"וְהַטַּלִּית יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם וְיַצִּילֵם, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף"
ה'טלית-קטן' המופלאה של צדיק יסוד עולם ולוחם מלחמות ה' הגאון הקדוש רבי שמואל אויערבאך, מגדולי הדורות האחרונים שהעניקו חמה בקומתם. בטלית זו התעטף מרן הגר"ש אויערבאך במשך תקופה ארוכה, עימה עבד את עבודתו בקודש בתפילותיו רוויות ההוד שנמשכו על פני שעות רבות ועימה למד בהתמדתו המפורסמת לילות שלמים ברציפות בפינתו שבהיכל ישיבת מעלות התורה בשערי חסד. טלית נדירה ביותר עם הידורים מיוחדים ונדירים.
כידוע שמצוות ציצית הייתה מצווה חביבה עד מאוד על מרן הגר"ש אויערבאך והוא היה מהדר במצווה זו בחומרות על גבי חומרות עד להפליא – כבר משעת גזיזת הצמר מהצאן, הקפיד שהגיזה תהיה לשם מצוות ציצית, ולאחר מכן שניפוץ הצמר יהיה לשמה וכן כל העבודות; וכן היה מהדר שלא להניף ברזל על הציצית וכל העבודות היו נעשות רק במספריים של חרס. כמו כן הידר בשיעור הטלית-קטן שיהיה שיעור גדול במיוחד, עד שהטלית הייתה מכסה את רוב גופו (אורכה של הטלית-קטן שלפנינו הוא כאורכה של טלית-גדול סטנדרטית) ואמנם מנהגו של הגר"ש היה לברך על טלית-קטן זו ברכת 'להתעטף בציצית' אותה נוהגים לברך על טלית-גדול.
סגולת הציצית ידועה ומפורסמת, מלבד המצווה מדאורייתא אותה אנו מזכירים שלוש פעמים ביום – בקריאת-שמע (שעליה התבטא בדמעות הגר"א מווילנא טרם הסתלקותו מן העולם, כי אין ערוך לשכרה לעולם הבא). הרי הציצית ובפרט טלית-קטן של אחד מצדיקי הדורות, מהווה שמירה מן המזיקים, ואף סגולה לזיווג. כמובא בכתבי האר"י (פרי עץ חיים, שער הציצית, פרק ב'): "והנה ענין אלו הד' ציצית, כולן יוצאין מן היסוד הנקרא צדיק עליון. וכמ"ש הפסוק, מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק… הנה נודע, כי אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי…".
מן העניין לצטט את דבריו של מרן הגר"ש אויערבאך בעצמו אודות סגולתם של חפצי הצדיקים, שכתב בקדשו במכתב לטובת אלמנה שהיה ברשותה חפץ יקר של מהרי"ל דיסקין (ראה הערה 1) וז"ל: "גודל הענין של חפץ אשר היה שייך לאדם גדול, דמבואר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"א ובירושלמי נדרים פ"ט ה"א, מקלו של רבי מאיר היתה [בידו] והיא היתה מלמדו דעת. והובא בספר דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זיע"א מהדורא א' אות כ"ב, ומסיים בזה הלשון: שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז, עיין שם" עכ"ל. רבי שמואל בעצמו מעיד שעל ידי שימוש בחפץ של צדיק זוכים ל"דעת"! "וכל שכן למיני טובות העוה"ז"! מבהיל.
בנימה אישית, נאמר בשמואל הנביא (שמואל א ב) "וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ", כמובן שאין לנו השגה בקצה גלימתו של שמואל הנביא, אך מעילו-הקטון של שמואל הנביא כל כך אפיין אותו בימי חייו, עד שכאשר מעלים אותו באוב שנים לאחר פטירתו, כך מתארת אותו הבעלת-אוב בהמשך הספר (שמואל א כח): "וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה־תָּאֳרוֹ? וַתֹּאמֶר: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי־שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (והמפרשים מסבירים שזהו אותו המעיל שאפיין אותו בימי חייו, ע"ש). כמו מעילו הקטון של שמואל כך ניתן בהחלט לומר גם לגבי הטלית קטן שלפנינו – כל מי שעבר אי פעם את מפתן הדלת ב'שערי חסד', יכול להעיד שהבגד שאפיין יותר מכל את רבי שמואל היה הטלית-קטן המקודש שלפנינו בעל הנוכחות המרשימה, מעין גלימת קודש שעטפה את כל גופו הטהור. אשרי עין ראתה מלך ביופיו בעבודת קדשו מעוטף בטלית שלפנינו.
מפרט: 'טלית-קטן' מצויצת כשרה לברכה. עשויה כולה צמר סרוק באיכות גבוהה. כ-2 מטר אורכה (גודל ענק כשל טלית גדול).
מצב טוב. סימני שימוש. מספר קרעים.
מצורף אישור חתום ועדות אישית מאת הגאון הרב מנדל אויערבאך, ר"מ ישיבות שער השמים ואור אלחנן, ואחיינו ומשמשו בקודש של הגר"ש אויערבאך, המעיד אישית על אותנטיות הטלית שלפנינו.
הערה 1: החפץ היקר אודותיו רשם הגר"ש את המכתב הנ"ל הוא ה'פיילא' – קערת לישת-המצות של המהרי"ל דיסקין. אחד מגדולי סוחרי היודאיקה בארץ הסכים לשלם לאותה אלמנה קרוב לרבע מליון ש"ח עבור הפיילא, בתנאי שהיא תביא לו אישור מקוריות מהגר"ש אויערבאך שעליו הוא סמך. הגר"ש כמובן נתן לה אישור בכתב ובווידאו (!) שהרי נאמר "ולב אלמנה ארנין". (לפרטים נוספים אודות הפיילא ניתן לפנות אל בית המכירות).
ראה אתר 'ככר השבת', ראיון עם תלמידו האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו ביום השנה השלישי לפטירתו, להלן תקציר :
צפו • האדמו"ר הרב פינטו על רבו הגר"ש אוירבך זצ"ל: האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, האריך לספר על גדולתו של מורו ורבו מרן הגר"ש אוירבך זצ"ל, שהיום חל יום היארצייט השלישי שלו • "קודש קודשים. מלאך ה' צבא-ות" • היום, ט' באדר, חל יום פטירתו של מרן ראש הישיבה רבי שמואל אוירבך זצ"ל, ראש ישיבת 'מעלות התורה' ואחד מגדולי ישראל בדור האחרון. תלמידיו הקרוב, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, מרבה לספר על דמותו הפלאית של ראש הישיבה, על תורתו העצומה, יראתו המבהילה וליבו הרחום שדאג לכל נצרך ונזקק באופן נדיר ובלתי מצוי. הרב פינטו סיפר בימים האחרונים: "אנחנו זוכרים שהיה מבקש מאיתנו צדקות גדולות מאוד, והיה אומר לנו סכומים גדולים מאוד, שהיו פעמים שהיו יותר מכוחנו. ויודע תעלומות יודע שכשלושים שנים, כל מה שביקש מיד קיימנו. ואף כמה פעמים שלווינו, וכל פעם היינו בשמחה עצומה כמוצא שלל רב". "ועכשיו כאשר רואים אחרי שלוש שנים", הוסיף הרב פינטו על רבו, "שבמוצאי שבת יום פטירתו, מה השאיר אחריו, שבעים שקלים. "שמואל בדורו כמשה בדורו" זכות הצדקות שיעלו לשמים. וכל נשמה שאין לה מנוח לנפשה, הצדקה הזאת תהיה לעילוי נשמתה". צפו בסרטון מתוך שיעור שהתקיים אמש במרוקו ושודר לאלפים ברשתות החברתיות, שבו סיפר הרב פינטו מעשים מופלאים שראה אצל מורו ורבו. על החודשים הרבים שלא היה יוצא מבית המדרש, והיה נרדם על הספסל מתוך הלימוד, על הצדקות האדירות שהיה נותן לאלמנות וליתומים ועל יראתו המיוחדת. "היה קודש קדשים, מלאך ה' צבא-ות. אי אפשר לתאר את הגדולה שלו בתורה, ביראת שמים בעבודת ה'", סיפר האדמו"ר וסיפר: "היה יכול לשבת עם ילד בגן ולדבר איתו שעתיים. גדול הדור. גם ילד קטן צריך שידברו איתו".