מכתב היסטורי ארוך ונדיר שנכתב כולו בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל משקלוב, בעל "פאת השלחן" – תלמיד הגר"א – צפת, אייר תקפ"ג – עם חתימותיהם של כל ראשי הכוללים האשכנזים בצפת, חסידים לצד פרושים.
המכתב שלפנינו נשלח אל השד"ר רבי שלמה פ"ח [=פתוחי חותם] מירושלים. במכתב מגולל רבי ישראל בפרוטרוט את הסבל והעינויים שסובלים בני הקהלה האשכנזית בטבריה ובצפת, מידי מושל צפת והפחה של דמשק, עינויים הכוללים מאסר, מלקות וגביית מיסים כבדים ביותר. במכתב מבקש רבי ישראל מהשד"ר ר' שלמה שבנסיעתו הקרובה לקושטא יפעל אצל השולטאן הטורקי להכרה בעצמאות הקהילה האשכנזית שבארץ ישראל. כמו כן הוא מבקש במכתבו לשכנע את הציר הרוסי שבקושטא שיפעל גם הוא בחצר השולטאן עבור הכרה בעצמאותה של הקהילה האשכנזית בארץ.
בסוף המכתב, לפני חתימות ראשי הכוללים, נכתב: "הממוני' והמשגיחים דעה"ק צפת ת"ו כלל אשכנזים חסידים ופרושים הי"ו", ומתחת חתומים כשבעה חתומים, בראשם רבי "ישראל מעה"ק צפת ת"ו" – רבי ישראל משקלוב.
בעמוד האחורי נכתב: "ליד אהו' ידידינו המופל' וישר דרך כמוהר"ר שלמה פ"ח נ"י מירושלם ת"ו", ובהמשך העמוד: "מעה"ק צפת ת"ו".
המכתב נדפס לראשונה ע"י החוקר (שר הדתות) ד"ר יצחק רפאל בספרו "לתולדות הקהלה האשכנזית בארץ ישראל" עמ' כז-כט (וכן ב"סיני", ה, עמ' צו-צז ובמקומות נוספים), ובשנית בספרו של חוקר הקהילה הפרושית ד"ר אריה מורגנשטרן "בשליחות ירושלים" עמ' 146-147.
גליון גדול מקופל. שני עמודים כתובים. 36X24 ס"מ.
מצב בינוני. קרעים בשולי המכתב עם פגיעה בטקסט. כתמים ובלאי.
שטר מקנה למקום בבית הכנסת 'אהלי יעקב' לכולל ווארשא, עם חתימותיהם של גדולי רבני ירושלים, תרכ"ג.
בשורה הראשונה של גדולי הרבנים, מנהיגי העדות ובוני היישוב תופס מקום חשוב רבי מאיר אוירבאך, הידוע בירושלים בכינוי: 'הרב מקאליש', שכל חכמי דורו חרדו לגדולתו וקדושתו. הוא עלה מעירו קאליש לירושלים בחודש תמוז שנת תר"ך, ומיד אחרי בואו – בכ"ה באלול – היה לאחד מראשי קברניטי היישוב, ובי"ח שנות חייו בעיר, הגדיל לעשות להרמת קרן העדה האשכנזית, והפרחת היישוב העירוני והחקלאי.
בשיאה של פעילותו בקאליש, קם ונטל עמו את צרור כספו, ועלה לא"י. בבואו ירושלימה עמדו בראש העדה אנשי מעלה, ובראשם הגאון רבי משה יהודה ליב מקוטנא בעל 'תפארת ירושלים', רי"ז סלאנט, ר' ישעיה ברדאקי ורבי שמואל סלאנט. החתימה הראשונה היתה אז של הרב מקוטנא, ואולם באמת היה שקוע כל כולו בארבע אמות של הלכה, ובהיות כבר זקן בימים ההם, לא התערב בהנהגת העיר, ויהי אך מרביץ תורה בביתו לפני בחורים מופלגים, ומשרת הרבנות היתה פנויה למרות זה – או מפני זה – שהיו ביניהם גאונים מופלגים. מצב זה שרר בתוך העדה משך של שלושים שנה, מיום פטירת רבי ישראל משקלוב. ראשי העדה הרגישו ביותר את חסרון של 'רב' לעיר, הן כלפי פנים וכן כלפי חוץ, ובינתיים כל הרבנים המנויים לעיל מאנו לקבל עליהם את המשרה הזאת.
כתביו: השאיר אחריו: שו"ת ענק 'אמרי בינה'. רבי מאיר הרבה לעטר את גיליונות ספרי האחרונים בהם למד בהערות רבות.
בימים ההם, עם נסיעתו של רבי שמואל סלאנט לחו"ל בראשית שנת תרכ"א, ביקש רבי שמואל סלאנט את משרת הראב"ד לרבי מאיר כרבה של העדה האשכנזית ולאב"ד, עד יום שובו ארצה, והלה קיבל את נזר הרבנות. אולם בחזרתו מחו"ל בשלהי תרכ"א, הפציר רבי שמואל סלאנט בר' מאיר שימשיך עם רבנותו, כי די לו בעול ההוראה ושאר צרכי הציבור, ונעתר לו. כאמור, רבי שמואל סלאנט הסכים למינוי בנפש חפצה ומיקד את פעולתו בשדה הרוחני והחינוכי.
ר' מאיר התיישב בקצה הדרומי של רחוב היהודים, בחצר שנשאה את שמו; עברו רק שבועות אחדים מיום עלותו ירושלימה, ומושב הבית-דין שהיה עד אז בחצר ה'חורבה', עבר אל חצרו של 'הרב מקאליש', ובקיץ תרכ"א פעל להקים בית-כנסת בחצרו, ולימים היא נודעה אף בשם 'חצר כולל ווארשא', שכן המוסדות שפעלו בה והמגורים בתוכה השתייכו לכולל זה. נוסף לבית הכנסת הקים בשנת תרכ"ב גם בית מדרש בשם 'אוהל יעקב' ע"ש הנדבן – מחותנו 'ר' יעקב קאפיל יעקובאוויטש', והייתה מזוהה עם דמותו, כמו גם עם 'כולל ווארשא'. על פתח הבית הציבו אבן מזכרת לשמו.
כדי להגדיל את הכנסות להקמת בית הכנסת, הדפיסו דפי 'ספר המקנה', בהם מכרו מקומות לביה"כ. על דף זה, המעיד שמקום הישיבה ב'צד דרום בספסל שלפני השולחן', רכש 'הגביר מו"ה אליהו במ"י דראהזינער מווארשא', חותמים ראשי הכולל: רבי נחום משאדיק [תק"ע-תרכ"ו, מחבר שו"ת אבני קודש], רבי צבי יהודה הכהן אב"ד זאגראווי [נפטר בחודש כסלו תרכ"ו], ר' יוסף בהרה"ג מוהר"א זלל"ה מסוואלק, וראשי הרבנים, שני מייסדי הכולל: רבי משה יהודה ליב זילברברג אב"ד קוטנא, בעל 'זית רענן', בעל 'אמרי בינה' ורבי שמואל סלאנט, עם חותמות הכולל והבית-דין.
הקדשה חלק מירושת הגביר יוסף אמזלג עבור חצר החורבה, חודש אב תרכ"ד, בחתימת רבי שמואל סלאנט וראש כולל הפרושים.
הגביר יוסף אמזלג נולד בגיברלטר בשנת תקל"ח. כבר מגיל צעיר עסק בסחר-ימי בהודו, ועשה חיל בעסקיו. משם עבר ללונדון ושלח ידו במסחר מניות, וצבר רכוש רב. ב-תקע"ד עלה ארצה והתיישב בעיר עכו. הוא היה מקורב לסולטאן, שפעל עבורו פטור מתשלום מסים, וכך הצליח מאוד במסחריו. ב-תקפ"ה עבר לירושלים, והתיישב בבית מורווח מול מגדל דוד, והיה היהודי העשיר ביותר בעיר. מעמדו החשוב סייעו רבות לקיומה ורווחתה של העדות היהודיות בעיר. היה מעורב בהתקדמותו של היישוב היהודי על כל שלביו. רכש בתים והשכירם, ואף החל להלוות סכומים רבים לנצרכים ובפרט למוסדות הציבור. היה מגדולי בעלי הצדקה בעיר: תרם לבניית בתי כנסת ובתי מדרש, ואף החזיק ללומדי תורה במקום.
ידו היתה פתוחה כלפי העדה הפרושית.
בשנת תקצ"ט הילווה 3000 אדו"ז לכולל הפרושי, שהיה את נתון במצוקה כספית קשה, עקב פדיית חצר החורבה, ובנייתה, הוצאות ממשברי הרעשים בגליל, אבל בתנאי שהם ממשכנים עבורו את החצר. בשנת תר"ה, סמוך למיתתו, נכנסו אליו מנהיגי הכולל וביקשוהו להקל מעליהם את נטל תשלומי החוב. אמזלג נעתר לבקשתם וקיזז 1.600 רובלים מסכום הקרן. סכום זה נתן לקרן קיימת ל'תלמוד תורה' של החצר. לאחר פטירתו התחדש המשא-ומתן בין יורשיו לבין הנהגת הכולל על שינוי בסכומי תשלומי הריבית, ורק בראשית חודש אב תרכ"ד, כ-25 שנה לאחר קבלת ההלוואה, וכחודשיים בטרם נערכה חנוכת הבית לבית הכנסת. את הכספים לפדיון החוב השיגו חברי הכולל מגביר אחד בווילנא. (להרחבה אודות הגביר יוסף אמזלג, ראה מאמרו של ד"ר אריה מורגנשטרן בתוך: אסופות חלק ג' (ירושלים תשמ"ט), עמ' תצז-תיב.).
עד עתה לא ידענו מי ומי היו העוסקים במלאכת איסוף הכספים כדי לפדות את החוב. עם תעודה זו מתגלית זיהוי העוסקים במלאכת הקודש. השליח ל'רוזני ווילנא' הלא הוא החותם הראשון: הרב משה מאיר ב"ר אלימלך, שהאחרון הוא כנראה אב"ד לידא, ונינו של בעל 'פנים מאירות', כשהוא כותב וחותם ומבהיר שהוא מסר את 'שקלי הקודש' ליורשי אמזלג, ושקלי הקודש נתרמו ונאספו ע"י גבאי כולל ווילנא: מוהרש"ש, והה"ג מוהרא"פ והה"ג מוהרש"י, שכלל גם 'מחיר הכתבים הניירות שהיה להם על הנחלה דחורבת ריה"ח ז"ל'.
עוד מפורט בתעודה שהמנוח השאיר קרן קיימת נוספת 'לתשלום לימוד התשב"ר לעילוי נשמתו, עד ביאת גוא"צ'. כראיה וכאסמכתה להסכם, חתם רב העדה: רבי שמואל סלאנט וחברי בית דינו: רבי בנימין דוד מווילנא, רבי יצחק אייזיק בהר"י וונדר, ור' מאיר ב"ר אשר מאניקסט [ראש כולל ווילנא].
[1] דף נייר.
מצב טוב. קפלים וכתמי זמן.
מכתב ברכות נדיר [קרוב ל-100 מילים והכל ברכות], בכתב יד קדשו ובחתימתו של רבן של ישראל הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק. נשלח אל הגאון רבי יהודה החנוכי אב"ד טשעכנאווצי. בריסק דליטא, כ"ח אלול העתר"א [1911].
כפי שניתן לראות מהתאריך, המכתב נשלח בערב ראש השנה, כאיגרת ברכות לשנה טובה, אל הגאון רבי יודל החנוכי שהיה ידוע בדורו כרב חשוב, למרות שרבנותו הייתה בעיירה קטנה. לאחר רשימת הברכות הנדירה והארוכה שהגר"ח מבריסק מברך את הרב הנמען ואת כל בני משפחתו, מבקש הגר"ח בענוותנותו המפורסמת, מאת הגאון רבי יודל שאף הוא יברך אותו (את הגר"ח) ואת כל בני משפחתו, וכאן מופיעה שוב רשימת ברכות מפורטת אותן מבקש הגר"ח להתברך מאת רבי יודל.
הגר"ח מבריסק מברך במכתבו שלפנינו ברכות נדירות: "אורך ימים ושנות חיים מרובים… הוא וביתו וכל זרעו כולם יעמדו על הברכה להתברך בחיים ארוכים ומאושרים, טובים ונעימים, מבורכים בברכת כל טוב עד תאוות גבעות עולם וברכת עולמים. יהא ביתם מלא ברכה".
כאן מבקש הגר"ח מבריסק מאת הנמען שיברך אף הוא אותו: "ואבקש להתפלל עלי וכב"ב שי' שנכתב ונחתם לחיים ארוכים מבורכים ומאושרים לעולמים וא-ל עליון יקבל תפילתו ברצון עלינו ועל כל ישראל לטובה".
לקראת סיום מוסיף הגר"ח מבריסק עוד סדרה של ברכות: "ולחיים טובים וארוכים ומבורכים יכתב ויחתם כ"ג הרמה שי' וכב"ב שי' לאלתר בספרן של צדיקים גמורים. ברכת מוקירו… חיים הלוי סאלאווייציק, ה' כ"ח אלול העתר"א".
כתבי יד קדשם של גדולי ישראל מכל העדות, מתנגדים כחסידים, נודעו בכל הדורות כקמיעות בדוקים ומנוסים, בפרט ברכות רבות ומפורשות כל כך מאת גדול הדור! להלן שני סיפורים בנושא, העוסקים דווקא בגדולי ישראל שאינם נמנים על עדת החסידים:
הסיפור הראשון מובא בספר חוט המשולש, אודות קמיע שכתב הגאון רבי עקיבא איגר לחולה נוטה למות והחולה כמובן הבריא. הגרעק"א התנה שלא יפתחו את הקמיע, אך לאחר פטירתו פתחו את הקמיע ולא נמצאו בו שום שמות קבליים אלא רק את המשפט הבא: "בזכות החידוש שחידשתי בתוס' בסוכה בעניין ענני הכבוד, שיהיה לו רפואה".
הסיפור השני מופיע בספר 'רוח חיים' לרבי חיים מוולאז'ין וז"ל: "וסופר מאדונינו דוד הגאון בעל הט"ז שאשה אחת צעקה אליו אהה אדוני והנה בני נחלש למות, ויאמר לה התחת אלקים אני? ותאמר: אל התורה שבאדוני אני צועקת כי קב"ה ואורייתא חד הוא. ויאמר לה הלא זאת אעשה לך, הדברי תורה שאני עוסק כעת עם תלמידי אני נותן במתנה להילד אולי בזכותו יחיה, 'כי בדבר הזה תאריכו ימים' כתיב (דברים ל"ב) ובאותה שעה חלצתו חמה! הרי שבכל עסק מהתורה בכח דבקותו זכותו להחיות מתים" עכ"ל.
ראוי לשים לב כיצד הגר"ח בברכותיו במכתבו שלפנינו, בדיוק כמו בחידושיו ההלכתיים המפורסמים בהם הוא נוהג להקיף את העניין לכל פרטיו, כך גם בברכותיו שלפנינו הוא מפרט אותן לפרטי פרטים כמו היה זה חוזה משפטי (אולי הגר"ח סבר שיש בפירוט הרב שאינו משתמע לשתי פנים, משום סגולה מיוחדת להתגשמות הברכות; תימוכין יש בכך שהדבר ניכר גם בברכות שהגר"ח מבקש להתברך עבור עצמו). נציין שמלבד היות הגר"ח מבריסק גדול הדור בתורה, הוא נודע בדורו אף בגדולתו העצומה בחכמת הקבלה וגדולי המקובלים היו עולים אליו להציע בפניו את ספקותיהם בקבלה.
הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק ["רֶבּ חיים"; תרי"ג-תרע"ח], מגדולי הדמויות הרבניות בעם ישראל ואבי שיטת הלימוד הישיבתית הנהוגה בימינו. נולד בוולוז'ין כבן שני לגאון רב יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק. נישא לליפשא, בתו של ר' רפאל שפירא, חתנו של ראש ישיבת וולוז'ין – הנצי"ב.
השפעתו על שיטות הלימוד הנהוגות כיום בישיבות מכרעת, עד שנוהגים לחלק את צורת הלימוד לשניים, לפני תקופת ר' חיים ואחריה. הוא נהג לנתח כל גורם בסוגיה התלמודית לחלקיו, בדרך כלל ל"שני דינים" שונים המעורבים בו. בדרך זו נתנו מימד חדש של עומק לתלמוד ולרמב"ם, ונפתחה הדרך להוסיף ולהעמיק בשאלות ובתירוצים. אופיינית לו החלוקה בין "חפצא" לבין "גברא" – אם ההלכה נאמרה לגבי החפץ או לגבי האדם.
חידושי תורתו, נדפסו לאחר פטירתו בספר "חידושי רבינו חיים הלוי" על הרמב"ם, שנדפס ע"י בנו הגרי"ז (בריסק, תרצ"ו). ספר זה הפך כמעט מיד לאחד הספרים העיוניים החשובים ביותר שנכתבו אי פעם והוא מוזכר ללא הרף בכל ספרי העיון שנדפסו אחריו
הנמען הגאון רבי יהודה יודל החנוכי אב"ד טשעכנאווצי [ציחנוביץ; תרי"ז-תרפ"ג], צאצא למשפחה של שבעה עשר דורות של רבנים, מחותנו של הסבא מסלובודקה' וזקנו של רבי נתן צבי פינקל ראש ישיבת מיר. עוד בנערותו ניכרו בו כשרונות גאוניים והיה מפורסם בשם 'העילוי מברסטוביצה'.
הוא נחשב כגדול בתורה ורבים היו פונים אליו בענייני ממונות לא פעם ישב כדיין בבית הדין עם הרב קאמאי. כך ידוע שהגר"ח מבריסק הזמין אותו מידי פעם לשבת אתו בדיני תורה של עניינים מסובכים.
כתביו וחידושיו של הרב החנוכי נשרפו בשריפה הגדולה שהוצתה על יד הקוזקים בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה באותה העת ידוע על מספר רבנים שעזבו את קהילותיהם ונמלטו לרוסיה אך הרב החנוכי גמר אומר שלא לעזוב את המקום הוא נשא את כל התלאות והסבל יחד עם אנשי קהילתו בעיירה ודחה הזמנות רבות לשמש כרב בעיירות גדולות אחרות הרב החנוכי שימש בתפקידו במשך שלושים ושבע שנים עד פטירתו.
[1] גלויה. 14X9 ס"מ.
מצב טוב. קמט במרכז הגלויה. כתמים.
מכתב מאת חסיד שבכהונה רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין, מחבר הספרים 'משנה ברורה' ו'חפץ חיים' אשר הרעישו את העולם ונתקבלו בכל עדת ישראל. נשלח אל רבי יצחק אונא, מרבני מנהיים. ראדין, ניסן תר"צ.
בראש המכתב מודה הח"ח על קבלת תרומה חשובה עבור ישיבתו בראדין, ומתנצל שלא השיב מייד "מפני טרדותינו העצומות". בעת כתיבת המכתב היה הח"ח כבן 92 שנה [!!], ועדיין התעסק ראשו ורובו בענייני הציבור.
בסיום המכתב מברכו החפץ חיים בחום רב "וזכות התורה יעמוד לו לכתר"ה להתברך בכל טוב בחו"ש, ועיניו תחזינה בישועת ישראל והרמת קרן התורה, ויחוג את חג הקדוש בדיצה והכשר. כנפשו וכנפש המכבדו ומקירו כע"ה", וכאן חתם שמו בעצם כתב יד קדשו.
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין [תקצ"ח-תרצ"ג] , הנקרא בסילודין בעל ה'חפץ חיים', ראש ישיבת ראדין (נשואת המכתב שלפנינו), ומחבר הספרים: 'משנה ברורה', 'שמירת הלשון' ועוד עשרות ספרים שהפכו לספרי היסוד שבארון הספרים היהודי. ואשר כל בית ישראל נשען על פסקיו כאחד מן הראשונים. כבר בימי חייו קראו אחריו כל עם ישראל מקודש מקודש, והוא נודע כבעל רוח הקודש גלויה, אשר דבר מפיו לא שב ריקם. השתתף בכנסיה הגדולה בווינה-תרפ"ג ונבחר לנשיא העולמי של מועצת גדולי התורה.
[1] דף נייר, בלנק רשמי. 28.5 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. קרעים קטנים ללא חסרון טקסט, עם השלמת נייר. כתמים. המכתב עבר שיקום אמנותי בשוליים.
מכתב ארוך בכתיבת וחתימת ידו של הגאון רבי מנחם מענדל זאקס, חתנו של מרנא החפץ חיים וראש ישיבת ראדין, בתוספת כתיבת יד קדשו וחתימתו של הגאון האדיר רבינו חיים עוזר גרודזנסקי, מנהיג הזרם הליטאי באותו הזמן. ראדין-ווילנא, סיון תרצ"ט – חודשים ספורים טרם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה, בה נרצחו מרבית יהודי אירופה הי"ד.
במכתב מבקש רמ"מ מרבני אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, לפעול אצל הממשל האמריקאי לאישור ויזת הכניסה של גיסו רבי הלל גינזבורג (חתנו חורגו ויד ימינו של החפץ חיים), הנוסע לאמריקה לשתי מטרות: האחת – התרמה עבור ישיבת ראדין שהיא "מלאה בתלמידים גדולי תורה ויראה, הלומדים בהתמדה גדולה". השניה – הפצת אור תורתו של רבינו ישראל הכהן, אשר זכה וספריו התקבלו כנכסי צאן ברזל, ביבשת האמריקאית.
בשולי המכתב הוסיף רבינו חיים עוזר מספר שורות בכתיבת יד קדשו וחתימתו, הקורא אף הוא "להשתדל לטובה ולשלוח ע"י עושי רצונם דרישה שיהי' לו הרשיון לנסוע לאמעריקא, להפיץ תורת הגאון הצדיק מוהרי"מ הכהן זצ"ל, וחבוריו היקרים בהלכה ובמוסר, ויחזק את הישיבה הנהדרה בראדין…".
למיטב בדיקתנו מכתב זו אינו ידוע, והוא חושף תכנית שייתכן והייתה עשויה להציל את הישיבה, באם היו מגיעים המזומנים מארה"ב. התכנית לא יצאה לפועל (אולי משום שמהמלחמה פרצה עוד לפני ששלחו את הויזה), ורבי הלל גינזבורג נעקד על קידוש השם עם חלק מבני הישיבה שנותרו בראדין.
רבי חיים עוזר גרודזינסקי [תרכ"ג-ת"ש, 1863-1940] , ממנהיגי התורה בליטא, רבה של ווילנא (למרות שלא כיהן כרבה הרשמי, כיוון שלאחר פטירת הגר"א, מפני כבודו לא מינו יותר רב רשמי בווילנא). נשיא מועצת גדולי התורה ומחבר הספר שו"ת אחיעזר. נחשב למנהיג היהדות החרדית הליטאית בתקופה בה חיו גדולי עולם כגון החפץ חיים והגר"ח מבריסק, החפץ חיים אף נהג לכנותו "נשיא כלל ישראל".
רבי מנחם מנדל יוסף זקס (תרנ"ד-תשל"ד) , חתנו הצעיר של ה"חפץ חיים", עמד בראשות הישיבה בראדין עוד בחיי חותנו הגדול. בזמן השואה עבר עם תלמידיו לעיר ווילנא ויצא לארה"ב כדי להעביר את בני הישיבה לחו"ל, אך הדבר לא עלה בידו והם הוגלו לסיביר. בארה"ב כיהן כר"מ ראשי בישיבת רבי יצחק אלחנן ונודע כאחד מגדולי התורה.
[1] דף נייר, בלנק מכתבים רשמי. 22×27 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, כתמים בהירים.
מכתב ארוך בכתב ידו הנאה ובחתימתו של הגאון האדיר רבי שמחה אשכנזי-הלברשטאם אב"ד דעסוי, המכונה 'רבי שמחה מדעסוי', דודו זקנו של ה'דברי חיים' מצאנז. נשלח אל הגאון האדיר רבי דוד ברלין אב"ד אה"ו [אלטונא, המבורג, וונזבק] בעל 'קרבן העדה'. דעסוי, [שנות התק"ל בקירוב].
המכתב עוסק בתקנתה של אשה אומללה אשר בעלה ברח מבלי תת גט גרושין. מבקש רבי שמחה מרבי דוד, שיפעל כחכמתו לסייע לאותה האשה, "הן לקרב [להחזירו לביתו] או לרחק [להכריחו ליתן גט]… ויעשה מלחמתה של תורה עם האיש מלחמה הנ"ל, לרמות גודא רבה ולשדות בו עד שיקיים אחד מהאופנים הנ"ל…".
בין שני הרבנים שרר יחס לבבי וחם. רבי דוד כיהן מלפנים ברבנות העיר דעסוי, ולאחר שעבר לקהילות אה"ו, התמנה רבי שמחה על מקומו.
בגב המכתב מופיע מכתב נוסף מאת רבי יחיאל מיכל הלברשטאם, המזכיר מספר פעמים את "אדמ"ו נר"ו". לא ידוע לנו מי הוא אותו רי"מ, וככל הנראה מדובר באחד מקרובי משפחתו. רצ"ה הורוויץ במאמרו "עיר דעסויא ורבניה" (בתוך: אוצר החיים שנה שישית, דעווא תר"ץ) מציין כי מרבי שמחה ידועים אך שני בנים: רבי ישראל מסקאהל ורבי מרדכי מקאמרנא.
הגהותיו על כחמש-עשרה מסכתות נדפסו ב'ש"ס וילנא' הנודע, על ידי נכדו החוקר שזח"ה. רבי שמחה שהיה בעל מוח חריף במיוחד, הקיף נושאים רבים, והגהותיו משמשות עד היום כאבן יסוד בהבנת עניינים מוקשים. ניתן לראות ב'אוצר החכמה' מאות ספרים בהם נכתבו קושיות והערות שונות, ולאחריהן נכתב "וכן ראיתי בהגהות הר"ש מדעסוי", "ושוב ראיתי בהגהות…".
הגאון רבי שמחה [אשכנזי-הלברשטאם] מגדולי הדור הנודעים במחצית השניה של המאה ה-18. אחד מחמשת בניו המפורסמים של הגאון רבי צבי הירש חריף אב"ד הלברשטט בעל "עטרת צבי", "תפארת צבי" ועוד. רבנותו הראשונה היתה בעיר לענטשנא וכבר באותם שנים נמנה על גדולי רבני הדור. בשנת תקכ"א משעבר אביו הגרצ"ה לכהן כרבה של הנובר, עלה בנו רבי שמחה לכהן על מקומו כרבה של סקאל, ובשנת תקכ"ח כשעזב הגאון רבי דוד ברלין את רבנות דעסוי ועבר לכהן כרבה של קהילות אה"ו, נקרא רבי שמחה למלא מקומו ברבנות דעסוי, שעל שמה התפרסם שמו לדורות – רבי שמחה מדעסוי. היה מן השורה הראשונה של גדולי הדור ומרביצי התורה בדורו, וחתימתו בין גדולי הדור מצויה בהסכמות לספרים רבים שנדפסו בימיו.
בשנת תקט"ו חתם על החרם ההיסטורי בעיר בראדי, כנגד הפרנקיסטים וספיחי השבתאים הפולניים.
[1] דף נייר, כתוב משני צידיו. 20X19.5 ס"מ בקירוב.
מצב בינוני. סימני קיפול ונקבים קטנים עם פגיעה קלה בתיבות בודדות. קרע חסר גדול בשול הימני (רחוק מהטקסט), הושלם בנייר. כתמים. המכתב עבר שיקום אמנותי.
"אכן כעת, אשר החל ד' ברחמיו להפיג ענן ערפלי חשך, אשר עד עתה הביאו שמשו בצהרים…"
מכתב בן קרוב ל-[100] מילים בכתב ידו וחתימתו המלאה של הרש"ר הירש, רבה של קהילת עדת ישרון בפרנקפורט דמיין. נשלח אל "הרב המפואר" רבי משה ענגל. פרנקפורט דמיין, [י' חשון] תרי"ד [1853]. רוב כתביו של הרש"ר נכתבו בגרמנית, ולפיכך מכתבים בעברית הם נדירים ומבוקשים מאוד.
בראש המכתב כותב הרש"ר כי שמח לשמוע כי "הטה ד' חסדו עליו להשקיט ריב ולנטוע שלום", ומבקשו לתועלת העניין להעביר מכתב אל רבי אברהם פלאטשעק אב"ד בוסקוביץ ורבה הראשי של מורביה.
כ-שלוש שנים בלבד קודם כתיבת המכתב, עבר הרש"ר מרבנות מדינת מורביה בת ארבעים אלף היהודים, לרבנות קהילה קטנה בפרנקפורט בשם 'עדת ישורון', שמנתה באותה העת אחת-עשרה משפחות בלבד. בקהילת פרנקפורט ההיסטורית התחולל מאבק איתנים בין שרידי הקהילה האורתודוקסית הישנה שהתנגדו לרפורמים, לבין רוב הציבור הפרנקפורטאי שנטה בחלקו לרפורמה, וחלקו האחר – האורתודוקסי יותר, דגל ביחסים שקטים בין הזרמים.
הרש"ר עצמו רומז לכך במכתבו: "אכן כעת, אשר החל ד' ברחמיו להפיג ענן ערפלי חשך, אשר עד עתה הביאו שמשו בצהרים, נא נא עיניו לנוכח יביטו לפלס דבריו ודרכיו […] בתבונה והשכיל לבלתי הכשל עוד ח"ו בדברי נרגן המתלהמים. ושלומו וטובו ירבה, כאות נפשו ונפש דושו"ט [-דורש שלומו וטובתו], שמשון בן לא"א כמה"ו רפאל הירש פ"פ…".
הרב שמשון רפאל הירש [תקס"ח – תרמ"ט] , ממנהיגיה ומעצביה של היהדות האורתודוכסית בגרמניה במאה ה-19, שראה אידאולוגיה בשילוב היהדות עם המודרנה, בשיטתו "תורה עם דרך ארץ" במקביל למלחמתו נגד הרפורמים. תפיסותיו והגותו שהתפרסמו בספרים ומעל דפי העתונות, שימשו כאבני יסוד לפיתוח התפיסות הדתיות של יהדות גרמניה ומחוצה לה. בנו רבי יהודה חיבר פירוש ותרגום על ספר ישעיה בדרכו של אביו.
[1] דף נייר, קופל ונשלח בדואר. 23×21.5 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. סימני קיפול עם פגיעה בתיבות בודדות. קרע חסר בשול הימני ונקב בתחתית הדף (רחוק מהטקסט), משוקמים במילוי נייר. הדף עבר שיקום מקצועי.
מכתב ארוך המכיל פלפול הלכתי בכתיבת ידו וחתימתו של הגאון האדיר רבי שמחה בונים גינז-איגר. נשלח אל אחיינו הגאון רבי שלמה איגר אב"ד פוזנא, בנו של רבינו עקיבא איגר. קראטשין, תקס"ה [1805]. מכתבים ממנו נדירים מאוד. ככל הידוע מכתב זה לא נדפס מעולם!
את המכתב פותח רבי בונים בשורת תארים מרשימה לאחיינו: "ידידי רחימי, הרבני המופלא ומופלג בתו' ויראה, החרוץ ושנון, זית רענן, החכם ושלם, רב פעלים, כק"ש מו"ה שלמה נ"י". וכן מעבר לדף, בשם הנמען: "אהובי ידידי ב"א [=בן אחי] הרבני המופלא ומופלג בתו'[רה] ויראה, החריף ושנון, זית רענן, חכם ושלם בכל פעלים, שלשלת היוחסין, מוכתר בנימוסין, כק"ש מו"ה שלמה נ"י בהגאון מו"ה עקיבא איגר אב"ד ק"ק מארקוש פ"ל [=פרידלנד], בעיר ווארשוי". באותה העת רבי שלמה שהה בווארשא, סמוך על שולחן חותנו.
בסיום המכתב מבקשו רבי בונים לדרוש בשלום בני המשפחה. מעבר לדף הערה מעניינת על החלפת ספרי עין יעקב דפוס קוריץ, בעד ספר מגיני ארץ דפוס אמשטרדם עם הגהות בכתב ידו של רבי עקיבא איגר אבי הנמען.
הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר [תק"ל-תקפ"ט] , רבה של מטרסדורף ומגדולי דורו. רבי בונים היה אחיו הצעיר והחברותא של הגאון רבי עקיבא איגר, ולפי המסופר היו נוהגים ללמוד בצוותא בעליית הגג שבביתם. כל השנים שמרו על חילופי מכתבים וביררו סוגית קשות והלכות עמומות. בספרי רבי עקיבא איגר הוא מוזכר בהערצה גדולה, לדוגמא: "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה"; "להודיעני דעתך הרמה בזה… אחיך קשור באהבתך בלו"נ" ועוד תארים רבים. בכמה מהדורות של ספרי רבי עקיבא איגר הובאו חידושים ממנו. בספר שאלות ותשובות חדשות וחידושים מאת רבי עקיבא איגר שנדפס בבודפסט תרצ"ח יש קונטרס גדול של חידושים ממנו. בשנת תשנ"ה נדפס הספר 'כרביבים עלי עשב' ובו עשרות חילופי מכתבים ביניהם.
הנמען – רבי שלמה איגר , נולד בשנת תקמ"ה לאביו רבי עקיבא איגר, התגורר בווארשא, אך בעקבות המרד הפולני בשנת תקצ"א התרושש מנכסיו. ובגין כך קיבל עליו את רבנות העיר קליש, ומשנת ת"ר כיהן אחרי אביו כרבה של פוזנא. הוא נפטר בשנת תרי"ב, בש"סים המצויים נדפסו ממנו 'גליון מהרש"א', וכן נדפסו תשובות הלכתיות שכתב. בנו רבי יהודה ליב [רבי ליבל'ה] היה תלמידו של האדמו"ר מקוצק, ואחר כך היה האדמו"ר הראשון מלובלין.
[1] דף נייר, כתוב משני צידיו. 23.5×21 ס"מ בקירוב. בראש המכתב הערה מעניינת בכתב יד של אחד מאחייניו של רבי בונים, אודות כתב יד נוסף של ר"ב.
מצב בינוני-טוב. מספר נקבים בסימני הקיפול עם פגיעה בתיבות בודדות. קרעים קלים ובלאי בשוליים, בעיקר בראש הדף. כתמים. הדבקה בשול הימני.
מכתב יחידאי!
מכתב שאלה ארוך ומרתק, המתפרס על פני שני עמודים גדולים. נשלח מאת רבני בית הדין דקהילת לונדון אל הגאון הנודע רבי שלמה איגר, בנו וממלא מקומו של גדול הדור רבינו עקיבא איגר. המכתב עוסק בענין היתר נשואי אדם לאשה שנולדה מקשר שלא ע"י חופה וקדושין. לונדון, אדר א' תר"ג [1843].
על המכתב חתומים: רבי עזריאל בהמנוח מו"ה דוד הלוי, רבי אהרן ב"ר יהודא ליב מליסא, ורבי ארי' יהודא ליבהרב [-ליב בן הרב] מו"ה יששכר בער זצ"ל מקראטשין. שלושתם חתומים על פסקים שונים של ביה"ד בין השנים תקצ"ד-תרט"ו.
בסיום המכתב מופיעה תוספת בת [4] שורות בכתיבת ידו וחתימתו של בן הנמען – הגאון רבי נפתלי צבי איגר, ששהה באותה העת בלונדון.
למיטב בדיקתנו, המכתב שלפנינו הוא העדות ההיסטורית היחידה לקיומו של צאצא זה של הגרעק"א. (להבדיל מאחיו המפורסם – ה'מורד' שהפך לחסיד, האדמו"ר רבי לייב'לה איגר). לא מצאנו אודות צאצא זה שום אזכור בהיסטוריוגרפיה הרבנית, ומכתבים מאיתו לא הוצגו מעולם במכירות פומביות.
בין משפחת הרבנים איגר לבין קהילת לונדון היה קיים קשר מכתבים תורני במשך שנים רבות, החל בגאון רבי עקיבא אשר השיב לשאלות הקהילה, עובר דרך בנו רבי שלמה אליו ממוענת השאלה שלפנינו, וכלה בנכד הבלתי ידוע עד כה, הגאון רבי נפתלי צבי. שכפי הנראה מהמכתב שלפנינו התגורר בעצמו בלונדון.
[1] דף נייר, [2] עמ' כתובים. 27.5×21.5 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. קרעים קלים בשוליים עם פגיעת טקסט. סימני קיפול. מצורף דף המעטפה.
מכתב חשוב ונדיר, בכתיבת יד קדשו ובחתימתו של הגאון הנודע רבי שמואל עהרנפלד (בן בתו של החת"ס), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. מטרסדורף, תר"ם [1880]. יידיש אופיינית ומעט עברית. מכתבים מאת החתן סופר הינם נדירים ביותר.
המכתב החשוב שלפנינו נשלח אל ה'מחתיינסטע' המחותנת של רבנו (מפאת הצניעות שמה המלא אינו מוזכר במכתב) "אלמנת גאון ישראל וקדושו הצדיק מו"ה מנחם [א"ש] זצל"ה, ה' יאריך ימיה ושנותיה בטוב ובנעימים". רבינו כותב את המכתב ביידיש, שפת הנשים המדוברת באותם ימים. בין הדברים מזכיר רבינו את "בנה אהובי חתני נ"י", הלא הוא הגאון הנודע רבי מאיר א"ש. רבינו מסיים את מכתבו בברכות: "והנני חותם בברכה מרובה, ברכת חיים, שלם ובריאות וחסון [חוסן] הגוף. דברי מחותנה הד"ש כל ב"ב… הק' שמואל בלא"א מו"ה זצ"ל…".
הגאון רבי שמואל עהרנפלד (ארנפלד) [תקצ"ה-תרמ"ג], בעל שו"ת 'חתן סופר'. מגדולי מרביצי התורה בדורו. נכדו, של ה"חתם סופר (בן בתו הינדל). נולד בפרשבורג לאביו רבי דוד צבי עהרנפלד חתנו של ה"חתם סופר". שימש כאב"ד בעטלאן, וסיקסא ומשנת תרל"ז [1877] רבה של מטרסדורף שם כהן בעבר זקנו החת"ס.
בישיבתו במטרסדורף למדו טובי הלמדנים של ישיבות הונגריה. ספריו שנקראו בשם "חתן סופר" עוררו רושם רב בעולם התורה, ה"דברי יואל" מסאטמר העיד על עצמו שבצעירותו הרבה להתמיד בספריו של ה"חתן סופר", שהדריכו אותו בדרכי הלימוד. ה"אמרי אמת" מגור אמר כי רבי שמואל לא האריך ימים (הוא נפטר בגיל 48) מחמת "עין הרע" שעוררו חיבוריו המוצלחים, המלאים בטעם ומתיקות.
דודו הגה"ק רבי שמעון סופר אב"ד דקראקא, הפליג בשבחו כאשר התבטא פעם: "מקנא אני להחסידים שכשמגיע ראש השנה מניחים הם את הכל כאשר הוא ונוסעים לרבם להסתופף בצל הקודש בימים הנוראים ואני הריני טרוד ברבנותי ואין ביכלתי לעזוב את בני עירי לעת כזאת, ולו היה הדבר באפשרותי הייתי עוזב את הכל כאשר לכל והייתי נוסע לר"ה למאטעסדארף, להסתופף בצל קדשו כפי שהחסידים נוסעים לאדמו"ר שלהם בזימנא דא".
על לידתו וחביבותו אצל זקנו החתם סופר מסופר: "חותני [בעל חתן סופר] היה כבן זקונים של החתם סופר ובידיו הקדושים הביאו את בית מדרשו אשר שם הופיע רוח הקדש, וחיבבו מאוד בשעשועים יום יום כבן יקיר ילד זקונים קטן והושיבו על ברכיו ולפני שנולד נעצרה בת החת"ס ששה שנים מלדת וכאשר שמע אביה רוב צערה הבטיחה שיפקדה ה' ברחמים והתפלל על זה וכשנולד אמר עליו החתם סופר "על הנער הזה שמואל הקטן התפללתי" (מהספדו של רבי מאיר א"ש חתן החתן סופר. ראה החת"ס ותלמידיו עמ' קיח; תקמב-תקמג).
[1] דף נייר. 20.5×17 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול רבים, כתמי זמן. קרעים קטנים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.
מכתב הלכתי בכתב יד קדשו של גדול רבני יהדות אשכנז הגה"ק מורנו רבי אברהם הלוי בינג סג"ל, תלמידו המובהק של הנשר הגדול רבי נתן אדלר לצד ידיד נפשו החת"ם סופר, שאף מצטטו רבות בספריו ורואה ברבי אברהם את אחד מרבותיו. נכתב אל ת"ח מופלג לא ידוע, אשר רבי אברהם כותב אליו בחום ואהבה ומתוך הערכה רבה. ערב יום כיפור תקצ"ב [1831]. לא נדפס. כתבי יד קדשו הינם נדירים מאוד!
רבי אברהם כותב בראש המכתב "ותשובת חמדתו החביב לי מאוד, גם אנכי צפה צפיתי מיום ליום לדבר עמו פא"פ [פנים אל פנים], וגם להשיבו בהתעוררו כשהי' כאן…".
גוף המכתב מכיל הערות הלכתיות, ורבי אברהם מראה את כוחו ההלכתי בענין בו חולק המהרש"ל דברי הרמב"ם, וכותב "אכן לדעתי דבר רמב"ם נכוני', ואי"ה נדבר בו פא"פ".
בסיום המכתב מברכו רבי אברהם באהבה "ואסיי' בברכ' שני', יזכהו לחתימ' טובה ולהעלהו באור המעלה מעלה מעלה, כנפשו הרמה ונפש א"ה, הקטן אברהם בינג סג"ל".
הגאון רבי אברהם הלוי בינג – ידוע גם בתור מורנו רבי אברהם סג"ל בינגא [תקי"ב-תר"א], היה מגדולי רבני יהדות גרמניה במאות ה-18 וה-19, רבה של מדינת וירצבורג בחבל פרנקוניה שבממלכת בוואריה. מרא דאתרא, אב"ד, פוסק וראש ישיבה. על תלמידיו נמנו רוב רבני נסיכויות גרמניה באזור מזרח הריין במאה ה-19 ומהם אף שימשו ברבנות ברחבי אירופה, ומראשי היישוב הישן בארץ ישראל.
עוד בנעוריו נחשב כעילוי מבריק וזכה להערכה רבה מרבני עירו. בתחילה למד תורה מפי רבי אביש פרנקפורטער, אולם את עיקר לימודו עשה בצילו של המקובל רבי נתן אדלר, בו ראה את רבו המובהק. גם שם תפס רבי אברהם מקום של כבוד ונחשב בקרב לומדי הישיבה ומדפיסי ספרי רבו, כ"אחד המיוחד מתלמידי רבנו", שני רק לתלמידו המפורסם מרן החת"ם סופר.
בשנת תקל"ח (1778), מונה לר"מ בישיבה ודיין בבית דינו של בעל ה"הפלאה" רבי פנחס הלוי איש הורוביץ, וזאת בגיל 26 בלבד. אז החלו להסתופף סביבו ראשוני תלמידיו ושמו התפרסם ברחבי העולם התורני. באותה תקופה המשיך לקבל תורה בבית רבו רבי נתן אדלר ואז התיידד עם החת"ם סופר שהיה צעיר ממנו בכעשר שנים. חברות זו נשארה עד סוף ימיהם, והחת"ם סופר מביאו הרבה בתשובותיו ובחידושיו ובמכתביהם הם מכנים זה את זה "חברי". אם כי, החת"ם סופר ראה בו את אחד מרבותיו.
בשנת תקנ"ו (1796), נבחר הרב בינג לשמש כרב הראשי ואב"ד של המדינה, שמנתה למעלה ממאה יישובים וקהילות. בתקופה ההיא דנו בתי הדין הרבניים שברחבי האימפריה הרומית הקדושה בכל הסוגיות המשפטיות בתוככי הקהילה היהודית כולל דיני ממונות. ידיו של הרב ובית דינו היו מלאות עבודה, ופסיקותיו עשו להן שם גם בקרב הקהילייה המשפטית הכללית והשלטונות, שאף שיגרו אליו מכתבי הערכה על טיב פסקיו. כעבור שלוש שנים ממינויו כאב"ד, העניק בית המשפט העליון של המדינה הכרה רשמית לכל פסיקותיו של בית הדין בהיידינגספלד למפרע, ומכאן ולהבא.
תקופת וירצבורג.
בשנת תקצ"ו (1836) זימנה ממשלת בוואריה לעיר וירצבורג רבנים ואנשי ציבור מרוב קהילות פרנקוניה התחתית על מנת לדון בשאלת האמנציפציה של היהודים. עקב מצבו הבריאותי הרופף נבצר מהרב בינג להשתתף באספה והוא ביקש את נמען המכתב שלפנינו – הרב יצחק דב במברגר למלא את מקומו ואף הנחה אותו מניסיונו בדרכי המאבק מול פורקי העול למיניהם.
מתלמידיו המפורסמים: הרב יצחק דב הלוי במברגר – ממשיכו ברבנות וירצבורג והרב יעקב אטלינגר – אב"ד אלטונה, בעל "ערוך לנר". על מצבתו שבווירצבורג נחקק: "גאון ומורה, אלוף התורה / מלחמתה לחם, קדוש מרחם / עלה לגבוהים, מלאך אלקים / בסוד העליונים, שם עדן גנים".
[1] דף נייר, 17×14.5 ס"מ. נייר משובח.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול. מעט כתמי זמן.
מכתב ארוך מאוד [כ-350 מילה], כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגה"ק רבי משה גרינוואלד אב"ד חוסט בעל ערוגת הבשם. המכתב ממוען אל הגאון רבי יעקב יוסף גינז אב"ד האוידא-בעסערמין, והתואר בו מכנה בעל הערוגת הבושם את הגרי"י גינז במכתב הוא… "ערוגת הבושם". חוסט, תרס"ה [1905].
חלקו הראשון של המכתב עוסק בעניינים אישיים של הצעת שידוך לבתו של הגרי"י גינז עם "בן השו"ב ומ"צ מהאלאש יע"א" – מתלמידי הערוגת הבושם. מעניין מאוד לראות באיזו זהירות משיב הערוגת הבושם אודות טיב תלמידו. מחד שלא להגזים בשבחים מיותרים ומאידך שלא להפחית מערכו של המדובר. הערוגת הבושם מסיים חלק זה של המכתב בברכה לשידוך: "יתן השי"ת שיהי' החיתון יעלה יפה". מטבע הדברים חלק אישי זה של המכתב אינו מופיע בשו"ת ערוגת הבושם.
חלקו השני של המכתב, עוסק אף הוא בענייני אישות וטהרה, אולם מן הצד ההלכתי-עיוני שבהם והערוגת הבושם מפלפל בו באריכות רבה אודות ההלכות הללו. חלק זה נדפס (בשינויים קלים) בספרו שו"ת ערוגת הבשם (חלק יורה דעה תשובה ק"ע). ידוע שכתבי יד קדשם של צדיקי הדורות משמשים כקמיעות בדוקים ומנוסים. לפנינו מכתב סגולי העוסק כולו בענייני זיווג ופריון בעצם כתי"ק של הערוגת הבושם.
הגה"ק רבי משה גרינוולד בעל ה'ערוגות הבושם' [תרי"ג-תר"ע] אב"ד חוסט, מגדולי רבני ופוסקי הונגריה, נקרא בעל ה'ערוגת הבושם' על שם ספריו. תלמידו המובהק של הכתב סופר, ולאחר מכן תלמידם של גדולי תלמידי החתם סופר הגה"ק רבי מנחם כץ פרוסטיץ מצעהלים ושל זקנו רבי יוסף גרינוולד.
היה רב וראש ישיבה בכמה מקומות. משנת תרנ"ג כיהן כרבה של חוסט והקים בה ישיבה גדולה וחשובה שנהרו אליה תלמידים מכל רחבי הונגריה, ואף מארצות אחרות ואפילו מארצות הברית. רבים מרבני וגדולי הונגריה היו תלמידיו.
למרות שהגיע ממשפחה שנהגה בדרך החתם סופר, הוא נהג בדרכי החסידות ונסע לאדמו"רי בעלז וסיגט. בניו ונכדיו הם אדמו"רי פאפא.
[1] דף נייר כפול, [2] עמ' כתובים. 20.5 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. המכתב עבר שיקום אמנותי.
דף מודפס – 'קול קורא מביד"צ דפה', הקורא לציבור להקפיד על הוראות בית הדין בענייני רכישת ה'מצות שמורה', ושלא לרכוש מצות שנאפו ללא רשות הבד"צ. סאטמאר, תרפ"ט [1929].
על המכתב חתומים בכתב יד קדשם חמישה רבנים, מגדולי מנהיגי הקהילה החרדית בסאטמאר: ראב"ד העיר רבי משה דוד וויטערניץ, הדיין רבי אברהם חנוך פריעדמאן, האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם, הדיין רבי ישעיה קליינמאן, ורבי יוסף גרינוואלד – לימים האדמו"ר מפאפא. עם חותמת רשמית של בית הדין הממונה על ענייני המצות.
נדיר במיוחד למצוא חתימות של חמשת הרבנים על דף אחד!
רבי משה דוד ווינטערניץ ראב"ד העיר, חתנו של רבה הראשון של עיר חכמים וסופרים נודעת למשגב 'סאטמאר' הגאון רבי בנימין זאב מנדלבוים. אף הוא תלמיד רבה של העיר רבי יהודה גרינוואלד.
רבי אברהם חנוך פריעדמאן אב"ד ארטה וסאטמאר [תרכ"ו-תש"ד] – ראב"ד מקודש בבית דינו של הקרן לדוד ובן ביתו של מרנא החתם סופר. תלמידו הוותיק של מרן המהר"י גרינוואלד וחתן אחיו.
האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם (תרמ"ה-תש"ב), בנו הבכור של האדמו"ר רבי שלום אליעזר מראצפרט (בן ה"דברי חיים" מצאנז). כארבעים שנה ישב ר' חיים האלברשטאם בעיר סאטמאר בה שימש כדיין והיה לו בית מדרש משלו. היה חביב מאד על סבו אבי-אמו האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי מהורונסטיפול, כנראה מהתשובות אליו בשו"ת "עמק החכמה" (סאטמאר תרפ"ח). בהלוויתו השתתף אביו האדמו"ר הישיש בן השמונים שהספידו הספד מר.
רבי ישעיה קליינמאן (תרל"ב-תרח"צ) מגדולי מורי ההוראה בסאטמר גדל בבית דודו – אחי אמו הרה"ק רבי ישעיל'ה קרעסטירר והתלווה עמו בנסיעותיו לצדיקי הדור, לאחר מכן למד אצל בעל ערוגות הבושם ונעשה לתלמידו המובהק, בהשתדלות רבו התמנה בשנת תרנ"ז לדיין בסאטמר והיה מראשי הדברים בהנהגת העיר. רוב כתביו אבדו בשואה, שרידים מתורתו נדפסו בספר 'קרן ישעי' בסוף ספרו של חתנו רבי אברהם צבי ווייס 'ברכת אברהם' (בני ברק תשס"ה).
האדמו"ר רבי יוסף גרינוואלד מפאפא [תרס"ג-תשמ"ד], בן לאביו רבי יעקב יחזקיה גרינוולד, בנו של הרה"ק רבי משה גרינוולד בעל ה'ערוגת הבושם'. לאחר נישואיו התמנה כדיין בעיר סאטמר בה כיהן דודו ורבו רבי אליעזר דוד גרינוולד כרב העיר, לאחר פטירת רבו מונה לעמוד בראשות ישיבת 'קרן לדוד' המפורסמת. לאחר פטירת אביו מילא את מקומו כרבה של העיר פאפא עד לפרוץ השואה הנוראה, בה נרצחו רוב מנין ובנין של משפתחו המסועפת, ה' יקום דמם. לאחר המלחמה שהה תקופה באנטוורפן שבאנגליה, ולאחר מכן עבר לארה"ב ושם קומם מחדש את הריסות הקהילה. חיבר ספרים חשובים רבים, בהם סדרת הספרים ויחי יוסף, דרכי יוסף, פתח טוב ועוד.
[1] דף נייר מודפס, עם חתימות בכתב יד קודשם של חמישה רבנים. 31X19.5 ס"מ בקירוב.
מצב בינוני. קרעים חסרים בראש הדף, רחוק מהטקסט. סימני קיפול. נקב קטן במרכז הדף עם פגיעה באות בודדת. כתמים. הדבקה מאחור. בלאי וקרעים קטנים בשוליים. כתמים.
תשובה הלכתית חשובה וארוכה [למעלה מ-1,000 מילים], בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדם הגדול בענקים הגה"ק רבינו שמואל ענגיל אב"ד ראדומישלא, המשיב הגדול בדורו והמפורסם בחיבוריו בעיקר שו"ת מהר"ש ח' חלקים. לפנינו תורף התשובה – פסק הדין, ללא חלק הפלפול המקדים. ראדומישלא, תרנ"ה [1895]. נדפס בשינויים קלים בשו"ת מהר"ש, חלק א' תשובה מ"ח.
השאלה עוסקת במקרה מביש. יהודי נשא אישה רווקה כדת משה וישראל ולאחר הנישואין התברר לו שרעייתו החדשה מעוברת מגוי (מלפני הנישואין) והיא הסתירה זאת מפניו. בשונה מרוב התשובות בשו"ת מהר"ש, בתשובה שלפנינו מטעמים מובנים לא מוזכר שם הנמען, אולם לפי התואר המופיע לפני החתימה: "והנני ידידו" מדובר בשאלה שהופנתה אליו על ידי אחד הרבנים, ולא על ידי בעל המעשה.
גם שאלה זו, כמו מרבית השאלות הקשות באותו דור ענקים, התנקזה בסופו של דבר אל לשכת הגזית שבגליציה – העיר ראדומישלא מעון קדשו של המהר"ש ענגיל. בחלקה הראשון של התשובה, שאינו מופיע בכתב היד שלפנינו (אך נדפס בספר), מפלפל גאון הגאונים בראיות מכל רחבי הש"ס והפוסקים.
לפנינו תורף התשובה – פסק דינו הארוך והמנומק של המהר"ש ענגיל בנידון, בו הוא קובע מסמרות ומחלק בגאונותו המפורסמת בין גרושה מעוברת, לאלמנה מעוברת ולרווקה מעוברת (דין שונה לכל אחת). מעניין לציין את אחת הסברות הגאוניות המובאות בתשובה, בה מדמה המהר"ש ענגיל מילתא למילתא מהלכות חושן משפט (!) ששדי האם משועבדים לתינוק, וכמו שאסור לרכוש נכס המשועבד לאחר, כך חל איסור להפקיע על ידי נישואין את שיעבוד התינוק החל על שדי אמו.
למעשה משתמש המהר"ש ענגיל כדרכו בנושאים חמורים אלו, בכוח דהתירא והוא מתיר לקיים את הנישואין. אחת הסברות שמביא המהר"ש ענגיל, היא איומה של הרעיה הצעירה שלא תוכל לשאת את הבושה ותמיר את דתה. סברא זו היא בעיניו כבדת משקל והיא אחת הסיבות לקיים את הנישואין. אולם מחמת חומרת העניין, מסיים הגאון מראדומישלא את תשובתו בהסתייגות שלא כדרכו: "כ"ז הנני כותב להלכה ולא למעשה עד שיסכימו גדולי הדור כי העניין חמור מאוד" (בספר הנוסח שונה במעט אך המשמעות זהה).
שר התורה הגה"ק רבי שמואל ענגיל אב"ד ראדמישלא [תרי"ג-תרצ"ה], נודע בכינויו 'הגאון מראדומישלא'. גדול המשיבים בגליציה וכל רבני הדור וגדולי החסידות פנו אליו בשאלות הלכתיות. בשנת תרמ"א התקבל לאב"ד דוקלא, ומשנת תרמ"ז בערך כיהן כאב"ד ראדומישלא, שעל שמה נקרא לדורות. בשנת תרע"ח עבר לעיר קאשוי, שם כיהן עד לפטירתו.
בהיותו נער צעיר הביאתו אמו אל האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז, ומאז דבק בו והיה לתלמידו המובהק. היה מקורב מאוד גם לבניו הקדושים, האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם משיניווא והאדמו"ר רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ, שבביתו שבעיר רודניק התגורר כשנתיים ויחד עסקו בתורה, בהלכה ובחכמת הנסתר. המהר"ש ענגיל ישב ב'דין תורה' הידוע, אודות רבנות גארליץ, (הוא היה הבורר מצד הרה"ק מגורליץ והג"ר יוסף ריינמאן אב"ד איסטריק, היה הבורר מצד הגה"צ ר' ישראל יוקל ט"ב).
כבר מגיל צעיר הייתה גאונותו לשם דבר. בהיותו בחג השבועות אצל הרב הקדוש מצאנז, ומנהגו של הדברי חיים היה לומר "קרעפל פשעטל" בסעודת היום בחג השבועות, פלפול עמוק בנבכי סוגיות החמורות שבש"ס. באותה השנה, התבטא הרב מצאנז לאחר אמירת הפלפול, "את דברי הבינו היום רק הרב מבערעגסאז [בעל קול אריה] ו'שמואל בילגורייער' [כך נקרא רבי שמואל בהיותו אברך צעיר הסמוך על שולחן חותנו], " ואחריו החרו בניו הקדושים, כהרה"ק מגארליץ שקראו 'ארון ספרים', והרה"ק מציעשנוב שאמר עליו שהוא כהנודע ביהודה בדורו!
גם עד זקנה ושיבה קראו אחריו מקודש, וכאשר מרן המהרי"ד מבעלזא כשהיה בקאשוי, הלך המהרי"ד לבקר את מהר"ש ענגיל רב העיר, אולם היה צורך לעלות מדריגות רבות בכדי להגיע עדיה, והרב הקדוש מבעלזא שזקן היה, התקשה לעלות, ונעצר לפוש בין כל מעלה ומעלה, וכשהציעו משמשיו שיקראו להרב מהר"ש למטה, אמר להם, שאיש כהרב מראדומישלא צריך ללכת לבקר במסירות נפש!
בשנות מלחה"ע הראשונה, נודע ב'כתפיו הרחבות' ובכוח דהתירא שלו והיה אב לבנות ישראל האומללות להצילן מכבלי העגינות, ויד ביד עם הגאון מוייטצען ז"ל הסכימו על נתינת גיטין ע"י שליחים, וכמבואר בשו"ת מהר"ש ח"ו סימן ל"ג. וכן בכל מקום בו ריחפה סכנה ח"ו על ראש בני עם קודש, ידעו לשלוח אצלו, בידיעה ברורה שברוב סייעתא דשמיא שיש לו וברוב חכמת תורתו ידע להביא עזרת מצר, כפי שגם ניתן לראות בתשובה שלפנינו בה הוא משתמש בראיות גאוניות 'גג על גג' מכל רחבי הש"ס, בכדי להתיר אישה לבעלה.
ספריו: שו"ת מהר"ש ענגיל– ח' חלקים, שפתי מהר"ש וחידושי מהר"ש.
[1] דף, כתוב בשני צדדיו. 33 ס"מ. כולו בכתי"ק ובחתימתו של המהר"ש ענגיל.
מצב טוב. כתמי זמן. שיקום שולים אמנותי, עם פגיעה במספר תיבות.
מכתב ארוך בן [15] שורות ומרתק, בכתב ידו וחתימתו של הגאון הקדוש רבי אלכסנדר מייזלש אב"ד סערדהעלי, בנו של הגאון המופלא רבי רפאל מייזלש בעל ה'תוספת שבת'. נשלח אל הגאון רבי משה מינץ (מהר"ם מינץ) אב"ד אויבן ישן ובית דינו. סרדהעל, כסלו תקנ"ט [1799]. מכתבים ממנו הם נדירים ביותר!
המכתב שלפנינו מציג סיפור מרתק, הנראה כלקוח מספר אגדה עממי על חיי היהודים בהונגריה: יהודי [ששמו נקוב במכתב] הגיע לעיירה סערדהעלי שלא ברשות פרנסי העיר, פתח עסק חייטות ועשק את פרנסתם של שאר חייטי הקהילה. אנשי הקהילה ניסו למצוא עילה להרחיקו, ולא הצליחו מכיון שהחייט הנ"ל נתקרב למושלי העיר שהגנו עליו. לאחר זמן עלה במוחם רעיון מבריק – להטיל עליו מסים כבדים, שע"פ חוק אין ביד המושלים למנוע זאת. הרעיון עבד, ואותו החייט עבר לעייר אויבן ישן. את הסיפור הנ"ל מספר אב"ד קהילת סערדהעלי לבקשת מהר"ם מינץ אב"ד אויבן ישן, אליה עבר החייט, על מנת שידעו כיצד להתנהל כנגדו.
הגה"ק רבי אלכסנדר מייזליש [ת"ק בערך-תקע"ט] , נולד לאביו רבי רפאל מייזליש, מחבר הספר הנודע 'תוספת שבת' על הלכות שבת. שימש במשך שנים רבות כאב"ד בעיר הארחוב. בשנת תק"ם נאלץ לברוח להונגריה עקב הלשנה, ומונה לאב"ד קהילת דונא-סערדהעלי. בשנת תקנ"ט (שנת כתיבת המכתב שלפנינו) פרצה מחלקות בקהילה אודות רבנותו, ורבי אלכסנדר נאלץ לעזוב את העיר. זמן קצר לאחר מכן קיבל הזמנה לשמש ברבנות העיר רעכניץ שם כיהן עד סמוך לפטירתו.
מרנא החת"ס כותב אליו בהערכה וכבוד מופלג באחת התשובות: "בריך מתייך לשלם, נופך ספיר ויהלום, עוד ינוב בשיבה טובה מעתה ועוד עולם, ה"ה י"ע וי"נ [הלא הוא יד עליון וידיד נפשי], בנן של קדושים, מופלא בין אנשים הרב הגאון המפורסם, נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת [נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק כבוד קדושת שם תפארתו]… הגיעו נועם מכתבו, ודשאילנא קדמיכון אני איני כדאי ששלח לי…" וחותם בתשובה נוספת "דברי אוהב נפשו לנצח… החותם באהבה רבה ומצפה לדבריו הנעימים כי יבואו אלינו ונכבדם". מצורף חומר אודותיו.
מרת שלאמצא בת אחיו ר' צבי, הייתה מחברתו בקודש של האדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן.
הנמען רבי משה מינץ – מהר"ם מינץ, [תר"י-תרצ"א] מגדולי רבני הונגריה בדורו, כיהן כרבה של ווישניביץ, וכראש ישיבה, רב ואב"ד של אובודה (אובן ישן) והגליל. המהר"ם מינץ הקים באובודה את בית הכנסת הגדול והמפואר, ודרשתו לחנוכת בית הכנסת הובאה בספר "דביר הבית".
[1] דף נייר כפול, 24.5×19.5 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, מעט כתמי זמן. שרידי חותמת שעוה אדומה.
תשובה הלכתית נדירה מאוד ויוצאת דופן. כולה [כמאה מילים] בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו של גדול פוסקי גליציה הגה"ק רבי מרדכי שלום הכהן שבדרון, הנודע בכינויו 'המהרש"ם מבערזאן' על שם סדרת ספריו המונומנטלית שו"ת מהרש"ם. ברעזאן, תר"ע? [1910].
תשובה הלכתית נאה ומעניינת המופנית אל אחד הרבנים מגדולי היחס בגליציה, בנוגע לאחד שאשתו מבקשת שלא לדור בבית חמיה משום "הרחק מן הכיעור", האם בעלה מחוייב לעזוב את דירת אביו ולעבור עמה לבית אחר? המהרש"ם שכידוע כל פסקיו היו על פי 'כח דהתירא', חורג ממנהגו ופוסק בנחרצות לחומרא: שעל הבעל לעזוב מיד את בית אביו, למרות שאינו עושה שום איסור במגוריו שם! המהרש"ם מצרף סניף לאיסור גם מטעם "קטט חמותה" שלא תבוא האישה להתקוטט עם חמותה.
פסק דין זה מהווה אסמכתא נוספת לאגדה המקובלת בבעלזא, שאין לה מקור בכתובים, על כך שהשר שלום מבעלזא הורה למהרש"ם מבערזאן שתמיד יפסוק רק על פי 'כח דהתירא' – מלבד בענייני אישות ושמירת שבת. ואכן במכתבינו העוסק בענייני אישות, פוסק המהרש"ם לחומרא, שלא כדרכו. למרות שאין מדובר באיסור חמור, ברור ומוחלט.
מידי דברנו בכח דהתירא של המהרש"ם, מן העניין לציין את המובא בשם הסטייפלר, שהראה עד כמה משמעותית היא ירידת הדורות, בכך שכאשר נדפס לראשונה שו"ת מהרש"ם ביקשו גדולי אותו הדור, מחמת הקולות הרבות המופיעות בו, שבראש כל כרך ייכתב במפורש שהספר איננו הלכה למעשה – ואילו בדורנו הוא ספר הלכה למעשה מהחשובים ביותר והוא מונח על שולחנו של כל מורה הוראה.
הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון [תקצ"ה-תרע"א], ידוע בכינויו המהרש"ם מברז'אן. גדול משיבי הדור וגדול פוסקי גליציה, שהיה מקובל בכל תפוצות ישראל ואף החפץ חיים נהג להתייעץ עמו בהלכה.
את הסמיכה להוראה (הורמנא דרבנן), קיבל המהרש"ם כבר בגיל צעיר מאוד מרבי יוסף שאול נתנזון מלבוב. הוא כיהן ברבנות בפוטוק-זלוטי (תרכ"ז-תרל"א), אחר כך ביאזלוביץ (שם כתב את ספרו "משפט שלום" עם הסבכמת רבו) וכעבור שבע שנים מונה לאב"ד בקהילת בוצ'אץ'. בשנת תרמ"א התקבל לרבנות ברז'אן כמחליפו של גדול הדור רבי יצחק שמלקיש.
בצעירותו היה מחסידיו של האדמו"ר השר שלום מבעלזא. האגדה החסידית מספרת שהרבי מבעלז הורה לו להיות 'כח דהתירא' ולפסוק תמיד לקולא, מלבד בענייני אישות ושמירת שבת. היה גם אצל רבי מאיר מפרמישלאן. לאחר מכן החל לנסוע לרבי מצ'ורטקוב והיה לחסידו. בסוף ימיו היה נוסע לאדמו״ר מהוסיאטין. מחיבוריו: שו"ת מהרש"ם 10 כרכים, ושאר ספרים.
[1] דף, 22 X14 ס"מ. כל התשובה בכתב יד קדשו ובחתימת ידו.
מצב טוב. כתמי זמן. קרעים משוקמים אמנותית.
מכתב ארוך [כ-25 שורות] בכתב ידו וחתימתו של הגאון האדיר רבי מנחם אייזנשטט אב"ד אונגוואר, בנו של רבי מאיר אייזנשטט המכונה ה'מהר"ם א"ש'. נשלח אל חתנו רבי יוסף פריד ובתו מרת חי'. אונגוואר, שנת "ברכו"ת" [תרכ"ח]. עברית ומעט יידיש אופיינית. נכתב כ-שנתיים לפני פטירתו.
במכתב מבשרם רבי מנחם על שלומו ושלום רעייתו הרבנית אשר "פסק ממנה חולי השיעול לגמרי תלי"ת", ומודיע שייתכן והרבנית אף תבוא לבקרם. מזכיר גביע כסף ששלחו אליהם, ומתפלא שלא קיבלו שום מענה כתגובה.
רבי מנחם אייזנשטעטער – מהר"ם א"ש השני (תקס"ח-תר"ל, אוצר הרבנים 13208), בעל "חומת אש". רבי מנחם א"ש נחשב מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. היה בנו וממלא מקומו של רבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר, שהיה מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" ונכד רבי דוד דייטש בעל "אהל דוד". מתלמידיו המובהקים נודעו: רבי אליעזר דייטש אב"ד בוניהאד בעל "תבואות השדה" ורבי יוסף מאיר ווייס (האדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא). ראה בספר "הישר והטוב" הספד עליו מידידו האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא.
החתן רבי יוסף ב"ר יצחק פריעד נפטר בשנת תרצ"א בשיבה טובה, בהיותו כבן צ"א שנים – ישיש מופלג ביותר באותם הימים. רעייתו – מרת חיה, נפטרה בשנת תרנ"ה.
[1] דף נייר, 20.5X17 ס"מ בקירוב. הכול בכתב ידו וחתימתו.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול, בלאי מועט בשוליים. כתמים בהירים.
"פאר הזמן והדרו, הוד העת וזהרו…
כבוד מר גיסי… מו"ה משה נ"י סופר"
מכתב ארוך ונאה, בעל חלק משפחתי מפעים ביותר, כולו בכתב יד קדשו של הגאון רבי שלמה איגר אב"ד פוזנא, בנו וממלא מקומו של הגרעק"א. נכתב אל גיסו מרנא החתם סופר, לרגל נישואיו עם אחותו שרל. ווארשא, תקע"ג [1813]. מתוך פנקס השו"ת שלו (ללא חתימה). לא נדפס.
לפנינו מכתב משפחתי-אותנטי, שלא נראה כמותו. מהמכתב מתבררת לנו דמותם המשפחתית והבלתי מוכרת של שני ענקי הדור, השונה מאוד מהמוכר לנו. מכתבים משפחתיים מסוג זה בין גדולי ישראל הינם נדירים, גם מפני שלא הייתה להם סיבה תורנית מיוחדת לשמר אותם. למזלנו חלקו השני של המכתב עוסק בשו"ת הלכתי ולכן העתיקו הגר"ש איגר לתוך פנקסו האישי למטרת כתיבת ספר השו"ת שלו, וכך זכינו בדרך אגב למכתב הברכות הנדיר שנכתב לרגל נישואי החת"ס.
בראשית הדברים מצטט הגר"ש איגר את דברי החתם סופר ממכתב קודם. מעניינים ביותר מילות האהבה הבלתי שגרתיות אותם כתב גדול הדור החת"ס לגיסו הגאון: "אהבת עולם אאהבך ונפשי קשורה בך… לכה נבואה בברית אני ואתה יחד, נהי' צמודים בפסל האחווה חבורים כאיש אחד כה לחי"! ואף מרגש עד מאוד לקרוא את תגובתו של הגר"ש איגר על דברי אהבה אלו של החת"ס, כאשר מכל מילה מתשובתו של הגר"ש איגר קורנת הענווה המפורסמת של הגרעק"א אותה הוריש לבנו ביד רחבה.
"דברי קדשו מן י"ב לחודש א"ר [אדר ראשון] הגיעו עדי, מה יקר חסדו לקרבני בזרועו לאמור עם מכתבו: ידידי ורעי אתה אהבת עולם אאהבך ונפשי קשורה בך, הנהי' הנראתה כזאת? צמרת הארז מארזי א-ל מעצי עדן בגן רוה, שלח אל סרעף האטד נמבזה ונמס כערער בערבה, לכה נבואה בברית אני ואתה יחד, נהי' צמודים בפסל האחווה חבורים כאיש אחד כה לחי, אין זה כ"א מענוותנותא יתירא די השתכחת בי'[ה], הכי קראו שמו משה, על כי מש ממנו כל רוח גאון וגאו וה, עד קצה מדה הנכונה נכה רוח וענווה".
לאחר מכן מברך הגר"ש איגר את החת"ס ואת אחותו שרל, בברכות רבות לבנים צדיקים שיהיו "גדולים מהחת"ס"! והוא מוסיף ומברך שעיני אביו הגרעק"א יזכו לראות זאת.
"תהי' כזה וכזה משכורתו, יתן לו ד' מצמודתו אחותי הצנועה זרע אנשים כשירים כמותו מאשרים פני תבל בצדקתם ותבונתם מלאה ארץ. עוד ייטיב אלדי' [אלוקים] שמם משמו ויגדל כסאם מכסאו ועיני אדוני רו"מ נ"י ועיני מו' אבינו הקדוש נ"י [הגרעק"א] ועיני אני צעיר עבדכם רואות. אמן כה יעשה אלדים [אלוקים] וכה יוסיף".
הגר"ש איגר מסיים את החלק המשפחתי של המכתב בדיווח משלומו הטוב, משלום בני משפחתו ומשלום אביו הקדוש רבן של ישראל הגאון רבי עקיבא איגר.
"עתה ברוך ה' אבשריהו מטוב מעמדינו תה"ל, גם אנכי גם כל ביתי ובית מר חותני תמים מו"ה המופלג הגביר מוהר"י כולנו במיטב הבריאות והשלמות, גם הגיעני שבוע עברה מכתב מאאמ"ו הגאון נ"י ותה"ל שלום, כה אייחל להתבשר מכבודו עם שארו אחותי והנה אשלם תודות על אשר השיבני ועל העתיד אבקש להשמיעני".
כמובן שמכתב בין שני גדולי הדור לא יכול להיות ללא חלק הלכתי משמעותי, וחלקו השני של המכתב, הארוך יותר מהחלק המשפחתי וזולג גם לעבר העמוד הבא, עוסק בשו"ת הלכתי ארוך ומקיף בעניין הלכות נטילת ידיים ותערובות.
המכתב כפי שהוא לא פורסם מעולם. החלק ההלכתי בלבד נדפס עם שינויי לשון בשו"ת רעק"א, סימן רכ"א ס"ק ט.
הגאון רבי שלמה איגר [תקמ"ו-תרי"ב], בעל ה'גליון מהרש"א' ושאר ספרים. מגדולי גאוני דורו, בנו חביבו של הגאון רבי עקיבא איגר וממלא מקומו ברבנות פוזנא, וגיסו של החתם סופר. בשנת ת"ר עלה על מקום אביו ברבנות פוזנא (פוזן).
אחיינו בעל "כתב סופר" כתב עליו "דודי הגאון העצום המפורסם גדול בתורה, חריף ובקי מאוד, היה איש שהכל בו, גדול בתורה ובמעלות רמות אשר קנתה נפשו… מאחר ששלמה בנו [של הגרעק"א] דודי הגאון זצ"ל מילא מקומו והניח בן כמותו, ועכשיו אבדנו אותו ואת בנו ומתו שניהם כאחד".
ערך והוציא לאור את תשובות וחידושי אביו, בהם הדפיס מעט מחידושיו. מלבד זאת נדפסו ממנו הספרים "גליון מהרש"א" על הש"ס ושו"ע, ספר שו"ת רבי שלמה איגר, ו"ספר העיקרים – ביאורים בעקרי ההלכות".
מצורף אישור מומחה מאת ד"ר ישראל מרדכי פלס, מהמרכז לחקר כתבי יד על אותנטיות כתב היד.
[1] דף מפנקסו של הגר"ש איגר, כתוב משני צידיו (בעמוד השני מכיל שורה אחת). 24 ס"מ. נייר עבה ומשובח, עם הטבעות מים. כולו בכתי"ק, ללא חתימה.
מצב טוב-טוב מאוד. נקבי תפירה. סימני תלישה.
תשובה הלכתית ארוכה ומעניינת, כולה בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון האדיר רבי צבי הירש הלוי איש הורוויץ בעל ה'מחנה לוי', אב"ד פרנקפורט דמיין, בנו של מרנא רבי פנחס איש הורוויץ בעל ההפלאה. נשלח אל הגאון רבי זעקל ווירמש אב"ד פולדא, חותנו של הגרי"ד במברגר. פרנקפורט דמיין, כסלו תקע"ד [1813]. מכתבים ממנו הם נדירים באופן מיוחד !
השאלה עוסקת במקרה טראגי של אשת כהן שנאנסה בידי ארבעה אנשי צבא, האם היא אסורה על בעלה. המחנה לוי כותב בפתיחת המכתב, שלמרות טרדותיו הרבות, מחמת המקרה "הנוגע בין איש לאשתו" הוא מתפנה מכל עיסוקיו בכדי לפסוק את ההלכה. לאחר שהוא מפלפל בדעות הראשונים, מכריע המחנה לוי "דעתי מסכמת להתירה לבעלה בלי שום פקפוק", בתנאי שהבעל עצמו יאמר שאינו מאמין לה. התשובה נדפסה (בשינויים קלים מאוד) בספרו שו"ת 'חומר בקודש' (תשובה כ"ד).
הגאון רבי צבי הירש הלוי הורוביץ [ת"צ-תקע"ז] , מגדולי דורו. אב"ד פרנקפורט דמיין וראש הישיבה שם. בנו של הגה"ק רבי פנחס הלוי הורוביץ 'בעל ההפלאה'. נודע בחריפותו ועמקותו בלימוד התלמוד. עמד במשא ומתן הלכתי עם רבים מגדולי דורו ובהם ר' עקיבא איגר וגיסו ובן דודו צבי יהושע הורוביץ מטורנא. עם פטירת אביו, נתמנה לשבת תחתיו כרב העיר, וכראש הישיבה במקום, ובתפקיד זה כיהן עד יום פטירתו.
הגאון רבי זעקיל ווירמיש אב"ד פולדא [נפ' תקצ"ט] , נולד לאביו רבי שלמה זלמן אב"ד פולדא. בן-דודו הוא בעל המופת הנודע רבי יצחק זעקל וורמסר ה'בעל שם ממיכלשטט'. חתנו הוא הגאון רבי יצחק דוב במברגר אבי שושלת במברגר.
[1] דף נייר כפול, שני עמודים כתובים. המכתב קופל ונשלח בדואר. 24X19.5 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, מעט כתמי זמן. סימני תלישת המעטפה, ללא פקיעה בטקסט. שרידי חותמת שעווה אדומה. חלק מהחותמת מסתיר תיבות בודדות.
מכתב תשובה ארוך המכיל מספר מערכות הלכתיות הנוגעות בהיבטים שונים של מצות ברית מילה, בכתב ידו וחתימתו של הגאון האדיר רבי מרדכי ליב ווינקלער אבדק"ק מאד. נשלח אל רבי מאיר צבי יונג אב"ד אונגריש בראד. ברעזאווע, תר"ס.
המכתב אינו מופיע בספרי השו"ת של רבי מרדכי – 'לבושי מרדכי', וככל הנראה לא נדפס מעולם!
רבי מרדכי ליב וינקלר [תר"ה 1845-תרצ"ב 1932] , למד בישיבת פרשבורג ונסמך להוראה על ידי רבי אברהם שמואל בנימין סופר, בעל ה"כתב סופר". כיהן כאב"ד וראש ישיבה בעיירה מאד שבהונגריה, מהישיבה שהקים במאד בשנת תרס"א [1901] יצאו תלמידי חכמים ומורי הוראה רבים. הוא נחשב בדורו לאחד משלשת עמודי ההוראה בהונגריה (יחד עם רבי ישעיה זילברשטיין אב"ד ווייטצען ורבי שמעון גרינפלד המהרש"ג). רבי מרדכי ליב היה מהמשיבים היותר גדולים בדורו והרביץ תורה לאלפים. מחבר סדרת הספרים שו"ת "לבושי מרדכי".
[1] דף נייר, כתוב משני צידיו. 34×21 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול עם קרעים קטנים, משוקמים אמנותית. כתמי זמן.
צמד מכתבים חשובים ביותר, מאת שני גדולי הדור – מנהיג הציבור הליטאי והדור כולו מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל החזון איש, ושל נזר הרבנים החסידיים הגאון רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק, מחסידי הרש"ב מליובאוויטש (שהיו אף מחשבות למנותו לאדמו"ר לאחר פטירת הרש"ב). [בני ברק], תש"ה [1940]. לפנינו צמד מכתבים נדירים וחשובים, שקשה להפריז בערכם. מכתב ומכתב תשובה, הכתובים על אותו דף נייר משני עברי הדף. המכתבים נכתבו כאמור על ידי שני גדולי הדור – הליטאי והחסידי (בהתאמה), שבאורח פלא התגוררו שניהם במושבה הקטנה בני ברק. מהמכתבים משתקף הקשר המיוחד שנרקם בין החזון איש ובין הרב לנדא שכפי הנראה מהמכתב החזון איש סמך עליו ועל הכרעותיו בענייני הלכה כבדי-משקל ואף התבטל בפניו כמרא דאתרא. מכתב חשוב ומכונן בהפיכתה של העיר בני ברק לבירת עולם התורה ולבעלת מערכת הכשרות המפורסמת, הנחשבת לטובה בעולם. שני גדולי הדור דנים ביניהם בהלכות שחיטה וטריפות והם מסכמים על פסיקה הלכתית-מעשית משותפת, למרות חילוקי הדעות ההלכתיים-העיוניים שביניהם. מצמד המכתבים ניכרת בצורה בולטת אישיותם השונה בתכלית של שני האישים – אישיותו ה'קפדנית' והבלתי מתפשרת של הרב לנדא, המתנסח בתקיפות רבנית אופיינית כלפי החזון איש, למרות היותו צעיר מהחזון איש בכ-15 שנה: "תיכף אחרי שגמר תפלתו, הוכחתי לו שיש בידו טעות במציאות" (!!) ומאידך גיסא התייחסותו של ה'חזון איש' כלפי הרב לנדא בעדינותו המפורסמת ובהתבטלות: "אין רצוני לפסוק אלא בשותפות מע"כ" או "סוף דבר דעת מע"כ שזו טריפה… ואיך אפסוק להתיר"?! כאמור, באורח פלא התגוררו שני ענקי הדור, כותבי המכתבים שלפנינו, במושבה הקטנה בני ברק שאך זה הוקמה. אין לכך הסבר לוגי שהרי אז הייתה זו עיירה קטנה וזניחה ולא המטרופולין החרדי כפי שבני ברק נחשבת כיום – לא מעט בזכות שני האישים הללו. ראוי לציין כי עובדה פלאית דומה התרחשה גם בעיירה קטנה בליטא בשם דווינסק (כיום היא מפורסמת), שגם שם כיהנו בד בבד שניים מגדולי הדור – בעל ה'אור שמח' המתנגד, ורעו הגאון החב"די בעל ה'צפנת פענח' הנודע בכינויו ה'רוגוטשובר'. [2] עמ', כ-23 ס"מ. בכל עמוד מכתב נפרד, עמוד א', מכתב החזון איש: [כ-200 מילה] בכתב יד קדשו ובחתימתו. עמוד ב', מכתב הגר"י לנדא [כ-60 מילים] בכתב יד קדשו ובחתימת ידו. מצב טוב. מעט כתמי זמן. קרע משוקם לרוחב הדף. קרעים זעירים בשוליים.
"עליו עומד שליש העולם"! (הבעש"ט על רבינו)
מסמך היסטורי נדיר וחשוב, כולו [8 שורות, כ-47 מילים] בכתב יד קדשו ובחתימת ידו של גדול וקדוש הדורות מרנא ורבנא רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג בעל ה'נודע ביהודה'. פראג, תקל"ה [1775].
לפנינו קבלה היסטורית שכתב הנודע ביהודה לפרנסי קהילת פראג – אודות משכורתו כרב העיר. שמלבד ערכו הסגולי של כתב היד שאין ערוך לו, ככתב יד קדשו של גדול הדור, שכל חכמי דורו, אפילו ברי פלוגתתו כדוגמת הבעש"ט, התבטאו אודותיו בביטויים מרעישים שלא נשמעו כדוגמתם (ראה הרחבה). הרי שהמכתב מלא בפרטים היסטוריים מרתקים, שאין כל דרך ללמוד אותם ממקורות נוספים: כמו מה הייתה משכורתו של גדול הדור, ברבנות החשובה ביותר באירופה, וכיצד היו תנאי התשלום.
נוסח כתב היד:
"קויטונגפערי [קבלה על] חמש ושבעים זה' [זהובים] שקבלתי מכבוד קפ"ו [קציני פרנסי ומנהיגי] קהלתינו
והוא המגיע לי מהם הוספת השכרתי כפי הכתב
שנתחייבו, וזה בעד רבע שנה דהיינו מן
פרימא[?] פאברירי [פברואר] עד אולטמאי[?] אפריל
העבר. ולראי' חתמתי היום יו' ה' חית תמוז
דהאי שתא תק למד היא [תקל"ה] לפ"ק פראג יצ"ו
הק' יחזקאל סג"ל לנדא"
כה מרגש למשש בידיים מסמך שכתב גדול הדורות בעצם כתיבת יד קדשו. כביכול דמותו העצומה של הנודע ביהודה, שהיא לגבינו לא יותר משיטה הלכתית מופשטת או סברא גאונית, קורמת לפתע עור וגידים בדמות של רב העיר הדן עם מעסיקיו אודות תנאי משכורתו.
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא [תע"ד-תקנ"ג], מגדולי וקדושי הדורות שקמו בעם ישראל ואשר כל בית ישראל נשען על פסקיו כאחד מן הראשונים. בצעירותו נמנה על ראשי הקלויז בבראד, באותן שנים למד בחברותא את כתבי האר"י עם ראש חכמי הקלויז רבי חיים צאנזער (הראשון) ובד בבד כיהן כאב בית הדין.
בשנת תקי"ד הוזמן לכהן ברבנות החשובה באירופה – בעיר הגדולה פראג וכראש הישיבה הגדולה שם, בה העמיד אלפי תלמידים, ביניהם מגדולי הדור. בפראג פקע שמו כגדול הדור ושאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו הדפיס בספרו "נודע ביהודה". בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, גם כאשר שיטתו נגדה את דעת הרבנים האחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד ובפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני בתקכ"ז. ואף מתנועת החסידות הביע הסתייגות, שכן ראה בה חידוש מסוכן.
למרות זאת גדולי החסידות התייחסו אליו באופן מיוחד והתבטאו אודותיו בהתבטאויות נדירות שלא נשמעו כמותן. מקובל שכאשר גילו לבעש"ט מן השמים שלטובת נשמתו עליו לשמש תלמיד חכם, הוא נסע אל הנודע ביהודה והגיש לו גחל להצית את מקטרתו. כמו כן מקובל שהבעש"ט אמר עליו: "על ה'דראנג' [-אדם גבוה, הנוב"י היה גבה קומה] הזה עומד שליש העולם"! עוד אומרים בשם הבעש"ט, "היתה לו לבורא נשמה חדשה שלא היתה עדיין בעולם והיתה גנוזה במרומים עד שנולד הרב מפראג". בעל הדברי חיים מצאנז הסביר את התנגדותו של הנודע ביהודה לחסידות, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו המלאכים לירידת הנשמה מחשש שתחזיר בתשובה את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו.
הנודע ביהודה התנגד לאמירת "לשם ייחוד", שתיקן הבעש"ט ועל החסידים שנהגו לאמרו כתב: "ועל דור יתום זה אני אומר: 'כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם' [נודע ביהודה מהדורא קמא, יורה דעה, עמ' צ"ג]." אודות כך נפוצה האגדה שכאשר ביקש המדפיס מסדילקוב להדפיס מחדש את הנודע ביהודה, חפץ להשמיט באותה תשובה את המלה "וחסידים" ולכתוב במקומה "ופושעים", כלשון הכתוב [הושע יד, י]. כאשר נודע על כך לנודע ביהודה, הפטיר: "אני עשיתי את מ"פושעים" "חסידים"; עכשיו באים הם ומבקשים לעשות את "החסידים" – ל"פושעים"…"
ספריו שו"ת נודע ביהודה, חידושי צל"ח ושאר ספריו, הם מספרי היסוד החשובים ביותר בארון הספרים היהודי. החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר 'נודע ביהודה': "החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו…". בעל ה"חתם סופר" כותב עליו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
11X14 ס"מ. נייר איכותי.
מצב טוב מאוד. מעט כתמים.
מכתב ארוך [כ-23 שורות] בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן עהרענרייך אב"ד שאמלויא. נשלח אל שר התורה הגאון האדיר רבי יוסף ראזין מרוגוטשוב, רבה החסידי של דווינסק. המכתב עוסק בספריהם הנודעים של שני האישים. שאמלויא, תרפ"ט [1928].
את מכתבו פותח הגרש"ז בשורת תארים אל הנמען, כיאה וכיאות לגאון אדיר, שהיה כידוע 'חד בדרא': "שלומים אלף לשר האלף, כבוד יד"ע וידיד נפש כל חי, הרב הגאון האמתי, שר התורה והחכמה, כקש"ת מו"ה יוסף ראזין אבד"ק דווינסק שליט"א". אחר דרישת השלום, כותב הגרש"ז כי הוא שולח לו את ספר הראב"ן אשר הוציא לאור "עם ביאורי אבן שלמה, והגהתיו כפי הנלע"ד מתחילתו ועד סופו, בחמלת השם עלי… ויואיל ג"כ לכבדני בספריו של הד"ג אשר הוציא לאור עולם".
הרוגוצ'ובר, אשר היה גאון בסדר גודל בלתי נתפס, נהג פעמים רבות לזלזל בפלפולי סרק. מסופר כי פעם אחת השיב לאחד מתלמידי הגה"ק רבי אלחנן ווסרמן, כי סברותיו הן "סברות של סוס"… וכאשר פנה רבי אלחנן בתמיהה, השיבו הרוגוצ'ובר כי "הסוסים שלי יודעים ללמוד"… בפעם אחרת אמר לרב מסוים כי הוא אינו 'בקי', אלא 'בוק'… בשל האמור, חידושים ופלפולים שזכו להערכתו של הרוגוצו'בר, זכו מיידית להערכתם של שאר חכמי הדור. ייתכן שזו הסיבה שהגה"ק מאמלויא כותב אליו במכתבו שלפנינו "וזאת יהי' שכרי, אם כ"ג שי' ישים עיונו בו, ויודיעינו קבלתו ואם הוטב בעיניו הטהורים. ומה מאוד ישמח לבי אם ימצא מלאכתי חן בעיניו…".
השולח רבי שלמה זלמן עהרנרייך ([תרכ"ג-תש"ד] , רבה הנודע של שאמלוי ומגדולי רבני הונגריה–טרנסלבניה לפני השואה. כיהן כרבה של טשאבא, ואחר כך כרבה של שאמלוי במשך כ 40 שנה עד שנרצח בשואה בחודש סיון תש"ד. שימש גם כראש ישיבה וחיבר ספרים רבים ונתפרסם בעיקר על שם סדרת ספריו 'שאלות ותשובות לחם שלמה' שעל שמם נקרא (מלבדם חיבר עוד כארבעים חיבורים). ה'לחם שלמה' נודע כאחד הרבנים והפוסקים החשובים בדורו והיה מחסידי ותלמידי בעל "קדושת יום טוב" מסיגט.
בתקופת השואה ב'גטו שימלוי', המשיך להדפיס את חידושי תורתו. בתשובה לטענה נגדו כי הוא עוסק בפרסום ספרים בשעה שיהודים בצרה השיב: "אדרבא, היא הנותנת! להראות את אחינו בני ישראל כי אנחנו בטוחים בהקב"ה שאל יעזבנו ואל יטשנו… ולמרות הצרות אנו משתעשעים בתורתנו הקדושה ומסייעים שייצאו לאור ספרים חדשים ספרי חכמה ודעת. בזה אנו מראים גודל אהבת התורה שבקרבנו וזכות אהבת התורה הקדושה תגן עלינו."
בגטו שימלוי הוצע לו להימלט לרומניה, אך הוא השיב שזו הזדמנות לקיים מצוות קידוש השם שלא כל דור זוכה לה, ושאינו רשאי להוציא עצמו מן הכלל. בקונטרס האחרון שלו נכתב המשפט המזעזע: "גמרתי קונטרס זה ביום ה' לסדר מצורע, שנת תש"ד שהיא עת צרה ליעקב וממנה יוושע…" (הקונטרס שרד אצל גוי בשימלוי, ויצא לאור בתשכ"ו במסגרת ספר "המאור" של הרז"ה עם פירוש "מאורות שלמה"). ובאותה השנה הוא עלה על המוקד יחד עם בני קהילתו, ממש לקראת סיום מלחמת העולם השנייה.
הנמען רבי יוסף רוז'ין [תרי"ח-תרצ"ו] , דמות פלאית, ניתן לומר 'חד פעמית', בגאונותו העצומה ובכושר זיכרון פנומלי שאין שני לו, עד כדי שליטה מוחלטת בכל חלקי התורה, דבר שהיה נחשב אז ל'על אנושי', בפרט לפני עידן המחשב.
האגדה מספרת שהוא היה כותב שני מכתבים שונים, בשתי ידיו, בבת אחת. גם המשכילים בדורו התבטאו עליו: כי מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים. רבי יוסף רוז'ין נולד בעיירה רוגוטשוב ועל שמה נקרא. הוא נמנה על חסידי חב"ד – קאפוסט. בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל 'בית הלוי'. ובמשך כארבעים שנה כיהן כרב החסידי בעיר דווינסק, לצד רבי מאיר שמחה הכהן בעל האור שמח.
את חידושי תורתו כתב בהערות קצרות בלבד. לפני מלחמת העולם השניה, במאמצים רבים הצליחה בתו לצלם את כתבי היד שלו ולשלוח לאמריקה. ברבות הימים הרב מנחם מנדל כשר הוציא לאור חלק מדברי התורה שנשלחו.
[1] דף נייר. 19.5X10.5 ס"מ. הכול בכתי"ק בלשון הקודש ומעט לועזית.
מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. כתמים בהירים.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
