המשביר או הערוך החדש. חיבור גדול אודות ביאור מילים בתלמודים ובמדרשים, כעין ספר הערוך, עם ביאור גם בלשון אשכנז, מאת רבי יוסף שיינהאך. ווארשא, תרי"ז-תרי"ח, 1858. שני חלקים. עם: ספר המלואים או המשביר החדש, הוספות והשלמות לספר המשביר, מאת המחבר. ווארשא, תרכ"ט 1869.
בשער הראשי חותמת האדמו"ר רבי גרשון חנוך העניך ליינר מראדזי'ן.
חיבור מעניין שזכה להסכמות חשובות.
כידוע, במאמציו לגילוי וזיהו דג התכלת, היו לו לאדמו"ר קשרים עם מדענים שונים, ואולי לצורך זה הוא השתמש בספר שלפניו, ובפרט בחלקו השני שם ישנם מונחים שונים בכמה שפות.
האדמו"ר רבי גרשון חנוך העניך ליינר [תקצ"ט – תרנ"א], 'בעל התכלת'. מייסד שושלת ראדזין והאדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות איזביצ'ה, מחבר פורה ויוזם חידוש מצוות התכלת. נולד לאביו האדמו"ר השני מאיזביצא הרה"ק רבי יעקב ליינר בעל ה'בית יעקב' בנו של הרה"ק מאיזביצא בעל 'מי השילוח'. 'בעל התכלת' נחשב להוגה דעות מקורי ועצמאי. הוציא את הספר מי השילוח, ספר היסוד של החסידות, שכתב מדברי סבו, וכתב את ה'הקדמה ופתיחה' לספרו של אביו 'בית יעקב', שבו הוא מציג את תורת איזביצא כהמשכה של תורת הבעל שם טוב. בספרו סדרי טהרות תקף את הגר"א על הגהותיו, שלפי דעתו אינן מוכרחות. ספרו זה עורר פולמוס עקב היותו מסודר בצורת דף התלמוד, מה שעלול ליצור רושם של תלמוד חדש. בעקבות הביקורת הוסיף המחבר בכותרת בכל עמוד כי אין מדובר בתלמוד חדש אלא בליקוט בלבד.
בשנת ה'תרמ"ג ביקר באיטליה במוזיאון ימי, ונחשף לתעשיית הצבע מדיונונים. רכש מפרופסור איטלקי את הידע הנדרש על מנת להפיק צבע כחלחל מדיונון. פעילותו בנושא זה יצרה פולמוס שהיה בעיקר סביב חיבוריו בנושא, ספרו "שפוני טמוני חול" והחוברות הנלוות ובעיקר "פתיל תכלת". בחיבורים אלה התווכח עם התגובות בעניין חידוש התכלת. בהקדמה לספרו כתב כי לכל יהודי הזכות לחדש בדברי תורה, ואין להגביל את חידוש התורה ליחידי סגולה בלבד. בעיסוקיו בתחומים אלה השתמש גם בידיעות מדעיות.
בדפי השערים, חתימות בעלים.
בדף סא, (בספירה השניה) הגהה בכתב יד.
המשביר: [10], קיד: [2], ג-קטז דף. המלואים: [10], עח דף. 18 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן.