צמד מכתבים חשובים ביותר, מאת שני גדולי הדור – מנהיג הציבור הליטאי והדור כולו מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל החזון איש, ושל נזר הרבנים החסידיים הגאון רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק, מחסידי הרש"ב מליובאוויטש (שהיו אף מחשבות למנותו לאדמו"ר לאחר פטירת הרש"ב). [בני ברק], תש"ה [1940]. לפנינו צמד מכתבים נדירים וחשובים, שקשה להפריז בערכם. מכתב ומכתב תשובה, הכתובים על אותו דף נייר משני עברי הדף. המכתבים נכתבו כאמור על ידי שני גדולי הדור – הליטאי והחסידי (בהתאמה), שבאורח פלא התגוררו שניהם במושבה הקטנה בני ברק. מהמכתבים משתקף הקשר המיוחד שנרקם בין החזון איש ובין הרב לנדא שכפי הנראה מהמכתב החזון איש סמך עליו ועל הכרעותיו בענייני הלכה כבדי-משקל ואף התבטל בפניו כמרא דאתרא. מכתב חשוב ומכונן בהפיכתה של העיר בני ברק לבירת עולם התורה ולבעלת מערכת הכשרות המפורסמת, הנחשבת לטובה בעולם. שני גדולי הדור דנים ביניהם בהלכות שחיטה וטריפות והם מסכמים על פסיקה הלכתית-מעשית משותפת, למרות חילוקי הדעות ההלכתיים-העיוניים שביניהם. מצמד המכתבים ניכרת בצורה בולטת אישיותם השונה בתכלית של שני האישים – אישיותו ה'קפדנית' והבלתי מתפשרת של הרב לנדא, המתנסח בתקיפות רבנית אופיינית כלפי החזון איש, למרות היותו צעיר מהחזון איש בכ-15 שנה: "תיכף אחרי שגמר תפלתו, הוכחתי לו שיש בידו טעות במציאות" (!!) ומאידך גיסא התייחסותו של ה'חזון איש' כלפי הרב לנדא בעדינותו המפורסמת ובהתבטלות: "אין רצוני לפסוק אלא בשותפות מע"כ" או "סוף דבר דעת מע"כ שזו טריפה… ואיך אפסוק להתיר"?! כאמור, באורח פלא התגוררו שני ענקי הדור, כותבי המכתבים שלפנינו, במושבה הקטנה בני ברק שאך זה הוקמה. אין לכך הסבר לוגי שהרי אז הייתה זו עיירה קטנה וזניחה ולא המטרופולין החרדי כפי שבני ברק נחשבת כיום – לא מעט בזכות שני האישים הללו. ראוי לציין כי עובדה פלאית דומה התרחשה גם בעיירה קטנה בליטא בשם דווינסק (כיום היא מפורסמת), שגם שם כיהנו בד בבד שניים מגדולי הדור – בעל ה'אור שמח' המתנגד, ורעו הגאון החב"די בעל ה'צפנת פענח' הנודע בכינויו ה'רוגוטשובר'. [2] עמ', כ-23 ס"מ. בכל עמוד מכתב נפרד, עמוד א', מכתב החזון איש: [כ-200 מילה] בכתב יד קדשו ובחתימתו. עמוד ב', מכתב הגר"י לנדא [כ-60 מילים] בכתב יד קדשו ובחתימת ידו. מצב טוב. מעט כתמי זמן. קרע משוקם לרוחב הדף. קרעים זעירים בשוליים.