דעת ה'חזון איש' על אסיפת הרבנות הראשית בענין שאלת קו התאריך ושמירת השבת ויום כפור לבני הישיבות שגלו בימי מלחמת העולם השניה לקובה שביפן – בעצם כתב ידו.
מפרט: [1] עמ', דיו על נייר. 20X14 ס"מ. 14 שורות בכתב יד רהוט וצפוף. לא חתום במתכוון.
רקע: אחת הפרשיות שהסעירו ביותר את העולם התורני בתקופת מלחמת העולם השניה, ואשר בה יצא החזון איש מגדרו ומהרגלו כצנוע ונחבא אל הכלים בעניני הוראה, וכאן נקט בפומבי עמדה עצמאית ותקיפה של פוסק יחיד ובר סמכא – בניגוד לדעת רבנים רבים אחרים, התחוללה כשעלתה על הפרק שאלת זמן השבת ויום כפור ביפן. בעיצומה של מלחמת העולם השניה הצליחו כמה מאות מבני ישיבות ליטא ופולין להימלט בניסי נסים מהחיה הנאצית ולהגיע לחוף מבטחים בעיר קובה שביפן, שם התעוררה השאלה אימתי עליהם לשמור את השבת מאחר שביפן היום מתאחר בשמונה עשרה שעות אחרי התחלתו בארץ ישראל (קובה רחוקה ממזרח ירושלים בקרוב ל-100–135 מעלות למזרח גריניץ'). ובעוד שבשבתות ויו"ט, הם יכלו לשמור שני ימים מספק ולהחמיר על עצמם, הרי שביום הכיפורים, הם לא יכלו לצום יומים, ויש בכך חשש פיקוח נפש, ועלתה השאלה מהו היום הראוי. בשאלה זו כבר דנו קדמונים ואחרונים, מרבינו הרז"ה שהרחיב בכך, ועד אחרון רבה של חרבין רבי אהרן משה קיסילוב, שהגיע לשם יחד עם פליטים ממלחמת העולם הראשונה, והם נהגו לשמור שבת כמו בארץ ישראל, אולם עתה היא התעוררה מחדש להלכה ולמעשה במלא עוצמתה, וגרמה למבוכה עצומה בקרב בני הישיבות והרבנים שהגיעו ליפן. קצרה היריעה מלהכנס לעצם שאלת 'קו התאריך' בהלכה, בהיותו נושא רחב שהספרות עליו רבה (ראה: אנציקלופדיה תלמודית בנספח לערך יום) רק נציין מה שנוגע לפולמוס בין הרבנים בארץ ישראל. ב – 12 לספטמבר 1941 הוא יום שישי כ' אלול תש"א, נתקבל בירושלים מברק הממוען 'אל הרבנים מישקובסקי, אלטר, הרצוג, סולובייציק, פינקל, מלצר בתי אורנשטיין ירושלים, ובו שאלה דחופה מ-350 יהודים מתחננים הצילו, ענו מיד באיזה יום לצום יום הכיפורים' ועל החתום 'אגודת רבנים ובעלי בתים מקובא'. הרב הרצוג כינס אסיפת רבנים, שעד היום לא ברורה במאת האחוזים זהות המשתתפים בה, הם הצביעו כל אחד לפי דעתו, ובמברק ההחלטה שנשלח לקובא ביום ז' תשרי תש"ב נרשם 'אסיפת הרבנים החליטה שתענית יום הכיפורים הוא ביום רביעי לפי חשבון הנהוג ביפן '. באותה עת שלח גם ה'חזון איש' מברק קצר וחד משמעי 'אכלו ביום הרביעי וצומו תענית יום כפור ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר'.
ה'חזון איש' כאמור יצא מגדרו ועמד על דעתו בתוקף, ואף שלח אגרות ומכתבים לירושלים ונתווכח עם הגרא"ז מלצר והרימ"ט להוכיח שהדין עמו, והדברים אף תועדו בקונטרס מיוחד 'שמונה עשרה שעות' שיצא בשנת תש"ג.
מאפיינים ייחודיים: בדף נדיר ומיוחד זה שופך ה'חזון איש' מרורות על עצם כינוס אסיפת הרבנים, אופיה וצורתה והחלטותיה, בכותבו 'ובין הדברים מסופר כאילו התקיימה אספה של חכמי א"י בזה, וכאילו יצאה הוראה מהם, ואנחנו בני מערבא כאשר הננו בקירוב מקום, הננו רואים בזה הת ההסטוריא הכזבנית מוסרת את כזביה כדרכה המסולפת…'. במכתבו אף מציין שנכנס כאן ענין של כבוד בעל אופי פוליטי, שרק הרבנות הראשית הרשמית תכריע בנושא, בנמקו 'וע"י זה נכנס אופי פוליטי בשאלה זו, כי חלק מהרבנים הרשמיים מצאו כי יהיה לעלבון אם גדולים צדדיים יפתרו את שאלה זאת, כי הי' נשאל ג"כ באופן אישי, ולא בתור רבנות ראשית, והרבנות הרשמית בארץ תשאר בחוץ'. כן האשים את צורת ההחלטה כפי שאירעה, בכותבו 'ובאשר אין להם מושג בכל השאלה, חתרו מזימות איך לעשות, והחליטו להעמיד את יום ד' ויום הה' המועמדים ליום כיפור לבחירות חופשיות וקבעו זמן ומקום להבחירות, וכל אחד מהבוחרים יצביע בעד מי הוא וההצבעה היתה ע"י הרמת יד, והבחירות נתקיימו ויום הד' ניצח בכל הקולות, המשחק היה ידוע בין כל החכמים, והיתה התמרמרות גדולה על קלות הראש מהרבנים הרשמיים… ותהי האמת נעדרת…'.
[עיין עוד, ספר האיש וחזונו לרבי קלמן כהנא, הקדמת ספר היומם לרי"מ טיקוצ'ינסקי, פאר הדור ח"ג פרק כד, ובספר מקצה הארץ עמ' רצא ואילך, בירור מקיף אודות האסיפה ומשתתפיה].
מצב: בינוני. קרעים משוקמים עם חסרון מספר מילים בסוף המכתב. כתמים.