מכתב שואה ראשון במעלה, העוסק בטרגדיות הקשות שעברו על עולם התורה בשנות הזעם, אך גם בתקומה ובפריחתן המחודשת של ישיבות ליטא. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי אליהו מאיר בלוך ראש ישיבת טעלז. נשלח אל הגאון רבי זלמן סורוצקין אב"ד לוצק. קליוולנד, תש"ג [1943].
רקע: בשנת ת"ש (1940), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נשלח הגאון רבי אליהו מאיר בלוך יחד עם גיסו הרב חיים מרדכי קאטץ לארה"ב על מנת לברר על אפשרות להעתקת הישיבה לשם, בינתיים נחסמו הדרכים חזרה, ומאחור באירופה הבוערת נותרו רעייתו וילדיו של הרב בלוך עם כל בני הישיבה, יחד עם גדולי הדור ויהדות אירופה כולה.
במכתבו שלפנינו אנו נוכחים לראות כיצד למרות המצב הבלתי נתפס במוח אנושי, מתוך חדוות עשיה ותחושת שליחות עמוקה, מתעלה הגרא"מ בלוך מעל הטרגדיה הלאומית והאישית של השמדת תלמידיו האהובים ורציחתם של רעייתו וילדיו, בתוכם של כל יהודי אירופה, ובכוחות על אנושיים הוא בונה מחדש בעשר אצבעותיו על אדמת אמריקה את היכל ישיבת טעלז המעטירה שחרב על יושביו וכה הוא כותב אל דודו גאב"ד לוצק: "הטרדה המרובה והדאגה לגורל יקירנו משפיעות על מצב הרוח והבריאות, אך ב"ה כי מתחזקים אנחנו ועובדים עבודתינו במרץ רב"!
תגלית היסטורית: הרב בלוך מתאר במכתבו ההיסטורי שלפנינו את נסיונות ההצלה מגיא ההריגה, וכיצד הוא מפעיל קשרים חובקי עולם ב'סטייט דיפרטמנט' [מחלקת המדינה] בוושינגטון ובשגרירויות פולניה ורוסיה על מנת לבצע עסקת חילופי שבויים (!) בין שבויי המלחמה שנפלו לידי בעלות הברית עם בני הישיבות בשנחאי.
הגאון רבי אליהו מאיר בלוך [תרנ"ה-תשט"ו 1894-1955], ראש ישיבת טלז, חבר מועצת גדולי התורה ומגדולי מנהיגי התורה והיהדות בארצות הברית לאחר השואה. נולד לאביו איש המוסר רבי יוסף יהודה ליב בלוך. בשנת תרפ"ח לכהן כר"מ בישיבת טלז. בראשית השואה הנוראה נשלח עם גיסו לארה"ב על מנת לברר על אפשרות להעתקת הישיבה לשם. לאחר זמן קצר כבר ניתק הקשר בין המדינות. בכוחות עילאיים הקים מחדש בשנת תש"א את ישיבת טעלז בקליוולאנד שבארצות הברית, וטרח בכל כוחותיו להצלחתה.
וכדברי קדשו של הרב בלוך (מרביצי תורה ומוסר", חלק ב עמ' נז): "מה שיגורתי בא לי, היא הבשורה הנוראה על מות… שמתו בידי הרוצחים האשכנזים הארורים, ה' יקום דמם ויחוס על עמו. אל נא ידינני לאכזר שיכולתי לעיין בדברי תורה אחרי בשורה נוראה כזאת… הנה הרגשתי כי אין בכוחי לבוא אל… מבלי למלא החובה הקדושה המוטלת עלינו השרידים שנשארו לאנחה, אם לא על ידי עסק התורה. ועבודתי הראשונה מיד אחרי היוועדי משברי הנורא צריכה להיות מיד עבודת התורה. לעבודת העם אני עומד ולשירות קדושיו אני נכון, כי מה נחשבת צרת הפרט לעומת חובת הכלל".
הנמען "דודי ומחותני" הגאון רבי זלמן סורוצקין [תר"מ-תשכ"ו], יושב ראש מועצת גדולי התורה, ידוע בכינויו הרב מלוצק, היה אב"ד לוצק שבאוקראינה. למד בישיבות סלבודקה, וולוז'ין וטלז. כיהן כיו"ר החינוך העצמאי והיה ממקימי ומראשי ועד הישיבות.
בכנסייה הגדולה השלישית נפגש הגר"ז סורוצקין עם אחיינו הרב אברהם יצחק בלוך, והרב בלוך הציע לו להשתדך עמו. השידוך לא יצא לפועל עקב הקושי בקשרים בין ליטא לפולין, אך בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט בנו הרב ברוך סורוצקין [המוזכר במכתב] מישיבתו לווילנה ועבר ללמוד בישיבת טלז וכעבור שישה חודשים התארס עם רחל בתו של בן דודו, ראש הישיבה, בהסכמת הוריו שהיו כבר בארץ ישראל. שבועיים לאחר נישואיו נמלט עם הרכבת הטרנס-סיבירית לקובה, משם גירשום היפנים לשאנגחאי, ומשם היגר לארצות הברית והחל לכהן כר"מ בישיבת טלז שהוקמה על ידי דודיו הרב אליהו מאיר בלוך והרב חיים מרדכי קאטץ.
[1] דף נייר, 21X27 ס"מ. הכל בכתב ידו, חתימתו וחותמו.
מצב טוב. כתמי זמן. נקבי תיוק.