.
בינתיים הקבוצה הקנאית הלכה וגדלה, והם, למרבה הפלא, שבעוד בחייו של הרב בענגיס החלו עם מערכת לחצים כדי לשכנע את ר' יואל טייטלבוים, שמאז ניצל מהשואה וכיהן ברוב עוזו בברוקלין כרב ואדמו"ר מסאטמר, שיעלה ירושלימה ויקבל על עצמו את עול הרבנות.
כבר בשנת תשי"א המציאו תואר חדש במערכת הבית-דין, והוא תואר 'נשיא'. את כהונת הנשיאות עיטרו אותו בחודש אדר ב' תשכ"א, אף כי יישאר להתגורר בחו"ל, תוך סיכום שיבקר בירושלים אחת לשלוש שנים. בשורת התוארים הם מכהנים אותו 'גאון ישראל והדרה, לוחם מלחמת ה' במסירות נפש'. חותמים 'שבעה טובי העיר': ר' ברוך גרינפלד, ר' מאיר שרגא קליין, ר' אליהו נחום פרוש, ר' אברהם ראטה, ר' עמרם בלוי, ר' יעקב מאיר שכטר ור' אברהם יוחנן בלומנטל.
בהמשך הכתב מופיע מכתב מעניין של הרב בענגיס המסכים להעניק לאדמו"ר את עטרת הנשיאות של 'העדה' וכותב בתוך דבריו: "הנני מצטרף לטובה לבקשת ראשי עדתנו היקרים ולברך את מעכ"ת וכל החוסים בצלו והחונים על דגלו…" (קטלוג 'קדם' 75)
מאז ואילך ביקר בארץ רק ארבע פעמים. לראשונה ביקר בקיץ תשי"ב, חודשים אחדים לאחר ההכתרה. ממכתב שטרם פורסם אנו למדים שבביקור הזה נפגשו עמו כמה מראשי הנהלת 'העדה': ר' אליהו נחום פרוש, ר' עמרם בלוי ור' אברהם יוחנן בלומנטל, ובקשה בפיהם שנוסף לתואר 'נשיא' שיקבל על עצמו את התואר 'ממלא מקום' הגאב"ד, גם זה תואר שהומצא על-ידם. יש לשער שכוונתם הייתה, היות והרב בענגיס לא היה בקו הבריאות, על כן כדי להבטיח שהרבנות תעבור אליו בצורה חלקה, ללא עוררים.
תיכף לאחר חזרתו לברוקלין, הזכירו לו שלושה המזכירים הנ"ל, על פגישתם, ומבקשים הימנו אישור שיאשר בפה מלא את המינוי כ'סגן הגאב"ד'.
ואכן תיכף אחרי פטירתו של הרב בענגיס ז' בסיון תשי"ג שלחו לו כתב הכתרה
מצורף כאן שתי טיוטות של מכתבים שנשלחו אליו בתקופה זו. הראשון נשלח עוד בחודש סיון, בו הם מכתירים אותו 'כרב ואב בית דין', כשהם מציינים, ש'יעלה לציון ברינה, ומלך ביופיו תחזינה עינינו, ובוא יבוא ברינה אל המנוחה ואל הנחלה'. כאן יש לנו חידוש, לכאורה שהרבנות הייתה מותנית בעלייתו ירושלימה!
בעותק זה הוסיף הרב המקובל ר' אשר זעליג מרגליות הוספה: משפט בו הוא חורז באומנות מיוחדת, את שמות רבני סיגוט וספריהם
ממכתב אחר שטרם פורסם השיב האדמו"ר תשובה מעניינת לבקשה זו שיעלה ירושלימה:
תאריך המענה הוא ר"ח תמוז
למען אחי ורעי אדברה נא שלום, אהובים וברורים כולם, השי"ת יצליח דרכם ומפעלם, וינטלם ונשאם כימי עולם… ה"ה יקירי ירושלים, כל הכתוב לחיים, בתוך העדה החרדית, להקים ביעקב משכן העדות, ולהשים בישראל תורה וחסידות
בהמשך הוא מבכה את פטירת הרב בענגיס. וממשיך לספר על השיחה שהייתה לו עם שליח 'העדה' שהגיע אליו במיוחד, והוא בעצמו הבין שיתקשה לעזוב את מקומו שרק עתה החל להקים:
"והנה ראשית ראה הוא בעצמו את גודל היגיעה בהעמדת הת"ת והישיבה החשובה בקיבוץ חשוב מישראל על דרך ישראל סבא. ממש בלי הפרש מכ'מאה שערים' שבירושלים וסאקמער ושאר עיירות שמקדמת דנא, וידוע גדול סכנת הנפש החרפת פה, אשר בעוה"ר נטמעו כמה דורות… ות"ל ביסוד מצב קהלתנו נקוה להשי"ת שיוכלו עמוד בגדרי התורה והיראה.. והכול יודעים שבאם ח"ו אעזוב כעת באמצע עבודתי, אין מבוא שיתקיים, ובביטול עניין זה ח"ו מי יוכל לקבל עליו אחריות גדול של סכ"נ שלא ישתקעו ח"ו כשארי הדורות, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לבני עמי"
בהמשך הוא דוחה את רעיונם שיבוא ויבקר ירושלימה לעתים תכופות, מסיבת ריחוק המקום וקושי הנסיעה: "ואם תהיה הנסיעה לעתים רחוקות, מה יעשה ומה יפעל פעולה ראויה…".
"…ונזכה כולנו לחזות בהתגלות ישראל במהרה…" (מברכות הרבי במכתב שלפנינו)
מכתב ארוך, כולו בכתב יד קדשו ובחתימת ידו (פעמיים!) של האדמו"ר רבי שאול ידידיה טאוב ממודז'יץ. אודות הצלתו של האדמו"ר מגיא ההריגה בפולין. המכתב נשלח אל הרב דוד פרקוביץ מירושלים. אוטווצק, ת"ש [1940].
המכתב שלפנינו נכתב כאמור בשנת ת"ש, בשיא תוקפה של השואה הארורה. הרבי מספר במכתבו על הצרות, הנדודים והסבל האיום העוברים עליו ועל בני משפחתו, שנמלטו מהגרמנים ונאסרו על ידי הרוסים. הוא מספר גם על בנו בן השנתיים שאצבעותיו קפאו מן הקור ל"ע. הרבי בעדינותו רומז לרב פרקוביץ כי כסף יעזור לו מאוד להיחלץ מגיא ההריגה, והוא מודה לו מאוד על ה'דרישה' (ככל הנראה המדובר בסידור סרטיפיקאט). בסוף המכתב מודה הרבי שוב בנפרד לר' מאיר ברלין (בר-אילן) על השתדלותו למענו וחותם שוב את שמו. הרבי מסיים את מכתבו בברכות.
האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב [תרמ"ז-תש"ח], האדמו"ר השני ממודז'יץ. בשנת תרפ"ט עבר לאוטבוצק הסמוכה לוורשה – שם גם נכתב המכתב שלפנינו – והוא הקים שם ישיבה בשם 'תפארת ישראל'. לחצרו נהרו חסידים ומעריצים רבים מכל רחבי פולין. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הצליח להימלט לארצות הברית דרך יפן. בזמן מנוסתו הלחין ניגונים ששיקפו את האסון הנורא של העם היהודי בעת המלחמה. משערים כי בימי חייו הלחין בין 1,500-2,000 ניגונים, חלקם פשוטים וחלקם מסובכים ומורכבים. הרבי הלחין 5 ניגונים כל כך מסובכים שהתייחסו אליהם כאל אופרות. האופרה ה-4 חוברה בעת הפלגתו לארצות הברית ולכן כונתה "אופרת הים". דברי תורתו נאספו בספרים 'אמרי שאול' ו'ישא ברכה'. כממלא מקומו הוכתר בנו רבי שמואל אליהו טאוב 'האמרי אש'.
[1] דף נייר, 21X28 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הרבי.
מצב טוב. סימני קיפול, קרעים בקיפולים ובשוליים ללא חיסרון בטקסט.
אגרת אוויר מאת המשב"ק המיתולוגי לבית סאטמר ר' יוס'ל אשכנזי אל העסקן הירושלמי רבי צבי פנחס הכהן מושקוביץ, בנוגע לפרטים המדויקים (והסודיים ביותר, באותו הזמן) של נסיעתו ההיסטורית של האדמו"ר רבי יואל'יש מסאטמר לארץ ישראל. ברוקלין נ.י. שנות ה'תש"י [1950]. מכתב היסטורי מרתק.
המכתב שלפנינו אינו מתוארך, (הוא נושא חותמת דואר מתאריך ה-19 במאי), והוא נשלח כהכנה לאחד מביקוריו ההיסטוריים של רבי יואל'יש מסאטמר בארץ ישראל – "בקיץ זה". חלקו הראשון של המכתב עוסק בעניינים הרעיוניים של הנסיעה ובמטרותיה: "שלדעת כולם נחוצה היא בכל המובנים לחיזוק כל דבר הנוגע למוסדות הקדושים של כ"ק מרן שליט"א בארץ ישראל וגם חיזוק אנ"ש בכל עבר ופינה". נראה מתוכן המכתב שר' יוס'ל מחשיב ביותר את דעתו של ידידו העסקן הירושלמי, בבקשו ממנו שיחווה את דעתו בעניין הביקור ומטרותיו ויענהו תשובה, עוד בטרם יעזוב הרבי את ביתו.
חלקו השני של המכתב עוסק בתכנית ופרטי הנסיעה המדויקים, שמטבע הדברים ובעיקר משיקולי ביטחון, נשמרים בסודיות רבה עד לרגע האחרון. המשב"ק ר' יוסל אשכנזי מוסר לעסקן בירושלים את כל פרטי הנסיעה ומודיעו את המהלך המתוכנן והמפורט של הנסיעה לפרטי פרטים: שמות האוניות ("קווין מערי", "ענאטריא"), עצירות הביניים (הרבי ישבות בשבת בהעלותך בלונדון, אנגליה. ומשם דרך ונציה לחיפה אליה יגיעו ביום ד' פרשת חוקת).
מאז ועד היום כל ביקור של הרבי מסאטמר בארץ ישראל נחשב לביקור היסטורי ולחגיגה. הרבי מגיע בדרך כלל מלווה בפמליה ענקית המונה מאות חסידים והוא גם מביא עמו מליוני דולרים לחלוקה למוסדות שאינם נוטלים תמיכה כספית מהמדינה. ביקורו של הרבי מסאטמר מלווה תמיד בטונים צורמים אל מול שלטונות מדינת ישראל, שהרבי מסאטמר נחשב באופן מסורתי לגדול מתנגדיה היהודים. נצטט מתוך העיתון מעריב המתאר את ביקורו של רבי יואל'יש בארץ ישראל: "ר' יוסף מתפאר ללא כחל ושרק: אנחנו נצלית להשתלט על קהל הרבבות אשר יבואו לקבל את פני הרבי בתחנת הרכבת הירושלמית. יש לי שלושים אברכים מנוסים, אשר ישמשו כמפקדים של קבוצות הסדרנים. מניין נסיונם? הרי הדברים ידועים: הללו הצטיינו במערכת השבת של רחוב שבטי ישראל ובהפגנות נגד "מועדון המריבה" "בריכת התועבה" וה"טמפל הרפורמי" בקיצור: נסיון קרבי מפואר. עם זאת מטכס ר' יוסף עצה עם מפקדי המשטרה הירושלמית. הוא אץ מדי פעם אל מטה המשטרה במגרש הרוסים, כדי לפגוש את מפקד הנפה ועוזריו. על מנת לעדכן אותם על ההכנות הארגוניות שלו לקראת בואו של ר' יואל בעוד כשבועיים. עתה אף ביקש מן המשטרה להגביר את השמירה בעת בוא הרבי בתוך השכונות החרדיות עצמן, אשר יתרוקנו מתושביהן שיצאו אל תחנת הרכבת – כדי ששמחת קבלת פני הרבי לא תשמש הזדמנות לחינגא של הגנבים. ר' יוסף יודע, כי "אין סומכין על הנס" פשוט כך הוא החליט להזעיק גם את עזרת המשטרה הציונית, ולא לסמוך רק על הנסיון הקרבי של שלושים האברכים — המפקדים שלו. ראשי נטורי־קרתא סבורים, פני כי רבבות חסידים יבואו להקביל את פני הרבי כאשר הרכבת המיוחדת שלו תגיע ישר מנמל היפה לתחנה הירושלמית. אלפים ילוו אותו בתוך הרכבת עצמה. גם המתנגדים נאלצים להודות, כי לר' יואליש יש קהל־חסידים עצום ורב, המוכן ללכת באש ובמים למען רבו.
רבי אפרים יוסף דוב אשכנזי (תרע"ד-תשס"ב), משמשו בקודש, בן-דודו ואיש אמונו של האדמו"ר מסאטמר במשך עשרות בשנים. דמותו נחקקה כשמשו המיתולוגי של רבי יואל'יש. רבי יואל'יש אמר עליו פעם, ששלושה אנשים אינם יכולים להיות חסידיו של אדמו"ר: ירושלמים, משב"קים, וקרובי משפחתו של האדמו"ר, "וביוס'ל יש את שלושתם" (הוא היה ירושלמי והיה משמשו ובן דודו של הרבי). גם מצד עצמו היה רבי יוס'ל אשכנזי איש קדוש, גדול בחסידות וביראה ותלמיד חכם מופלג. הוא ערך את ספריו של האדמו"ר מסאטמר בהלכה ובאגדה והוציאם לאור. (ראה בהקדמתו לשו"ת דברי יואל).
מקבל המכתב – הרבני המופלג החסיד רבי צבי פנחס הכהן מאשקאוויטש . מגדולי חסידי סאטמר בירושלים ואיש אמונו של הרה"ק ה'דברי יואל' מסאטמר. עסקן דגול לקדשי בית סאטמר בשכונת קטמון-ירושלים ועוד. מקורב גם להרה"ק מבעלזא ובילגוריי.
[1] אגרת אויר, כ 30X18 ס"מ. מוקלד במכונת כתיבה. בחתימת ידו ובחותמתו של ר' יוס'ל אשכנזי.
מצב טוב מאוד: סימני קיפול. נקבים זעירים בקיפולים.
"תפארת גדולה ועטרת ישועה… יברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה ויצליח בכל אשר יפנה ויהיה שבע רצון ומלא ברכת ה' בבריאות השלימות ואורך ימים ישביעהו ויראהו בישועתו…" (מברכות הרבי במכתב שלפנינו)
מכתב עמוס בברכות מופלאות, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב, אל הנדיב ר' ישראל איסר שמוודלר.
הרבי מברך במכתבו את כל הברכות שאדם יכול לבקש ויותר מכך: "גדולה"; "ישועה"; "ברכה"; "עצמה" [-יברך ה' חילו]; "הצלחה"; "אושר" [-שבע רצון]; "שפע" [-מלא ברכת ה']; "בריאות"; "אריכות-ימים" ועוד.
רבי שלמה הלברשטאם האדמו"ר מבאבוב [תרס"ח-תש"ס], האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות באבוב. רבי שלמה שיקם את הריסות בית באבוב לאחר השואה, והפך אותה לאחת החצרות החסידיות הגדולות בעולם. הוא נודע במיוחד כמנהיג שהתרחק ממחלוקת. נולד לאביו האדמו"ר בן ציון הלברשטאם רבה של העיירה באבוב שבגליציה. בשנת תרצ"א עבר אביו לעיירה טשעבין ומינה את רבי שלמה לרב הצעיר של העיירה באבוב. הוא סייע רבות לאביו בניהול החסידות ובפרט את רשת ישיבות באבוב אשר מנתה למעלה מ-30 סניפים. בתקופת השואה סבל קשות וניצל בנס. לאחר השואה עקר לארצות הברית, שם הקים מחדש את מוסדות החסידות. יחד אתו שרד את השואה בנו, הרב נפתלי צבי הלברשטאם, אשר לימים מילא את מקומו כאדמו"ר. הרבי הלחין כ-80 ניגונים. חידושי תורתו בקבצי כרם שלמה ובליקוטי כרם שלמה (ראה גם: אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' תשו).
[1] דף נייר, 18X26ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי ומשובח, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הרבי.
מצב טוב מאד. סימני קיפול.
מכתב בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שמואל צבי הורוביץ מספינקא ארה"ב, רעו הקרוב והחברותא של האדמו"ר רבי יואל'יש מסאטמר. נשלח אל כש"ת מוה"ר [-כבוד שם תורתו מורנו הרב] דוד יודא. [ניו-יורק] תשט"ו [1955].
הרבי מעתיר מברכותיו "שתזכו לגדלו עם השאר בנים שיחי' לתורה ולחופה ולמע"ט מתוך נחת והרחבה… ונזכה לחג כשר ושמח בביאת גואל צדק" הרבי מוסיף שהוא מצרף כשי "סקריפ משמונה דולאר מהעזרת תורה".
האדמו"ר רבי שמואל צבי הורוביץ "ר' הערשל'ה ספינקער" [תרפ"א-תשנ"ז], האדמו"ר מספינקא ארצות הברית. נולד לרבי אברהם אביש הורוביץ, רבה של קראלי וחתנו של ה"חקל יצחק" מספינקא. רבי הערשל'ה גדל על ברכי זקנו החקל יצחק ומילא את מקומו (כידוע, חסידות ספינקא התפצלה לשלושה ענפים מנכדי האדמו"ר: וייס, הורוויץ וכהנא). לאחר השואה חסידי ספינקא פתחו לו בית מדרש באיסט-סייד, ניו יורק. בסעודה שלישית שהייתה נערכת אצלו במשך שעות ארוכות, היו באים מכל רחבי ניו יורק לשמוע את דרשתו שהייתה נאמרת בדרך כלל בבכיות. לאחר תקופה הוא עבר לוויליאמסבורג. שם למד בחברותא עם האדמו"ר רבי יואל'יש טייטלבוים מסאטמר והיה מהאדמו"רים הקרובים ביותר אליו (דבר שהפליא רבים, מאחר שידוע שרבי יואל'יש מסאטמר לחם נגד אביו של הרבי מספינקא בהיותו רב בקראלי). כל שנים עשר בניו וחתניו כיהנו באדמו"רות. דברי תורתו נאספו ויצאו לאור בסדרת הספרים "תפארת צבי" וכן בספרים "תולדות צבי", "טבא דשמואל" ו"מלבוש צבי".
[1] דף נייר, 20X13 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד.
מכתב חשוב בכתב יד וחתימת קדשו של האדמו"ר הקדוש רבי ישראל אלטר בעל ה'בית ישראל' מגור, אל הרב אפרים שרגא זילברברג בנו של רבה של פיטסבורג, סמוך לחג הפסח, ללא מתוארך.
במכתב דורש האדמו"ר בשלומו, ומברכו ב'ברכת חג כשר ושמח, ופרנסה טובה, ונחת מכל יו"ח שי' [-יוצאי חלציו שיחיו], וכן ברכת רפו"ש [-רפואה שלמה] לאמך הרבנית תחי'. אני ידידך דוש"ט [-דורש שלום טובתך] והצלחתך'.
האדמו"ר רבי ישראל אלטר [תרנ"ה-תשל"ז], מגדולי האדמו"רים בדורו, מראשי 'מועצת גדולי התורה' וממנהיגי היהדות החרדית לאחר השואה. בנו וממשיך דרכו של האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר בעל ה'אמרי אמת'. נודע בקדושתו הרבה ובהנהגתו החריפה והפקחית, בעניני הכלל ובעניני הפרט. מופתים רבים התגלגלו תחת שולחנו ונהרו אליו המוני בית ישראל מכל גווני היהדות. לאחר פטירתו נדפסו מאמריו על התורה בסדרת הספרים 'בית ישראל'.
[1] דף נייר, (ע"ג חלק מאגרת-אויר). 18×8.5 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול. כתמי זמן קלים מאוד.
חכמת אדם – הלכה, מאת בעל ה'חיי אדם'. בדף שלפני השער הקדשה ארוכה, ובה ברכות נדירות בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר מויז'ניץ הרה"ק רבי משה יהושע הגר.
הרבי כותב בין היתר: "יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעבוד את הבורא ית"ש מתוך נחת דקדושה והרחבת הדעת ולראות דור ישרים יבורך ושמחה דקדושה ישרה בביתו כל ימי חייו… הק' משה יהושע בהה"צ שליט"א ".
האדמו"ר רבי משה יהושע הגר בעל ישועות משה מויז'ניץ [תרע"ו-תשע"ב], נשיא מועצת גדולי התורה, גאון מופלא בכל מכמני התורה נגלה ונסתר, בעל מאור פנים והדרת פנים, שריד לאדמור"י הדור הקודם. נהג נשיאותו ברמה למעלה מארבעים שנה מעת עלותו על כס אביו האדמו"ר בעל "אמרי חיים".
קיד, קמב; לו, ז דף. 24 ס"מ.
מצב טוב. דפים וכריכה מנותקים חלקית. שדרה חסרה.
מכתב – מאמר קבלי (כ12 שורות) בכתב ידו של האדמו"ר הקדוש רבי אברהם ויינברג (הראשון) בעל 'יסוד העבודה', מייסדה של חסידות סלונים המפוארת.
במאמר מחלק האדמו"ר בין שלבים ודרגות שונות בעבודת השם, שמרומזות במילה 'ראש'. האות ר' מרמזת על דין – יראת העונש, שהוא דרגה טבעית ונמוכה. האות ש' מרמזת על 'המתקה' – יראת ההרגשה, שמרגיש בלבו שנתרחק מעט מלב המלך, וגרשו מעל שולחן אביו, והיא דרגה גבוהה יותר. והאות א' מרמזת על תשובה מאהבה, אשר היא דרגה גבוהה ביותר, 'וע"י התשובה הזאת נמשך מן חיצוניות הלב עצמו… ועי"ז בא בסוד קבלת מלכות שמים שלימה, עד שזוכה לקנות בעצמו מדות היראה והאהבה ולחברם יחד…'
את מכתבו מסיים האדמו"ר ב'ברכה רבתי' אשר טמונות בה מעלות רבות בעבודת השם – 'וה' יעזרינו להתמשך ולחפוש בכל כוחינו אחר דברינו אלה, כמאה"כ [-כמאמר הכתוב] נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה אל ה'. ואז יקויים בנו שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, – בכל מיטב, ברוחני ובגופני'.
בסוף המכתב מספר אותיות קצוצות, ואולי הופיעה שם חתימתו הק'.
האדמו"ר רבי אברהם וינברג בעל יסוד העבודה [תקס"ד-תרמ"ד], מגדולי האדמו"רים שבכל הדורות, מייסדה של חסידות סלונים ותלמידם הגדול של הרה"ק רבי נח מלעכאוויטש והרה"ק רבי משה מקאברין. הוא חיבר וכתב חיבורים רבים, חלקם בדרך הקבלה. חיבורו החשוב "יסוד העבודה" נמנה בין ספרי החסידות הבודדים שלא נכתבו על סדר פרשיות התורה, אלא כמשנה סדורה המבארת את עיקרי תורת החסידות. מספריו: "יסוד העבודה", "באר אברהם", "חסד לאברהם" ועוד. המכתב שלפנינו נדפס בספרו יסוד העבודה, בתוספת תחילת המאמר, שאינו מופיע בכתב היד שלפנינו.
[1] דף נייר. 10×17 ס"מ.
מצב טוב. דיו דהויה. המכתב עבר שיקום מקצועי. בלאי בשוליים השמאליים, עם פגיעה מועטת במספר תיבות.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
