כתב-יד בן [2] עמ', המכילים שתי דרשות שלמות, מתחילתן ועד סופן, בעצם כתב יד קדשו של גדול מקובלי בבל, הארי הח"י רבינו יוסף חיים מבגדאד. כל דרשה בעמוד נפרד, עם כותרת ותאריך בפני עצמה, וכל אחת מהן (!) מסתיימת בברכה המפורסמת, שהפכה את דרשותיו של הבן איש חי לקמיעות של ממש: "א-ל שד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו תמיד אכי"ר". [בגדד], תרכ"ז [1867].
נדיר עד מאוד למצוא דף המכיל בתוכו שתי דרשות שלמות מתחילתן ועד סופן (אפילו דרשה אחת מתפרשת לעיתים על פני כמה דפים), ולזכות על ידי כך לכפלים לתושיה – פעמים את ברכתו העצומה של הבן איש חי: "א-ל שד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו תמיד אכי"ר.
הדרשה הראשונה עוסקת בביאור הפוסק 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' ותיקון חטאו של אדם הראשון. ע"פ מה שכתבו המפרשים ז"ל שאדם הראשון פגם ב'אל"ף דאמ"ת" וכו'. [בגדד], "תרכ"ז בס"ד ליקבה"ו".
הדרשה השנייה עוסקת בחובתו של הקב"ה לגאול את עם ישראל מגלותם וצרותיהם, ולהשיבם לארץ ישראל. והיא נסובה על הפסוק 'התעוררי התעוררי קומי ירושלים, אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו… (ישעיהו נא יז). את הדרשה מסביר מרן על פי מה שכתב החיד"א: ידוע כי זקן שראה אבידה ואין מכבודו להשיבה, אינו מחוייב להשיבה. אולם אם הכישה במקל, נתחייב בהשבתה. כמו כן עם ישראל, "כביכול גם השי"ת אין צריך להשיבם. אך אם הכישה הזקן במקל, צריך להשיב. והנה היסורין שהקב"ה הביא על ישראל היא כמו הכישה במקל, וצריך להשיב…". המשך הדרשה עוסק בפסוק "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך" (שם, נא טז), ומביא מרן ממה שכתב בספרו 'אדרת אליהו', אשר נדפס שלוש שנים בלבד קודם לכן. ומסביר מרן: "ואשים דברי בפיך" – זו התורה שלא נכתבה אלא נמסרה בעל פה ונשתמרה אצל עם ישראל בלבד, ועל כן "ובצל ידי כסיתיך" – מן האומות, "שאינם יכולים לגזול ממך התורה". בסיום הדרשה מזכיר הפסוק "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". [בגדד], "תרכ"ז בס"ד".
כל כתבי ידו של ה'בן איש חי' משמשים בקרב יהדות המזרח בכלל ואצל יוצאי בבל בפרט, כקמיע מומחה, בדוק ומנוסה לרפואה, לפרנסה ולשמירה. בפרט כתב היד הקבלי שלפנינו בו כותב הבן איש חי בעצם כתי"ק את פסוק הסגולה אותו נוהגים לכתוב בקמיעות המיועדים לשלטון ולממשלה: "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך" !!
מן העניין לציין עוד שתי נקודות נוספות המיוחדות לכתב היד שלפנינו. הפירוש שלפנינו הוא מזמן שהרי"ח זלה"ה היה צעיר בן כשלושים והדבר ניכר במיוחד בצורת הכתב העדינה. כמו כן מביא כאמור הרי"ח זלה"ה ממה שכתב באדרת אליהו, שזהו ספרו הראשון על התורה.
רבי יוסף חיים מבגדד [תקצ"ג-תרס"ט] , בעל "בן איש חי" וגדול חכמי המזרח בזמנו. נולד לרבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. כבר בצעירותו נודע בגאונותו ובצדקותו. החל לדרוש בבית הכנסת הגדול והוא רק בן 26 , ומאז דרש שם מדי שבת ויום טוב במשך כחמישים שנה. בדרשותיו המיוחדות היו מתאספים אלפי איש לשמוע את דבריו המתוקים במשך ארבע וחמש שעות. נתפרסם כ" חד בדרא" בנגלה ובנסתר בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד.
[2] עמ'. 15X9.5 ס"מ. כתיבה אוטוגראפית אופיינית.
מצב טוב מאד. כריכה חדשה ומפוארת, כיאה וכיאות לכתב יד קדוש זה.