"ואחרי כל המאורעות וההרפתקאות שעברו עלי באבדי כל
בני משפחתי תודה להשי"ת שהציל את אשתי ובתי היחידה"
אגרת היסטורית נוראת הוד, המקפלת בתוכה את גלגוליה של ישיבת ראמיילעס הנודעה בווילנא, לארה"ב ומשם לארץ הקודש ואת הטרגדיה האישית ונס הצלתו של ראש הישיבה הגאון המופלא רבי ישראל זאב גוסטמאן – מענקי ליטא, ראש ישיבת ראמיילעס – נצח ישראל בווילנא ומדייני בית דינו של הגרח"ע גרודוז'ינסקי. האיגרת נכתבה עובר להצלתו מהשואה, בה עבר התעללות קשה, שכל את בני משפחתו וחי כפרטיזן ביערות. ניו יורק, תש"ז [1947].
האיגרת נשלחה מארה"ב והיא ממוענת אל ידידו הקרוב הגאון רבי זיידל סמיאטיצקי ראש ישיבת 'תורת אמת' בלונדון. לאחר שהגרי"ז גוטסמן מודה לרבי זיידל על העזרה הרבה שהושיט לו בעת נדודיו בעירום ובחוסר כל מאירופה החרבה לארה"ב, כותב לו הרב גוטסמן שכעת בארה"ב אמנם "ת"ל עתה לא חסר לי מאומה, נסתדרתי ברוחניות ובגשמיות על צד היותר טוב". אולם זה אינו מרגיע את נפשו המיוסרת של הגרי"ז גוטסמן לאחר ששכל את בני משפחתו בשואה.
הדבר היחיד שיביא לו מזור – כותב הגרי"ז גוטסמאן – הוא: "כמאמר הנביא 'אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו' ואחרי כל המאורעות וההרפתקאות שעברו עלי באבדי כל בני משפחתי, תודה להשי"ת שהציל את אשתי ובתי היחידה יחי', לא אוכל למצוא מרגוע ומנוחה לנפשי עד שנזכה לעלות לארצינו הק' ".
ואכן משאלתו התקיימה כעבור כעשרים וחמש שנים. בשנת תשל"א עלה הגרי"ז גוטסמן לישראל, ובעצת הרב מטשעבין הקים את ישיבתו בשכונת רחביה בירושלים, במבנה היסטורי מפואר הקיים עד עצם היום הזה ושוקק חיי תורה. בתו היחידה ששרדה את השואה, המוזכרת במכתב שלפנינו, נישאה לגאון רבי מיכל ברניקר, שעמד במקומו בראשות ישיבת "נצח ישראל" וערך והוציא לאור את סדרת הספרים של שיעורי חמיו "קונטרסי שיעורים".
הגאון רבי ישראל זאב גוסטמן [תרס"ח – תשנ"א], עילוי מנעוריו. מגיל 12 התקבל לישיבת גרודנא והיה מתלמידיו המובחרים של ראש הישיבה רבי שמעון שקאפ שכותב עליו בהיותו בן 21 לגרח"ע גרודוז'ינסקי שהוא "בקי בש"ס ופוסקים ויכול להיות פוסק הדור". למד בחברותא עם רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר, וכן למד עם הגאון רבי שמואל רוזובסקי בהיותו נער, ורבי שמואל היה קורא עליו "מורי ורבי" שממנו למד דרכי הלימוד. היה חתן הגאון רבי מאיר באסין רב העיר שניפישוק -ליטא וראש ישיבת רעמיילעס בווילנא ולאחר פטירתו מילא את מקומו ברבנות העיר ובראשות הישיבה. שימש כדיין ופוסק בווילנא בבית דינו של הגאון רבי חיים עוזר גרודוז'ינסקי אף על צעירותו (גיל 21) אשר שבחו היה בפיו תמיד.
בשואה: לאחר כניסת הנאצים לווילנה הם התעללו במיוחד ברבני וילנה ובהם הרב גוסטמן, שאיבד דם רב והתעלף. לימים סיפר: "פעם אחת שכבתי בערימה של מתים וחשבתי שאני כבר בעולם האמת, יחד עם כל שאר המתים. ואז שמתי לב שרק אני זז, וידעתי שאני עדיין פה". בנו הקטן, מאיר, נלקח מידיו באקציית הילדים ונרצח על ידי הנאצים. אשתו, בתו והוא ניצלו. לימים אמר כי הבזיון הגדול בחייו היה באותו הרגע כאשר לקחו את בנו מתוך ידיו. במהלך המלחמה חי כפרטיזן ביערות, והסתתר זמן רב בתוך בור אפל. לימים סיפר שאת חשבון הימים שעברו עליו, חישב – בהיעדר אור שמש – לפי מספר הפעמים ששינן בעל פה את מסכת זבחים ומסכת מנחות.
בארץ ישראל, משאת נפשו ונשואת המכתב שלפנינו: בשנת תשל"א עלה לארץ ישראל והקים בה את ישיבתו "נצח ישראל – רעמלייעס" בירושלים. שיעוריו נודעו בעמקותם הרבה ואמירתם במערכות ארוכות במשך שעות רבות, ולא כל אחד היה מורשה להשתתף בשיעוריו. מתורתו נדפס "קונטרסי שיעורים" על הש"ס. סביב ישיבתו התקבצה קהילה של תלמידי חכמים, בהם הרב אליעזר שפירא, חבר בית הדין הרבני הגדול, ושל אקדמאים, בהם פרופ' מנחם אלון ופרופ' ישראל אומן. ועד היום מהווה המקום אבן שואבת לגדולי תלמידי החכמים מחד ולעשירי העולם המתגוררים בשכונת שערי חסד הסמוכה לישיבה.
הנמען רבי יצחק צבי [זיידל] סמיאטיצקי [נפטר תשי"ז], מחשובי תלמידי ישיבת מיר בליטא ומבחירי תלמידי מרן המשגיח רבי ירוחם ממיר. חתן הגאון הצדיק רבי משה שניידר מייסד וראש ישיבת 'תורת אמת' בפפד"מ ובלונדון. כונה בעולם השיבות 'רבי זיידל טיקטינער'. חבר מועצת גדולי התורה באירופה. מונה ע"י חותנו לר"מ בישיבה. פעל רבות למען הישיבה ולאחר השואה מסר נפשו להציל בני ישיבות מארצות אירופה הכבושה (ואף נסע למרוקו והביא משם עוד בחורים ללמוד בישיבה) ולהביאם לחוף מבטחים ללימוד בישיבתו בלונדון. גאון וחריף. בין תלמידיו מגדולי הפוסקים בדורינו: הגאון רבי יצחק טוביה ווייס זצ"ל גאב"ד ירושלים, והגאון יבדלחט"א רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד ירושלים, ועוד.
[1] דף נייר. 21.5X28 ס"מ. נייר דק ואיכותי, עם הטבעת מים. בלאנק רשמי. כולו בכת"י וחתימתו.
מצב טוב-טוב מאוד. כתמי זמן בהירים. נקבי תיוק. סימני קיפול.