דרשה בכתב יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדד, ה'בן איש חי' הספד ועניין גודל הזכות להוריד דמעות על צדיק. [תרנ"ז 1897].
מפרט: [37] עמ', נייר. x1013 ס"מ. כתיבה ספרדית אופיינית עם מחיקות ותיקונים. כ 22-18 שורות בכל עמוד.
תוכן: דרוש הספד על חכם יצחק מרדכי ששון, מגדולי חכמי בבל וראש מתיבתא בישיבת בית זילכה וראש 'ישיבת חכם יצחק' ומי שנודע כרבו של רבי שמעון אגסי, והיה גם רבם של רבי יחזקאל עזרא אלייא, רבי דוד סופר, רבי יחזקאל עזרא הלוי ועוד גדולי בבל.
מאפיינים יחודיים : ההספד נדפס בספר שני אליהו – נוה צדיקים [דרוש ה] אולם לפנינו בכתב היד תוספת של כ 8 עמודים שלא נדפסו בספר[!]. בדפים אלו ביאר הבן איש באריכות את הפסוק בקהלת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. בנוסף, בספר לא נכתב על מי ההספד ובכתב היד שלפנינו כתב רבינו יוסף חיים על מי נשא את ההספד ותאריך מדוייק.
רקע: רבי יוסף חיים מבגדד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" וגדול חכמי המזרח בזמנו. נולד לרבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך, שכבר בצעירותו נודע בגאונותו ובצדקותו. החל לדרוש בבית הכנסת הגדול והוא רק בן 26 , ומאז דרש שם מדי שבת ויום טוב במשך כחמישים שנה. בדרשותיו המיוחדות היו מתאספים אלפי איש לשמוע את דבריו המתוקים במשך ארבע וחמש שעות. נתפרסם כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד.
מצב: טוב-טוב מאד. מעט כתמים ומעט מריחות דיו. כריכת עור מפוארת חדשה.