משנת חסידים – קבלה, מאת רבי עמנואל חי ריקי, מהדורה ראשונה, אמשטרדם, תפ"ז [1727].
הספר שלפנינו נשלח על ידי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין – מי שכונה 'מלך ישראל', וכידוע נשא על שכמו את צער גזירת הקנטוניסטים, ודאג לעודדם ולקרבם לבל ינתקו מעם ישראל – אל אחד מן הקנטוניסטים ששמו היה רפאל בן יעקב קישליצקי, אשר במשך השנים הארוכות שהיה בצבא הצאר למד ודבק בספר. הספר אף שימש לו מעין יומן ובחמשת הדפים הריקים שבסוף הספר, ובשטחים הריקים שבתחילתו, הוא מתעד באריכות את חייו הרוחניים, החל מפירוט שליחת הספר אליו על ידי הרה"ק מרוז'ין ואילך. (דף ד 1) "לא להתגאות ולא לתפארת כי אם למזכרת, שגם בידי היה הספר הקדוש הלזה בהיותי בעבודתי – עבודת הקיר"ה (הקיסר ירום הודו), נשלח לי במתנה מעם האי טהור גברא מהריב"ש מרוז'ין, ולמדתיו כפי השגתי… ובכן בפעם הראשון סיימתיו בסיעתא דשמיא ביום הפורים, בראסייא, בנאווא בארד בכפר, ואפילו מגילה לא שמעתי ולא שום עברי בעולם לא ראיתי, אפס ה' וחסדו היה עמדי, איש העברי עבד לא-ל חי ומלך – קישליצקי – פורים שנת תרי"א". בדף [2] 1 הוא חותם בשמו המלא "דברי איש חיל עברי, רפאל בא"א מו"ה יעקב". מעניין לציין כי הדברים נכתבו כחדשיים לאחר פטירת הרה"ק מרוז'ין, והחיל לא הוסיף את המילה "זצ"ל" או דברי צער, כנראה שעדיין לא הגיעה השמועה לאזניו במקום הנידח שם נמצא. מקריאת יומנו של החייל אנו נוכחים לראות בחכמתו ובקדושתו של הרה"ק מרוז'ין, שהרי החייל שנחטף ככל הנראה בהיותו בשנות העשרה המוקדמות, ידע כבר קרוא וכתוב אולם לא באמת הבין את ספר הקבלה העמוק שנשלח אליו, אך הוא גרסו שוב ושוב, כמובא לעיל: "בפעם הראשון סיימתיו", ובמקום אחר הוא כותב: "ובכן בפעם השנית סיימתיו ערב ש"ק נחמו יו"ד לחודש מנחם אב שנת תדי"ר פה לאבער הסמוך אצל עיר המלוכה פיטערבורג". והספר רוממו ושמר עליו לבל ידח ממנו נידח, בהרגישו כי הוא לומד "קבלה". בסוף הספר קיים לוח תיקוני טעויות ובו שגיאות שנפלו בכתיבת הספר כמה מכמיר לב לראות כי החיל, שכנראה זה הוא הספר היחיד שהיה ברשותו, תיקן בגוף הספר את כל אחת מן השגיאות המופיעות בלוח התיקונים. מרתק ביותר לקרוא את תיאוריו על מה שעבר עליו ואיך הספר הקדוש שלפנינו שמר עליו בכל גלגוליו הרוחניים. לדוגמא: "כי גודל השגחתו הפרטיות לא נלקחו גם מאותם שפלי הערך קצוצי הפאה, גלוחי הזקן, האוכלים מרק פיגולים". או בהמשך "והוא יודע כל מסתרינו, ומה עד עתה בהיותי על סיר הבלתי כשר באוכלי לחם המלך, עבור כי עד עתה עודינו תחת ועם אנשי החיל דרוסיה, זימן לפני זה הספר למען לא אשכח כל אשר למדתי… בימי נעורי ובימי חפשי". ברוסיה הצארית נגזרה במחצית הראשונה של המאה ה-19 גזירת גיוס קשה על היהודים שהשפיעה רבות על הקהילות היהודיות. במשך כשלושים שנה [1856-1827]. כשהצאר ניקולאי הראשון עלה לשלטון [1825] הוא החליט להנהיג סדרים חדשים במדינה ולחנך מחדש את קהילות היהודים, ולכן הוא גזר לגייס בכפייה נערים יהודיים צעירים, להעניק להם חינוך צבאי נוצרי, מתוך מטרה שעם סוף השירות הצבאי הם יחזרו לקהילות וישכנעו אחרים ללכת בדרכם החדשה. את החינוך מחדש עשו הרוסים בצריפים קטנים – קנטונים, ומכאן שם הגזירה בפי היהודים 'הקנטוניסטים'. היהודים עשו כל שביכולתם כדי למנוע מגזירה זו להתממש, כולל הפעלת לחצים ותשלומי שוחד גבוהים. ניסיונות אלו לא הועילו והצבא החל לגייס בחורים צעירים בני 12 לתקופת שירות ממושכת של 31 שנים! כל קהילה הייתה מחויבת במכסה של מתגייסים, וכאשר לא עמדה בה שכרו ראשי הקהילה 'חאפרים' שיחטפו את הילדים לצבא. גדולי ישראל שבאותו הדור מחו על הגזירה וניסו לבטלה, אמנם הם הצליחו לשחרר חלק מהילדים אך חלקם הגדול גויסו ונשארו עשרות שנים בצבא הרוסי. היו קהילות יהודיות של חיילים קנטוניסטים רבים, כגון בעיר חרקוב, שלמרות הניסיונות הגדולים שמרו על יהדותם בכל מחיר, כמתואר בספרו של הסופר שמואל רוטשטיין, 'קנטוניסטים'. אמנם רבים מהם לא ידעו קרוא וכתוב וגם לא הכירו חלק גדול מהמצוות, שכן שנים רבות לא חיו בקרב היהודים, ובהשפעת רבני הדור נשלחו אליהם שליחים שילמדו אותם תורה ויעזרו להם בקיום המצוות המעשיות.
רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר הקדוש מרוז'ין, היה גם הוא בקשר חם עם החיילים הקנטוניסטים. הרה"ק רבי מוט'ל מסלונים כותב ברשימותיו: כי שבעים ושנים חיילים יהודים ששירתו בצבא הרוסי שלחו פתקא לרבינו זי"ע בעת מלחמת סוכסטופויל ובה כתבו: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו חוסה על שארית ישראל ואל יתערב דם טהור בדם טמא", רבינו זי"ע שלח להם ברכת קדשו בצירוף "שמירה" לכל אחד ואחד וגם ציוה שכל אחד יהיה לבוש עם תפילין קטנים כל עת המלחמה, כל אלו החיילים היו פרשים רוכבי סוסים והעמידו אותם בחזית ואירעו להם ניסים גלויים ונצלו כולם עד אחד. ובגמר המלחמה באו כולם אצל הס"ק. לבסוף, ביום כ"ה במנחם אב תרט"ו ביטל את גזירת הגיוס הצאר אלכסנדר השני. הספר הקדוש משנת חסידים היה מקודש בעיני מאורי החסידות, והוא מוזכר פעמים רבות בספרי חסידות. סבו של הרה"ק מרוז'ין – המגיד ממזריטש מזכיר אותו "כתוב במשנת חסידים בפקודת נוקבא", וכן האדמו"ר הזקן ועוד.
[6], קלב, [2] דף. ועוד [4] דפי יומן. 16 ס"מ. רישומי הקדשות, חותמות וחתימות. מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. תיקונים בנייר דבק. כריכה מקורית מנותקת חלקית עם בלאי קל.