"קמיע למשא ומתן לחן ולחסד, ושמירה מעין הרע ומשידין ומכל דבר רע – יבורך ממר זקני רבי חיים פינטו זללה"ה אכי"ר"
קמיע קודש נדיר ועוצמתי לעשירות, להגנה מעין רעה, לנשיאת חן ולפתיחת המזל. דפוס בשילוב [26] מילים בעצם כתב יד קדשו של המקובל האלוקי חכם משה אהרן פינטו – השושלת השנייה בחשיבותה במרוקו אחרי שושלת אבוחצירא. ישראל, שנות ה'ת"ש [המחצית השנייה של המאה ה-20].
תחילתו של הקמיע הוא נוסח השבעות מודפס, בו משביע המקובל את המלאכים הממונים על המזל שיסייעו את נושא הקמיע בכל ענייניו. המקובל מפרט בדיוק את שמות המלאכים הממונים על ימי השבוע והמזלות ומשביע אותם בכח הקב"ה ובזכות זקנו הקדוש "סבא דמשפטים" חכם חיים פינטו (הראשון):
"שיבואו לבית (נושא הקמיע) ללכת עמו ויצלחו אותו בסחורתו ובמשאו ובמתנו ובעסקיו ובענייניו ובמלאכתו, בכל אשר יפנה יצליח ותשמירהו ותצליחו מכל עינא בישא ומשידין ומכל דבר רע ובכל אשר יעשה ה' יצליח בידו".
בשולי הקמיע הוסיף המקובל עוד כ-5 שורות בעצם כתב יד קדשו, בכדי לחזק את כוחו של הקמיע בדגש על רפואה ממחלה:
המקובל המלומד בניסים חכם משה אהרן פינטו שמילה מדבריו לא נפלה לריק, גוזר במפורש בכתי"ק: "יֵצֵא ממחלה"! והוא חוזר ומזכיר שוב לצורך הסגולה, והפעם בכתי"ק, את שמו הקדוש של זקנו המקובל האלוקי רבי חיים פינטו (הראשון) ראש השושלת: " יבורך ממר זקני רבי חיים פינטו זללה"ה אכי"ר".
המקובל רבי משה אהרן פינטו [תר"ע-תשמ"ה] , נצר לשושלת רבנים מקובלים מגדולי רבני יהדות ממרוקו. איש פלא ובעל מופת שנודע כפועל ישועות. בנו של הקדוש רבי חיים פינטו (השני – רבי חיים פינטו הקטן, שנפטר בשנת תרצ"ח) ומחותנו של רבי מאיר אבוחצירא, בנו של הבאבא סאלי.
כמו רבני משפחת אבוחצירה, היה אף הוא במשך כ 40 שנה סגור ומסוגר בביתו, פרוש מכל הבלי העולם הזה, דבוק בעבודת הבורא ואהבתו ולא יצא מחדרו אף בעתות סכנה. מרוב סיגופיו ותעניותיו נחלש גופו ובהגיעו לגיל 45 נשרו כל שיניו מפיו. אך הוא סירב שיתקינו לו שיניים תותבות כי לא חפץ להנות את בני מעיו ממאכלי העולם הזה.
בספר שנות משה מובא אודותיו סיפור פלאי: במהלך שנות הסתגרותו חיבר את ספרו 'שנות חיים' אולם כאשר חפץ להדפיסו לא היה ברשותו את הכסף הדרוש לכך. ר' משה אהרן ביקש ממוכר כרטיסי הגרלה שיביא לו מספר כרטיסים, כאשר המוכר הביא את הכרטיסים התקרב ר' משה אהרן עם הכרטיסים בידו אל נר התמיד שדלק בביתו לעילוי נשמת אביו וביקש מבורא עולם כי אם הדברים שכתב בספר ראויים לעלות על מכבש הדפוס שיעשה עמו חסד בזכות אבותיו הקדושים ויזמין לפניו את הכרטיס שיזכה בהגרלה. לאחר ימים אחדים נערכה ההגרלה ואחד מהכרטיסים שהיו בידיו זכה.
הרבנית טיפלה בכל הוצאות הדפוס והסכום הכספי בו זכה הספיק להדפסת הספר. לאחר כשלוש שנים בשנת ה'תשכ"א כאשר סיים את חלקו השני של הספר וביקש להדפיסו, שוב לא נמצא ברשותו הסכום הכספי הדרוש לכך, ר' משה אהרן נהג כבפעם הראשונה ונענה בשנית.
מסופר כי תקופה מסוימת הייתה הרבנית מוצאת יום יום מטבע באחד מארונות הבית ובזה הייתה מפרנסת את הבית, עד שנתפרסם הדבר ופסק הנס. אך מאותה עת נודע בשערים שמו של רבי משה אהרן, ואנשים רבים למאות ולאלפים הגיעו לשחר לפתחו של הצדיק ולהתברך ממנו. ומאז גם הייתה הרווחה כלכלית.
בסוף ימיו עלה המקובל רבי משה אהרן לארץ ישראל והשתקע בעיר אשדוד ושם מנוחתו כבוד. עד היום עולים המונים לפקוד את קברו בכל ימות השנה ובפרט בד' אלול, יום ההילולא.
רבי משה אהרן הוא אביהם של הרבנים הגאונים רבי חיים שמעון – הרב הראשי לאשדוד וקרית מלאכי, רבי דוד חנניה מצרפת, ורבי אברהם יצחק. וסבו של המקובל רבי יאשיהו פינטו רבה של קהילת שובה ישראל. (ראה אודותיו בספרים: 'שנות משה – תולדות הצדיק משה אהרן פינטו', ו'שושלת משפחת פינטו').
[1] דף נייר, מודפס משני צידיו. 20.5×14 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול. נקב זעיר במרכז הדף.