מכתב שו"ת ארוך [למעלה מ-800 מילה], חשוב ומרתק. נכתב כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של גדול הדור מרן רבי יוסף שלום אלישיב. המכתב נשלח אל הגאון רבי אליעזר יהודה ולדינברג לרגל הוצאתו לאור של ספרו שו"ת ציץ אליעזר'. ירושלים, ה' תשרי תשכ"ג [1963]. כנראה לא נדפס.
המכתב נשלח בין כסה לעשור והוא נחלק לשני חלקים. חלקו הראשון של המכתב הינו הבעת תודה של מרן הגרי"ש לידידו הרב ולדינברג על משלוח ספרו ציץ אליעזר. חלק זה מלא בברכות [שכמובן התקיימו] הן לשנה טובה ברוח התקופה, והן להמשך הדפסת סדרת ספריו ולהצלחה בתורה: "כי רוח ה' יפעמו כפעם בפעם להתחיל ספרים אחרים ולסיימם, ומעיינותיו יפוצו חוצה, להגדיל תורה ולהאדירה, מתוך שלוות הנפש והרחבת הדעת, ואחתום בברכת השנים, שנה טובה ומבורכת ברו"ג לכת"ר ולכא"ל, מעוטרת ברוב ישע ופדות לכל בית ישראל בכל מקום, ידידוש"ת יוסף אלישיב".
חלקו השני והארי של המכתב עוסק בשאלה מעניינת: האם אדם שאומר קדיש בשכר על נפטר, יכול לומר את הקדיש על כמה נפטרים יחד בלא ליידע את האחד מהשני. הרב ולדינברג מצטט בספרו את האגרות משה [סימן רנ"ד] שאוסר זאת מחשש גזל, והוא בעצמו נחלק על פסק ה'אגרות משה'. אולם הגרי"ש אלישיב נוטה לדעת הגר"מ פיינשטיין, ומגבה זאת בראיות מכל חלקי התורה, והוא פוסק להלכה שאין לעשות זאת ושלא ניתן לומר שזיכרון אחד עולה לכאן ולכאן, אלא זה פוגם בסגולת הקדיש אם הוא נאמר עבור יותר מאדם אחד. בסוף התשובה הארוכה, לאחר החתימה הנוספת: "הנ"ל", מביא הגרי"ש אלישיב סיפור אודות כך, ששמע מרב חשוב בשם רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק.
ברוח התקופה שבין כסה לעשור, אך גם בכדי להביע את חוסר שביעות רצונו מעסקים מסוג זה, מתאר הגרי"ש אלישיב בסרקזם ירושלמי נדיר את אותו אדם: "יש לו לקוחות רבים הכתובים על פנקסו ורשומים המה ב'ספר המתים' אשר לו, ועבור כולם הוא אומר קדיש וכולן נסקרין בסקירה אחת".
למרות שהגרי"ש כל כך מרבה בראש המכתב בברכות שיזכה הרב ולדינברג להוציא לאור ספרים רבים, מה שמראה את חשיבות הדפסת ספרים בעיניו, ובכל זאת הרי שהגרי"ש מעולם לא חפץ להוציא לאור ואף לא חיבר שום ספר משל עצמו, וכל מאווייו היו אך ורק ללמוד תורה לשמה ללא הפסקה כל שהיא – גם לא עבור מטרה נעלה שכזו. אולם למקרא המכתב שלפנינו, הכתוב בלשונו הזהב, ובגאונותו האדירה של מרן הגרי"ש, קשה שלא לחוש החמצה אדירה על שלא זכינו לחיבור משל הגרי"ש אלישיב.
ראוי לציין כי רובם ככולם של כתבי ידו של הגרי"ש אלישיב מתאפיינים בכתב מחובר וקשה לקריאה וגם בסגנון מקוצר כאדם הכותב לעצמו לזיכרון, כביכול היה לו חבל על כל דקה מזמנו היקר מפז. שונה בהחלט הוא המכתב שלפנינו, הכתוב בכתב ברור וקריא ואף בסגנון קולח ומונגש, וניכר ממש שהרב אלישיב כיוון לכך שמכתבו יתפרסם בספרי השו"ת של הרב וולדינברג. כאמור, למיטב בדיקתנו האלקטרונית לא מצאנו את התשובה ההלכתית שלפנינו בסדרת הספרים 'ציץ אליעזר' ואף לא בספר אחר מודפס, והדבר מהוה תמיהה מסוימת על הרב ולדינברג כיצד ויתר מלהכניס מכתב כה נדיר וחשוב לספר השו"ת שלו?
מרן רבי יוסף שלום אלישיב [תר"ע – תשע"ב], נולד בעיר שאוול שבליטא כבן יחיד להוריו לאחר 17 שנות נישואין. בשנת תרפ"ד [1924] עלה לארץ עם משפחתו אשר השתקעה בשכונת מאה שערים בירושלים. סייע לסבו המקובל רבי שלמה אלישיב בחיבורו 'לשם שבו ואחלמה'. למד תורה בבתי מדרש שונים בירושלים, ולימים נודע כפוסק הדור וכמנהיג היהדות החרדית האשכנזית.
[2] עמ', 21X16 ס"מ. בלאנק אישי.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.