"כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו" (המקור הקדום ביותר לתפילת צדיקים)
סידור התפילה האישי של גדול היגעים בתורה וגדול מרביצי התורה בדור האחרון, הגאון הקדוש רבי נתן צבי פינקל, ראש ישיבת מיר – אותה הפך ממיטת חוליו, בכוחות על-אנושיים, לישיבה הגדולה בישראל. בדף הפורזץ רישום בעלות בכתב יד קדשו, הרועד ממחלת הפרקינסון: "ב"ה מסיפרי נתן צבי פינקל".
בסידור קדוש זה שפך רבי נתן צבי את תפילותיו המפורסמות לפני ה', כשרק שפתיו נעות וקולו לא ישמע ומשתי עיניו זולגות דמעות ללא הפוגה, ועמו פעל ישועות עבור עשרות אלפי (!) תלמידיו לזיווגים, רפואות ופרנסה. דפי הסידור כמו מהווים הגשמה חיה לביטוי השגור: 'הסידור ספוג בדמעות', ובכל דף ודף בסידור ניכר שהתפללו בו עד כלות הנפש.
כידוע, רבי נתן צבי היה צריך לגייס מדי שנה סכומי עתק של עשרות ולפעמים מאות מיליוני שקלים, להחזקת האימפריה התורנית שהקים וכך במצבו הרפואי הקשה מנשוא, כשהוא מתמודד עם מחלת הפרקינסון שנטלה ממנו את כוח ההליכה והיציבות עד כדי רעידות איומות בלתי נשלטות ובלתי פוסקות בכל הגוף, היה נוסע בכל רחבי העולם להתרים את אילי ההון היהודים להחזקת 'ישיבת מיר'. לפעמים כשהיה נכנס למשרדו של התורם כבר לא היה בכוחו אפילו להוציא מילה אחת מפיו מרוב חולשה, והיה רק יושב מול התורם ומתבונן בו בעיניו הקדושות ולעיתים הייתה רק דמעה זולגת מעיניו הטהורות, כמו מספרת לתורם על מצבה הכלכלי של הישיבה, ועוד יותר מכך על מצבו הבריאותי של ראש הישיבה, שהיה אמור כעת לשכב על מיטת חוליו במנוחה גמורה, ותחת זאת הוא נאלץ בייסורי גוף בלתי נתפסים, להיטלטל בין יבשות ומדינות לקושש כספים עבור החזקת האברכים והבחורים בישיבה. הגבירים, שרבים מהם היו מתלמידיו ורבים עוד יותר שלחו את בניהם ללמוד בישיבתו, אף הם היו משיבים לו כערכו הרם והיו תורמים סכומי עתק לטובת החזקת הישיבה וכך קמה לה האימפריה שנקראת 'ישיבת מיר', המונה כעשרת אלפים תלמידים, העוסקים ללא הרף בתורה, במבנים הרבים שלה בשכונת בית ישראל שבירושלים.
ואכן, כל כך מרגש לראות את מכתמי דמעות קדשו של ראש הישיבה דווקא באותן התפילות בהן מבקשים על הפרנסה, כגון ב'פרשת המן' ו'בברכת המזון', שבהן הדפים פשוט 'ספוגים בדמעותיו' הקדושות של רבי נתן צבי. עבור עצמו לא היה לרבי נתן צבי צורך במאומה מעבר לפת במלח, והוא לא השאיר אחריו ירושה לצאצאיו מלבד חובות עתק שאותן כיסו מוקירי זכרו לאחר פטירתו. את דמעותיו בתפילות הפרנסה היה שופך לצורך פרנסתם של אברכי המשי השוקדים על תלמודם בהיכלי הישיבה ושיוכל להמשיך להחזיק את אם הישיבות. כמה רבה הזכות ואיזו עוצמה וסגולה לקרוא את תפילות הפרנסה המקודשות והמסוגלות הללו מתוך הסידור בו התפלל וקרא אותן גדול ראשי הישיבות, שמסר את נפשו פשוטו כמשמעו עבור התורה ולומדיה.
הגאון הקדוש רבי נתן צבי פינקל [תש"ג-תשע"ב], ראש ישיבת מיר בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה (היה החבר הצעיר בה מעולם). נקרא על שם אבי סבו, הסבא מסלובודקה. נישא ללאה, בתו של הרב בנימין ביינוש פינקל, ראש ישיבת מיר ובן דוד של אביו. לאחר פטירת חמיו, בשנת ה'תש"ן (1990), התמנה תחתיו לראש הישיבה. בשנת ה'תשמ"ח (1988) לקה בפרקינסון ומאז סבל במשך שנים ממחלת ניוון שרירים קשה ולקראת סוף ימיו היה מרותק לכיסא גלגלים. למרות חוליו, פיתח את הישיבה ומוסדותיה לממדי ענק והפך אותה לישיבה הגדולה בישראל. סדר יומו התחיל בתפילת שחרית בבית המדרש המרכזי של הישיבה. במהלך היום הוא בחן תלמידים וקיבלם לשיחות אישיות בביתו. אחת לשבוע מסר שיעור כללי בישיבה בירושלים וכן 'חבורה' בימי רביעי ושני 'ועדים' בימי שישי בביתו, לתלמידים ישראלים ול'חוצניקים'. פעמיים בשבוע נסע לסניף הישיבה במודיעין עילית ל'סדר בוקר' ולתפילת מנחה, ופעם בחודש מסר בה שיעור כללי ולעיתים אף שיחות מוסר. היה מעורב גם בהקמת וליווי ה'חבורות' בישיבה ונהג להשתתף במסיבות של ה'חבורות'. בשנותיו האחרונות פותחו תרופות חדשות המקילות על הסימפטומים הקשים של מחלת הפרקינסון ומונעות את הרעידות והפרכוסים האיומים, אך רבי נתן צבי סירב ליטול אותן, מפני שלא רצה לפגוע, ולו כהוא זה, בבהירות מחשבתו ובעמקות עיונו בסוגיות הש"ס. במסגרת הבנייה המואצת של מוסדות הישיבה, המתפרסת על פני מבנים רבים בשכונת בית ישראל, נטל הרב פינקל חלק פעיל ברכישת המגרשים, השגת תורמים והכנת תוכניות הבנייה. לשם כך הוא נסע לעיתים תכופות לחוץ לארץ. הרב פינקל נפטר לפנות בוקר בביתו. הלווייתו יצאה מישיבת מיר להר המנוחות והשתתפו בה למעלה ממאה אלף איש בראשות מנהיגי הציבור החרדי, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל אוירבך, האדמו"רים מגור ובעלזא והרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שבאופן חריג גם קרע עליו קריעה.
לא רבים יודעים זאת, אך מקור המנהג להזכרה לתפילה אצל צדיק, נאמר דווקא על ראש ישיבה! (למרות שזה נשמע כמושג חסידי). כמופיע במסכת בבא בתרא (קטז א): "דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה", ובביאור הנמוקי-יוסף (שם, נג ע"א מדפי הרי"ף) הוסיף דמנהג זה בצרפת "כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו", יעו"ש.
מפרט: 'סידור השלם', נוסח אשכנז, "כולל כל התפילות והבקשות כסדרן; תהלים ומעמדות", תל אביב יפו, ללא שנת הדפסה. [10], 704 עמ'. 12 ס"מ. מהדורת כיס וכריכת מעטפת לנשיאה קלה בידיו החולות.
מצב טוב . ללא חיסרון דפים. סימני שימוש רבים, לעתים עד כדי תלישת הדף לגמרי וסימני דמעות רבים מאוד.