מכתב נדיר וחשוב, כולו בכתב-יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע ויינברג מסלונים ה"יונגער רבי" – מגדולי אדמו"רי דורו. נכתב מעט לאחר הכתרתו לאדמו"ר, בהיותו עדיין בחור מאורס! נשלח אל הרה"ק רבי זעליג ויינברג בנו של ה'ברכת אברהם' מסלונים. ברנוביץ, כ"ו תמוז תרצ"ג [1933].
המכתב עוסק בגביית מאה שישים לירות מיורשיו של רבי משה זאב בוטענסקי, שציווה אותם בחייו לצורכי צדקה. האדמו"ר, כמנהל "כולל רייסין", מייפה את כוחו של קרוב משפחתו רבי זעליג ויינברג מטבריה (בנו של האדמו"ר ה"ברכת אברהם" מסלונים) לעסוק בכך. במכתבו הוא כותב שעשרים לירות ישלחו עבור ישיבת "תורת חסד" בברנוביץ, וארבעים לירות עבור בית אמו הרבנית (אלמנת ה"בית אברהם" מסלונים), והמאה הנותרים "לעשות כטוב בעיניו".
האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג [תרע"ג-תש"ד], האדמו"ר הרביעי של חסידות סלונים, בנו של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם וינברג – בעל ה"בית אברהם". הוכתר לאדמו"ר בגיל עשרים עוד בהיותו בחור, לאחר שאביו ה"בית אברהם" נפטר באופן פתאומי. הכתרתו בגיל צעיר לאדמו"ר הייתה על פי הוראתם ובקשתם של ראשי חסידות סלונים בטבריה: הגה"צ רבי משה קליערס אב"ד טבריה – בעל "תורת הארץ", בן דודו ה"ברכת אברהם" והרמ"ח סלונים (ר' מוטל'). בי"ב סיון תרצ"ג הוכתר לאדמו"ר מסלונים. בט' תמוז תרצ"ג השתדך עם הרבנית סימה, בתו של האדמו"ר מאלכסנדר רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר – ה"עקדת יצחק", וחתונתם נערכה בו' אדר תרצ"ד. כשנתיים לאחר חתונתו התגורר באלכסנדר, ולאחר מכן שב לברנוביץ', שם הנהיג את חסידי סלונים עד להירצחו על קידוש ה' בידי הנאצים (בו' חשון תש"ד במחנה קולדיצ'בו). כיהן כנשיא הישיבות "תורת חסד" בברנוביץ וישיבת "אור תורה" בטבריה. כמו"כ התמנה לנשיא "כולל רייסין" שבטבריה, שבקשר לכך נכתב המכתב שלפנינו. עסק רבות בענייני ציבור, היה חבר באגודת ישראל והשתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגו"י במרינבד. בשנות השואה שימש כמגדל-אור, והרעיף טללי חיזוק ונחמה על היהודים שסביבו. נזהר במסירות נפש כל שנות השואה ממאכלות אסורים ואף מאיסורים דרבנן. האדמו"ר הלך למותו בגוף זקוף וראש מורם ואמר ליהודים שהלכו עמו: "מובא במדרש שהקב"ה צובע את לבושיו בדם ההרוגים על קדושת שמו, וכשמגיע יום הדין לובש אותו", והוסיף ביידיש: "מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להיות רשום על לבושו של הקב"ה?". תורותיו פורסמו בשנת תשכ"ז בספר "זיכרון קדוש" על-ידי האדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי שהיה חבר ילדות שלו.
לפנינו כאמור מכתב נדיר בחשיבותו, שנכתב על ידי אחד מגדולי האדמו"רים, בהיותו עדיין בחור וכבר משמש כאדמו"ר (דבר נדיר כשלעצמו). המכתב כתוב בטעם זקנים, בכתיבה סמכותית ובחתימה רבנית כיאה לאדמו"ר מסלונים ולוּלֵי התאריך לא ניתן היה לנחש שהוא נכתב בידי קדשו בהיות בחור כבן עשרים.
[1] דף. 21 ס"מ.
מצב טוב. סימן קיפול.