ספר קדושת לוי, לרבי לוי יצחק מברדיטשוב – סלאוויטא, תקנ"ח – מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר – עותק מרשים.
מפרט: ל, כב דף, 19 ס"מ. נייר כחלחל. סטפנסקי חסידות, 507.
מהדורה ראשונה של ספרו הנודע של רבי לוי יצחק מברדיטשוב – שכתב בכתב ידו והביאו לדפוס בחייו. כפי הנכתב בשער: אשר חברתי אני… לוי יצחק בהגאון… ר’ מאיר זצ"ל. הספר כולל 'קדושות' לחנוכה ופורים עם דברי מוסר ועם ליקוטים והוספות, על שם ספרו, נקרא המחבר לדורות 'בעל הקדושת לוי'.
ספר קדושת לוי, מספרי היסוד של החסידות ומהנדירים שביניהם, נלמד בעיון מאז ועד היום, וכידוע שהמחבר טמן ברמז את כתבי האר"י, וכל תיבה ותיבה בנויה על יסודות הקבלה ואיתן מושבה על סתרי תורה עמוקים, לפיכך, לא די בהבנת הכתובים כמות שהן עד שלא מגלים את המרגליות הקדושות הטמונות תחתיהם.
בשנת תקנ"ח [1798] הדפיס רבינו הק' עוד בחייו את חלקו הראשון של הספר. הוא נסע לעיר סלאוויטא ושם בדפוס המפורסם אותו ייסד כמה שנים קודם לכן הצדיק רבי משה שפירא, הדפיס רבינו את חלקו הראשון של ספרו אשר כלל בתוכו מאמרים על חנוכה ופורים (פרקי המאמרים מכונים "קדוּשות"), ביאורים על אגדות סבי דבי אתונא, וליקוטים נוספים (חידושים על הש"ס מאבי המחבר ומבן המחבר). החלק על התורה נדפס רק לאחר פטירתו ע"י בניו בברדיטשוב.
גדולי הצדיקים כתבו אודות סגולת הספר הקדוש קדושת לוי. בהסכמות של בעל ה'אוהב ישראל' ושל הצדיק הקדוש רבי אהרן מזיטומיר: בוודאי זכות הגאון בעל המחבר וקדושת ספריו, יהיה למגן ומחסה בכל מקום אשר יימצאו, להטות עליהם כנהר שלום. ובתקופה מאוחרת כתבו דייני מונקאטש: ידוע ומקובל צדיקי דור ודור אשר הספר הקדוש קדושת לוי מסוגל בכל בית ישראל להמתקת הדינים.
הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב [ת"ק, 1740 – תק"ע 1809] מגדולי האדמו"רים החסידיים שנודע בכינוי סנגורם של ישראל. יום פטירתו כ"ה בתשרי שנת ה'תק"ע (5 באוקטובר 1809).
בקהילות החסידים מסופר שלפני לידתו טען השטן שהוא גם ילמד זכות וגם יסחוף בהתלהבותו את כולם, ועבודתו של השטן תהיה בלתי אפשרית. בעקבות כך נקבעו שלושה תנאים לפני רדתו לעולם. האחד, שהוא לא יפגש עם הבעש"ט (ואכן אף שהיה בן עשרים לא פגש מימיו את הבעל שם טוב) השני, שתהיה לו התנגדות, והשלישי, שהוא יכהן כרב והדבר יגזול את זמנו.
רבי לוי יצחק נודע במיוחד בדביקותו בה' בכל עת ללא הפסקה, וכפי שנאמר בשם המגיד מקוזניץ : הוא עשה כל מעשיו בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה, ולא היה מפסיק מדבקותו אף רגע כמימרא. שם משפחתו של רבי לוי יצחק היה 'דערבארימדיקער' (או 'דרברמדיגער'), שתרגומו מיידיש 'הרחמן'. חסידים מספרים כי כאשר חייבו השלטונות את היהודים לקבוע שם משפחה, בא הפקיד הממונה לביתו של רבי לוי יצחק לשואלו אודות השם אותו בחר, רבי לוי יצחק שהיה שרוי כדרכו בדבקות ולא שת ליבו לעומד לפניו, שאג מנהמת ליבו לאלוקיו וביקש את רחמיו באומרו "דערבארימדיקער טאטע", כלומר, אבא הרחמן, הפקיד לקח את ההחלטה על שם המשפחה ופסק שכך יהיה שמו.
גדולי החסידות הקדמונים העריכו והעריצו את רבי לוי יצחק. ה'חוזה מלובלין' היה אומר: בכל יום ויום קובע אני לי שעה, להודות ולשבח לבורא עולם יתברך שמו, על אשר שלח לעולם נשמה גדולה וקדושה זו של הרב מברדיטשוב. ובעל התניא אמר: הקב"ה כביכול צדיק ממעל, ורבי לוי יצחק צדיק על הארץ. ובאגרת ששלח בעל התניא לרבי לוי יצחק הוא מכנהו: בוצינא קדישא חסידא ופרישא פאר הדור עמוד הימני נר ישראל. בגין גדולתו נקבע שאחריו לא יכהן רב בברדיטשוב אלא דייניים ומרי צדק.
רבי לוי יצחק כסניגורם של ישראל, כתב: אין שום אחד רשאי לומר על ישראל שום דבר רע רק ללמד זכות. צדיקים בדורות קדומים אמרו שעצם הזכרת שמו לוי יצחק בן שרה סאשא היא ממתקת הדינים, ויש שהוסיפו עוד שעצם הזכרת 'ברדיטשוב' היא סגולה כמו שנאמר במשנה במסכת יומא "הרואה אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון" והכוונה באמירה חסרון לעורר זכות אבות.
ציון קברו של רבי לוי יצחק נכרה בעיר ברדיטשוב והמוני יהודים עולים על ציון קברו לשפוך את צקון לחשם אצל אוהבם בחייו וסניגורם גם עתה, ישועות רבות סיפרו המשתטחים על קברו במרוצת הדורות.
מצב: טוב. מעט כתמים וסמני עש. ב 8 עמודים יש פגיעה קלה במספר אותיות בכותרת כתוצאה מחתוך הדפים. בדף אחרון השלמה בצילום אמנותי של מספר מילים בחלק העליון של הדף. כריכת עור חדשה.