"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ"
* כיפת הקטיפה אותה חבש הרבי לראשו הטהור ותחתיה עבד את בוראו במסירות נפש, בקדושה ובטהרה. קשה להפריז בערכו של פריט קדושה חשוב וקדוש זה! (על בטנת הכיפה מוטבעת המילה "רבינו").
כל חפצי הצדיקים סגולתם ידועה, בדוקה ומנוסה. כמבואר בספר 'דברי תורה' למנחת אלעזר ממונקאטש (מהדורא א' אות כ"ב-כ"ג) וז"ל: "מה שמצינו מנהג הצדיקים רבותינו ואבותינו, שהחשיבו לכלים שהשתמשו בהם צדיקים, וכן כמה צדיקים וחסידים שילמו בעד כאלו הון רב וכו', מקורו בירושלמי שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז". על אחת כמה וכמה הבגדים שלפנינו, שהיו על גופו הטהור של הצדיק ללא שום חציצה, המסוגלים לרפואה, כמובא בשם הרה"ק ר' משה מקאסוב בעל 'לקט עני': "כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא". יתירה עליהם הכיפה שמשכנה כל היום כולו על ראשו של הצדיק, המהווה מרכבה לשכינה הקדושה, ככתוב "ועל ראשי שכינת א-ל".
בקהילות ישראל מכל התפוצות חיזרו במיוחד, כסימן למזל טוב, ללבוש באירועים משמעותיים בחיים (ברית מילה, פדיון הבן וחתונה) את בגדיהם של הצדיקים, ובפרט כיפה שהייתה בשימושם של גדולי הדור. הבגדים היו בדרך כלל רכושם של צאצאי הצדיקים או של בעלי הון שרכשו אותם בממון רב והם היו נוהגים בעין טובה להשאילם לבעלי השמחות (עד שקמו אינשי דלא מעלי שהיו חומדים את חפצי הקודש לעצמם ומאז פסקו מלהשאילם). בעלי הבגדים בעצמם היו נוהגים לללבשם כסגולה גם בימים הנוראים בראש השנה וביום כיפור או בעת מחלה חלילה, כמובא באוצר י"ד החיים (אות ר"פ): "מקור טהור בצדיקים שמקפידים ללבוש בראש השנה ויום הכיפורים וכו', מלבוש של הצדיקים הקודמים, עיין ירושלמי תענית פרק ד' הלכה א' וכו' ".
האדמו"ר רבי יעקב לייזער מפשעווארסק – "רבי יענקל'ה" [תרס"ז-תשנ"ט], האדמו"ר השני מפשעווארסק. תלמידו המובהק של הרה"ק רבי חנה האלברשטם מקאלשיץ. בשנת ה'תר"ץ התארס עם אלטא בינה בתו של רבי משה יצחק – "רבי איציק'ל" גווירצמן מפשעווארסק ונישא לה לאחר כחמש שנים. לאחר אירוסיו התמנה לרב ביאשליסק (מערב גליציה, כיום בפולין), למשך כחמש שנים עד מעט לאחר נישואיו. לאחר פטירת חמיו רבי איציק'ל בשנת תשל"ז, מונה רבי יענקל'ה לממלא מקומו, וכחמיו אף הוא נתפרסם בקדושתו ופרישותו ובגודל מעשי צדקתו, ומכל קצוות העולם היהודי נהרו אליו לברכה וישועה. מופתים ורוח הקודש היו דבר רגיל בחצרו, כאחד מן הצדיקים הקדמונים. הוא נודע בכוחו המיוחד והמופלא בסיפורי צדיקים, והיה פועל על-ידי כך ישועות מעל לדרך הטבע. נפטר בכ"ז בחשוון ה'תשנ"ט ונקבר באוהל חמיו בבית הקברות בהולנד. דברי תורתו כונסו בספריו: 'אמרי יעקב', ו'זכות אבות'. בנו רבי לייבוש מכהן אחריו כאדמו"ר.
מצב כללי: טוב מאוד.
מצורף אישור חתום בכתב יד משמשו המסור של הרבי בשנותיו האחרונות, הרה"ח שלום יעקב ישראל וישורון כהנא, על אותנטיות החפצים ועל כך שהגיעו לידיו בדרך כשרה, ברשות ובסמכות.