"הושענא מרוטת לחי, הושענא חבוקה ודבוקה בך"
פני מבין על התורה, מאת רבי נתנאל פריעד. ברגסעס, תרפ"ז [1927]. מהדורה ראשונה. רישום בעלות מרטיט, חתימות וחותמות. עותק קדוש ומיוחס.
בראש השער רישום בעלות מרטיט בכתב יד קדשו של האדמו"ר מקאליב הרה"ק רבי מנחם מענדל טויב. את הרישום כתב הרבי בהיותו נער כבן 18, באירופה הבוערת, בעיצומה של השואה הארורה בה נרצחו כל בני משפחתו והרבי בעצמו עבר עינויים קשים מנשוא כאשר הנאצים ערכו על גופו הקדוש את ניסוייהם המזוויעים. כתוצאה מאותם ניסויים שטניים נשר זקנו של הרבי ולא נולדו לו ילדים עד לפטירתו.
וכה כותב הרבי הדבוק באמונתו העזה ואהבתו לבורא העולם, אמונה ששום כח בעולם לא יערער אותה, למרות הסתר הפנים הנוראי: "קוני וצורי ישעי ואורי, אור ליום ד פ' אמור שנת שב"ת [1942] ל"ק [לפרט קטן], אני הק' מענדל טויב בהגה"צ אבדק"ק ראזליא ז"ל".
האדמו"ר רבי מנחם מנדל טויב מקאליב [תרפ"ד-תשע"ט], נולד במרגיטה לאביו שכיהן כאב"ד ראזלי, והיה דור שישי לרבי יצחק אייזיק מקאליב. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים נשלח עם אחיו ואחיותיו לאושוויץ, לאושוויץ הגיע רבי מנחם מנדל, לאחר שהתייתם מאביו, יחד עם ששת אחיו ואחיותיו. למעט אחותו והוא, כולם נספו. רבי מנחם מנדל, כך העיד על עצמו, סבל מהתעללות ממושכת מידו של ד"ר מנגלה הנודע לשמצה, שרישומיה ניכרו על פניו ועל גופו כל חייו. פניו נותרו ללא חתימת זקן, קולו השתנה והוא איבד את היכולת להביא ילדים לעולם. הרבי מקאליב נהג לספר כי לפני שנכנס לתאי הגזים, כולם אמרו 'שמע ישראל', והוא היה בטוח שהוא עומד להגיד פעם אחרונה בחייו 'שמע ישראל', או אז הוא פנה לריבונו של עולם ואמר לו: "תן לי לחיות. אם תשאיר אותי בחיים, זה לא יהיה שמע ישראל אחרון. אני מבטיח לך שאדאג שבניך יאמרו שמע ישראל". ואכן לאחר השואה הוא תיקן אמירת שמע ישראל בסיום כל תפילה לזכר הנספים, ועודד אמירת 'שמע ישראל' כזכר לקדושי השואה בסיום עצרות המוניות.
חותמות וחתימות בעלים נוספות: "ישכר בער ראזנענבוים, בהה"צ מראחוב שליט"א, נכד להה"ק מנדבורנא זיע"א, פה אויבערווישא יצ"ו"; "הק' אברהם שישא סג"ל.
[8], רי דף, 23 ס"מ. מצב טוב-טוב מאוד.