וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע
השופר בו תקע האדמו"ר רבי שמעון מיערוסלב – מחשובי אדמו"רי הדורות ותלמידם של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק והחוזה מלובלין. חפץ-צדיקים נדיר שקשה להפריז בערכו.
בשופר המיוחס שלפנינו תקעו בקהילת יערוסלב עד לשואה ומקובל שבשופר זה תקע הרה"ק רבי שמעון יערוסלבר (ראה אישור מצורף). כמובן שמפאת גודל הסגולה הטמונה בתקיעה בשופרו של הרה"ק מיערוסלב, לא אבתה הקהילה להחליפו בשום פנים ואופן בשופר אחר.
בעל התוקע של הקהילה לפני השואה היה הרב חיים פייפר והוא הציל עמו את השופר המיוחס והעלהו ארצה. בארץ היה רבי חיים בקשר קרוב עם רבה הראשי של עכו הגה"ח רבי ישראל אריה זלמנוביץ מזקני חסידי צאנז, שהכירו עוד מהתקופה ששימש כרבם של הניצולים במחנה העקורים ברגן-בלזן והיה מגדולי מתירי העגונות לאחר השואה.
כאשר קרבו ימיו של בעל התוקע למות, קרא לרבי ישראל אריה זלמנוביץ, ומסר לידיו את השופר הקדוש, שעל הצלתו מסר את נפשו. הוא סיפר בפרוטרוט לרב זלמנוביץ את גלגוליו של השופר המיוחס ועל חשיבותו הרבה בעיני קהילת ירוסלב בה היה מקובל שהרה"ק רבי שמעון יערוסלבר היה בעצמו תוקע בו. הגה"ח רבי ישראל אריה זלמנוביץ העלה על גבי הכתב את סיפורו של בעל התוקע ואת ייחוסו של השופר המקודש. (על גבי נייר מכתבים רשמי שלו ובחתימתו המלאה. המכתב המקורי יימסר לרוכש).
הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב [תקי"ט–תר"י], מייסד חסידות יערוסלב, ידוע גם כרבי שמעון יערסלובר. בן הרה"ק רבי ישראל בנו של רבי יעקב קאפיל מליקובא שהבעל שם טוב בעצמו העיד על שגב נשמתו. רבי שמעון יערוסלבר היה מראשי תלמידי הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק ושארו החוזה מלובלין. לאחר פטירת הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק הכתירו אותו תלמידיו לאדמו"ר בלא ידיעתו, מחשש שיסרב לקבל על עצמו את האדמו"רות. ואכן כל ימיו גם כשקהל חסידיו נמנה באלפים, עדיין המשיך לנסוע אל תלמידי החוזה שהיו צעירים ממנו בשנים רבות. היה נחשב מאוד אצל צדיקי דורו והם שחו אודותיו דברים פלאיים. בין חסידיו היו מגדולי הדור. המונים היו נוהגים לפקוד את קברו עד לשואה.
בזקנותו היה מרבה לנסוע אל רבי שלום רוקח מבעלז. מסופר כי כשהגיע פעם לרבי שלום בגיל תשעים אמר לו האחרון כי בגיל כזה צריך לשבת בבית, אך הוא השיב לו "בבית מתעפשים". בבעלז התבצר לו מקום של כבוד, ואצל חסידי בעלז השתמרו דברי תורה וסיפורים רבים ממנו. היה מקורב לרבים מאדמו"רי דורו ואף שהאריך ימים (91) וכהו עיניו, המשיך לנסוע אליהם, צעירים כמבוגרים. עוד מרבותיו היו: רבי משה לייב מסאסוב, רבי משה מפשווארסק, רבי מאיר מפרמישלאן, רבי חיים מקוסוב, רבי חיים מצאנז, רבי שלום מקאמינקא, רבי יששכר דב אב בית דין סקוהל (חמיו של רבי שלום מבעלז).
בין תלמידיו המפורסמים נמנה רבי שלמה זלמן פרנקל מויליפולי, שהיה תחילה משמשו, ולבסוף הסמיכו להנהגה. ממנו נסתעפו דורות של רבנים ואדמו"רים עד לשואה. כמו כן ידוע שנסעו אליו בני הדודים: רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב, ורבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה. רבי יוסף באב"ד מטרנופול, בעל "מנחת חינוך", נסע אליו פעמיים.
הרב ישראל אריה זלמנוביץ [תרע"ז-תשס"ג], היה רבה של עכו ו"זקן חסידי צאנז" בישראל, לאחר השואה כיהן כרב במחנה ברגן-בלזן.
נולד בקכניה שברומניה, בנם של שמואל נטע ופריידה. למד בישיבות בטרנסילבניה ובהן וישווה וקלויזנבורג, שם היה מתלמידיו של הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם. לאחר נישואיו, בשנת תש"א (1941), כיהן כר"מ בישיבה בבורשה. בשנת תש"ד (1944) נהרגו אשתו ובתו היחידה במחנה הריכוז אושוויץ. הרב זלמנוביץ היה במחנה ברגן-בלזן, ולאחר שחרורו היה מרבני מחנה העקורים ברגן-בלזן ופעיל מרכזי בקרב הניצולים בברגן-בלזן[1].
בשנת תש"ט (1949) עלה לישראל. עמד בראש הקבוצה שהכתירה את רבו הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם לאדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. בשנות ה-50 נישא בשנית וכיהן ברבנות ביבנה.
בתחילת שנות ה-60 מונה כרבה האשכנזי הראשי של עכו, וכיהן בתפקידו כעשרים שנה. בהגיעו לגמלאות פרש מן הרבנות בעכו ועבר להתגורר בבני ברק. וכן היה רב של קריית צאנז בנתניה. נחשב זקן תלמידי האדמו"ר מקלויזנבורג וחסידי צאנז בישראל. לאחר פטירת האדמו"ר הכריז על מינוי שני בניו לאדמו"רים – בישראל ובארצות הברית.
נפטר בשנת תשס"ג, ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.
"אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא… אִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת… כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה וּבַמֶּה בְּשׁוֹפָר". לא לחינם נחשבו התקיעות לשיאם של הימים הנוראים וספרי תולדות גדולי ישראל מלאים בסיפורים כיצד היו גדולי ישראל מורידים כנחל דמעות טרם תקיעת השופר שהייתה נעשית על פי כוונות הסוד הנשגבות ביותר, ובאמצעות השופר המתיקו את כל הדינים ופעלו שנים טובות ומתוקות לכלל ישראל. לפנינו השופר בו תקע אחד ומיוחד מגדולי צדיקי הדורות – כמפורט באישור המצורף – ובאמצעותו פעל שנים טובות לקהל עדתו ולכלל ישראל.
שופר של איל, כפוף, גודל בינוני, כ-30 ס"מ. קל לתקיעה.
מצב טוב: סדק באורך כ-2 ס"מ בשפת השופר הרחבה. כשרות השופר לא נבדקה.
מצורף אישור חתום על-ידי רבה הראשי של עכו הגה"ח רבי ישראל אריה זלמנוביץ על אותנטיות השופר ועל ייחוסו. נדגיש כי לפנינו אישור נדיר בחשיבותו מפאת מעמדו התורני של הכותב שעל נאמנותו סמכו בהתרת מאות ואלפי עגונות השואה!