קובצי תורה מציון, הקובץ התורני המרכזי שנדפס בירושלים, ובו חידושי תורה בהלכה ובאגדה. הקבצים יצאו לאור במשך עשר שנים [תרמ"ז-תרס"ה], סה"כ כארבעים גליונות עבי כרס (כ-100 עמ' בגיליון), המאוגדים יחדיו ב-7 כרכים מהודרים. לפנינו הסט המושלם כולו! כולל גם את 'קובץ המפתח' שיצא לאור בסוף ההדפסה ובו מפתח נושאים לכל גליונות עשר השנים.
עשרות הקבצים שלפנינו הינם העותקים האישיים של רבה הנודע של ירושלים הגאון רבי שמואל סלאנט, שהיה בין המסכימים על הקובץ (יחד עם הראשל"צים רבי רפאל מאיר פאניז’יל ורבי יעקב שאול אלישר) ואף פרסם בו לאורך השנים מאמרי הלכה רבים מפרי עטו. בדף הפורזץ של הכרך הראשון מופיעה הקדשה עצמית מעניינת בכתב ידו של הגרי"מ טוקצ'ינסקי ראש ישיבת עץ-חיים ונכדו אהובו של רבי שמואל סלאנט וזו לשונה: "זה הספר תורה מציון השאיל לי בטובו א"ז [-אדוני זקני] הגאון הגדול מו"ר ר' שמואל סלאנט שליט"א. וטעם נתן כי דבר הניתן לו במתנה אינו נותן בשם מתנה, ב' ניסן תרנ"ד. יחיאל מיכל טוקצינסקי".
משיחת חולין זו נלמד עובדא רברבתא על גודל הזהירות של רבי שמואל סלאנט באבק גזל. כאשר הוא חשש שדעת נותני הספרים אינה נוחה מכך שהוא ימסור אותם הלאה. ולמרות שהם נתנום לו במתנה גמורה וזכותו לעשות בהם כרצונו – הוא נותן את הקבצים לנכדו החשוב בתורת 'השאלה' בלבד.
קבצי 'תורה מציון' שלפנינו, היוו בשנות הדפסתם ובכלל – את אחת הבמות המכובדות ביותר להצגת דברי תורה, וגדולי הרבנים מכל שלושת היבשות (אסיה, אירופה ואמריקה) היו מפרסמים בקבצים אלו את חידושיהם האקטואליים בשדות ההלכה וההשקפה. בין הרבנים שהשתתפו בכתיבת הקובץ ניתן למנות כמעט את כל רבני ירושלים, ובהם: המהרי"ל דיסקין ותלמידיו; רבי יוסף חיים זוננפלד; רבי יצחק שלמה בלוי; העורך רבי יעקב אורנשטיין ראש ישיבת אהל משה; רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט והראשונים לציון: רבי רפאל מאיר פניז'ל ורבי יעקב שאול אלישר. גם רבנים משאר חלקי הארץ נטלו חלק בכתיבת חידושיהם בכתב העת: הרב נפתלי הירץ הלוי, רבה של יפו; והרב רחמים יוסף פרנקו, רבה של חברון. עם השנים הפך כתב העת לבמה תורנית מרכזית ובולטת, ורבנים רבים שלחו את חידושיהם לפרסום, בהם: רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה; הנצי"ב מוולוז'ין; הרב יהודה ליב צירלסון; הרב צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק והרב שמואל הלל אייזיקס מניו יורק.
כתב העת הופץ למנויים שקיבלו מדי שבוע חוברת בגודל גיליון (בויגין) אחד, ופעם בשלושה חודשים, לאחר הפצת 12 גליונות שלחה המערכת למנויים דף שער מיוחד כדי לאפשר את כריכת הגליונות במאסף אחד. לפנינו העותקים עם השערים בצבעים בתחילה. מו"ל כתב העת ועורכו האחראי היה המדפיס הירושלמי ר' שמואל צוקרמן, והעורך הראשי במשך רוב שנות קיומו של כתב העת היה הרב יעקב אורנשטיין. על חשיבותו של כתב העת שלפנינו תעיד העובדה שאחד הרחובות במרכז ירושלים (הרחוב שבו נמצא בניין הטלוויזיה הישראלית) קרוי על שם כתב עת זה 'רחוב תורה מציון' – דבר נדיר עד בלתי מצוי, לקרוא רחוב על שם כתב עת. (ראה עוד על כתב העת החשוב שלפנינו : יהודה רובינשטיין, תורה מציון (ירושלים), בתוך: יצחק לוין (עורך), אוצר כתבי־עת תורניים: ביבליוגרפיה של כתבי עת תורניים עמ' 294–298).
פירוט מדויק, 7 כרכים:
שנה א: תרמ"ז-תרמ"ח. מח; נג; מ; מה דף, עם דפי המפתחות.
שנה ב: תרמ"ח-תרנ"ז. ל, י, דף, עם "אהבת ציון", תיאור הישוב היהודי בארץ ישראל. ; [2], יח; [2] כ; [2], ל דף.
שנה ג: תרנ"ז-תרנ"ח. [1], לב; כז; לב, [1]; לד דף.
שנה ד: תרנ"ח-תרנ"ט. ל; לב; [1], לד; [1], מ דף.
שנה ה: תרנ"ט-תר"ס. [1], לח; [1] לד; [1], לה; [1], לו דף.
שנה ו: תר"ס-תרס"א. [1], לז [צ"ל: לה]; [1], לד; [1], לה דף.
שנה ז: תרס"א-תרס"ב. [1], לח; [1], מג; [1], כט דף.
שנה ח: תרס"ב-תרס"ג. [2], לא; [1], כח; [1], כו, [1] דף.
שנה ט: תרס"ג-תרס"ד. [1], לא; [1], ל; [1], לו; [1], לד דף.
שנה י: תרס"ד-תרס"ה. [1], לה; [1], לו; [2], לד; [1] לד דף.
נוסף:
* 'מפתחות התורה מציון', מאת שמואל הלוי צוקערמאן. מפתח לעשר שנים של קבצי תורה מציון. ירושלם [תרס"ו]. נדפס בפני עצמו. [1] כד דף. ה'מפתח' שלפנינו הינו ריאנט מיוחד. במפעל הביבליוגרפיה נרשם המפתחות תחת הכותרת 'בריח התיכון' ולפנינו בשם 'מפתחות התורה מציון' ועם שינויים נוספים.
[7] כרכים, המאגדים כ [40] גליונות. כ 20X16 ס"מ. כל הכרכים נושאים רישומים/חתימות/חותמות של הגרי"מ טוקצינסקי.
מצב כללי טוב-טוב מאוד: כריכות חצי עור מהודרות ומוטבעות.
מקדש מלך, פירוש על ספר הזוהר הקדוש, מאת המקובל האלוקי רבי שלום בוזגלו, ממה שקבל מרבותיו, ומה שהביא מדברי הרמ"ז עם הוספות על פי קבלת האר"י ז"ל. סדילקוב. תקע"ט-תקפ"א. שלשה כרכים.
בכל אחד משלושת הכרכים מתנוססת חותמות: אלעזר מנחם בהר' מהו' משה זצלל"ה, בעה"ק ירושלים ת"ו.
לאורך הספר הגהות קבליות בכתב-יד.
הסט שלפנינו נדפס בסדילקוב בשנים תקע"ט-תקפ"א, כמה וריאנטים יש למהדורה זו, ראה: י’ יודלוב, מקדש מלך מאת ר’ שלום בוזגלו קפוסט וסדילקוב תק"ע-תקפ"א, קרית ספר, סג, תש"ן-תשנ"א, עמ’ 679-682.
הרה"ק רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמן מלעלוב [תקפ"ז-תרמ"ג], היה איש אלוקים קדוש, נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות. גדולי צדיקי החסידות כה'דברי חיים' ובעל 'תפארת שלמה' מראדומסק הפליגו בשבחו. בן הרה"ק רבי משה מלעלוב וחתן הרה"ק רבי צבי, בן החוזה מלובלין. עלה לירושלים בשנת תרי"א והיה האדמו"ר הראשון שניהל עדה בירושלים. התפרסם מאוד בתפילותיו הארוכות בכותל המערבי, אליו היה הולך כל יום. בייחוד בליל שבת קודש, אז גילה סודות נסתרים כשסביבתו נסערה מאד ועיניו ולבו למרומים.
לפנינו סט של ספר קבלה חשוב שלמד בו האדמו"ר הקדוש שהיה בקי בחכמת הסוד.
בראשית: קסד (חסר שער והקדמות). שמות: [1], קלד, קנה-קנח, [1] דף. ויקרא: [1], קד דף.
במדבר דברים: [1], קיד, [1] דף. 21 ס"מ. נייר כחול.
כללית מצב טוב. מעט נקבי עש. מעט כתמי זמן. מעט חיזוקים. כריכות עור חדשות מפוארות.
ספר 'המשביר או הערוך החדש', חיבור גדול וחשוב אודות ביאור מילים בתלמודים ובמדרשים, כעין ספר הערוך, עם ביאור גם בלשון אשכנז, מאת רבי יוסף שיינהאך. ווארשא, תרי"ז-תרי"ח 1858. שני חלקים בשערים נפרדים. עם: ספר המלואים או המשביר החדש, הוספות והשלמות לספר המשביר, מאת המחבר. ווארשא, תרכ"ט 1869. חיבור מעניין שזכה להסכמות חשובות.
בשער הראשי מתנוססת חותמתו האישית של האדמו"ר הראשון מראדזין הרה"ק רבי גרשון חנוך העניך ליינר – מגדולי אדמו"רי דורו – הנודע בכינויו 'בעל התכלת'. חותמת מוקדמת עוד בחייו של אביו הקדוש מאיז'ביצא. נוסח החותמת: "גרשון חנוך העניך ליינער בהרב הגאון הקדוש מאיזביצא שליט"א". בדף סא/1 בספירת הדפים השנייה, הגהה בת מילה אחת.
לאורך הספר, בעיקר בשערים הרבים אך לא רק בהם, מופיעות חתימות רבניות רבות, קשות לפיענוח.
הרבי הקדוש מראדזין הסעיר כידוע את דורו, הן בגילוי התכלת שהייתה גנוזה ונעלמת במשך אלפי שנים, והן בספריו המהפכניים 'גמרא קדשים' ומי השילוח שהוציא מתורות סבו הקדוש מאיז'ביצא (כולל התורה שנתלשה מרוב הטפסים, ראה הערה). במאמציו לגילוי וזיהו דג התכלת, היו לו לאדמו"ר קשרים עם מדענים שונים והוא אף חיבר ספרים סמי-מדעיים בנידון, אין ספק שספר ה'ערוך החדש' שלפנינו סייע לו רבות במחקריו. בפרט בחלקו השני שם ישנם מונחים לועזיים שונים, שוודאי נדרשו לרבי – שמעולם לא למד שפות ומדעים – לצורך מחקריו.
האדמו"ר רבי גרשון חנוך העניך ליינר [תקצ"ט – תרנ"א], 'בעל התכלת'. מייסד שושלת ראדזין והאדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות איז'ביצה, מחבר פורה ויוזם חידוש מצוות התכלת. נולד לאביו האדמו"ר השני מאיזביצא הרה"ק רבי יעקב ליינר בעל ה'בית יעקב' בנו של הרה"ק מאיזביצא בעל 'מי השילוח'. 'בעל התכלת' נחשב להוגה דעות מקורי ועצמאי. הוא הוציא לאור את הספר מי השילוח, ספר היסוד של החסידות, שכתב מדברי סבו, וכתב את ה'הקדמה ופתיחה' לספרו של אביו 'בית יעקב', שבו הוא מציג את תורת איז'ביצא כהמשכה של תורת הבעל שם טוב. בספרו סדרי טהרות תקף את הגר"א על הגהותיו, שלפי דעתו אינן מוכרחות. ספרו זה עורר פולמוס עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. בעקבות הביקורת הוסיף המחבר בכותרת בכל עמוד כי אין מדובר בתלמוד חדש אלא בליקוט בלבד.
בשנת ה'תרמ"ג ביקר באיטליה במוזיאון ימי, ונחשף לתעשיית הצבע מדיונונים. רכש מפרופסור איטלקי את הידע הנדרש על מנת להפיק צבע כחלחל מדיונון. פעילותו בנושא זה יצרה פולמוס שהיה בעיקר סביב חיבוריו בנושא, ספרו 'שפוני טמוני חול' והחוברות הנלוות ובעיקר 'פתיל תכלת'. בחיבורים אלה התווכח עם התגובות בעניין חידוש התכלת. בהקדמה לספרו כתב כי לכל יהודי הזכות לחדש בדברי תורה, ואין להגביל את חידוש התורה ליחידי סגולה בלבד. בעיסוקיו בתחומים אלה השתמש גם בידיעות מדעיות אותן רכש בין היתר מהספר שלפנינו.
המשביר: [10], קיד; [2], ג-קטז דף. המלואים: [10], עח דף. 18 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן.
הערה: ה'תורה' בפרשת פנחס שבספר 'מי השילוח' שנתלשה מרוב הטפסים של המהדורות הראשונות על ידי המתנגדים לה. בתורה זו מצדיק הרבי את זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון שבעל את המדיינית ונהרג על ידי פנחס בן אהרן הכהן! ה'מי השילוח' טוען, שזמרי שהיה נזהר כל ימיו באופן קיצוני מעבירה זו של ניאוף, עד שהגיע למצב שלא נותרה בו עוד שום תאווה לחטא זה. לכן מכיוון שהרגיש לפתע רצון לחטוא עם המדיינית, ידע בבירור שזו אינה עצת היצר אלא זהו רצון ה', בבחינת 'גדולה עבירה לשמה'. האגדה החסידית מספרת שחסידי ראדזין תפסו פעם חסיד גור שהתגנב באישון לילה לבית מדרשם וקרע את ה'תורה' הנ"ל מתוך הספר מי השילוח שבבית המדרש. חסידי ראדזין רצו כמובן לעשות בו שפטים, אך אותו יהודי טען לעומתם: "מה לכם מלינים עלי, הרי אני עקרתי מעצמי זה מכבר כל תאווה להשחית ספרי קודש, יתירה מזאת, מעולם לא הייתה לי תאווה כזו, ולכן עכשיו שפתאום חשתי ברצון לקרוע את ה'תורה' הזו מתוך הספר, מיד ידעתי שזו אינה עצת היצר אלא זהו רצון ה' ".
עמק יהושע, חידושי סוגיות ועניינים, מאת רבי יהושע אייזיק שפירא – הגאון הנודע בשם רבי אייזל חריף. עם שפת העמק, הוספות מבנו ותלמידו רבי משה שפירא. פיעטרקוב, תרנ"ו. חתימות והגהות.
בשער חתימת בעלים ביד קדשו של האדמו"ר רבי יחזקאל הלוי מאוסטרובצא. בדפי הספר מספר הגהות למדניות, מהן ארוכות, בכמה כתבי יד.
רבי יחזקאל הלוי מאוסטרובצא [תרמ"ז – תש"ג], האדמו"ר השני מאוסטרובצא. בנו של הרה"ק רבי יחיאל מאיר שכידוע צם ארבעים שנה ברציפות בכדי למנוע את השואה (צדיקי הדור השווהו לתנא רבי צדוק שצם ארבעים שנה בכדי למנוע את חורבן הבית, במסכת גיטין). רבי יחזקאל היה גדול בנגלה ובנסתר, אלפי חסידים ומעריצים השכימו לפתחו והוא היה בין גדולי האדמו"רים המפורסמים בפולין. כידוע, הנאצים ימ"ש חיפשו במיוחד את גדולי הרבנים, בשנת תש"ג דרש הגסטפו להסגיר את רבי יחזקאל, אחרת יישרפו 200 מיהודי העיירה. בתגובה אמר הרבי: "מוטב אהיה אני קרבן הקהל ולא להפך". הוא טבל במקווה ובעלות השחר אמר סליחות ווידוי ובעשרה בטבת בשעה תשע בבוקר באו הנאצים וירו בו למוות. מרבית כתביו אבדו בשואה, המעט ששרד יצא לאור בשם 'קדשי יחזקאל'.
בדפי הספר חתימות בעלים: החתן יצחק אהרן פישל הענא מאוסטרובצא, וחתימות בעלים נוספות.
חסר דפים אחדים.
מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. קרעים משוקמים. כריכה פשוטה.
ספר ראשון לציון – פירוש על כמה מספרי הנביאים מאת רבינו חיים בן עטר, בעל האור החיים הקדוש. ווארשא, תרנ"ז 1896.
בצידה הפנימי של הכריכה האחורית רישום בכתב יד: "הרב הגאון שלשלת הייחס בנש"ק מרן חיים צבי טייטלבוים". רישום נוסף בלועזית.
בדף השער חותמת דיו (מחוקה בהעברת קו): "משולם זוסיא טייטלבוים, מסיגעט יע"א" – בנו של רבי חיים צבי.
בין דפי הספר חתימות וחותמות נוספות: "מיכאל אמסעל", "שמואל לעבאוויטץ", "יעקב רבינוביץ", ועוד חתימות רבות לא מזוהות.
רבי חיים צבי טייטלבוים, האדמו"ר מסיגעט, תר"מ-תרפ"ו [1880-1926] , "האדם הגדול בענקים צבי תפארת ישראל כ"ק אדמו"ר הרב הגאון הגדול והקדוש המפורסם בתורתו וחכמתו בכל קצוי ארץ כקש"ת מרן חיים צבי טייטלבוים אב"ד סיגט והגליל" (ציטוט משער ספרו), היה גאון מופלג שנאמר עליו שמעולם לא שכח דבר מתלמודו, מגדולי האדמורי"ם בדורו וממנהיגי הונגריה היהודית, העמיד תלמידים למאות והמונים נהרו לפתחו.
נולד בשנת תר"מ לאביו האדמו"ר רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל קדושת יום טוב בן ה"ייטב לב". היה חתן הרה"ק רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט בנו של רבי חיים מצאנז. משנת תרס"ד (1904) מילא את מקום אביו ברבנות העיר סיגעט ועל כס האדמורו"ת והוא בן עשרים וארבע בלבד. בשהותו אצל חסידיו בקליינוורדיין קיבל שטף דם במח ונלב"ע בהיותו בן ארבעים ושש בלבד בו' בשבט תרפ"ו (1926). חיבוריו על הש"ס, תורה ומועדים נקראו בשם עצי חיים.
הבחור הרה"ק משולם זושא טייטלבוים [נהרג על קדוש ד' בשואה הי"ד] , בנו של הרה"ק רבי חיים צבי טייטלבוים – בעל 'עצי חיים' ונכדו של הרה"ק בעל 'קדושת יום טוב' בן הרה"ק בעל 'ייטב לב'.
71, [1] עמ', 22 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. כתמי זמן רבים. רישומים ומריחות דיו. רישום הייחוס לרבי חיים צבי טייטלבוים נכתב במהופך מכיוון הספר. כריכה ישנה, משופשפת. גוף הספר מנותק מהכריכה.
כרך סדר מועד מן התלמוד-ירושלמי. מסכתות: יומא, שקלים, סוכה, ראש השנה, ביצה, תענית, מגילה, חגיגה. בדפוס הרה"ק רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, זיטאמיר, תרכ"ב 1862. עותק בעל ה'התעוררות תשובה' מערלוי.
בראש השער חתימת בעלות בכתב יד קדשו של הרבי שמעון סופר אב"ד ערלוי ובנו חביבו של הכתב סופר "לה"ו הק' שמעון בהה"ג ש"ב סופר". במסכת מגילה דף י' ע"ב מופיעה על גבי הגליון הגהה בכתב יד: "ועיין בזה עוד בשו"ת חת"ס לחאו"ח סי' ח' ". ההגהה מפנה לספרו של זקנו מרנא החתם סופר העוסק שם באותה הסוגיה (ראה צילום מצורף).
הגאון הקדוש רבי שמעון סופר [תר"י -תש"ד], מפורסם בכינויו 'בעל ההתעוררות תשובה מערלוי'. רבי שמעון נולד בפרשבורג לאביו בעל ה'כתב סופר' בנו של ה'חתם סופר'. כאביו וסבו הקדושים גם הוא היה מגדולי מנהיגי יהדות הונגריה. במשך למעלה משישים שנה כיהן כאב"ד ערלוי ולצד רבנותו כיהן גם כראש הישיבה הגדולה שם. נודע בצדקתו ובקדושתו והיה נערץ על כל החוגים והעדות. האדמו"ר מהר"י מבעלזא היה מכנה אותו 'שמעון הצדיק'. בקיץ המר של שנת תש"ד, בהיותו זקן מופלג כבן תשעים וארבע שנה, עלה על המוקד בגיא ההריגה אושוויץ, בראש יהדות הונגריה, כשגוו זקוף וקריאת שמע ישראל על שפתיו. בזקנו הלבן והארוך היה מראהו כמלאך האלוקים.
מפרט: כרך גדול, עבה ומרשים של תלמוד ירושלמי סדר מועד. מהדורת זיטאמיר המקודשת והמבוקשת. שער בצבעי אדום ושחור.
מצב טוב. סימני שימוש. שדרה פגומה. דף אחרון חסר.
כוס הקידוש של האדמו"ר מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ, בה היה מקדש על היין בשבת בבוקר ובשתיית לחיים מידי פעם ביום הילולא. חפץ קדושה ראשון במעלה של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים.
גביע כסף (שיעור גר"ח נאה) עם צלחת כסף תואמת. הגביע שלפנינו ניתן לרבי כ'קוויטעל' – פתקא לישועה. כאשר שם הנותן ושם אמו "ישעי' בן גיטל" חרוטים על הגביע ועל הצלחת.
כידוע, הקידוש על היין בליל השבת מכ וון כנגד העולמות הגבוהים, וצדיקי הדורות היו צופים בשעת הקידוש למרחקים והיו פועלים במעמד הקידוש ישועות שמעל לדרך הטבע. והדברים ידועים ומפורסמים בכל סיפורי החסידים. המקור לכך הוא בספר הזוהר (בקטע שנוהגים לאומרו קודם הקידוש) וז"ל: הַאי קִדּוּשָׁא… דְּאִתְכְּלִילָן בְּהוּ רָזָא דְּסַהֲדוּתָא דְּעוּבְדָא דִּבְרֵאשִׁית. דְּהַיְנוּ וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וְגו'… וְאִית בֵּיהּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה וְרָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה וְרָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא…וְכָל מָאן דְּיַסְהִיד דָּא… מְכַפֵּר עַל כָּל חובוי. [-בתרגום חופשי: בקידוש נכללים סודות מעשה בראשית, והסודות של העולמות העליונים והתחתונים, וסוד כל האמונה, וכל האומרו בכוונה מתכפרים כל עוונותיו].
סגולות רבות נודעו לכוס הקידוש, למשל לרפואת העיניים, אדם שנחלש מאור עיניו, יכול להירפא ע"י שתיית כוס היין בשבת (חז"ל במסכת ברכות); להצלחה כללית במשך כל השבוע – כשאדם אומר את הקידוש בשמחה ושותה את היין בשמחה, יש לו השפעות גדולות ומרובות למשך כל השבוע. מה גם כוס שהייתה שייכת לצדיק נשגב זה, שהיה מקדש בה מדי שבת בשבתו. ידועה האמרה המיוחסת לאר"י הקדוש ש'כוס' = בגימטריה 'א-להים'.
כ"ק האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברמוביץ [תרנ"ח-תשנ"ו], כונה 'הריבניצער רבי', או 'הרימניצער רבי'. צדיק פלאי ואיש קדוש, אמרו עליו כי היה "צדיק מהדורות הקדומים". בגיל שנתיים וחצי נתייתם מאביו, והצדיק הפלאי רבי אברהם מתתיהו פרידמן 'הרבי משטפנשט', שלא היו לו ילדים משל עצמו, אימצו וגידלו כבן, והיה אומר עליו "אתה החידוש שלי".
היה בעל מסירות נפש עצומה ושום דבר לא הרתיע אותו מקיום מצווה. היה מל במסירות נפש את ילדי ישראל ברוסיה הקומוניסטית, גם את בניהם של בכירי הממשל, לעיתים ללא ידיעת האבא. מפורסם הסיפור שפעם אחת ביקשה ממנו אשת קצין בכיר בצבא האדום למול את בנה, ללא ידיעת בעלה. הרבי הלך לשם יחד עם רעו המשפיע החבד"י רבי מנדל פוטרפאס, רבי מנדל היה הסנדק והרבי היה המוהל. לאחר ברית המילה הדם לא נעצר, האם החלה לזעוק זעקות שבר, וארבעתם היו בסכנת נפשות ממש. הרבי זרק את טליתו כך שכיסתה את ראשו ביחד עם התינוק, ונשא תפילה וכך אמר: "רבונו של עולם, אני הגעתי לקיים את מצוותך, אנא אל תביישני", והדם נעצר.
היה נוהג לשבור את שכבת הקרח שמעל הנהר, ודרך החור שנוצר היה משתלשל וטובל בנהר, תוך סיכון נפשו שמא לא ימצא את החור בכדי לעלות בחזרה. עד זקנה ושיבה היה טובל רבות במקווה טהרה, והיה עושה זאת במהירות עצומה עד להפליא.
ברוסיה היו לרבי מריבניץ שני חברים קרובים, איתם למד סוגיות רבות בש"ס (הוא העיד על עצמו שבגיל 18 ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י). ברבות הימים שלושת הרעים נהיו למנהיגי ישראל, הלא הם: הרבי, האדמו"ר מסקווירא זצ"ל והאדמו"ר מסקולען זצ"ל.
הרבי מריבניץ נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות, ורבבות נהרו אליו ונושעו מברכותיו, הוא נפטר בשיבה טובה בהיותו כבן מאה שנה וקברו שבעיר מונסי הפך למוקד עליה לרגל והמונים נוהרים לשם ביום ההילולה ובשאר ימות השנה.
מצורף אישור חתום מהמשב"ק הרב בן ציון אדלר, על כך שהרבי השתמש בגביע במשך תקופה ארוכה.
מצב טוב מאוד.
* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.
מגילת אסתר של הקהל', בה קראו בפורים במשך כ-200 שנה, בבית הכנסת המרכזי בעיר פרשבורג, החל מאמצע המאה ה-18 (עוד לפני בואו של החת"ם סופר לפרשבורג) ועד לשואה. מצורף אישור חתום המגולל את סיפור הצלתה של המגילה לאחר השואה.
מגילת אסתר מפוארת, בדיו איכותי על גבי קלף משובח, מבריק ועבה במיוחד וניכר עליה שנכתבה בשיא הפאר וההדר שהיו קיימים בתקופת הכתיבה, כיאה למגילת הקהל של 'עיר עוז לנו פרשבורג' – הקהילה החשובה ביותר בהונגריה. הפאר ניכר כאמור בכל פרט במגילה החשובה: בדיו האיכותי שהשתמר במשך מאות השנים ללא מחיקות וחיסרון; בקלף המשובח שנדיר למצוא כדוגמתו; בכתיבה היפהפייה ובתגים המיוחדים.
לפי בדיקת מומחה סת"ם, תקופת כתיבת המגילה הינה במחצית השניה של המאה ה-18 (כחמישים שנה לפני מינויו של החתם סופר כאב"ד פרשבורג). זאת בצירוף האישור המצורף, כי המגילה שלפנינו שימשה כ'מגילת הקהל' בבית הכנסת המרכזי בפרשבורג עד לשואה מובילים אותנו למסקנה המתבקשת:
לפנינו המגילה בה יצא ידי חובתו בפורים מרנא החתם סופר, במשך שלושים ושלוש השנים בהן כיהן בפרשבורג! כמו כן יצאו בה ידי חובתם במשך כמאתיים שנה כל שושלת הסופרים, החל ממרנא החתם סופר, בנו הכתב סופר, השבט סופר, הדעת סופר, והחשב סופר, שגם הם בזמנם כיהנו כרבני העיר.
לאחר השואה, כאשר האודים המוצלים מאש החלו לחזור אט אט מבין המתים לערי הונגריה, (למגינת ליבם של האנטישמים ההונגרים). גילו הניצולים שעולם כמנהגו נוהג, הכל עומד על מקומו כאילו רק אתמול יצאו מביתם, כאילו לא נשמדו זה עתה באבחת חרב מיליונים מיהודיה הקדושים והטהורים של הונגריה. רובם של הניצולים לא אבה להשתהות במקומות הספוגים בדם קרוביהם, ששכניהם האהובים מסרו בחדווה לגרמנים וגם עכשיו ניסו (ולעיתים הצליחו) לפגוע בשבים.
גם רבי יו"ט חיים פרידמן היה בין השבים. רבי יו"ט חיים שלפי עדות בנו "הבין בערכם של ספרים", שם את פעמיו דבר ראשון היישר אל עבר בית הכנסת הגדול בפרשבורג. שם, כמעט כמו בסיפור האכזרי מ'יוסיפון' על היהודי שהיוונים הירשו לו להציל פריט אחד בלבד מבית המקדש, גם רבי יו"ט חיים, עמד בפני הדילמה הקשה מה להציל מתהום הנשייה? הוא שיער שאחרי שימשיך בדרכו כבר לא ישוב יותר לפרשבורג ובהחלטה אמיצה, מבין המון הספרים ותשמישי הקדושה, החליט להציל את 'מגילת הקהל' – המגילה בה יצא ידי חובתו מרנא החתם סופר בחג הפורים במשך עשרות השנים בהן כיהן כאב"ד פרשבורג!
אגב, כל מה שרבי יו"ט חיים הותיר אחריו בבית הכנסת המרכזי בפרשבורג, נעלם במשך שנות הקומוניזם, שדאגו להשמיד בשיטתיות כל סממן יהודי.
לפנינו אם כן, מגילה שאין ערוך לסגולתה! ומלבד הפאר וההדר הנדירים של המגילה, ומלבד ערכה ההיסטורי כמגילת הקהל של הקהילה המפורסמת והחשובה ביותר בהונגריה – לפנינו המגילה הקדושה בכל מיני קדושות, בה יצא ידי חובתו מרנא החתם סופר בפורים, במשך עשרות שנים ואחריו כל שושלת הסופרים. מצורף אישור חתום מאת בנו של מציל המגילה, ר' ישראל יוסף הכהן פרידמן, המתאר ומאשר את סיפור הצלתה של המגילה הקדושה שלפנינו.
מרנא רבי משה סופר 'החת"ם סופר' [תקכ"ג-ת"ר], רבן של כל בני הגולה ומענקי הדורות שקמו בעם ישראל. מגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית-אורתודוקסית. אבי משפחת סופר-שרייבר, המונה מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים. בשנת תקס"ז [1807] התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה), שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה. מלבד רבנותו הרמה, הקים בפרשבורג את ישיבתו 'ישיבת פרשבורג' שאליה הגיעו תלמידים מארצות רבות שמספרם הגיע עד ל-500. היכל הישיבה נקרא בשם ה'שיעור שטוב' ובו היה החתם סופר מוסר את שיעוריו לתלמידי הישיבה. התפילות היו מתקיימות בבית הכנסת המרכזי בפרשבורג, משם נצלה המגילה שלפנינו. שם גם דרש החתם סופר את 'דרשות חת"ם סופר' המפורסמות בשבתות ובימים טובים לבני קהילת פרשבורג אותם נשא על ליבו ועליהם מסר את נפשו. דרשות שעד היום מרתיחות את לב הלומדים.
החתם סופר נפטר בכ"ה בתשרי ה'ת"ר בפרשבורג אותה איווה למושב לו. על קברו בבית הקברות היהודי הוקם "אוהל" (ציון) המהווה אתר עלייה לרגל. במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר החלו הנאצים להרוס את בית הקברות, הסתכן משה אריה ליב ווטיץ, סוחר ותלמיד חכם, וניהל עם הנאצים משא ומתן. הוא הצליח לשחד אותם בכמות גדולה של זהב (יש האומרים שהיה זה כל הונו), בכך מנע את המשך ההרס והציל את חלקת הרבנים שבה קבור החתם סופר.
מפרט: 2 יריעות. 9 עמודות, 35 שורות בעמודה. רוחב היריעה כ-28 ס"מ. גובה הטקסט כ-21 ס"מ. מגילת אסתר מפוארת באופן מיוחד. המגילה כשרה לקריאה.
מצב נדיר. נקב מתוקן מקצועית עוד מלפני השואה. מצורף אישור אותנטיות.
מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה" (ירושלמי, נדרים כט, ב)
פריט קדושה נדיר ביותר ויחיד במינו – הַמַּטֶּה של בבא סאלי אותו היה נוהג להחזיק בידו הקדושה בשעת לימודו, במשך שנים רבות, בארפוד שבמרוקו ולאחר מכן בארץ ישראל. המטה שבראשו שיער סוס נועד להבריח מעופפים המצויים בשפע באקלים החמים שבמרוקו.
ידוע ומפורסם מפי ספרים ומפי סופרים גודל מעלתם של חפצי הצדיקים, לישועות, לרפואות ולכל העניינים. ה'עולם' איננו 'גולם' ולא לחינם מוכנים בעלי ההון (שאינם 'פראיירים' בדרך כלל) להוזיל הון רב מכיסם עבור חפצי הצדיקים. לא רבים יודעים זאת אך מקור הסגולה מובא כבר בתלמוד ירושלמי (נדרים כט, ב) ושם למרבה הפלא נאמרה הסגולה דווקא אודות ה'מקל' של הצדיק שהיה ממלא חוכמה את האוחזים בו, גם שנים רבות לאחר פטירתו של הצדיק, וזו לשון הירושלמי: "מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה".
לפנינו מקלו האישי של בבא סאלי – גדול מקובלי הדורות האחרונים, אותו היה אוחז בידו במשך שנים רבות ברוב שעות היממה, בהן היה לומד תורה ועובד את ה' בסילודין. עשרות אלפי שעות של לימוד קבלה ותפילות ספג המטה הדומם שלפנינו, עד שאין בנמצא פריט הדומה במדויק כל כך כמוהו לתיאור המופיע בתלמוד הירושלמי: "מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה" ואין ספק שבכוחו של מטה האלוקים הלזה, ללמד דעה את האוחז בו ולהשפיע עליו שפע ברכה והצלחה!
את הַמַּטֶּה הקדוש קיבל מאת הבבא סאלי, המשב"ק המיתולוגי רבי אליהו אלפסי, שהיה משמשו הנאמן במשך 14 שנים תמימות וממש לא זזה ידו מתוך ידו. ידוע שבבא סאלי גזר עליו שיהיה משמשו התבטא אודותיו בחביבות: "אם הייתי יכול לקשור אותך עם רצועות התפילין שלא תזוז ממני הייתי עושה זאת". מצורף אישור חתום מאת הרבנית סימא, אלמנת ר' אליהו אלפסי, המאשרת שהַמַּטֶּה הייה בשימוש הבבא סאלי במשך שנים רבות ובעלה קיבל אותו ממנו במתנה בעת ששימש אותו.
מקל עשוי חומר פלסטי ובראשו קבוצת שיער סוס, אורך המטה: 30 ס"מ, כולל השיער: כ-75 ס"מ.
מצב טוב מאוד: סימני שימוש.
"כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא" (הה"ק ר' משה מקאסוב בעל לקט עני)
בטנת כיפת ה'שפיץ' של גדול אדמו"רי רוז'ין בדורו, האדמו"ר "בעל רוח הקודש" רבי ישראל מהוסיאטין זיע"א, נכדו הישיר (בן בנו) של רבי ישראל מרוז'ין. בשושלת המלכות רוז'ין היו נוהגים (מאז ומעולם ועד היום הזה) לשמור את חפצי הקודש של ראשי השושלת, בחדרי אוצרות מיוחדים, ובפרט את 'כתר המלוכה' – השטריימל הרוז'ינאי, שלא הוצא מעולם למכירה. לפנינו חפץ הקדושה הרוז'ינאי הנדיר, המלכותי והחשוב ביותר, המוצג לראשונה במכירה פומבית.
כידוע, אדמו"רי בית רוז'ין נוהגים לחבוש לראשם שטריימל רוז'ינאי גבוה. כדרכו המלכותית של ראש השושלת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שכונה 'מלך ישראל', המשיכו צאצאיו להתנהג בהנהגות פאר, בבניית בתים ובתי כנסיות מפוארים. לבושם של האדמו"רים מרוז'ין אף הוא היה שונה משאר האדמו"רים בזמנם, והם חבשו לראשם שטריימל ייחודי, עם כיפה מחודדת בולטת למעלה מהשערות, כעין כתר מלוכה.
כיפת ה'שפיץ' שלפנינו, אינה אך ורק כיפתו של הרבי בלבד. בהיותה חלק מהשטריימל החסידי היא מסמלת את ספירת ה'כתר' – הספירה הגבוהה והמקודשת ביותר. שהרי כבר האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ דרש את ראשי התיבות של המילה שבת: 'ש'טריימל ב'מקום ת'פילין'. וכן אומרים בשם כ"ק בעל ישועות משה מוויז'ניץ ששטריימל הוא 'שטר מאלקים'. קל וחומר ה'שפיץ' הרוז'ינאי המסמל את 'כתר המלוכה' בעצמו.
לא זו אף זו, הרי שהכיפה שלפנינו עטפה דרך קבע את ראשו הקדוש של הרבי, בשבתות ובמועדים, ללא שום חציצה. ותחתיה היה הרבי עובד את עבודתו הנוראה בקדושה ובטהרה, בתפילותיו הנודעות בהן רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע ובשולחנותיו הטהורים בהם רוח הקודש הייתה מדברת מתוך גרונו. כמפורסם.
את בטנת הכיפה שלפנינו קיבל מהעיזבון, הגה"ח המפורסם רבי פנחס בלאנק, מקורבם של האדמו"ר מהוסיאטין ושל רבי שלומ'קה מזוועהיל. (במאמר המוסגר נוסיף שהגה"ח רבי פנחס אף הוא היה אדם מורם מעם ובעקבות חלום שלו נוסדה סגולת ה'שני חמישי ושני' על קברו של האדמו"ר רבי גדליה משה מזוועהיל; ראה קישור: קונטרס מעיינות החיים עמ' יב ). מצורף אישור חתום מאת בנו הגאון רבי יצחק בלאנק, מחבר הספר ההלכתי החשוב נחלת יצחק, על אותנטיות הכיפה ועל כך שאביו קיבל אותה בעת חלוקת החפצים לאחר פטירת האדמו"ר מהוסיאטין.
האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין [תרי"ח תש"ט], היה זקן אדמו"רי רוז'ין בדורו והיה נכדו הישיר האחרון של קדוש ישראל מרוז'ין (הוא היה בנו של האדמו"ר רבי מרדכי שרגא-פייבוש מהוסיאטין שהיה בנו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין). כל גדולי דורו ללא יוצא מן הכלל קראו אחריו "מקודש מקודש" (בחסידות בעלז מקובל שכאשר רבי אהרן מבעלז היה מזכיר את הכינוי 'הרבי' ללא שם לוואי כוונתו הייתה לרבי מהוסיאטין והוא אף כינה אותו: "צדיק יסוד עולם"!). רבי ישראל היה אולי היחיד מגדולי האדמו"רים שצפה את השואה טרם החלה והאיץ בחסידיו לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל בהכריזו "השאירו הכל מאחוריכם והימלטו על נפשותיכם – אפילו רק נעלי-בית לרגליכם!". ידוע ומפורסם הסיפור המופלא בעת העצרת על קברו של בעל ה'אור החיים' הקדוש, כאשר הישוב היהודי בארץ ישראל היה בפחד ואימה מפני פלישת הנאצים לארץ. הרבי מהוסיאטין שהשתתף בעצרת הודיע לסובביו מיד בסיום העצרת שאין ממה לחשוש והנאצים לא יכנסו לארץ ישראל, לפליאת הנוכחים סיפר הרבי שראה את שם ה'הויה' מאיר באור יקרות מעל קברו של ה'אור החיים' וזה לו לסימן שלא תהיה לנאצים שליטה בארץ ישראל, ואכן למרבה הפלא ובניגוד לכל הציפיות, לאחר הנצחונות בכל החזיתות ברחבי העולם, דווקא במצרים באיזור הכי פחות מוגן, נהדף הגנרל רומל והנאצים נחלו מפלה.
בקהילות ישראל מכל התפוצות חיזרו במיוחד, כסימן למזל טוב, לחבוש באירועים משמעותיים בחיים (ברית מילה, פדיון הבן וחתונה) כיפה שהייתה בשימושם של גדולי הדור. הכיפות היו בדרך כלל רכושם של צאצאי הצדיקים או של בעלי הון שרכשו אותם בממון רב והם היו נוהגים בעין טובה להשאילם לבעלי השמחות (עד שקמו אינשי דלא מעלי שהיו חומדים את חפצי הקודש לעצמם ומאז פסקו מלהשאילם). בעלי הכיפות בעצמם היו נוהגים לחבשם לראשם כסגולה גם בימים הנוראים בראש השנה וביום כיפור או בעת מחלה חלילה.
מפרט: כיפת שפיץ מחודדת, עשויה בד כחלחל איכותי ועבה במיוחד. גובה השפיץ כ-14 ס"מ, וקוטר הכיפה אף הוא כ-14 ס"מ.
מצב טוב מאוד.
* מצורף מכתב מקורי מאת ראש ישיבת טשעבין הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל אל המוכר הגאון רבי יצחק בלאנק, בו הוא מכנהו "האבר"ך כמדרשו מופלא ומופלג בתורה ויראה".
"וְהַטַּלִּית יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם וְיַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף"
'הטלית גדול' של הגאון הפלאי ובעל המופת, מגדולי הדורות האחרונים רבי חיים פנחס שיינברג ראש ישיבת תורה אור. בטלית זו התעטף ראש הישיבה במשך שנים רבות, וכן בכל עת ששימש כסנדק בברית קודש כמפורט באישור המקוריות המצורף לפריט הקדושה הנדיר והחשוב. (לפי בקשת המוכר, מחמת צנעת הפרט, אנו מנועים מלפרסם את האישור בפומבי אך הוא כמובן יוצג ויימסר לרוכש).
קשר מיוחד היה לגרח"פ שיינברג עם מצוות הציצית. אחת מהנהגותיו המופלאות של אותו צדיק פלאי, אשר עד היום נותרה בגדר תעלומה, הייתה לבישת בגדי טלית קטן זה על גבי זה, כשמעל חליפתו עוד היה מתעטף בדרך כלל גם ב'טלית גדול'! גם כשהיה ראש הישיבה הולך ברחוב היה מעוטף בעשרות ציציות, וכשהיה שב לביתו היה מוסיף עוד חבילות של עשרות ציציות, עד שכמעט לא היה נראה מבעד להר הבגדים שעליו. מעולם לא גילה את סיבת לבישת הציציות הרבות, והיה מכחיש את כל הטעמים וההסברים שנתנו אחרים להנהגתו זאת, אך השמועה מספרת שהיה זה נדר שנדר בעת צרה, אולי משום סיגוף ואולי משום חביבות המצווה.
לפי עדותו החתומה של המוכר (מגדולי מקורביו) בטלית ספיציפית זו היה ראש הישיבה נוהג להתעטף – מלבד בתפילותיו מדי יום ביומו – גם בעת ששימש כסנדק בבריתות המילה הרבים בהם היה משתתף, ואכן שולי הטלית מעוטרים בסימני יין רבים מאוד משיירי כוסות הברית. כידוע שיין המילה סגולתו גדולה ביותר לפריון ולרפואה, והטלית סגולתה עצומה לזיווגים ושמירה ממזיקים כמובא בכתבי האר"י (פרי עץ חיים, שער הציצית, פרק ב'), והסנדק סגולתו עצומה לעשירות כמובא בשולחן ערוך (רמ"א, יו"ד סי' רס"ה סי"א), וכששלושת הסגולות הגדולות ביותר ביהדות מתאחדות תחת טליתו של גדול הדור, המילים פשוט נעתקות!
הגאון רבי חיים פינחס שיינברג [תר"ע-תשע"ב], מגדולי התורה המפורסמים בדור האחרון ותלמידם של גדולי העולם רבי ירוחם ממיר, ה"חפץ חיים" ורבי ברוך בער שאף העניק לו "סמיכה" לרבנות. איש קדוש ופלאי. גאון מופלג אשר עד למעלה מגיל מאה היה לומד תורה במשך רוב שעות היממה. בסוף ימיו נודע בכינוי 'זקן ראשי הישיבות' והיה חבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה. מנערותו נודע בגאונותו ובגיל 16 סיים בפעם הראשונה את לימוד כל הש"ס. בשנת תש"כ הקים בארה"ב את ישיבתו "תורה אור", ולאחר כשנה עלה עם תלמידיו לארץ ישראל, להקים את הישיבה בירושלים. חיבר עשרות ספרים בהלכה ובאגדה. הרב שיינברג נודע כצדיק נשגב וכאיש פלא ובעל סגולות, ורבים באו להתברך מפיו לישועה. נודע בהנהגותיו בקודש. כך לדוגמה, לא היה מפסיק בדיבור בזמן לימודו, בשבת לא דיבר דברי חול, לא אכל אלא משיירי סעודת מצווה, היה עטור בתפילין במשך כל היום ומעוטף בטלית גדול מעל חליפתו. וכמובן הנהגתו הפלאית המפורסמת ביותר, מנהגו ללבוש עשרות רבות של בגדי 'טלית קטן'.
מפרט: 'טלית גדול' רבנית עם פס משי במרכזה, כעין עיטור המשי במרבית הטליתות מעל לראש המתעטף. מידה גדולה במיוחד (בכדי להקיף את עשרות ה'טלית קטן' בהן היה נוהג להתעטף).
מצב טוב מאוד: מעוטרת כתמי יין רבים משיירי בריתות המילה (כמפורט באישור המצורף).
נדגיש כי 'טליתות קטנות' של הרב שיינברג הוצגו כבר כמה פעמים במכירות פומביות, אך למיטב ידיעתנו 'טלית גדול' שלו לא נראתה מעולם במכירה פומבית!
"אפיקומן הוא סגולה לעשירות ולזיווג ככתוב 'מצפון זהב יאתה' כלומר מהאפיקומן הנקרא צפון תבוא עשירות, וכן 'זהב' ר"ת ז'יווג ה'גון ב'קרוב" (הגדת האדמו"ר מטאהש, בעל האפיקומן שלפנינו)
שיירי מצת האפיקומן ממנה אכל האדמו"ר הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל מטאהש את ה'כזיתים' בליל הסדר של שנת תשע"ד. הלילה הנחשב ל'ליל הישועות', הלילה המרומם ביותר בשנה על פי הקבלה, והלילה בעל הגילויים הגדולים ביותר אצל צדיקי ומאורי החסידות.
אחת מהסגולות המפורסמות ביותר ביהדות וכנראה המפורסמת שבהן היא סגולת שמירת האפיקומן – שמשיירים מהאפיקומן חתיכה קטנה ומשמרים אותה במשך השנה, לסגולה. על פי ספרי הקודש, מסוגל הדבר לכל סוגי הישועות וללא ספק נחשבת סגולה זו לסגולת הסגולות, הן בתפוצתה והן בפעולותיה. להלן חלק מהסגולות הנאמרות בשמירת פיסה מהאפיקומן למשך השנה – סגולות אלו נאמרו על כל מצת אפיקומן ועל אחת כמה וכמה האפיקומן משיירי מצתו של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים שמופתים ומעשי ניסים מסמרי שיער היו דבר רגיל בחצרו, כנודע וכמפורסם. סגולה זו היא כאמור עתיקה ביותר, חוצה דורות ומגזרים ומופיעה בכתבי המקובלים כמו גם בכתבי גדולי החסידות כגון: הספר הקבלי רפאל המלאך, השל"ה הקדוש, מדרש תלפיות, כף החיים, אמרי נועם, האדמו"ר רבי הערשל'ה מליסקא ועוד רבים (רשימה חלקית, ראה צילומים מצורפים).
חלק מסגולות שמירת פיסה מהאפיקומן:
* סגולה לעשירות ולזיווג, "מצפון זהב יאתה" (הגדת "עבודת הלוי" עמ' קע"ו).
* סגולה לבנים, "וצפונך תמלא בטנם" ("אמרי נועם" חלק ב' עמוד ז).
* סגולה לשמירה ("הישר והטוב" מהרה"ק צבי ליסקא זי"ע, עמוד ס"ה).
* סגולה למקשה לילד ("רפאל המלאך" אות לב).
* סגולה להבריח את המזיקין ("ארץ חיים" אות תכ"ה).
* סגולה להנצל מן הגזלנים ומן הקליפות ("מדרש תלפיות" בערך אפקימון).
* סגולה לחולה ריאות רח"ל ("דברי הגאונים" עמוד פ"ה).
* סגולה לשמירה בים וביבשה (מהר"ם חאגיז בספרו אלה המצות, מצוה יט).
* סגולה להינצל משריפה ("דרך ישרה" לרצ"ה חוטש, פיורדא, תנ"ז).
* סגולה לרפואה, "אפיקמ"ן גימטריא רפ"א שיורד עי"ז רפואה שלימה לכל חולי ישראל". (ספר מאור ושמש).
רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה], האדמו"ר הרביעי של חסידות טאהש (חסידות המונה כעשרת אלפים חסידים ברחבי העולם). הרבי היה זקן האדמו"רים בדורו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד (האדמו"ר מסקווירא אמר על כך: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. והפטיר הרבי מסקווירא "שבדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי").
מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם צ'ק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר, והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא.
הרבי נודע בדבקותו הגדולה בהשם, ידועה האמרה בשמו: "אילו היו לי כ"כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב (אינו נחשב למאומה)' הייתי עשיר גדול" , לאחר כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר "אפילו אילו היה לי רק 'סנטים' כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה כלא חשיב', הייתי גם כן עשיר גדול" . מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים 'עבודת עבודה'.
מפרט: פיסת מצה מפוררת, נתונה בתוך שקית ניילון עבה בעלת פס סגירה ובתוכה תווית מודפסת המעידה על תוכנה. מצב טוב.
מצורף אישור חתום , מגובה באסמכתאות, מאת מקבל המצה שהסב על שולחנו של האדמו"ר וקיבל ממנו את ה'שיריים' ממצת האפיקומן.
פריט סגולה עוצמתי שלא נראה כמותו – סגולה לזכות בדין ללא ספק – שהרי נאמר: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"!
מחזור התפילה של גדול המקובלים בדורות האחרונים, האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא – סידנא בבא סאלי, בו שפך את נפשו בתפילותיו הזכות לפני ה' ביום הדין הגדול והנורא, ומתוכו קרא בליל ראש השנה את ה'יהי רצון' הקדושים בעת אכילת הסימנים. (בדרך כלל אנו נוהגים להדגיש באות עבה את הפסקאות המפרטות את מעלותיו החשובות ביותר של הפריט המוצג למכירה, בפריט הנדיר שלפנינו כל אחת מהפסקאות חשובה מאין כמותה עד שלא נותר לנו אלא להדגיש את הפסקאות כולם).
מלבד הסגולה העצומה הטמונה בעצם התפילה במחזור הקדוש שלפנינו עליה מיותר להרחיב את הדיבור, הרי שהסגולה מתעצמת פי כמה וכמה כאשר אנו מגלים בסופו של המחזור דבר קדוש ונורא שלא נראה כמותו: ברכה כתובה וחתומה מאת בבא סאלי בנוסח ה'יהי רצון' של ראש השנה, בו הוא מעתיר מלפני ה' כי המתפלל מתוך מחזור זה תפילתו תתקבל בשמים ויזכה לשנה טובה בכל העניינים! בעמוד האחרון של המחזור מופיעה תפילה כתובה בעצם כתב יד קדשו, בחתימת ידו ובחותמתו של סידנא בבא סאלי וזו לשונה: "יהי רצון מלפני ה' שיכתבנו בספר חיים טובים, מזונות ופרנסה טובה, אמן ואמן. עבד ה' ישראל אבוחצירא סי"ט".
לפנינו מסמך התקף משפטית והלכתית (וכידוע שמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא) בו מבקש במפורש גדול צדיקי הדורות האחרונים שהמתפלל מתוך סידור זה "יכתב בספר חיים טובים, מזונות ופרנסה טובה"! אין ספק שלא נברא שום מקטרג שיעז או יוכל לעכב את התפילות הנקראות מתוך מחזור מקודש זה בעלותם למרום כאשר בידם "אישור מעבר בוקע רקיעים" כתוב וחתום שכזה!!
המחזור שלפנינו מקיף את כל תפילות ראש השנה החל מליל התקדש החג, עובר דרך תקיעות השופר – פסגת היום על הכוונות הקבליות שלהן בהן כיוון גדול המקובלים בעוצמה הרבה ביותר שרק ניתן לתאר, ועד לסיומו של היום הקדוש. כולל גם סדר ה'תשליך' וה'סליחות' אותן נוהגים לומר בחודש אלול וכן ה'סליחות' לצום גדליה.
לאורך כל דפי המחזור ניכרים מכתמי דמעותיו הקדושות של סידנא בבא סאלי וסימני המשמוש והדפדוף שבשולי הדפים. אולם רטט וחלחלה אוחזים בך כאשר מגיעים למזמורי ה'יהי רצון' המקודשים לאחר הקידוש בליל ראש השנה, שם מלא העמוד משיירי הסימנים מהם אכל 'בבא סאלי' ושייריהם נדבקו לדפי המחזור בעת שלחש מתוך הסידור את תפילת ה'יהי רצון' – אותם מזמורים טמירים שמטרתם לפתוח את המזל הטוב למשך כל השנה: "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"; "יהי רצון שיסתלקו מבקשי רעתנו"; "שנפרה ונרבה כדגים ותשגיח עלינו בעינא פקיחא"; "שתקרע רוע גזר דיננו" וכו'.
מזמורים מקודשים אלו הינם הסגולה היחידה הנוהגת כיום שמקורה בתלמוד, בהלכה ובקבלה! בתלמוד הבבלי (מסכת כריתות) נאמר: "אמר אביי: סימנא – מילתא היא" [לאכול את הסימנים בלראש השנה], ואף נפסק כן להלכה בשולחן ערוך, וביתר שאת בדברי המקובלים נכתב שסגולת ה'יהי רצון' גדולה לאין ערוך כסימן וכסגולה לשנה טובה, כאשר משלבים אותה באכילת הפרי המתאים. ומה עצומה הזכות ומה גדול ה'סימנא מילתא' לקרוא את אותם מזמורי ה'יהי רצון' מתוך מחזור מקודש זה שלפנינו, המוכתם במכתמי-פז, שיירי הסימנים הקדושים שנתזו כשביבי אש מפיו של הצדיק ומלווים כאמור באישור המעבר בוקע הרקיעים.
מפרט: מחזור זכור לאברהם, לראש השנה, כמנהג ק"ק ספרדים. ליוורנו, תשי"א [1951]. [1], 3-316 עמ'. 19.5 ס"מ.
מצב טוב. סימני שימוש רבים, ומכתמי דמעות קודש. קרעים משוקמים בדף השער. כריכת חצי עור חדשה, מהודרת ומוטבעת.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע
קודש הקודשים! השופר האישי של בעל המופת הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ – האדמו"ר מריבניץ, בו תקע הרבי בעצמו במשך שנים רבות בחודשי אלול ובראש השנה, ועמו הכרית את המשטינים ופעל שנים טובות ומתוקות לקהל עדתו ולכל עם ישראל. חפץ קדושה וסגולה נדיר ביותר שקשה להפריז בערכו.
כידוע, השופר הוא זה שמעלה את כל תפילות הימים הנוראים למרום ובוקע את המסכים המפרידים בין ישראל לאביהם שבשמים, כמאמר הגמרא (ראש השנה דף ט"ז): "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא… אִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת… כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה וּבַמֶּה בְּשׁוֹפָר". לא לחינם נחשבו התקיעות לשיאם של הימים הנוראים, וספרי תולדות גדולי ישראל מלאים בסיפורים (וגם בעינינו ראינו) כיצד היו גדולי ישראל מורידים כנחל דמעות טרם תקיעת השופר שהייתה נעשית על פי כוונות הסוד הנשגבות ביותר, ובאמצעות השופר הכריתו את הקוצים והמתיקו את הדינים ופעלו שנים טובות ומתוקות לכלל ישראל. לפנינו השופר בו תקע משך שנים רבות אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים, הרה"ק מריבניץ, שהיה משמש כידוע כבעל התוקע בבית מדרשו – כמפורט באישור המצורף – ובאמצעותו פעל שנים טובות לקהל עדתו ולכלל ישראל ואשרי מי שיזכה לתקוע בו בימים הנוראים.
כ"ק האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברמוביץ [תרנ"ח-תשנ"ו], כונה 'הריבניצער רבי', או 'הרימניצער רבי'. צדיק פלאי ואיש קדוש, אמרו עליו כי היה "צדיק מהדורות הקדומים". בגיל שנתיים וחצי נתייתם מאביו, והצדיק הפלאי רבי אברהם מתתיהו פרידמן 'הרבי משטפנשט', שלא היו לו ילדים משל עצמו, אימצו וגידלו כבן, והיה אומר עליו "אתה החידוש שלי".
הרבי מריבניץ היה בעל מסירות נפש עצומה ושום דבר לא הרתיע אותו מקיום מצווה הוא היה מל במסירות נפש את ילדי ישראל ברוסיה הקומוניסטית, וגם את בניהם של בכירי הממשל, לעיתים ללא ידיעת האבא. מפורסם הסיפור שפעם אחת ביקשה ממנו אשת קצין בכיר בצבא האדום למול את בנה, ללא ידיעת בעלה. הרבי הלך לשם יחד עם רעו המשפיע החבד"י רבי מנדל פוטרפאס, רבי מנדל היה הסנדק והרבי היה המוהל, ולאחר ברית המילה הדם המשיך לזרום ולא נעצר. האם החרדה החלה לזעוק זעקות שבר, וארבעתם היו בסכנת נפשות ממש. או אז זרק הרבי את טליתו כך שכיסתה את ראשו ביחד עם התינוק, ונשא תפילה וכה אמר: "רבונו של עולם, הגעתי לקיים את מצוותך, אנא אל תבישני", והדם נעצר!
הרבי היה נוהג לשבור את שכבת הקרח שמעל הנהר, ודרך החור שנוצר היה משתלשל וטובל בנהר, תוך סיכון נפשו שמא לא ימצא את החור בכדי לעלות בחזרה. וכך עד זקנה ושיבה היה הרבי טובל רבות במקווה טהרה, והיה עושה זאת במהירות עצומה עד להפליא.
ברוסיה היו לרבי מריבניץ שני חברים קרובים, איתם למד סוגיות רבות בש"ס (הוא העיד על עצמו שבגיל 18 ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י). ברבות הימים שלושת הרעים נהיו למנהיגי ישראל, הלא הם: הרבי, האדמו"ר מסקווירא זצ"ל והאדמו"ר מסקולען זצ"ל. הרבי מריבניץ נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות, ורבבות נהרו אליו ונושעו מברכותיו. הוא נפטר בשיבה טובה בהיותו קרוב לגיל מאה שנה. קברו שבעיר מונסי הפך למוקד עליה לרגל, והמונים נוהרים לשם ביום ההילולה ובשאר ימות השנה. אחד מחסידיו המפורסמים הוא ענק הזמר החסידי מרדכי בן דוד, שהקדיש לו את השיר 'אוי רבי' באלבומו 'אין עוד מלבדו'.
בעת חלוקת ירושת חפצי האדמו"רים לאחר פטירתם, נחשב השופר לאחד החפצים החשובים ביותר. בדרך כלל זוכה בו הבן הבכור – הממשיך של האדמו"ר, ובמקרים רבים נאלץ הזוכה בשופר לוותר על חלקו בשאר חפצי הירושה לגודל חשיבותו של השופר. לכן, למרות ששאר חפצי הצדיקים נמכרים מעת לעת במכירות פומביות, שופרותיהם של האדמו"רים כנראה שלא הוצגו מעולם במכירות פומביות והם נשארים בבעלותם של צאצאי האדמו"רים. לפנינו הזדמנות חד פעמית לזכות בשופרו של אחד מגדולי האדמו"רים בדורות האחרונים.
מפרט: שופר של איל, שחרחר, כפוף, גודל בינוני, כ-25 ס"מ. קל לתקיעה. קול צלול.
מצב טוב: כשרות השופר לא נבדקה.
מצורף אישור חתום על-ידי גבאי האדמו"ר הרה"ח בן ציון אדלר על אותנטיות השופר ועל כך שהרבי השתמש בו משך שנים.
שני מחזורי התפילה של גדול אדמו"רי רוז'ין בדורו, האדמו"ר "בעל רוח הקודש" רבי ישראל מהוסיאטין זיע"א, נכדו הישיר, בן בנו (!) של רבי ישראל מרוז'ין. המחזורים ליוו את הרבי לאורך מרבית שנות חייו עוד מביתו נאווה קודש שבהוסיאטין ועד לסוף ימיו בארץ ישראל.
* מחזור לראש השנה, עם פירושים. למברג, תרס"ז [1907]. בשער חותמת בעלות של הרה"ק רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין". מכל מחזורי התפילה, מחזור לראש השנה הינו המחזור הרווי ביותר בדמעות ותפילות לשנה טובה ובו פעל הרה"ק מהוסיאטין את ישועותיו המפורסמות מעל הטבע לכלל ולפרט.
* מחזור לחג הסוכות, עם פירושים. למברג, תרס"ז [1907]. בשער חותמת בעלות של הרה"ק רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין". המחזור לסוכות כולל על פי החסידות והקבלה את כל השפעות השפע למשך השנה הנרמז בקרבנות פרי החג שבתפילות המוסף בחג הסוכות, וביתר שאת ב'הושענה רבה' אז נוהגים החסידים לברך ב'א גוט קוויטל', וגם בהקפות שמחת תורה ובפרט בהקפת 'עוזר דלים', כאשר השיא הוא ב'תפילת גשם'. כל אלו במחזור התפילה המקודש שלפנינו מתוכו התפלל שנים רבות קדוש ישראל מהוסיאטין.
לפנינו כאמור מחזורי התפילה האישיים של פועל הישועות הנודע הצדיק הפלאי האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין שכל גדולי דורו קראו אחריו "מקודש מקודש" (בחסידות בעלז מקובל שכאשר רבי אהרן מבעלז היה מזכיר את הכינוי 'הרבי' ללא שם לוואי כוונתו הייתה לרבי מהוסיאטין והוא אף כינה אותו: "צדיק יסוד עולם"!). במחזורים אלו שפך הרבי הקדוש מהוסיאטין את נפשו לפני ה' בתפילותיו הפלאיות כאשר רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע, ובו פעל את ישועותיו המפורסמות מעל לדרך הטבע לכלל ולפרט. נציין כי דפי המחזורים מלאים בסימני דמעותיו של הרבי לאורך כל המחזור.
האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין [תרי"ח תש"ט], היה זקן אדמו"רי רוז'ין בדורו והיה נכדו האחרון של קדוש ישראל מרוז'ין (הוא היה בנו של הרה"ק רבי מרדכי שרגא-פייבוש שהיה בנו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין). רבי ישראל היה אולי היחיד מגדולי האדמו"רים שצפה את השואה טרם החלה והאיץ בחסידיו לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל באומרו להם "השאירו הכל מאחוריכם והימלטו על נפשותיכם – אפילו רק נעלי-בית לרגליכם!". ידוע ומפורסם הסיפור המבהיל וישנם עדיין עמנו בין החיים אנשים שהיו נוכחים בשעת מעשה, בעת העצרת על קברו של בעל ה'אור החיים' הקדוש, כאשר הגנרל רומל שעט לארץ ישראל והישוב היהודי בארץ ישראל היה בפחד ואימה מפני פלישת הנאצים לארץ, לכן כונסה עצרת תפילה וזעקה על קברו של בעל ה'אור החיים', הנוכחים מספרים שלמרות שהדבר היה בעיצומו של הקיץ – הייתה קרקעית הר-הזיתים רטובה מדמעות המתפללים! הרבי מהוסיאטין שהשתתף בעצרת הודיע לסובביו מיד בסיום העצרת שאין מה לחשוש והנאצים לא יכנסו לארץ ישראל, לפליאת הנוכחים סיפר הרבי שראה את שם 'הויה' מאיר באור יקרות מעל קברו של ה'אור החיים' וזה לו לסימן שלא תהיה לנאצים שליטה בארץ ישראל, ואכן למרבה הפלא ובניגוד לכל הציפיות, לאחר הנצחונות בכל שאר החזיתות ברחבי העולם, דווקא במצרים באיזור הכי פחות מוגן, נהדף הגנרל רומל והנאצים נחלו מפלה.
מחזור לראש השנה. למברג תרס"ז. קנא דף. 23 ס"מ.
מצב בינוני-טוב: סימני שימוש רבים מאוד. כתמי זמן ומכתמי דמעות הרבי. נקבי עש בודדים. דפים מנותקים. כריכה מפורקת, כריכה אחורית שונה מהקדמית.
מחזור לסוכות. למברג תרס"ז. ריד דף. 23 ס"מ.
מצב טוב: סימני שימוש רבים מאוד. כתמי זמן ומכתמי דמעות הרבי. נקבי עש בודדים. כריכה ודפים מנותקים חלקית. בלאי קל בשולי מספר דפים.
"וְהַטַּלִּית יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם וְיַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף"
הטלית המצויצת, של האדמו"ר הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל מטהאש, כולל עטרת הטלית העשויה שזירת חוטי כסף. בטלית זו התעטף הרבי במשך תקופה ארוכה, ותחתיה עבד את עבודתו הנוראה בתפילותיו המפורסמות רוויות ההוד אשר ארכו שעות על גבי שעות להעתיר לישועת הכלל והפרט. חפץ קדושה ראשון במעלה של אחד מצדיקי הדורות האחרונים.
את הטלית קיבל במתנה אחד מאדמו"רי דורנו שליט"א, מידיו הק' של הרבי זיע"א בעצמו! (ראה אישור מצורף).
גדולי החסידות גילו את גודל הקדושה הטמון בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז). מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'. ואף ה'חתם סופר' שאינו נמנה על החסידים כתב בפרשת תולדות: משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו.
סגולה יתירה נודעת לטלית, מלבד המצווה מדאורייתא אותה אנו מזכירים שלוש פעמים ביום – בקריאת-שמע. הרי הטלית, של אחד מצדיקי הדורות, מהווה שמירה מן המזיקים, ואף סגולה לזיווג. כמובא בכתבי האר"י (פרי עץ חיים, שער הציצית, פרק ב').
רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה], האדמו"ר הרביעי של חסידות טאהש (חסידות המונה כעשרת אלפים חסידים ברחבי העולם). הרבי היה זקן האדמו"רים בדורו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד (האדמו"ר מסקווירא אמר על כך: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. והפטיר הרבי מסקווירא "שבדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי").
מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם צ'ק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר, והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא.
הרבי נודע בדבקותו הגדולה בהשם, ידועה האמרה בשמו: "אילו היו לי כ"כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה (-כל העולם לפני ה') כלא חשיב (-אינו נחשב למאומה)' הייתי עשיר גדול" , לאחר כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר "אפילו אילו היה לי רק 'סנטים' כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה כלא חשיב', הייתי גם כן עשיר גדול". מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים 'עבודת עבודה'.
מפרט: טלית רבנית גדולה ורחבה, עשויה בד עבה ומשובח במיוחד. בראש הטלית עטרה רבנית גדולה ומרשימה עשויה שזירת חוטי כסף – 'געפלאכטענע עטרה'. מצורף אישור אותנטיות חתום מאת האדמו"ר מהאלמין שליט"א, מקבל המתנה.
מצב טוב מאוד: סימני שימוש רבים. ומכתמי זיעת קודשו של האדמו"ר. פרימות קלות מאוד בחוטי העטרה.
לריח ניחוח אישה לה'
קופסת הטבק האישית של גדול המקובלים בדור האחרון חכם יצחק כדורי ובתוכה שיירי הטבק ממנו הריח הרב כדורי. את הקופסה והטבק שבתוכה ירש בנו רבי דוד כדורי כמופיע באישור המצורף. פריט סגולי נדיר ביותר.
כל חפצי הצדיקים סגולתם ידועה ומפורסמת כידוע מפי ספרים וסופרים, קל וחומר שיירי מאכלם של צדיקים שנכנסים לתוך הגוף והופכים לחלק מהאדם האוכל אותם. עולה על כולם שיירי טבק ההרחה שמלבד זאת שאינו מתכלה כמאכל, הרי שהוא מזין ישירות את הנשמה כמאמר חכמינו ז"ל (מסכת ברכות): "איזהו דבר שהנשמה נהנית בו? הוי אומר זה הריח שנאמר 'כל הנשמה תהלל י'ה' ". לפנינו פריט ייחודי שאין שני לו – קופסת הטבק כולל הטבק של גדול המקובלים בדור האחרון, שבכוחה – לפי המסורות המפורטות להלן – לחולל ניסים כמו בעליה – המקובל האלוקי חכם יצחק כדורי!
גדולי המקובלים והאדמו"רים נהגו לפעול גדולות ונצורות בעת הרחת הטבק. בכתבי האר"י מיוחד פרק שלם עבור הכוונות הקבליות אותן יש לכוון בעת ההרחה, אותן כוונות יוצאות מהפסוק "לריח ניחוח אישה לה' ". כמו כן מפורסם בשם הבבא סאלי, שסבו ה'אביר יעקב' אמר שאת כל כוונות האר"י הוא מכוון בשעה שהוא מריח את הטבק. גם גדולי החסידות ידעו את עצמתה של הרחת הטבק. ידוע על הרה"ק ישעיה מטשכויב בנו של האדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז, שירש את קופסת הטבק של אביו ובכוחה היה מחולל פלאות. גם בדורות האחרונים ידוע על קופסת הטבק של האדמו"ר רבי משה'לה מלעלוב שהייתה ברשות נכדיו – משפחת ברנשטיין והיא הייתה אבן שואבת לחולים בירושלים, כאשר כל מי שהיה לו איזה מיחוש היה מריח ממנה ומתרפא. ואפילו בדור האחרון ידוע שלאדמו"ר הקודם מוויז'ניץ הייתה ברשותו את קופסת הטבק עם מעט טבק של ראש השושלת והיה מריח ממנה בשעת התפילות בימים הנוראים כסגולה לכך שתפילותיו יתקבלו לרצון.
המקובל רבי יצחק כדורי [תרנ"ט-תשס"ו], גדול המקובלים בדור האחרון. בילדותו אף הכיר וראה את הבן איש חי. קיבל תורה וקבלה מחכמי בבל ומחכמי ירושלים אליה עלה בשנת תרפ"ב, בשנותיו הראשונות בירושלים התפרנס מכריכת ספרים ולמד בישיבות "בית אל" ו"פורת יוסף" בעיר העתיקה. עם השנים התפרסמה גדולתו בחכמת הסוד ורבים עלו לביתו לקבל את ברכתו ועצותיו ולקבל קמיעות לישועה. נפטר בשיבה טובה בשנת תשס"ו, בהיותו בן למעלה ממאה שנה. ובהלוויתו השתתפו רבבות עם ישראל מכל גווני הקשת.
מפרט: [1] קופסת טבק אובלית, עשויה מתכת מוזהבת. מכסה הקופסה נפתח על ידי ציר ובראשו ציפוי בצבע תכלכל ועליו המילה "חי". מידות מרביות: כ-60X30 מ"מ. בתוך הקופסה כמות ניכרת משיירי הטבק המקודש אותו נשם אל קרבו הרב כדורי. מצב טוב מאוד. כיפוף קל במכסה.
מצורף אישור חתום מאת בעלי קופסת הטבק המפרט את השתלשלות הגעת הקופסה עד אליו.
כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר (ישעיהו ס"א י)
קאפטן המשי של האדמו"ר הראשון מתולדות אהרן, הרה"ק רבי אברהם יצחק קאהן. אותו לבש הרבי במשך שנים רבות מדי יום ביומו, תמידים כסדרם (כמפורט באישור המצורף). פריט קדושה חשוב של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים.
כתונת פסים ירושלמית, בצבעי שחור וזהב, כעין הלבוש שלובשים בני הישוב הישן בירושלים, אך זו שלפנינו מלכותית יותר ועשויה מבד משובח. לקאפטן מחובר אבנט 'גארטל' תואם. קאפטן זה היה הרבי לובש בימות החול (להבדיל מהקאפטן השבתי העשוי בד בצבע שונה). דרכו בקודש של הרבי הייתה להיות מעוטף בקאפטן במשך כל שעות היום ללא הפסקה. מלבד כשהיה מוכרח להיפנות לצרכיו או בכדי לישון. ועמו כאמור היה הרבי הקדוש עובד את עבודתו הטהורה לאורך כל היממה במשך שנים רבות, בעת תפילותיו המפורסמות רוויות ההוד לישועת הכלל והפרט, בהדלקת נרות חנוכה, בבריתות ובנישואי חסידיו ובעת עריכת שולחנותיו הטהורים אשר לפני ה'.
לא רבים יודעים זאת, אך הקאפטן הירושלמי אינו כשאר כל הקפוטות אותם נוהגים החסידים ללבוש. האגדה מספרת שהוא עוצב על ידי האדמו"ר רבי אלעזר מנדל מלעלוב בכבודו ובעצמו, כשעלה ארצה בשנת תרי"א. רבי אלעזר מענדל היה אומר שהאבות הקדושים כאשר היו בארץ ישראל היו לובשים את הקאפטן הירושלמי. תופרי ובעיקר תופרות הקאפטן מבני הישוב הישן, תופרים אותו, על פי המסורת מרבי אלעזר מנדל מלעלוב, מ-26 פיסות בד בדיוק, כמניין שם הוי"ה! מסופר על המהרי"ץ דושינסקי בעת שעלה מהונגריה לכהן פאר בירושלים, הוא סירב לרדת מהרכבת עד שהעלו לו אל הרכבת את הקאפטן הירושלמי ורק לאחר שהתעטף בו, ניאות לרדת מהרכבת ולהיכנס בשערי ירושלים.
לפנינו בגד מקודש במיוחד, בו התעטף אחד מקדושי הדורות ההאחרונים, וידועים דברי החת"ם סופר בפרשת תולדות אודות מלבושיהם של הצדיקים: "משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו…."
האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם יצחק קאהן [תרע"ד-תשנ"ז], מחשובי האדמורי"ם ומיסד חסידות 'תולדות אהרון'. לאחר פטירת חמיו האדמו"ר רבי אהרון ראטה הנודע בכינויו 'רבי אהרל'ה', החליטו רוב החסידים להכתירו כממשיכו וממלא מקומו של האדמו"ר, בתקופתו פרחה החסידות וגדלה מאוד והוקמו מרכזי חסידות בעיר בית שמש וכן בניו יורק, נחשב מגדולי המתנגדים לציונות, נודע בקדושתו ופרישותו.
קאפטן ירושלמי, מידה ממוצעת.
מצב טוב: סימני שימוש של שנים, ללא קרעים.
מצורף אישור מאת מקורבו ותלמידו החסיד הנודע הרב אהרן בלום (בעל הוצאת הספרים המפורסמת: 'א. בלום'), על אותנטיות הבגד ועל כך שהרבי התעטף בו משך שנים.
"אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא" (מסכת שבת דף סב:).
ספל נטילת הידים האישי של הצדיק הנודע ובעל המופת האדמו"ר רבי יהודה'לה הורוויץ מדז'יקוב, שממנו נטל את ידיו הקדושות לסעודה, מדי יום ביומו למעלה מ-20 שנה ברציפות, בעבודתו הנוראה בבכיות נוראות שלא יימשך בתאוות האכילה, בחוזרו שוב ושוב על הפסוק 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים'. ספל גדול במיוחד לקיים 'מלא חופניים מים'.
גדולי הדורות חיבבו במיוחד מצווה זו של נטילת ידים המזוהה עם תוספת וריבוי של קדושה מעבר למחוייב, שהרי מצווה זו תיקן שלמה המלך אחרי מתן תורה ובת קול יצאה אז והכריזה 'אִם חָכָם לִבְּךָ בְּנִי יִשְׂמַח לִבִּי אָז גַּם אָנִי'. גדולי החסידות במיוחד חיבבו ופיארו מצווה זו והיו נוהגים לעטרה בפסוקים ובמזמורי תהלים כגון מזמור 'ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר' וכו'. באישור המקוריות המצורף לפריט מתאר משמשו של רבי יהודה'לה, הרה"ח שמחה הנדלר, את עבודתו המופלאה של רבי יהודה'לה בעת נטילת הידים, שזו היתה "עבודה גדולה אצלו" והיה נוהג לעטרה בפסוק "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים".
נטילת ידים היא אחת הסגולות היחידות לעשירות שמופיעות כבר בתלמוד בבלי. במסכת שבת נכתב (דף סב:): "אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא" (-אני נוטל את ידי עם הרבה מים ונותנים לי משמים מלא חופנים של שפע טובה וברכה). גדולי הדורות אף הוסיפו על כך שהמילה 'מים' מהווה את ראשי התיבות אותם נוהגים החסידים לומר בברכת הפרנסה שבשמו"ע "מַ'לֵּא יָ'דֵינוּ מִ'בִּרְכוֹתֶיךָ [וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ]". לפנינו פריט סגולה חשוב ונדיר של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים שאדמו"רי דורו ההחשיבוהו כאחד הצדיקים מהדורות הקדמונים, בו נטל את ידיו עשרות אלפי פעמים (!) והשפיע שפע ברכה ופרנסה לעולם.
רבי יהודה הורוויץ [תרס"ה-תשמ"ט], נודע בכינוי רבי יהודל'ה דז'יקובר. נולד לאביו רבי אלתר יחזקאל אליהו האדמו"ר מדזיקוב והיה נכדו של האדמו"ר רבי ישראל מוויזניץ וגדל על ברכיו. בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי מאיר אריק. בהגיעו לפרקו נישא לבת דודתו, בתו של האדמו"ר רבי חיים מאיר מווזיניץ. משנת תרצ"ו כיהן כדיין בקלויזנבורג. לאחר השואה בה נהרג אביו, סירב בתוקף להתמנות תחתיו כאדמו"ר מדז'יקוב ולמרות זאת רבים הסתופפו בצלו. הוא נודע כצדיק נשגב ופרוש ובסוף ימיו התפרסם כפועל ישועות. את כל כספי נדונייתו העניק לרבי יוסף נפתלי שטרן מפרשבורג להדפסת ספרי החתם סופר. הוא נהג לומר ש"החתם סופר מדבר אל לבי". רבי יוסף נפתלי התבטא עליו שהוא "חד בדרא בתורת החתם סופר". בשנותיו האחרונות התגורר בלונדון שם ניהל את עדת חסידיו ובה נקבר. לאחר פטירתו נעשה קברו לתל תלפיות. דברי תורתו והערותיו על כמה ספרים נדפסו בשנים האחרונות. (ראה אודותיו אלפסי חלק ב' ג-ד).
ספל מתכת גדול במיוחד. גובה: 14 ס"מ. קוטר: 14 ס"מ (גמטריה: שתי 'יד'ים).
מצב טוב מאוד: סימני שימוש רבים, מעיכות קלות מאוד.
מצורף אישור מקוריות בחתימת הרה"ח שמחה הנדלר נאמן ביתו של רבי יהודה'לה, המאשר שזהו כלי נטילת הידים האישי של הצדיק ושהוא השתמש בו במשך שנים רבות מדי יום ביומו.
שעון-כיס מפואר עשוי זהב, בו השתמש במשך שנים רבות, הצדיק הפלאי ובעל המופת האדמו"ר רבי צבי הירש – "רבי הערשל'ה" רוזנבוים מקרעטשניף (כמפורט באישור המצורף מאת המוכר). בגב המכסה העליון חריטת הקדשה: "מתנה לכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מאת משה יודא בן חוה טילה ויזר חיפה", ועל גבי המכסה האחורי תבליט דמות צבי עטור קרניים, רמז לשמו של הרבי. חפץ סגולה וקדושה חסידי, נדיר ומיוחד במינו.
ידוע מפי ספרים וסופרים שכל חפץ שהיה שייך לצדיק, ממשיך לשאת עליו את קדושתו וכוחו של בעליו, גם לאחר פטירתו. ראה גם חידושי החת"ם סופר בפרשת תולדות הכותב: "…דבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש… והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח לטוב ולמוטב בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו".
במסורת החסידית נודעת חשיבות יתירה ומיוחדת ל'שעון' של הצדיקים, וסיפורי מופתים מסמרי שיער נקשרו עם שעונם של צדיקי הדורות, שעל-ידי כיוון השעון היו מחוללים ניסים מעל לדרך הטבע, למשל בכדי לדלג מההווה לנקודת זמן אחרת, והדברים עתיקים. מפורסם גם הסיפור על שעונו של החוזה מלובלין, ששנים רבות לאחר פטירתו עדיין היה משרה שמחה על השומע את תקתוקיו עד שהיה יוצא במחול.
לפנינו שעונו האישי של אחד הצדיקים הפלאיים ביותר שחיו ופעלו בדור הקודם – האדמו"ר "רבי הערשל'ה" מקרעטשניף, שאדמו"רים גדולים היו מגיעים בכדי להשתתף בשולחנותיו הטהורים ולבקש את ברכותיו. את השעון שלפנינו נשא הרבי תדיר, כנהוג, בכיס ה'ווסט' העליון הצמוד ללבו הטהור, במשך שנים רבות ללא הפסקה, בימי חול, שבתות ומועדים. והיה ממשש בו עשרות ומאות פעמים ביום, בעת תפילותיו המפורסמות רוויות ההוד שנמשכו עד לשעות הקטנות של הלילה, ובעת עריכת שולחנותיו הטהורים בהם היתה רוח הקודש מדברת מתוך גרונו, כידוע ומפורסם. הדבר ניכר בסימני השימוש הרבים שעל השעון כתוצאה ממשמושו התדיר של הרבי, כאשר לעיתים תוך כדי התפשטות הגשמיות היה הרבי גם מכה בו בשולחן.
האדמו"ר רבי צבי הירש רוזנבוים מקרעטשניף "רבי הערשל'ה" [תר"פ- תשס"ו], כיהן כאדמו"ר מקרעטשניף בכפר אתא ולאחר מכן בירושלים. הוא נולד בסיגט לרבי חיים מדרוהוביטש בנו של רבי אליעזר מקרטשניף. אחרי השואה עלה רבי הערשל'ה לירושלים וכבר בעודנו בחור ערך 'טישים' (דבר נדיר בתולדות החסידות). לאחר חתונתו התגורר זמן מה בקרית אתא ועל שמה נקרא כל ימי חייו. בשנת תשמ"ב עבר לירושלים וכונן את חצרו על קו התפר שבין שכונת גאולה למאה שערים. רבי הערשל'ה היה חי 'למעלה מן הזמן', שולחנותיו הטהורים יכלו להתארך לפעמים ללא הסבר משך שעות רבות; קריאת התורה המפורסמת שלו בשבתות, בה היה חוזה את עתידותיהם של העולים לתורה, יכלה להימשך עד לשעות הלילה. הוא נחשב לאיש פלא במלוא מובן המילה והתפרסם כבעל מופת וכאחד האדמו"רים מהדורות הקדומים. דברי תורתו כונסו בספרים: 'תורת חיים ואמונה' על התורה, 'קדושת צבי' ועוד.
מפרט: שעון-כיס עשוי זהב, תוצרת חברת AMERICANA. חתום: 14 קראט, ומספר חותמות איכות נוספות, והטבעת מס' סידורי: 835687. קוטר השעון 5.5 ס"מ. משני צדי השעון שני מכסי זהב הנפתחים על גבי צירים. בראש השעון 'כתר' לכיוונון השעות והתאריך, כולל טבעת סביב הכתר אליה מחוברת שרשרת נשיאה שאף היא עשויה מזהב.
מכסה קדמי מנותק. מחוג דקות ומחוג שעות חסרים. מחוג שניות תקין. מנגנון תקין. השעון נתון בתוך תיק בד ייעודי, רקום בעבודת יד.
אישור מקוריות חתום, על כך שהשעון היה שייך לאדמו"ר ושהוא השתמש בו במשך שנים, יוצג לכל דורש.
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ"
מערכת בגדים [5 פריטים!] של בעל המופת הנודע האדמו"ר רבי יענקל'ה מפשעווארסק, גדול אדמו"רי אירופה ומחשובי האדמו"רים בדורו. פריטים נדירים ביותר אותם לבש הרבי הקדוש על גופו הטהור ממש ללא שום חציצה!
הפריטים כוללים:
* זוג גרביים שחורות אותן גרב הרבי בימות החול. בכ"א אדר (יום ההילולה של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק) שנת תשנ"ז, שחל באותה השנה ביום ו', בעת שהחליף הרבי את בגדיו מבגדי החול לבגדי שבת, העניקם במתנה למשמשו המסור (כמופיע באישור המצורף).
* זוג גרביים לבנות – 'וואסע זאקען', אותן נוהגים האדמו"רים לגרוב בימי שבת ומועד. במוצאי חג שמיני עצרת תשנ"ז, בעת שהרבי פשט אותן. קיבל אף אותן הגבאי הנאמן (כמופיע באישור המצורף).
* כיפת הקטיפה אותה חבש הרבי לראשו הטהור ותחתיה עבד את בוראו במסירות נפש, בקדושה ובטהרה. קשה להפריז בערכו של פריט קדושה חשוב וקדוש זה! (על בטנת הכיפה מוטבעת המילה "רבינו").
כל חפצי הצדיקים סגולתם ידועה, בדוקה ומנוסה. כמבואר בספר 'דברי תורה' למנחת אלעזר ממונקאטש (מהדורא א' אות כ"ב-כ"ג) וז"ל: "מה שמצינו מנהג הצדיקים רבותינו ואבותינו, שהחשיבו לכלים שהשתמשו בהם צדיקים, וכן כמה צדיקים וחסידים שילמו בעד כאלו הון רב וכו', מקורו בירושלמי שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז". על אחת כמה וכמה הבגדים שלפנינו, שהיו על גופו הטהור של הצדיק ללא שום חציצה, המסוגלים לרפואה, כמובא בשם הרה"ק ר' משה מקאסוב בעל 'לקט עני': "כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא". יתירה עליהם הכיפה שמשכנה כל היום כולו על ראשו של הצדיק, המהווה מרכבה לשכינה הקדושה, ככתוב "ועל ראשי שכינת א-ל".
בקהילות ישראל מכל התפוצות חיזרו במיוחד, כסימן למזל טוב, ללבוש באירועים משמעותיים בחיים (ברית מילה, פדיון הבן וחתונה) את בגדיהם של הצדיקים, ובפרט כיפה שהייתה בשימושם של גדולי הדור. הבגדים היו בדרך כלל רכושם של צאצאי הצדיקים או של בעלי הון שרכשו אותם בממון רב והם היו נוהגים בעין טובה להשאילם לבעלי השמחות (עד שקמו אינשי דלא מעלי שהיו חומדים את חפצי הקודש לעצמם ומאז פסקו מלהשאילם). בעלי הבגדים בעצמם היו נוהגים לללבשם כסגולה גם בימים הנוראים בראש השנה וביום כיפור או בעת מחלה חלילה, כמובא באוצר י"ד החיים (אות ר"פ): "מקור טהור בצדיקים שמקפידים ללבוש בראש השנה ויום הכיפורים וכו', מלבוש של הצדיקים הקודמים, עיין ירושלמי תענית פרק ד' הלכה א' וכו' ".
האדמו"ר רבי יעקב לייזער מפשעווארסק – "רבי יענקל'ה" [תרס"ז-תשנ"ט], האדמו"ר השני מפשעווארסק. תלמידו המובהק של הרה"ק רבי חנה האלברשטם מקאלשיץ. בשנת ה'תר"ץ התארס עם אלטא בינה בתו של רבי משה יצחק – "רבי איציק'ל" גווירצמן מפשעווארסק ונישא לה לאחר כחמש שנים. לאחר אירוסיו התמנה לרב ביאשליסק (מערב גליציה, כיום בפולין), למשך כחמש שנים עד מעט לאחר נישואיו. לאחר פטירת חמיו רבי איציק'ל בשנת תשל"ז, מונה רבי יענקל'ה לממלא מקומו, וכחמיו אף הוא נתפרסם בקדושתו ופרישותו ובגודל מעשי צדקתו, ומכל קצוות העולם היהודי נהרו אליו לברכה וישועה. מופתים ורוח הקודש היו דבר רגיל בחצרו, כאחד מן הצדיקים הקדמונים. הוא נודע בכוחו המיוחד והמופלא בסיפורי צדיקים, והיה פועל על-ידי כך ישועות מעל לדרך הטבע. נפטר בכ"ז בחשוון ה'תשנ"ט ונקבר באוהל חמיו בבית הקברות בהולנד. דברי תורתו כונסו בספריו: 'אמרי יעקב', ו'זכות אבות'. בנו רבי לייבוש מכהן אחריו כאדמו"ר.
מצב כללי: טוב.
מצורף אישור חתום בכתב יד משמשו המסור של הרבי בשנותיו האחרונות, הרה"ח שלום יעקב ישראל וישורון כהנא, על אותנטיות החפצים ועל כך שהגיעו לידיו בדרך כשרה, ברשות ובסמכות.
מחזור לשלושת הרגלים. העותק האישי של האדמו"ר רבי יהודה [יהודל'ה] הורוויץ מדז'יקוב בו התפלל הרבי במשך שנים רבות, כמופיע באישור המצורף מאת נאמן ביתו הרה"ח שמחה הנדלר. כרך רבני מפואר עם כריכת עור מקורית. חפץ קדושה חסידי נדיר בחשיבותו.
לפנינו כאמור מחזור התפילה האישי של הצדיק הנודע ובעל המופת הרה"ק רבי יהודה'לה מדז'יקוב שאדמו"רי דורו ההחשיבוהו כאחד הצדיקים מהדורות הקדמונים. במחזור זה שפך הרבי הקדוש את נפשו לפני ה' בתפילותיו המפורסמות נוראות ההוד בשלושת הרגלים – מתוך חדווה דקדושה שלא מעלמא הדין.
רבי יהודה הורוויץ [תרס"ה-תשמ"ט], נודע בכינוי רבי יהודל'ה דז'יקובר. נולד לאביו רבי אלתר יחזקאל אליהו האדמו"ר מדזיקוב והיה נכדו של האדמו"ר רבי ישראל מוויזניץ וגדל על ברכיו. בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי מאיר אריק. בהגיעו לפרקו נישא לבת דודתו, בתו של האדמו"ר רבי חיים מאיר מווזיניץ. משנת תרצ"ו כיהן כדיין בקלויזנבורג. לאחר השואה בה נהרג אביו, סירב בתוקף להתמנות תחתיו כאדמו"ר מדז'יקוב ולמרות זאת רבים הסתופפו בצלו. הוא נודע כצדיק נשגב ופרוש ובסוף ימיו התפרסם כפועל ישועות. את כל כספי נדונייתו העניק לרבי יוסף נפתלי שטרן מפרשבורג להדפסת ספרי החתם סופר. הוא נהג לומר ש"החתם סופר מדבר אל לבי". רבי יוסף נפתלי התבטא עליו שהוא "חד בדרא בתורת החתם סופר". בשנותיו האחרונות התגורר בלונדון שם ניהל את עדת חסידיו ובה נקבר. לאחר פטירתו נעשה קברו לתל תלפיות. דברי תורתו והערותיו על כמה ספרים נדפסו בשנים האחרונות. (ראה אודותיו אלפסי חלק ב' ג-ד).
כידוע, גדולי האדמו"רים מהדרים בימים הנוראים להתפלל מתוך ספר שהיה בשימוש הצדיקים, או ללבוש על גופם בגד שהיה כלי תשמישו של צדיק, כסגולה לכך שתפילותיהם יבקעו את המקטרגים ויפעלו ישועות בעדם ובעד קהלם. קשה למצוא חפץ קדושה המסוגל יותר לתפילות שלושת הרגלים ממחזור הז'יטומיר שלפנינו בהם עבד את עבודתו הקדושה לפני ולפנים הצדיק הקדוש רבי יהודה'לה מדז'יקוב שכל צדיקי דורו קראו אחריו "מקודש מקודש".
מפרט: מחזור שנדפס בקדושה ובטהרה על ידי הרבנים חנניא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, ז'יטומיר, תרי"ט [1859]. קנב דף. 29.5 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד: כתמי זמן. מעט נקבי עש. כריכת עור מקורית, משוקמות מקצועית.
מצורף אישור חתום מאת נאמן ביתו הרה"ח שמחה הנדלר, על אותנטיות המחזור ועל כך שהיה במשך שנים רבות בשימושו של הצדיק.
– – – וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם – – –
מחזור לראש השנה, יום הכיפורים. העותק האישי של האדמו"ר רבי יהודה [יהודל'ה] הורוויץ מדז'יקוב בו התפלל הרבי במשך שנים רבות, כמופיע באישור המצורף מאת נאמן ביתו הרה"ח שמחה הנדלר. כרך רבני מפואר עם כריכת עור מקורית. חפץ קדושה חסידי נדיר בחשיבותו.
לפנינו כאמור מחזור התפילה האישי של הצדיק הנודע ובעל המופת הרה"ק רבי יהודה'לה מדז'יקוב שאדמו"רי דורו החשיבוהו כאחד הצדיקים מהדורות הקדמונים. במחזור זה שפך הרבי הקדוש את נפשו לפני ה' בתפילותיו המפורסמות נוראות ההוד, בימים הנוראים – בבכיות נוראות. ראוי לציין כי בכרך שלפנינו ספוגים דפי המחזור בכתמי דמעותיו של הרבי ובמיוחד בדפי התקיעות בהם הסימנים הולכים וגוברים.
רבי יהודה הורוויץ [תרס"ה-תשמ"ט], נודע בכינוי רבי יהודל'ה דז'יקובר. נולד לאביו רבי אלתר יחזקאל אליהו האדמו"ר מדזיקוב והיה נכדו של האדמו"ר רבי ישראל מוויזניץ וגדל על ברכיו. בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי מאיר אריק. בהגיעו לפרקו נישא לבת דודתו, בתו של האדמו"ר רבי חיים מאיר מווזיניץ. משנת תרצ"ו כיהן כדיין בקלויזנבורג. לאחר השואה בה נהרג אביו, סירב בתוקף להתמנות תחתיו כאדמו"ר מדז'יקוב ולמרות זאת רבים הסתופפו בצלו. הוא נודע כצדיק נשגב ופרוש ובסוף ימיו התפרסם כפועל ישועות. את כל כספי נדונייתו העניק לרבי יוסף נפתלי שטרן מפרשבורג להדפסת ספרי החתם סופר. הוא נהג לומר ש"החתם סופר מדבר אל לבי". רבי יוסף נפתלי התבטא עליו שהוא "חד בדרא בתורת החתם סופר". בשנותיו האחרונות התגורר בלונדון שם ניהל את עדת חסידיו ובה נקבר. לאחר פטירתו נעשה קברו לתל תלפיות. דברי תורתו והערותיו על כמה ספרים נדפסו בשנים האחרונות. (ראה אודותיו אלפסי חלק ב' ג-ד).
כידוע, גדולי האדמו"רים מהדרים בימים הנוראים להתפלל מתוך ספר שהיה בשימוש הצדיקים, או ללבוש על גופם בגד שהיה כלי תשמישו של צדיק, כסגולה לכך שתפילותיהם יבקעו את המקטרגים ויפעלו ישועות בעדם ובעד קהלם. קשה למצוא חפץ קדושה המסוגל יותר לתפילות הימים הנוראים ממחזור הז'יטומיר שלפנינו בהם עבד את עבודתו הקדושה לפני ולפנים הצדיק הקדוש רבי יהודה'לה מדז'יקוב שכל צדיקי דורו קראו אחריו "מקודש מקודש".
מפרט: מחזור שנדפס בקדושה ובטהרה על ידי הרבנים חנניא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, ז'יטומיר, תרכ"ב [1862]. קנז דף; 29.5 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד: כתמי זמן. מעט נקבי עש. מכתמי דמעות קודש רבים מספור. כריכת עור מקורית, משוקמת מקצועית.
מצורף אישור חתום מאת נאמן ביתו הרה"ח שמחה הנדלר, על אותנטיות המחזור ועל כך שהיה במשך שנים רבות בשימושו של הצדיק.
סדור 'טהרת הלב' – העותק האישי של האדמו"ר הקדוש והנשגב, לשמו ולזכרו תאוות נפש, רבי אהרל'ה ראטה בעל ה'שומרי אמונים זיע"א. בסידור שלפנינו שפך האדמו"ר את נפשו וליבו לפני בוראו, בתפילותיו הזכות, כבן המתחטא לפני אביו. פריט קדושה מרטיט ומעורר התרגשות.
הסידור היה שייך להחסיד המופלג הרה"ח רבי שבתי שכנא פרענקל, (גיסו של הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר), אשר העיד (כפי עדות בנו) כי בזה הסידור השתמש והתפלל האדמו"ר הקדוש בעל ה'שומרי אמונים זיע"א. ניכר כי האדמו"ר השתמש בסידור במשך זמן רב, ויעידו על כך דפי הסידור הבלויים, וסימני השימוש הרבים. מרגש לראות כיצד (כמעט) כל דף זכה למגע אישי, ולתפילה בכוונה מעומק ליבו הטהור.
בין דפי הסידור, ישנם מספר הגהות וסימונים בכתב יד. כמו כן הוטמנו בסידור חלקי דפים ושערות זקן, שכפי המנהג הקדום, נגנזו בתוך דפי הסידור.
האדמו"ר רבי אהרן ראטה [תרנ"ד – תש"ז], נולד באונגוור ולמד בישיבת ווייצן. אח"כ נתקרב לחסידות ושימש את האדמורי"ם מקוסון, בלז, ויז'ניץ ועוד ובעיקר אצל רבי צבי אלימלך שפירא מבלוז'וב שעודדו לכהן כאדמו"ר. ריכז חבורות בסאטאמר ואח"כ בברגסז ובארץ ישראל שבמרכזן שמירה על אורח חיים לפי תקנות מיוחדות בעיקר בנושאי טהרה ותפילה בהתלהבות. מספריו: שומר אמונים, שולחן הטהור וטהרת הקודש. בירושלים הוא הקים את חבורת 'שומרי אמונים' שהפכה מאוחר יותר לחצר חסידית.
מפרט: סידור 'טהרת הלב', נדפס ע"פ מהדורת סלאוויטא, בירושלים תרפ"ז.
מצב בינוני. סימני שימוש רבים. כתמי יין. פגמים וחסרונות רבים. חסרים דפים. (מצורף עותק נוסף ממהדורה זו, לצורכי השלמה).
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
