שיח שרפי קודש
מכתב נדיר במיוחד, עם ביטויים מעניינים אודות ישוב ארץ ישראל. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשיל ממעז'יבוז'. נשלח אל שאר בשרו מאדמו"רי רוז'ין. ברונקס, ניו-יורק, [ראשית שנות ה'ת"ש 1940]. מכתבים מאיתו הינם נדירים מאוד.
המכתב ממוען אל ב"ד [בן דודי] אוהב ישראל… כש"ת מוה"ר שלמה'ניו שליט"א [ייתכן שזה הוא האדמו"ר רבי שלמה'ניו מסאדיגורא]. המכתב מלא בסופרלטיבים בשבח בניין ארץ ישראל, שכידוע אדמו"רי רוז'ין ראו בשיבת עם ישראל לארצו חלק מתהליך הגאולה.
האדמו"ר רבי יצחק מאיר העשיל ממז'בוז [תרס"א-תשמ"ה], האדמו"ר השביעי בשושלת אפטא-זינקוב, בן אחר בן של ה"אוהב ישראל" מאפטא [בן האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף ממעזיבוז, בן האדמו"ר רבי ישראל ממעזיבוז, בן אדמו"ר רבי רבי אברהם יהושע העשיל ממעזיבוז, בן הרה"ק רבי משולם זוסיא מזינקוב, בן הרה"ק רבי יצחק מאיר מזינקוב, בן קדוש ישראל האוהב ישראל מאפטא]. שבעים שנה הנהיג רבי יצחק מאיר העשיל את קהילת מז'בוז', שם ישב על כסא אביו וסב-סבו האדמו"ר בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זיע"א. האריך ימים ונודע כאיש מופת, דמות אצילית ואיש אמת.
בשנות כהונתו הראשונות, שלח הצאר הרוסי את אנשיו לסגור את בית מדרשו במז'בוז', הרבי עמד בתוקף ובעוז מולם ללא פחד. מאחר והיה לרוסים חוק שאסור לפנות מבנה אם יש שם רכוש של אדם פרטי, באו יום קודם לכן חיילים, ובאיומים הוציאו את ספרי התורה. בלילה הורה הרבי להחזיר לשם את ספר התורה של אבותיו. למחרת בבוקר באו שוב החיילים בלווית השליט והורו לבעל הרכוש להוציא את רכושו, ואם הוא לא יוצא מיד אחר דתו להמית. הם העמידו גדוד של חיילים בחזית בית הכנסת וקראו לרבי לבוא למרכז העיר לעיני הכל. הרבי הודיע להם שאינו מוכן להוציא את ספר התורה הזה, וכי הספר תורה אינו רכושו הפרטי, אלא רכוש קהל החסידים, כי התורם נתן אותו עבור הכלל ולכן אין הוא הבעלים של הספר תורה. אומנם הוסיף ואמר: בורא העולם הוא הבעלים! הוא הקובע בעולם ולא הם ולכן אינו יכול להחליט על הוצאתו של ספר התורה מבית המדרש. הדברים האמיתיים שיצאו מחדרי ליבו של הרבי מנעו את השליט לבצע את גזר דינו באותו רגע, וסגירת בית המדרש נדחתה. והדבר היה לפלא.
לאחר השואה האיומה שפקדה את יהודי אירופה, ובהם רבים מחסידיו ובני קהילתו, עקר האדמו"ר לארץ ישראל, ולאחר שנתיים עקר שוב לארה"ב שם הקים את בית מדרשו בשכונת איסט-סייד, מנהטן, כשרבים מבני המקום מסתופפים בצילו ונהנים מאורו ודברי תורתו. בשנת תשכ"ט עלה שוב לארץ ישראל והקים את בית מדרשו בעיר חיפה. שם הנהיג את קהילתו עד לפטירתו ביום י"ט מנחם-אב ה'תשמ"ה. היה חבר באגודת האדמורי"ם וחבר ועד הפועל שלה. היה מנשיאי ישיבת תפארת ישראל על שם זקנו רבי ישראל מרוזין. דברי תורתו יצאו לאור בספר "אור המאיר" (תולדות אנשי שם עמ' כ, אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' תכ"ו; פורטל TOG בערכו)
[1] דף נייר, 22X28 ס"מ. בלאנק רשמי.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.