9 מכתבים בכתב ידו וחתימתו של הגאון הגדול רבי שבתי אטון. תשכ"ז-תשל"ה [1967-1975].
מכתבים בנושאים אישיים. ביניהם בולט במיוחד מכתב ע"ג גלוית דואר מיום 23/3/1969 שנשלחה בעת שהותו בחו"ל לצורך לימודים בה מגלה הגאון את סגור לבו בעניין החלטתו לחזור ולגור בירושלים עד סוף ימיו למרות המתיחות הקשה בין יהודים לערבים בעיר באותם ימים : 'אדם שכמוני שנולד בארץ וחי בה ורוב החברה שלו יהודים כמובן שימשיך לחיות ביניהם כמו קודם באם ימשיכו להתייחס אלינו לאזרחים ובעלי ערך שוים בזכויות.. . אני מאמין שישנם אנשים טובים שירצו להמשיך לעזור למען קירוב הלבבות והאחוה והידידות בין שני העמים… אני חוזר לארצי מולדתי לחיות בין חבריי וידידי… לאכול חומוס ופלפל… געגועי רבים…'.
כמו"כ באותה גלויה הוא מתאר את הצער המר שעבר לאחר שאביו נפטר טרם הספיק לראותו, וחששותיו עקב מצב בריאותה הקשה של אמו כי הדבר יחזור על עצמו גם בה לכן הוא מתעד לשוב ארצה כדי שיספיק לראותה. וכן כותב אודות מצב בריאותו: 'מרוב לחץ וקריאה הרבה שעות ביום נטשטשו עיני… אין באפשרותי לשבת ולהתכונן כל עוד שאני חושב במצב אמי… ' ועוד עניינים.
הגאון רבי שבתי אטון [תרפ"ו-תשס"ו 1925-2006], יליד העיר העתיקה בירושלים, ראש ישיבת 'פורת יוסף', נבחר ע"י הרב שך לחבר מועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס עוד מראשיתה לצד רבי שלום כהן ורבי שמעון בעדני, כמו"כ עמד בראש ישיבת 'ראשית חכמה' בירושלים.
9 מכתבים בסה"כ. גדלים ומצבים שונים, מצב כללי טוב מאד.