"למקשה להרות ולזרע של קיימא – סגולה לומר מזמורים ק"ב, ק"ג" (בשם הרב כדורי)
ספר תהלים 'מדרכי דוד', בהוספת תפילות נחוצות על קברי הצדיקים מספר שערי דמעה ועוד. ירושלים, הוצאת בלום, ישראל, [תש"ן שנות ה-90 בערך]. בעמוד הראשון של הספר מתנוססת חתימת יד קדשו של מרן בכתיבה מזרחית "יצחק כדורי".
זהו ספר התהלים בו שפך את ליבו גדול המקובלים המעשיים שפעלו בדורות האחרונים, חכם יצחק כדורי, בתפילותיו רוויות הדמעות לישועתם של המוני ישראל שצבאו על דלתותיו (כעדות בנו רבי דוד כדורי).
אחת הסגולות המפורסמות אותן היה הרב כדורי מייעץ למחלי פניו, הייתה לקרוא פרקי תהלים בסדר מסוים. בכמה מקומות התפרסמו הפרקים המיוחדים ואנו מעתיקים אותם לתועלת הקוראים:
לזיווג: לקרוא 40 יום רצוף את פרקים: ל"א, ל"ב, ע', ע"ב, קכ"ד.
להצלחה במשפט: עד לסיום המשפט לקרוא כל יום פרק כ', כ"א, כ"ט, צ"א.
לבנים: לומר כל יום את הפרקים ק"ב, ק"ג, עד לשקיעה ולבקש מהקב"ה שבזכות רבינו יצחק כדורי יפקד בבנים זכרים.
לפרנסה טובה: לקרוא 40 יום רצוף פרקים כ', כ"א, כ"ג, כ"ד, כ"ט, צ"א.
נגד עין הרע: לקרוא כל יום, עד שירגיש שעין הרע הוסרה את פרק ל"א.
לפנינו פריט קדושה נדיר ביותר שקשה להפריז בערכו, ספר התהלים של הרב כדורי זיע"א עמו חולל את מופתיו כאחד מן הקדמונים. כמה גדולה הסגולה לקרוא את פרקי התהלים דווקא מתוך עותק מקודש זה, שמתוכו התפלל הרב כדורי ובראשו מתנוססת חתימת יד קדשו של זקן המקובלים.
בעמוד האחרון נרשם אישור בכתב ידו של רבי דוד כדורי, בנו של מרן: "מאשר אני בזה כי ספר תהילים זה קרא בו מו"א [מור אבי] זצוק"ל מדי פעם לישועת עם ישראל. בברכה, דוד כדורי בן אדמו"ר ר' יצחק כדורי זצוק"ל".
המקובל רבי יצחק כדורי [תרנ"ט-תשס"ו] , בילדותו הכיר וראה את הבן איש חי. הוא קיבל תורה וקבלה מחכמי בבל ומחכמי ירושלים אליה עלה בשנת תרפ"ב, בשנותיו הראשונות בירושלים היה צדיק נסתר והתפרנס מכריכת ספרים, ובד בבד למד בישיבות 'בית אל' ו'פורת יוסף' בעיר העתיקה. עם השנים התפרסמה גדולתו בחכמת הסוד ורבים עלו לביתו לבקש את ברכתו ועצותיו, ולקבל קמיעות לישועה. הוא נפטר בשיבה טובה בהיותו למעלה מגיל מאה, ובהלוויתו השתתפו רבבות עם ישראל מכל גווני הקשת. הרב כדורי נחשב לסמכות הגבוהה ביותר בענייני קמיעות בדורות האחרונים וקמיעותיו נודעו בפעולתם לטובה. הוא חיבר את הספר המקיף פתחי עולם – חיבור בן 5 כרכים בענייני קמעות, סגולות ותפילות.
[6], רצ, [20] עמ'. 21 ס"מ.
מצב טוב. כריכה מקורית עם הטבעה. השדרה פגומה מעט.
סדור רב סעדיה גאון, הינו מספרי התפילה וההלכה הקדומים והחשובים ביותר. חיברו ראש ישיבת סורא רבי סעדיא גאון [ד'תרמ"ב-ד'תש"ב] שהיה מצאצאי רבי חנינא בן דוסא. מהדורה שניה. ירושלים, תשכ"ג 1963.
לפנינו העותק האישי של גדול הדור 'עמוד צלותהון דישראל' הגאון רבי חיים קניבסקי זי"ע. בדף הפורזץ הקדמי מתנוססת חתימת יד קדשו (מוקדמת): "מספרי חיים קניבסקי". עותק מקודש זה שלפנינו, בו מופיעות תפילות נדירות והלכות חשובות, ליווה את הגר"ח קניבסקי במשך עשרות שנים!
בחיבורו הנודע 'קרית מלך' על הרמב"ם, בהלכות תפילה ובהלכות ברכות, מצטט הגרח"ק פעמים רבות את סידור רב סעדיה גאון כמקור לדברי הרמב"ם [אנחנו ספרנו כתשעה פעמים]. במהדורת ה'קרית מלך' שהייתה לפנינו (מהדורה שלישית, בני ברק תשמ"ג; מובאת באוצר החכמה), בה נוספו למעלה מ-1000 תיקונים, כמופיע בשער. בכל מקום בו מפנה הגרח"ק אל סדור הרס"ג, הוא מציין במדויק את מספרי העמודים, לפי מה שמופיע בעותק האישי שלו שלפנינו. מרגש במיוחד לראות שבחלק מהמקומות אליהם מפנה הגרח"ק בספר, מופיע אף סימן כל שהוא בגוף הסידור, או שנותרו שם כתמי עיון.
הגאון רבי שמריהו יוסף חיים קַניֶבסקִי [תרפ"ח-תשפ"ב], נחשב לגדול הדור ולמנהיג הציבור הליטאי בארץ ובעולם כולו, וייתכן שהיה המנהיג האחרון שאיחד תחתיו את הציבור כולו. מדי שנה נהג לסיים את כל התורה כולה – כל יום הוא למד שמונה דפים בתלמוד הבבלי ואת הסוגיות המקבילות בתלמוד הירושלמי. וכן את הטור והשולחן ערוך בהספק של כ-5 דפים ביום.
58, תלח עמ', 26 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאד. סימני שימוש קדושים. בלאי קל בשדרה כתוצאה מעיון מרובה.
ספר לקוטי עצות ב' חלקים, "דרכים ישרים ועצות נפלאות… מתורתו של רבינו הקדוש מוה"ר נחמן מברסלב". מהספרים החשובים בברסלב, הכולל עצות וסגולות נפלאות. ירושלים, תשט"ז [1956]. עותק מיוחס ומקודש עד מאוד, שהיה שייך לשניים מהצדיקים הנסתרים ובעלי המופת שחיו ופעלו בדור האחרון.
בתחילה היה הספר שייך ל'סבא' רבי ישראל בער אודסר 'בעל הפתק'. שמרוב חביבותו של הספר בעיניו והתקשרותו העצומה לרבי נחמן מברסלב, חתם את שמו על גבי דפי הספר לא פחות מ-12 חתימות (!) בכתב יד קדשו. לאחר מספר שנים מכר הסבא את הספר לבעל המופת המקובל רבי יהודה סגל שאף הוא הותיר עליו ברכה באמצעות חתימות יד קדשו (פעמיים), חותמותיו ורישום בעלות בכתב יד קדשו: "נקנה מאת: אדסר, בן עטר 28 ת"א, היום כו כסלו תשי"ט, י. סגל".
'הסבא' רבי ישראל בער אודסר 'בעל הפתק' [תרמ"ו-תשנ"ה] , ייסד קבוצה בחסידות ברסלב המבוססת על פתקא מן השמים שהתגלתה אליו. הוא נולד בטבריה למשפחה של חסידי קרלין, בילדותו מצא בגניזה את הספר "השתפכות הנפש", אולם הספר היה ללא שער והוא לא ידע מי המחבר. הוא התלהב מהספר, ולמד בו בקביעות, והפך להיות חסיד ברסלב. הוא התגורר בסמוך ובשכנות לרבי מרדכי חיים סלאנים, אשר קירבו ודאג לו לדירת מגורים למרות היותו שייך לזרם חסידי סלונים שהתנגדו לחסידות ברסלב. בהמשך עבר גם לירושלים כדי ללמוד שם מזקני חסידות ברסלב. במרוצת הזמן התקבצה סביבו חבורה של חסידים שלמדו אצלו. בסוף ימיו נתפרסם בעקבות מכתב מסתורי על פתק שהתגלה לו משמים ועליו חתום רבי נחמן מברסלב "נ נח נחמ נחמן מאומן", ועל שם המעשה מכונה על ידי חסידיו "בעל הפתק". לאחר פטירתו הקימו תלמידיו חברת הוצאה לאור הנקראת "קרן ר' ישראל דב אודסר" על שמו שמדפיסה ומפיצה את ספריו עם שאר ספרי חסידות ברסלב. בשנת תשנ"ט התאגדו כמה מחסידיו והקימו על שמו את היישוב אבי הנחל במזרח גוש עציון על גבול מדבר יהודה. ספריו: אב"י הנחל; כתבי רבי ישראל; ליקוטי אמונה; ישראל סבא; שמע ישראל; ושיחות מתוך חיי הסבא.
המקובל רבי יהודה זרחיה מרדכי לייב חיים הלוי סגל [תרפ"ד-תשס"א], היה רב ומקובל, כיהן כרבה של שכונת קריית שלום בתל אביב במשך כחמישים שנה. נולד בירושלים לרב שפטיה (שעפטל) סגל, מצאצאי השל"ה. אבי סבתו הוא הרב בכור חיים יוסף דוד אזולאי, מצאצאי החיד"א. בהיותו כבן שמונה נפטר סבו הרב יעקב מנדלבוים בירושלים, והוא היה בין שלושת מספידיו! בבחרותו למד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, שם היה מתלמידי הרב שך ובמשך תקופה אף לן עמו בחדרו. באותה תקופה היה בקשר עם החזון איש, אשר כינהו "ארי בין אריות". עסק בקבלה ובספרי חסידות. נחשב בעל כוח ברכה ויוחסו לו מופתים. היה מקורב לרבנים מכל החוגים. במשך עשרות שנים פרסם מאמרים תורניים והגותיים בבמות רבות, ובהם בעיתון "שערים". נפטר בלי בנים, בט' באדר תשס"א, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. לאחר פטירתו נערכו כתביו על ידי הרב אברהם מרדכי מרקסון אשר הוציא לאור את ספרו "חידושי רבי יהודה זרחיה". כמו כן נדפסו חידושיו בספרו של אביו "דברי רבינו שפטיה". תולדות חייו תוארו בספר "הצדיק פלא".
קך דף. 16.5 ס"מ.
מצב טוב מאוד. מעט כתמי זמן. סימני עש זעירים בדפים הראשונים והאחרונים. כריכה מקורית, מנותקת עם שפשופים.
ספר ליקוטי מוהר"ן מאת קודש הקודשים רבינו נחמן מברסלב. לעמבערג, [תרל"ו] 1876. חיבור זה של מייסד חסידות ברסלב, היה שייך לשניים מגדולי הענקים שבחסידות בדורות הבאים. הלא הם: הגה"ק רבי שלמה ווקסלר ורבי שמואל הורוביץ. בין דפי הספר נמצאו שני דפי 'קוויטלאך'.
בין דפי הספר מופיעות ארבע הגהות בכתב ידו של רבי שלמה ווקסלר (כתיבה קדומה בדיו חומה), ועשרות הגהות בכתב ידו של רבי שמואל הורוביץ (כתיבה מאוחרת יותר בדיו כחולה). למיטב ידיעתנו ההגהות טרם פורסמו.
הגה"ק רבי שלמה וקסלר [נפטר בשנת תשי"ד], נולד בגרמניה, לאביו הגאון הצדיק רבי פנחס משה אלחנן, שכיהן כרבה של העיר הוכברג. בהיותו נער את מצא את הספר ליקוטי עצות לרבי נחמן מברסלב, ספר שגרם לו למפנה בחייו.
הוא השתוקק לעלות לארץ ישראל, ובשנת תרמ"ח עלה לבדו לארץ והגיע לירושלים והתאכסן בבית הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר, בעל ׳לב העברי׳. כשהבחין רבי עקיבא יוסף בספר ׳ליקוטי עצות׳ שאינו מש מידו של הנער, סיפר לו על מחברו, ועל חסידי ברסלב המעטים הגרים בעיר. רבי עקיבא יוסף גם שידך אותו עם בתו של רבי מנחם מאניש שיינברגר, וה’תנאים’ נערכו בבית המהרי״ל דיסקין. רבי שלמה התיישב בשכונת ׳בתי מחסה’ שם התגורר למעלה מיובל שנים, עד לנפילת העיר העתיקה, בשנת תש״ח, לידי הירדנים.
גאון ומתמיד עצום היה בנגלה ובנסתר, ולילות כימים היה ספון בביתו על התורה והעבודה. גדולי ירושלים הכירו בו כאיש קדוש, אשר ראשו בשמי שמיים, ונהגו כלפיו בכבוד גדול. ידוע היה בירושלים, כי רבי שלמה הינו אחד משני היהודים שהאדמו"ר רבי דוד'ל מלעלוב קם בפניהם ואמר "רבי שלמה הוא איש קדוש וטהור" (ספר ‘בצילו של הרבי’).
הצדיק רבי שמואל הורביץ [נפטר בשנת תשל"ב], היה מגדולי משפיעי ברסלב בדור הקודם, התקרב לרבינו ז"ל קודם חתונתו, וסבל בשל כך מחלוקת עצומה ורדיפות עצומות. בשנת תרצ"ב נסע לאומן במסע רווי תלאות. היה זה כבר לאחר המהפכה הקומוניסטית והנסיעה היתה כרוכה במסירות נפש של ממש (ראה תמונה). בחזרתו מאומן לארץ ישראל נתפס רבי שמואל וישב בבית הסוהר ונידון לגזירת מוות בתלייה וישב שם כל הפסח ולא אכל כלום כפי שסיפר בימי שמואל, רק מצץ קוביות סוכר ושתה מים בלבד. (וכידוע בכלל חומרותיו המחמירות בפסח) בסוף ניצל בחסדי שמיים ושוחרר בהשתדלותו של הרב קוק, כידוע ביום נצח שבנצח ספירת רבינו זי”ע, ואמר שרק רבינו הצילו…
נכדת רבינו זי”ע שרידה לאנ”ש מאומן שלפני המלחמה, הרבנית שרה גלבך תליט”א, סיפרה כי הייתה לה את הזכות הגדולה להכיר את גדולתו של ר’ שמואל כשהגיע בשנות העשרים המוקדמות בשנת התר”פ לערך לאומן לאחר שחצה בגניבה את הגבול מפולין לרוסיה וירו עליו, וניצל בניסי ניסים ממוות בטוח, ר’ שמואל התגורר באומן כשנתיים תמימות, שלשה ראשי השנה. הרבנית גלבך מספרת כי זכתה לראות באומן את העבודת ה’ של ר’ שמואל הורביץ זצ”ל, כיצד הוא היה יושב במשך כל היום בקלויז הישן של חסידי ברסלב באומן ובציון רבינו, באותה תקופה היא הייתה ילדה קטנה והיתה לה את הזכות להביא לו כל יום אוכל שהכינה אמה בעבורו. והתרגשה מכך מאד ואמרה שפניו של ר’ שמואל היו נראות כפני מלאך.
עסק רבות בהדפסת והפצת ספרי רביז"ל ובהעתקת שיחות מרבי אברהם בר"נ ובכלל, מאוצר אנ"ש, ייסד את "בית המדרש לתורה ותפילה דחסידי ברסלב", ובכלל, האיר את אורו של רבינו הק' בבמאמצים בלתי נלאים ובמסירות נפש עצומה ועבד ה' במסירות נפש כל ימיו. קורות חייו הלא הם כתובים בספרו "ימי שמואל". (שלשה חלקים)
מצב כללי בינוני-גרוע. דפים רבים מנותקים ופגומים, חלקם עם פגיעה וחסרון בטקסט. ייתכן וחסרים דפים.
רבינו אשר – הרא"ש על מסכתות יבמות כתובות גיטין וקידושין. ללא שער. העותק האישי של פועל הישועות הגאון הקדוש האדמו"ר רבי משה'לה אייכנשטיין מזידיטשוב, שהשאיר לאורך גיליונות הדפים מאות שורות של הגהות ארוכות.
בדף הפורזץ חתם האדמו"ר את שמו, ולאורך הספר רשם הרבי הקדוש הגהות למדניות רבות בכתב יד קדשו, הגהות נדירות בארכן, שלעיתים ממלאות את שולי הדף מכל ארבעת צידיו.
הרבי נודע במיוחד בלמדנותו ובהתמדתו הגדולה, עד שאמרו עליו כי תוך כדי שינה הוא מצטט קטעי גמרא ללא טעות – יעידו על כך כאלף עדים, ההגהות הרבות והנדירות בארכן, המופיעות לאורך גיליונות הרא"ש שלפנינו.
האדמו"ר רבי משה'לה אייכנשטיין מזידיטשוב [תרל"ד – תש"ד], בן רבי יששכר בעריש אייכנשטיין מוורצקי [בעל ה'מלבוש לשבת ויום טוב', שבנו – רבינו כתב בראשו הקדמה ארוכה]. נתמנה לאב"ד זידיטשוב בשנת תרנ"ב, והוכתר לאדמו"ר במקום אביו בשנת תרפ"ד. התגורר בתחילה בזידיטשוב, ובהמשך עבר לוורצקי ואח"כ כיהן במונקאטש.
חלק מדברי תורתו נדפסו בספר "זכרון משה" שני כרכים , ניו יורק, תשמ"ה-תשנ"ט. בנו רבי אליהו כיהן תחתיו בזידיטשוב.
סיפורי מופת רבים סופרו אודותיו על ראייתו הצופה למרחקים. ידוע המעשה עם רבינו שהרגיש פעם בקריאת קוויטעל של יהודי במונקאטש, על בן משפחתו שחלה בירושלים, וכששמע גיסו החקל יצחק מספינקא את המעשה הפטיר "וואס קלערט היר אז מיין שוואגער קען נישט ליינען קיין קוויטעל?!" [בתרגום חפשי: ומה חשבתם שגיסי [רבינו] אינו יכול לראות בקוויעטל מסוף העולם ועד סופו?!] (ראה אודותיו: אנציקלופדיה לחסידות, כרך ג', עמ' רנג; מצורף חומר).
פיגינציה משובשת. 27 ס"מ. חסר שער וייתכן דפים נוספים.
מצבם הכללי של הספר וההגהות: טוב.
ספר התהלים האישי של עמוד התפילה האדמו"ר רבי יהודל'ה הורוויץ מדז'יקוב, בו הוא שפך את ליבו לפני ה' בבכיותיו הנוראות, במשך שנים רבות. משני עברי דף המגן מופיעות ארבע (!) חתימות בכתב יד קדשו של של הרבי. שתיים בעברית ושתיים באנגלית. חתימות ארוכות, כ-[30] מילים בכתי"ק. פריט קדושה חסידי חשוב ביותר.
ספר התהלים משומש, ניכרות בו התפילות הספוגות בדמעות של רבי יהודה'לה ולאורך הדפים נותרו עשרות רישומי דמעותיו של הצדיק. לפנינו ספר שספג לתוכו אלפי שעות של תפילות זכות מאחד מגדולי הצדיקים בדורות האחרונים!
כידוע, רבי יהודה'לה מדז'יקוב לא זכה לזרע של קיימא. בספר התהילים שלפנינו הוא נהג לשפוך את ליבו הטהור לפני ה' בכאבו הבלתי נתפס, אולם תיכף עם סיום התפילה היה משיב את צהלתו שהייתה תמיד על פניו.
כל חפצי הצדיקים סגולתם גדולה לאין ערוך, כידוע מפי ספרים ומפי סופרים. אולם מתייחד ביניהם ספר התהלים של הצדיק "כלי העבודה שלו" בו הוא פעל ישועות עבור עם ישראל.
האדמו"ר רבי יהודה הורוויץ [תרס"ה-תשמ"ט], נודע בכינוי רבי יהודל'ה דז'יקובר. נולד לאביו רבי אלתר יחזקאל אליהו האדמו"ר מדזיקוב והיה נכדו של האדמו"ר רבי ישראל מוויזניץ וגדל על ברכיו.
בצעירותו למד תורה אצל הגאון רבי מאיר אריק. בהגיעו לפרקו נישא לבת דודתו, בתו של האדמו"ר רבי חיים מאיר מווזיניץ. אולם למגינת ליבם הם לא זכו לזרע של קיימא. (רבי יהודה'לה אף גירש את רעייתו ונשאה שוב לצורך סגולת מחזיר גרושתו, אולם גם זה לא הועיל).
משנת תרצ"ו כיהן כדיין בקלויזנבורג. לאחר השואה בה נהרג אביו, סירב בתוקף להתמנות תחתיו כאדמו"ר מדז'יקוב ולמרות זאת רבים הסתופפו בצלו. הוא נודע כצדיק נשגב ופרוש ובסוף ימיו התפרסם כפועל ישועות. בשנותיו האחרונות התגורר בלונדון שם ניהל את עדת חסידיו ובה נקבר. לאחר פטירתו נעשה קברו לתל תלפיות.
דברי תורתו והערותיו על כמה ספרים נדפסו בשנים האחרונות. (ראה אודותיו אלפסי חלק ב' ג-ד).
ספר תהלים, 48 עמ'. ללא שער. 19 ס"מ. ארבע חתימות בעלות.
מצב טוב מאוד. סימני שימוש ועשרות מכתמי דמעות קודש. כריכת עור מהודרת.
חמשה חומשי קבלה: ר’ נחוניה בן הקנה. כולל חמשה ספרי קבלה: א. שמות ר’ נחוניה בן הקנה, ב. פירוש ר’ נחוניה בן הקנה על שמותיו בשמונה צורות, ג. בהיר חלק ראשון, ד. בהיר חלק שני, ה. ביאור על בהיר ר’ נחוניה בן הקנה בקצור. [למברג?]. תר"ט [1849]. עותק מיוחס.
חיבורים בקבלה, עם הרבה צירופי אותיות. עם שרטוטים וציורים. בעמוד לח, כעין שער נוסף: נדפס בחלמיש צור, ופרט השנה תר"ט. אולם, בספריה הלאומית קוטלג הספר: רוסיה-פולין, תק"ע בערך.
הספר מיוחס לרבי נחוניה בן הקנה, אמנם יש שפקפקו הן על היחוס למחבר, והן על כשרות הספר. והנה לפנינו עותק של הספר שהיה בידי האדמו"ר.
בדף שלפני השער חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם נחום דב מסדיגורא. בשער חותמות רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורא. עם מדבקה – תו ספר: "אוצר הספרים של מו"ה נחום דוב פרידמאן בסאדאגורא".
האדמו"ר רבי מנחם נחום דב מסדיגורא – רבי נחום בער'ניו [תר"ג-תרמ"ג], בנו של הרה"ק רבי שלום יוסף בנו הבכור של קדוש ישראל מרוז'ין. רבי נחום בער'ניו התייתם בגיל צעיר, אביו רבי שלום יוסף, שמונה כממשיכו של אביו הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, נפטר בקיצור ימים, כעשרה חדשים לאחר פטירתו של הרה"ק מרוז'ין. רבי נחום בער'ניו נשא לאישה את בת דודו רבי אברהם יעקב – האדמו"ר הזקן מסדיגורא. חתנו היה האדמו"ר רבי משה יהודה לייב פרידמן מפשקאן. בנו היה האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן.
ספר נדיר ביותר. למיטב ידיעתנו לא היה מעולם במכירות פומביות.
[1], נג עמ', 16 ס"מ. נדפס על נייר משובח.
מצב טוב מאוד. שוליים יפים. מעט כתמי זמן. כריכת חצי עור ישנה.
אורים ותומים, חידושי רבי יהונתן אייבשיץ על חושן משפט, חלק שני. וינה, 1819.
בדף הפורזץ, חתימת יד רבי מפתלי מאילוס מיערוסלב.
כיתובים רבים של חברת משניות של קהילת ליטוויסק, וחתימת בית המדרש ד"ק ליטיוויסק. כיתובים רבים בדפי הפורזץ.
הרה"ק ר’ נפתלי מרילוס (תקפ”ח-תר”נ) היה בן זקוניו של הרה"ק ר’ שמעון מירוסלוב. הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב [תקי"ט–תר"י], מייסד חסידות יערוסלב, ידוע גם כרבי שמעון מגדולי י תלמידי הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק. למרות הכבוד העצום שרחשו לו כצדיק ותלמיד חכם מופלג, הוא סירב לשמש כאדמו’ר, אמנם נהענה להפצרות וקיבל קוויטלאך שאותם הניח על קבר אביו. הוא כיהן כרב בליטביסק (ליטאוויסק) והיה מקורב לצדיקים גדולים רבים, בפרט לר’ שלום מבעלזא (שר שלום) ולאחר פטירת השר שלום לר’ יצחק אייזיק מזידיטשויב, ונסע גם לאדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה (מצורף חומר אודותיו).
מצב בינוני. פגמים בשוליים הלבנים של הספר. כריכת עור חדשה.
מלחית הכסף האישית של גדול בעלי המופת בדורות האחרונים, האדמו"ר רבי חיים זאנוויל אברמוביץ מריבניץ, בה היה טובל תדיר את פרוסת 'המוציא' בשולחנותיו הטהורים אשר לפני ה', בשבתות ובמועדים. הסגולה היהודית הקדומה ביותר לפרנסה בשפע ולהגנה מן הפורענות!
סגולות רבות ועצומות נכתבו בספרי המקובלים ובספרי החסידות אודות המלח, יותר מכל שאר החומרים הקיימים, והוא כנראה החומר בעל הכוח הסגולי הרב ביותר שקיים בטבע. הבן איש חי כותב בספריו שהמלח נחשב לדבר גבוה מאוד בתורת הסוד, הסיבה לכך מבוארת והיא תכונותיו הייחודיות של המלח שהוא אינו מסריח לעולם והוא אף משמר חומרים אחרים עימם הוא בא במגע. להלן דוגמיות ספורות מני רבות המובאות בספרי הקודש:
גוש מלח קטן שהחזיק בידו בכל עת שבירך את ברבת העומר בכל משך הארבעים ותשע ימי העומר סגולה לשכך את הסערה אשר בים (אוצר הסגולות, ירושלים תשנ"א, עמ' קיג).
ישים רגליו במים חמים שבהם מעט מלח מעט אפר מעט סובין ומעט עפר שלקוח משלושה דרכים סגולה זאת מועילה גם לפחד (שם עמ' נא).
מובא בספר שיבת ציון (יג א) וזה לשונו: יזהר מאוד שיהיה גם מלח מונח על שולחנו בכל הסעודות מלבד הדבש והוא מגרש ומסוגל להגין מן המזיקים וממתק כל הגבורות והדינים הפורעניות (אוצר הסגולות והכוונות, ירושלים תשע"א, עמ' קד).
סגולה וסוד גדול לשמירה מעין הרע ע"י אחיזת מעט מלח בעת ספירת העומר ("סגולות ישראל" מערכת ס אות ל"ד).
מוכח מכאן שיש סגולה להניח מלח על השלחן כדי לדחות המקטרג (ברכת השלחן, בני ברק תשע"א, עמ' עט).
סגולה לשמירת הדרך מהרמב"ן ז"ל כשיוצא לדרך קח מעט מלח ואמור עליו ו' פעמים שיר המעלות הבוטחים שהוא מזמור קכ"ה והשלך המלח לפני האויב ותנצל והוא בדוק ומנוסה (דבק מאח, ליוורנו תרל"ד עמ' 104, בשם עובר אורח דף קע"ד).
סגולה יקרה מאוד מקודש הקודשים הרש"ש זי"ע להחזיק אצלו שקית עם מלח בעת ספירת העומר של הלילה הראשון. למלח שהיה מונח אצלו בשעת הספירה תכונות מופלאות ונחשב קמיע מומחה נגד עין הרע רוחות רעות או מזיקים (דברי יאשיהו, לרב פינטו, אשדוד תשע"א, עמ' 59).
סגולה לעין הרע, מובא בס' זכירה לקחת מים שתוקין וישים בה מעט מלח וגם יכבה בהמים הלז ג' גחלים של אש ויטבול בה ידיו מאחוריו וירחץ פניו וידיו של החולה בדוק ומנוסה (דברי מנחם להרמ"מ מרימנוב, ניו יורק תשמ"ה, עמ' עב).
והסירותי מחל"ה מקרבך מחלה נוטריקון הלח"ם וגם המל"ח כי גם מלח טוב (שם עמ' עד).
עפ"י הגמ' הוריות י"ג ב הוא סגולה להשיב את הלימוד ויטבול את אצבעו האמצעית אמה או אצבע קמיצה הסמוכה לזרת ולא שאר אצבעות במלח ויטעום (פסקי תשובות סי' ק"ע אות כ"ד הע' ק"ח).
ה' דברים נאמרו בגרגיר מלח, מאיר עינים מצהיל פנים וכו' (חופת אליהו רבה שער ג' המובא בסו"ס ראשית חכמה).
לדעת אם הרה האשה זכר או נקבה, סגולה לפזר מעט מלח על ראש האשה בלי ידיעתה, אחר כך תכנוס בדברים עמה ואם היא תתחיל לדבר מזכר הרה זכר ואם מנקבה הרה נקבה (רפאל המלאך, עמ' 39).
הרה"ק משינאווא זי"ע אמר שהכלי של מלח שמניחים על השלחן לטבול בו צריך להיות מלא וזהו סגולה לפרנסה (דברי יחזקאל החדש).
עוצמת הסגולות עוד נכפלת ומשולשת – כאשר משתמשים במלח מתוך המלחייה האישית של אחד מגדולי בעלי המופת שפעלו בדורות האחרונים, שהייתה מונחת תדיר על שולחנו בעת עריכת ה'טישים' הנעלים, ובה היה טובל את פרוסת ה'המוציא' ומברך ומשפיע שפע פרנסה ושמירה לקהל עדתו ולכל עם ישראל.
מעטות מאוד הסגולות המופיעות גם בחלק הנגלה שבתורה ולא רק בחלק הנסתר, והן נחשבות לחזקות ו'טבעיות' יותר, מפני שחלק ההלכה שבתורה נמסר לכל אדם ולא רק למקובלים והוא ההנהגה הטבעית בה מתנהל העולם. סגולת המלח היא מהסגולות הבודדות המופיעות כבר בשולחן ערוך (רמ"א, סימן קס"ז סעיף ה') שם נכתב אודות המלח: "והוא מגן מן הפורענויות" !
כ"ק האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברמוביץ [תרנ"ח-תשנ"ו], כונה 'הריבניצער רבי', או 'הרימניצער רבי'. צדיק פלאי ואיש קדוש, אמרו עליו כי היה "צדיק מהדורות הקדומים". בגיל שנתיים וחצי נתייתם מאביו, והצדיק הפלאי רבי אברהם מתתיהו פרידמן 'הרבי משטפנשט', שלא היו לו ילדים משל עצמו, אימצו וגידלו כבן, והיה אומר עליו "אתה החידוש שלי".היה בעל מסירות נפש עצומה ושום דבר לא הרתיע אותו מקיום מצווה, היה מל במסירות נפש את ילדי ישראל ברוסיה הקומוניסטית, וגם את בניהם של בכירי הממשל, לעתים ללא ידיעת האבא. היה נוהג לשבור את שכבת הקרח שמעל הנהר, ודרך החור שנוצר היה משתלשל וטובל בנהר, תוך כדי סיכון נפשו שמא לא ימצא את החור בכדי לעלות בחזרה. עד זקנה ושיבה היה טובל רבות במקווה טהרה, והיה עושה זאת במהירות עצומה עד להפליא. ברוסיה היו לרבי מריבניץ שני חברים קרובים, עימם למד סוגיות רבות בש"ס (הוא העיד על עצמו שבגיל 18 ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י). ברבות הימים שלושת הרעים נהיו למנהיגי ישראל, הלא הם: הרבי, האדמו"ר מסקווירא זצ"ל והאדמו"ר מסקולען זצ"ל.נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות, ורבבות נהרו אליו ונושעו מברכותיו, נפטר בשיבה טובה קרוב לגיל מאה שנה, קברו שבעיר מונסי הפך למוקד עליה לרגל, והמונים נוהרים לשם ביום ההילולה ובשאר ימות השנה.
מלחית כסף נאה, עם עיטורים.
מצב טוב מאוד. סימני שימוש רבים.
מצורף אישור חתום על-ידי גבאי האדמו"ר, הרה"ח בן ציון אדלר.
נוסח האישור: "אהח"מ מאשר בזה כי המלחיה שבתמונה זו השתמש כ"ק מרן מריבניץ זיע"א בשולחן הטהור בש"ק ובמועדים, זכיתי לשמש את כ"ק מרן זצללה"ה משנת תשל"ו, וע"ז באעה"ח בן ציון אדלר"
"כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א"
גביע הכסף של מרן שר התורה רבי שמריהו יוסף חיים קניבסקי, עליו היה נוהג הגרח"ק לברך בעת ששימש כסנדק מידי יום ביומו, בדרך כלל מספר בריתות כל יום, במשך עשרות שנים, וכן בשמחות הרבות ובקידושים בבית מדרשו, כמופיע באישור המצורף.
אחת המצוות החביבות על הגר"ח קניבסקי, הייתה סנדקאות בברית מילה, כפי שקיבל מדודו החזו"א שהיה נוהג לנסוע עבורה עד קצה הארץ. מכל רחבי הארץ היו הורים מביאים את ילדיהם הנימולים אל בית הכנסת לדרמן ולאחר תפילת שחרית היו נערכות שם הבריתות בסרט נע, לעתים חמש בריתות ביום. בדרך כלל היו מהדרים לכבד את הגרח"ק גם ב'ברכות' ולשתות מהיין. בגביע הכסף שלפנינו השתמש הגר"ח למעלה משלושים שנה, ולפי הערכות הגבאים מדובר בלמעלה משלושים אלף בריתות !
כידוע, הסנדקאות היא סגולה לעשירות, כמופיע בזוהר ובספרים הקדושים. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רסה סעיף יא ברמ"א): "דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת" וקיי"ל שהקטורת מעשירה "ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת". אין לשער כמה סגולה וקדושה ספונים בגביע הישועות שלפנינו, עליו בירך גדול הדור באלפי בריתות המילה בהם שימש כסנדק !!
מצורף אישור חתום מאת הגבאי המיתולוגי של בית המדרש לדרמן הרב אהרן כהן (המפורסם בבני-ברק בצדקתו ובנאמנותו):
"אני הח"מ מאשר בזה כי הגביע והצלחת שבתמונה זו, השתמש בהם מרן רבינו שר התורה רבי חיים קניבסקי זצוק"ל במשך יותר משלושים שנה בבריתות שמרן היה סנדק בהם וכן בכל השמחות שהיו בין בשבתות ובין בימות החול ובשמחות שבע ברכות בירך את כל שבע הברכות על כוס זה וע"ז באתי על החתום, אהרן כהן גבאי בית המדרש לדרמן". יש לציין כי ה'סטנדר' עליו התפלל הגרח"ק בלדרמן נמכר לאחרונה בסכום אסטרונומי.
הגאון רבי שמריהו יוסף חיים קַניֶבסקִי [תרפ"ח-תשפ"ב], נחשב לגדול הדור ולמנהיג הציבור הליטאי בארץ ובעולם כולו, וייתכן שהיה המנהיג האחרון שאיחד תחתיו את הציבור כולו. מדי שנה נהג לסיים את כל התורה כולה – כל יום הוא למד שמונה דפים בתלמוד הבבלי ואת הסוגיות המקבילות בתלמוד הירושלמי. וכן את הטור והשולחן ערוך בהספק של כ-5 דפים ביום.
גביע וצלוחית מכסף.
מצב טוב מאוד. מעיכות קלות משימוש רב שנים.
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע
השופר בו תקע האדמו"ר רבי שמעון מיערוסלב – מחשובי אדמו"רי הדורות ותלמידם של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק והחוזה מלובלין. חפץ-צדיקים נדיר שקשה להפריז בערכו.
בשופר המיוחס שלפנינו תקעו בקהילת יערוסלב עד לשואה ומקובל שבשופר זה תקע הרה"ק רבי שמעון יערוסלבר (ראה אישור מצורף). כמובן שמפאת גודל הסגולה הטמונה בתקיעה בשופרו של הרה"ק מיערוסלב, לא אבתה הקהילה להחליפו בשום פנים ואופן בשופר אחר.
בעל התוקע של הקהילה לפני השואה היה הרב חיים פייפר והוא הציל עמו את השופר המיוחס והעלהו ארצה. בארץ היה רבי חיים בקשר קרוב עם רבה הראשי של עכו הגה"ח רבי ישראל אריה זלמנוביץ מזקני חסידי צאנז, שהכירו עוד מהתקופה ששימש כרבם של הניצולים במחנה העקורים ברגן-בלזן והיה מגדולי מתירי העגונות לאחר השואה.
כאשר קרבו ימיו של בעל התוקע למות, קרא לרבי ישראל אריה זלמנוביץ, ומסר לידיו את השופר הקדוש, שעל הצלתו מסר את נפשו. הוא סיפר בפרוטרוט לרב זלמנוביץ את גלגוליו של השופר המיוחס ועל חשיבותו הרבה בעיני קהילת ירוסלב בה היה מקובל שהרה"ק רבי שמעון יערוסלבר היה בעצמו תוקע בו. הגה"ח רבי ישראל אריה זלמנוביץ העלה על גבי הכתב את סיפורו של בעל התוקע ואת ייחוסו של השופר המקודש. (על גבי נייר מכתבים רשמי שלו ובחתימתו המלאה. המכתב המקורי יימסר לרוכש).
הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב [תקי"ט–תר"י], מייסד חסידות יערוסלב, ידוע גם כרבי שמעון יערסלובר. בן הרה"ק רבי ישראל בנו של רבי יעקב קאפיל מליקובא שהבעל שם טוב בעצמו העיד על שגב נשמתו. רבי שמעון יערוסלבר היה מראשי תלמידי הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק ושארו החוזה מלובלין. לאחר פטירת הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק הכתירו אותו תלמידיו לאדמו"ר בלא ידיעתו, מחשש שיסרב לקבל על עצמו את האדמו"רות. ואכן כל ימיו גם כשקהל חסידיו נמנה באלפים, עדיין המשיך לנסוע אל תלמידי החוזה שהיו צעירים ממנו בשנים רבות. היה נחשב מאוד אצל צדיקי דורו והם שחו אודותיו דברים פלאיים. בין חסידיו היו מגדולי הדור. המונים היו נוהגים לפקוד את קברו עד לשואה.
בזקנותו היה מרבה לנסוע אל רבי שלום רוקח מבעלז. מסופר כי כשהגיע פעם לרבי שלום בגיל תשעים אמר לו האחרון כי בגיל כזה צריך לשבת בבית, אך הוא השיב לו "בבית מתעפשים". בבעלז התבצר לו מקום של כבוד, ואצל חסידי בעלז השתמרו דברי תורה וסיפורים רבים ממנו. היה מקורב לרבים מאדמו"רי דורו ואף שהאריך ימים (91) וכהו עיניו, המשיך לנסוע אליהם, צעירים כמבוגרים. עוד מרבותיו היו: רבי משה לייב מסאסוב, רבי משה מפשווארסק, רבי מאיר מפרמישלאן, רבי חיים מקוסוב, רבי חיים מצאנז, רבי שלום מקאמינקא, רבי יששכר דב אב בית דין סקוהל (חמיו של רבי שלום מבעלז).
בין תלמידיו המפורסמים נמנה רבי שלמה זלמן פרנקל מויליפולי, שהיה תחילה משמשו, ולבסוף הסמיכו להנהגה. ממנו נסתעפו דורות של רבנים ואדמו"רים עד לשואה. כמו כן ידוע שנסעו אליו בני הדודים: רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב, ורבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה. רבי יוסף באב"ד מטרנופול, בעל "מנחת חינוך", נסע אליו פעמיים.
הרב ישראל אריה זלמנוביץ [תרע"ז-תשס"ג], היה רבה של עכו ו"זקן חסידי צאנז" בישראל, לאחר השואה כיהן כרב במחנה ברגן-בלזן.
נולד בקכניה שברומניה, בנם של שמואל נטע ופריידה. למד בישיבות בטרנסילבניה ובהן וישווה וקלויזנבורג, שם היה מתלמידיו של הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם. לאחר נישואיו, בשנת תש"א (1941), כיהן כר"מ בישיבה בבורשה. בשנת תש"ד (1944) נהרגו אשתו ובתו היחידה במחנה הריכוז אושוויץ. הרב זלמנוביץ היה במחנה ברגן-בלזן, ולאחר שחרורו היה מרבני מחנה העקורים ברגן-בלזן ופעיל מרכזי בקרב הניצולים בברגן-בלזן[1].
בשנת תש"ט (1949) עלה לישראל. עמד בראש הקבוצה שהכתירה את רבו הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם לאדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. בשנות ה-50 נישא בשנית וכיהן ברבנות ביבנה.
בתחילת שנות ה-60 מונה כרבה האשכנזי הראשי של עכו, וכיהן בתפקידו כעשרים שנה. בהגיעו לגמלאות פרש מן הרבנות בעכו ועבר להתגורר בבני ברק. וכן היה רב של קריית צאנז בנתניה. נחשב זקן תלמידי האדמו"ר מקלויזנבורג וחסידי צאנז בישראל. לאחר פטירת האדמו"ר הכריז על מינוי שני בניו לאדמו"רים – בישראל ובארצות הברית.
נפטר בשנת תשס"ג, ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.
"אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא… אִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת… כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה וּבַמֶּה בְּשׁוֹפָר". לא לחינם נחשבו התקיעות לשיאם של הימים הנוראים וספרי תולדות גדולי ישראל מלאים בסיפורים כיצד היו גדולי ישראל מורידים כנחל דמעות טרם תקיעת השופר שהייתה נעשית על פי כוונות הסוד הנשגבות ביותר, ובאמצעות השופר המתיקו את כל הדינים ופעלו שנים טובות ומתוקות לכלל ישראל. לפנינו השופר בו תקע אחד ומיוחד מגדולי צדיקי הדורות – כמפורט באישור המצורף – ובאמצעותו פעל שנים טובות לקהל עדתו ולכלל ישראל.
שופר של איל, כפוף, גודל בינוני, כ-30 ס"מ. קל לתקיעה.
מצב טוב: סדק באורך כ-2 ס"מ בשפת השופר הרחבה. כשרות השופר לא נבדקה.
מצורף אישור חתום על-ידי רבה הראשי של עכו הגה"ח רבי ישראל אריה זלמנוביץ על אותנטיות השופר ועל ייחוסו. נדגיש כי לפנינו אישור נדיר בחשיבותו מפאת מעמדו התורני של הכותב שעל נאמנותו סמכו בהתרת מאות ואלפי עגונות השואה!
"…ומשפע מצות תפילין יתמשך עלי
להיות לי חיים ארוכים ושפע קודש"
פריט קדושה חשוב ביותר, רצועות התפילין של יד ושל ראש, בהן קשר את עצמו אל קונו מדי יום ביומו במשך שנים רבות, בעל המופת המופלא גאב"ד העדה החרדית הרה"ק רבי משה אריה פריינד (כמופיע באישור המצורף וכפי שניתן לראות בבירור מסימני השימוש הרבים על הרצועות בעצמן). נציין שלמרות השימוש רב השנים של הרמ"א, ניתן ליצור מהרצועות תפילין מושלמות על-ידי חיבור הרצועות המיוחסות שלפנינו לזוג תפילין חדשות ולהניחן בברכה לכתחילה.
לפנינו תשמיש הקדושה הפרטי החשוב ביותר (ספר תורה הוא תשמיש קדושה ציבורי), רצועות התפילין הקדושות עמן היה הרמ"א פריינד קושר את עצמו אל קונו מידי יום ביומו בתפילת שחרית במשך שעות ארוכות עת שפך את ליבו לפני ה' בתפילותיו המפורסמות לישועת הכלל והפרט, וכן בבריתות המילה הרבות שהיו נערכות בבית מדרשו לאחר תפילת שחרית, כשהוא משמש בהן כסנדק.
הגה"ק רבי משה אריה פריינד [תרס"ד-תשנ"ו], גאב"ד העדה החרדית. נולד בשנת תרס"ד, לאביו הגה"צ ר' ישראל אב"ד ור"מ הוניאד שבהונגריה בן הגה"צ ר' אברהם יהושע אב"ד נאַסאָד. אביו וסבו היו מגדולי חסידי צאנז שינאווא וסיגעט. רבנו גדל על ברכי סבו הגדול, ומילדותו בלט בהתמדתו בתורה וביראה. עוד בגיל 13 נבחן אצל סבו בעל פה שו"ע יורה-דעה עם ה"פרי מגדים", וחושן משפט עם "קצות החושן". כילד בן 8 נבחן בע"פ על הספר "קדושת יום טוב" [סיגעט] שהוא ספר מלא וגדוש בדרוש ובחסידות. בבית אביו שהיה אב"ד הוניאד, למד רבנו את מלאכת ההוראה והדיינות, כשהוא יושב לצד אביו בדיני תורה, ובעודו בן 18 כבר צירפו סבו לדיני תורה שערך בעירו נאסאד. לצד התמדתו יצא לרבנו שם כמי שמקדש עצמו, במיעוט אכילה ושינה, במיעוט בדיבור ובשמירת עיניים. רבנו אף עסק בתורת הסוד הרחק מעין רואים, אלא שאת כל זאת עשה בהצנע לכת, והיו שקראו לו ה"רמאי", כיון שהיה מרמה את הבריות ומצניע את מעלותיו. רבנו היה מתעורר בחצות הלילה וסוגר את דלת חדרו, שאיש לא יוכל לראות במה עוסק, כך עד זקנה ושיבה.
בשנת תרצ"ג החל לכהן כראב"ד נאסאד, אח"כ כיהן כאב"ד וראש ישיבת ראָגנא, ומשם עבר לעיר סאטמאר, שם כיהן כדיין ופוסק וראש ישיבה לצעירים תחת רבנותו של הרה"ק רבי יואל מסאטמאר, בצל קדשו הסתופף עשרות בשנים. בתפקידו כדיין בלט בבקיאותו הרבה בראשונים ובאחרונים. במיוחד לאחר המלחמה בלט בכוחו בהתרת העגונות, מרחוק ומקרוב שמעו את שמו של רבנו ונהרו אליו לקבל היתר להינשא. כשכבשו הרשעים ימ"ש את הונגריה, גורש רבנו לאושוויץ עם הרבנית ושמונת ילדיו, והם עלו על המוקד על קידוש השם. בנו הגדול של רבנו היה כבר בן 18 – בחור מופלג בתורה שניבאו לו גדולות.
שנים אחדות לאחר המלחמה עלה רבנו לארץ ישראל והתיישב בעיה"ק ירושלים, כאן התלכדו סביבו חסידי סאטמאר וקיבלוהו כראש החבורה. הרה"ק מסאטמאר מינה אותו כראש ישיבת סאטמאר, בראשה עמד כ-40 שנה והעמיד תלמידים הרבה. קשר מופלא שרר בין רבנו לתלמידיו, כאשר שימש לכל אחד כאב רחום וחנון. בכוחות אדירים נשא רבנו כל ימיו את צערו בליבו, כי אף שנישא שוב לאחר המלחמה לא זכה לזרע של קיימא. יחד עם זאת שמח בכל ליבו בשמחות ידידיו, והראה אהבה וחיבה יתירה לילדי ישראל. רבנו נתמנה תחילה כמו"ץ בבד"ץ של העדה החרדית, אח"כ נתמנה כחבר הבד"ץ, משנת תשל"ט כיהן כראב"ד, ומשנת תשמ"ט כיהן כגאב"ד העדה החרדית.
מלבד גאונותו האדירה בתורה של הגה"ק רבי משה אריה פריינד בנשאו בתפקיד הרם ביותר ביהדות החרדית כגאב"ד ה'עדה'. נודע רבנו כבעל רוח הקודש ופועל ישועות והנהגתו הייתה כשל אדמו"ר, על כל הנלווה לכך, הוא ניהל שולחנות – 'טישים', קיבל פתקאות – 'קוויטלאך' וקהל חסידיו נמנה באלפים, ביניהם רבים מחסידי סאטמאר שראו בו את אחד מגדולי תלמידיו של הרה"ק מסאטמאר אם לא הגדול שהם, והוא אף שימש כדומ"צ סאטמאר שבהונגריה. גדולי ישראל העריצוהו מאוד, הרה"ק רבי אהרן מבעלזא התבטא שהוא מטה את כל העולם לכף זכות! מרן הגרי"ז מבריסק שלח את תלמידיו לשאול את רבנו דעת תורה בהלכה.
מפרט: זוג רצועות, של יד ושל ראש. מושחרות משני צדיהן. כולל קשרי התפילין המקוריים של יד ושל ראש.
מצב טוב. סימני שימוש רבים ובלאי, כתוצאה משימוש רב שנים.
מצורף אישור מקוריות (על גבי תמונת הרצועות) בכתיבת ובחתימת הרה"ח נחמן פוקס, תלמידו ונאמן ביתו של הרמ"א פריינד, המעיד נאמנה על כך שהרצועות היו בשימוש רב אצל הרמ"א פריינד ועל כך שהוא קיבל אותן במתנה מהרמ"א.
"תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן" (משלי ד ט)
כיפה – יארמילקע אותה חבש האדמו"ר הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ – 'הרבי מריבניץ',
כל חפצי הצדיקים סגולתם ידועה, בדוקה ומנוסה, כידוע מפי ספרים ומפי סופרים. יתירה עליהם הכיפה. שהרי הכיפה נועדה להרבות יראת שמים, כמאמר הגמרא: "כסי ראשך כי היכא דתיהוי עלך אימתא דשמיא" [-כסה את ראשך כדי שתהא לך יראת שמים]. זו גם הסיבה לכך שהידרו לחבוש את ראש התינוק בעת עריכת ברית המילה, בכיפה של צדיק.
כ"ק האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברמוביץ [תרנ"ח-תשנ"ו] כונה 'הריבניצער רבי', או 'הרימניצער רבי'. צדיק פלאי ואיש קדוש, אמרו עליו כי היה "צדיק מהדורות הקדומים". בגיל שנתיים וחצי נתייתם מאביו, והצדיק הפלאי רבי אברהם מתתיהו פרידמן 'הרבי משטפנשט', שלא היו לו ילדים משל עצמו, אימצו וגידלו כבן, והיה אומר עליו "אתה החידוש שלי".
היה בעל מסירות נפש עצומה ושום דבר לא הרתיע אותו מקיום מצווה. היה מל במסירות נפש את ילדי ישראל ברוסיה הקומוניסטית, גם את בניהם של בכירי הממשל, לעיתים ללא ידיעת האבא. מפורסם הסיפור שפעם אחת ביקשה ממנו אשת קצין בכיר בצבא האדום למול את בנה, ללא ידיעת בעלה. הרבי הלך לשם יחד עם רעו המשפיע החבד"י רבי מנדל פוטרפאס, רבי מנדל היה הסנדק והרבי היה המוהל. לאחר ברית המילה הדם לא נעצר, האם החלה לזעוק זעקות שבר, וארבעתם היו בסכנת נפשות ממש. הרבי זרק את טליתו כך שכיסתה את ראשו ביחד עם התינוק, ונשא תפילה וכך אמר: "רבונו של עולם, אני הגעתי לקיים את מצוותך, אנא אל תביישני", והדם נעצר.
היה נוהג לשבור את שכבת הקרח שמעל הנהר, ודרך החור שנוצר היה משתלשל וטובל בנהר, תוך סיכון נפשו שמא לא ימצא את החור בכדי לעלות בחזרה. עד זקנה ושיבה היה טובל רבות במקווה טהרה, והיה עושה זאת במהירות עצומה עד להפליא.
ברוסיה היו לרבי מריבניץ שני חברים קרובים, איתם למד סוגיות רבות בש"ס (הוא העיד על עצמו שבגיל 18 ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י). ברבות הימים שלושת הרעים נהיו למנהיגי ישראל, הלא הם: הרבי, האדמו"ר מסקווירא זצ"ל והאדמו"ר מסקולען זצ"ל.
הרבי מריבניץ נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות, ורבבות נהרו אליו ונושעו מברכותיו, הוא נפטר בשיבה טובה בהיותו כבן מאה שנה וקברו שבעיר מונסי הפך למוקד עליה לרגל והמונים נוהרים לשם ביום ההילולה ובשאר ימות השנה.
בין חסידיו המפורסמים נמנים ענק הזמר החסידי מרדכי בן דוד, שהקדיש לו את השיר 'אוי רבי' באלבומו 'אין עוד מלבדו'. ואיווט ליברמן שהרבי מריבניץ אף היה המוהל שלו.
הכיפה במצב טוב מאוד.
מצורף אישור חתום על ידי משב"ק האדמו"ר המעיד כי זו היא כיפת האדמו"ר מריבניץ.
תלמוד בבלי, מסכת ביצה, מגילה, מועד קטן וחגיגה. מינכן-היידלברג, תש"ט [1948].
כרך מתוך ההדפסה הראשונה של הש"ס לאחר השואה לשורדי המחנות. בשער: "יצא לאור ע"י ועד אגודת הרבנים באזור האמריקאי באשכנז". קדם שער עם איורים של עיירות יהודיות בארץ ישראל ושל מחנה עבודה מוקף גדרות תיל, והכיתובים: "מחנה עבודה באשכנז בימי הנאצים", ו"כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך",
בדף השער חתימת יד: עובדיה יוסף.
מרן רבי עובדיה יוסף [תרפ"א-תשע"ד 1920-2013], הרב הראשי לישראל – 'הראשון לציון', מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס, בכיר הרבנים הספרדים בדורו וכונה 'פוסק הדור'. תקופתו הייתה תור הזהב של יהדות ספרד בארץ ישראל. בהלווייתו השתתפו כחצי מיליון איש, וזו הייתה הלוויה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
ארבע מסכתות בכרך אחד.
ספירות דפים משובשת. 39 ס"מ.
מצב טוב-בינוני. קרעים קלים ללא חסרון. כתמי זמן. מס' דפים עם קרעים ללא חסרון טקסט. כריכת חצי עור מרשימה.
"…כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒… בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם"! (ויקרא ט"ז)
מכנסי בד קודש של גדול המקובלים בדורות האחרונים, האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא – ה'בבא סאלי' . את מכנסי הבד עטה בבא סאלי במשך שנים רבות על גופו הטהור ממש, ללא שום חציצה, כמאמר הגמרא על מכנסי הכהונה (יומא כג:) "מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים – שנאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו".
את מכנסי הבד קיבל מאת הבבא סאלי כסגולה לשמירה והצלחה, המשב"ק המיתולוגי רבי אליהו אלפסי, שהיה משמשו הנאמן של הבבא סאלי במשך 14 שנים תמימות וממש לא זזה ידו מתוך ידו. ידוע שבבא סאלי התבטא אודותיו בחביבות יתירה ואמר לו "אם הייתי יכול לקשור אותך עם רצועות התפילין שלא תזוז ממני הייתי עושה זאת".
גדולי החסידות גילו את גודל הקדושה הטמון בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז). מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'. ואף ה'חתם סופר' שאינו נמנה על החסידים כתב בפרשת תולדות: משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו.
לפנינו חפץ קדושה אישי ביותר, אותו כאמור לבש בבא סאלי על גופו הטהור ממש ללא שום חציצה, והוא מסוגל לשפע פרנסה (מידת היסוד), לזיווגים (שהרי מכנסי כהנים מכפרים על ג"ע), לרפואה ולשמירה.
מצב בינוני. קרעים בעיקר באיזור במיפסעה.
רבי ישראל אבוחצירא [תר"ן-תשמ"ד 1889-1984], בנו של רבי מסעוד רבה של תאפיללת (מרוקו), ונכדו של הצדיק בעל ה'אביר יעקב'. כיהן כרבה של ארפוד שבמרוקו. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל וקבע את מקום מושבו בעיירה נתיבות. התפרסם כקדוש עליון, וחולל מופתים וניסים כאחד מן הקדמונים. מברכותיו לא נפל דבר והיו מתקיימות כלשונן. היה מקובל על כל העדות והחוגים, אשכנזים וספרדים, וכולם העריצו אותו. מאות ואלפים הגיעו להתברך מפיו ולהיוושע, ביניהם היו גדולי הרבנים והאדמורי"ם ששיחרו לפתחו.
מכנסי כותנה צחורות. מצב טוב. סימני שימוש ומעט פרימות של התפרים. מצורף אישור חתום מאת הרבנית סימא אלמנת המשב"ק המיתולוגי ר' אליהו אלפסי.
האדמו"ר מריבניץ כמנהגו בקודש אמר את כל התהלים בשבת קודש בבוקר, לפני התפלה. בדף הפורזץ מעיד המשמש בקודש- גבאי האדמו"ר על כך שבספר שלפנינו הוא אמר את כל התהלים במשך תקופה ארוכה.
כ"ק האדמו"ר רבי חיים זנוויל אברמוביץ [תרנ"ח-תשנ"ו], כונה 'הריבניצער רבי', או 'הרימניצער רבי'. צדיק פלאי ואיש קדוש, אמרו עליו כי היה "צדיק מהדורות הקדומים". בגיל שנתיים וחצי נתייתם מאביו, והצדיק הפלאי רבי אברהם מתתיהו פרידמן 'הרבי משטפנשט', שלא היו לו ילדים משל עצמו, אימצו וגידלו כבן, והיה אומר עליו "אתה החידוש שלי". היה בעל מסירות נפש עצומה ושום דבר לא הרתיע אותו מקיום מצווה, היה מל במסירות נפש את ילדי ישראל ברוסיה הקומוניסטית, וגם את בניהם של בכירי הממשל, לעתים ללא ידיעת האבא. היה נוהג לשבור את שכבת הקרח שמעל הנהר, ודרך החור שנוצר היה משתלשל וטובל בנהר, תוך סיכון נפשו שמא לא ימצא את החור בכדי לעלות בחזרה. עד זקנה ושיבה היה טובל רבות במקווה טהרה, והיה עושה זאת במהירות עצומה עד להפליא. ברוסיה היו לרבי מריבניץ שני חברים קרובים, איתם למד סוגיות רבות בש"ס (הוא העיד על עצמו שבגיל 18 ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י). ברבות הימים שלושת הרעים נהיו למנהיגי ישראל, הלא הם: הרבי, האדמו"ר מסקווירא זצ"ל והאדמו"ר מסקולען זצ"ל. נודע כבעל רוח הקודש ופועל ישועות, ורבבות נהרו אליו ונושעו מברכותיו, נפטר בשיבה טובה קרוב לגיל מאה שנה, קברו שבעיר מונסי הפך למוקד עליה לרגל, והמונים נוהרים לשם ביום ההילולה ובשאר ימות השנה. מחסידיו המפורסמים הוא ענק הזמר החסידי מרדכי בן דוד, שהקדיש לו את השיר 'אוי רבי' באלבומו 'אין עוד מלבדו'.
מצב טוב. כריכה מקורית.
סידור קול יעקב, סידור קבלי-חסידי הידוע בשמו 'סידור רבי קאפיל' על שם מחברו הרה"ק רבי קאפיל ממעזריטש מאבות החסידות בדורו של הבעש"ט. סידור המחזיק למעלה מחמש מאות עמודים, הכוללים את תפילות מעגל השנה כולה: תפילות חול ושבת; מחזורים לשלושת הרגלים; מחזורים לימים נוראים; הגדה של פסח ועוד ועוד. ניו יורק תשכ"א 1951. דפוס צילום ממהדורת לעמברג, תרכ"ט 1859. חפץ-קדושה קבלי חשוב ונדיר. העותק האישי בו התפלל במשך עשרות שנים גדול חבורת הנסתרים שפעלה בארץ במאה הקודמת, הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך, בן אחר בן ל'מגיד מזלוטשוב'. בדף הפורזץ מופיע רישום בעלות בעצם כתב יד קדשו של הצדיק הנסתר: "ב"ה [ברוך ה'] ע"ה [עבד ה'] יוסף וולטוך מעיה"ק ירושלים תובב"א, כ"ו כסלו התשכ"ג" ורישומים נוספים בתי"ק. כמו כן לאורך כל דפי הסידור מופיעים עשרות מכתמי דמעות קודש של המקובל האלוקי, אותן הוריד כנחל לישועתם של ישראל. לא כתמים בלתי מזוהים היכולים בדיעבד להיחשב אולי כדמעות. אלא נטיפי דמעה צהבהבים וברורים שאינם משתמעים לשתי פנים. מרגש במיוחד לראות היכן מתרכזים נטיפי הדמעה, כמו ניתנת לנו הזדמנות שאין בלתה להציץ דרך חור המנעול אל חדר התייחדותו של גדול הנסתרים בשפכו שיח לפני קונו! למשל: בקריאת שמע שעל המיטה, וכן בכוונות הקבליות של תקיעת שופר (סימנים רבים מאוד), בהגדה של פסח, בהלל, בתפילת 'ויתן לך' במוצ"ש, בהדלקת נרות חנוכה ועוד. בנוסח הקידוש לליל שבת מופיעים כתמי יין רבים וברורים, משיירי כוסות הברכה של הצדיק! בסידור מקודש זה, שפך רבי יוסף וולטוך את נפשו לפני ה' בתפילותיו המפורסמות לישועתם של ישראל, שארכו שעות על גבי שעות במקומות קדושים ונסתרים מעין אדם, ומתוכו פעל ישועות כאבותיו הצדיקים הקדמונים. בסידור זה גופא התפלל הצדיק בימי חול כבשבתות, בחגים ובימים הנוראים, בחנוכה ובפורים ובכל השנה כולה. תפילות עילאיות עם כוונות האר"י המודפסות במלואן בסידור. כך שלמעשה לפנינו לא רק סידורו האישי של גדול הצדיקים הנסתרים, אלא גם המחזורים לשלוש רגלים ולראש השנה ויום הכיפורים, ואף ההגדה של פסח של המקובל האלוקי רבי יוסף וולטוך. רבי יוסף היה אמנם חלק בלתי נפרד מחבורת הנסתרים הפלאית, שרובם התפללו לפי נוסח כוונות הרש"ש (עדות המזרח), אך רבי יוסף כמסורת אבותיו האדמו"רים לבית זלוטשוב היה מכוון את כוונות האר"י לפי המסורת והנוסח החסידי שבסידור רבי קאפיל שלפנינו. הסידור הקבלי שלפנינו היה חביב במיוחד על גדולי האדמו"רים, שהידרו להתפלל ממנו בדווקא, זאת בעקבות הסכמות גדולי החסידות שבראש הסידור המעידים: "שהסידור הזה ראה הנשר הגדול קדוש עליון מ"ו [-מורנו ורבנו] הבעש"ט נבגי"מ [-נשמתו בגינזי מרומים] וישר בעיניו". הסידור הוא כמובן לפי נוסח 'ספרד' החסידי כתקנת הבעש"ט (ברוך שאמר אחרי הודו, 'ויצמח פורקניה' וכו'), ועל פי כל כוונות האר"י. בין האדמו"רים שידוע עליהם שהידרו להתפלל ב'סידור רבי קאפיל': המגיד מקוז'ניץ, המגיד מטשרנוביל, ה'ערבי נחל', רבי אברהם מטשכנוב ועוד רבים. כן ידועים דברי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שסיפר על עצמו: "כשהייתי בן י"ד שנה אמר לי אחי הרה"ק רבי אברהמ'ניו מפראהבישט זיע"א בוא ואלמד עמך דיא הייליגע חכמה [-החכמה הקדושה] והיה מונח על השולחן סידור ר' קאפיל ולקח גם הוא סידור ר' קאפיל ולמד עמי" (קובץ קרית מלך – סדיגורא, יט עמ' 229). המגיד מקוז'ניץ אף כתב על גבי גיליונות 'סידור רבי קאפיל' שלו הגהות רבות, שנדפסו לאחר מכן בספרו רמזי ישראל. הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך [תרפ"א-תשמ"ג], נמנה על חבורת הצדיקים הנסתרים שפעלה במשותף בארץ בראשית שנות המדינה (דבר פלאי כשלעצמו, שלא היה לו אח ורע לא קודם לכן ולא לאחר מכן). בחבורתם נמנו ה'סנדלר' – רבי משה יעקב רביקוב, ה'צייר' – רבי לאון פטילון, רבי אברהם פיש מתל אביב, הרב מנדל מבני ברק ועוד. בשונה מרוב חבורת הנסתרים הפלאית ששורשי משפחותיהם היו לוטים בערפל, הרה"ק רבי יוסף וולטוך היה בעל ייחוס משפחתי רם, הוא היה דור שביעי לשושלת של בעלי רוח הקודש עד ל'מגיד מזלוטשוב' (ואכן נהג לעתים להוסיף לצד חתימת שמו: "נכד המגיד מזלאטשוב"). הוא אף היה בקשר קרוב עם רעיו גדולי האדמו"רים, כמו רבי שלומ'קה מזוועהיל, אדמו"רי רוז'ין והרמ"מ מלעלוב שהתבטאו אודותיו בביטיים מופלגים והיו שולחים את חסידיהם להתברך אצלו. רבי יוסף היה נוהג לרשום בכל ספר קבלה שסיים ללמוד 'מוגה' (כמו גם בסידור שלפנינו). מנהגו היה להשתטח על קברי צדיקים והוא זכה שם לגילויים נפלאים ולהתגלות נשמות הצדיקים. האגדה מספרת שבאחת מתפילותיו לקרוב קץ הגאולה זכה לראות את רחל אמנו עטופה בבגדים שחורים. לפרנסתו עבד רבי יוסף בלילות כמנקה רחובות בתל אביב. כיום יש הנוהגים לכנותו 'מנקה הרחובות הקדוש' (כינוי זה הוצמד לשמו רק כעבור שנים רבות מפטירתו). תולדותיו כונסו בספר עב הכרס 'הצדיק הפלאי' (ב' כרכים, מאת מרדכי אלמז, ירושלים, תשע"ג), ובספרים 'עוד יוסף חי' (ירושלים, תשמ"ו) ו'צדיקים נסתרים בדור האחרון' (ירושלים, תשע"א). מדי דברנו באותה חבורת צדיקים נסתרים פלאית שחיה ופעלה בשנותיה הראשונות של המדינה – תופעה יחידנית שלא חזרה על עצמה יותר – ויש התולים את הנס הפלאי של הקמת המדינה וניצחוננו על כל מדינות ערב, בהופעתם של אותם צדיקים נסתרים ששתל שרג ה' דווקא בדור ההוא. נציין עובדה שאין לה כל הסבר טבעי – רובם של בני אותה חבורה קדושה לא זכו לפרי בטן, כאילו הגיעו לכאן מיקום או מזמן אחר לצורך מסוים ועם סיום שליחותם נעלמו כלעומת שבאו. [2], רסט, [4] דף. עמ'. 23 ס"מ. עותק נאה במיוחד. נייר משובח. חיתוך דפים צבעוני. כריכה מקורית. מצב טוב-טוב מאוד. סימני שימוש רבים ומכתמי דמעות קדשו של הצדיק הנסתר. בפורזץ הקדמי שתים-עשרה מילים בכתי"ק.
ספר הפליאה חיבור קבלי קדמון על ספר בראשית, המיוחס לתנא רבי נחוניה בן הקנה "והוא ספר הקנה… לאיש קדוש מדבר דברי אלקים ושמו פלאי". ספר סגולה חסידי. פרעמישלא, תרמ"ד 1883. חותמות בעלים: הרה"ק רבי "ירחמיאל יוסף בידרמן" מלעלוב. לאורך הספר עשרות הגהות וסימוני הגהה. בהסכמות למהדורה זו, נכתב אודות הסגולה הגנוזה בספר. הרה"ק רבי אהרן הלברשטאם בנו ממלא מקומו של רבי חיים הלברשטאם מצאנז כותב: "מקובל אצלנו שהוא מסוגל להניח ברכה בבית"; רבי אליהו הורשובסקי מדרוהוביץ, מחבר אזור אליהו כותב: "יקח הספר לביתו ובודאי היא שמירה גדולה לכל עניינים…". בפקודת האדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, בנו של רבי ישראל מרוז'ין, נכתב: "בלי ספק שכל מי שיקנה הספר הקדוש הלז יהיה לשמירה בתוך ביתו". הגאון הקדוש רבי ירחמיאל יוסף בידרמן מלעלוב [תרכ"ו-תרע"ח] , נולד בירושלים לאביו האדמו"ר רבי אלעזר מנחם מלעלוב. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הרבנית נחמה בתו של הרה"ק רבי שלמה מחברון נינו של רבי מרדכי מלכוביץ וחתנו של רבי אשר מסטולין. רבינו היה צדיק נשגב ולא ידע צורת מטבע. הסתגר באהלה של תורה וצדקתו היתה לשם דבר. אחיו רבי דוד צבי שלמה העריכו מאוד ובעת פטירתו בעשרה בטבת תרע"ח כבן נ"ב שנה, התבטא שלקחו ממנו את עטרת ראשו. בנו רבי מרדכי יוסף אלעזר היה האדמו"ר מסוסנוביץ. (ראה: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות ב, תנט). [4], פה; עד דף, ישנם עותקים עם דפי פרונמרנטן בסוף. 25 ס"מ. הערות והגהות מאוחרות, רובן בכת"י הביבליוגרף ר' שמואל אשכנזי. מצב טוב-טוב מאוד. קרע בשולי אחד הדפים, ללא פגיעה או חיסרון בטקסט. דבקית חיזוק לשולי השער, רחוק מהטקסט. כריכת חצי עור עתיקה, אדמדמה ומוטבעת.
ספר כתנות אור – עין יעקב. סט שלם – ששה חלקים בששה כרכים. לבוב, דפוס ר' שלמה יאריש ראפפורט, תקס"ח [1808]. עותק הרה"ק רבי יצחק דוד בנו של רבי משה'לה מלעלוב, הרבי הראשון שעלה מפולין לארץ ישראל. ספרים וחפצים שלו, כמו של שאר אדמו"רי שושלת לעלוב, הינם נדירים ביותר ויקרי המציאות. בראשי הכרכים מופיעות חתימות בעלות בכתב יד קדשו של המהרי"ד "יצחק דוד בהר"ב מו' משה מלעלוב" ורישומים המשייכים אליו את הספרים. כמו כן בדפי הפורזץ מופיעים רישומים רבים בכתב יד וחתימות עתיקות, ייתכן של אחד מאבות השושלת (והמהרי"ד העלה אותם עמו מפולין בעלותו ארצה יחד עם אביו). בכרך אחד נרשם בכתב יד עתיק "פשעדבארז, קינצק, פרשיסחא" ועוד – בערים אלו התגוררו אבות השושלת. כיום כבר כמעט נשכח הדבר ונעלם, אולם עד הדור הקודם היה כמעט בכל בית מדרש, בכל עיירה, שיעור ב'עין יעקב' בין מנחה למעריב ולפעמים גם אחרי תפילת שחרית. עד היום יש מאדמו"רי לעלוב שמחזיקים במסורת הוותיקה ומוסרים לאחר תפילת שחרית שיעור ב'עין יעקב'. הספר שלפנינו נדפס בבית דפוסו החשוב של ר' שלמה יאריש רפופורט. בדפוס זה נדפס מספר שנים קודם לכן הספר הקדוש 'נועם אלימלך', עליו ידוע כי פועלי הדפוס היו מל"ו צדיקים נסתרים. האדמו"ר הקדוש רבי יצחק דוד בידרמן [תקע"ה-תרמ"ז] , בנו של הרה"ק רבי משה מלעלוב. נקרא על שם שני סביו – היהודי הקדוש מפשיסחא, והרה"ק ר' דוד מלעלוב. בשנת תרי"א עלה לארץ הקודש, והסתופף בצילו של אחיו הגדול הרה"ק ר' אלעזר מנחם מנדל. נפטר שנים בודדות לאחר אחיו, בחודש תשרי תרמ"ז והם ספונים זה לצד זה בחלקת הנביאים שבמרומי הר הזיתים. [6] כרכים, אחד מהם חסר מעט בתחילתו, ואחד נוסף בסופו. 18.5 ס"מ. הסט בשלמותו אינו מצוי כלל. במפעל הביבליוגרפיה לא ראו את החלק השישי. מצב בינוני. חלק מהרישומים פגומים. נקבי ותעלות עש רבות. קונטרסים מנותקים, כריכות מפורקות (לחלק מהכרכים חסרה הכריכה הקדמית או האחורית, או שניהן).
ספר הזוהר הקדוש שהיה בשימוש אצל האדמו"ר הקדוש מקופיטשניץ. ספר בראשית, ווארשא, תרכ"ז. בעמוד השער ובדף הפורזץ חותמות האדמו"ר. נוסף כיתוב שהאדמו"ר נתן את הספר, עם תאריך: יג טבת תש"ז. בתוך הספר נשמר 'קוויטל' עם שמות לאזכרה ולתפילה, כידוע שצדיקים היו מנחים את דפי הקוויטלך בתוך ספרי קודש ובמיוחד בספר הזוהר הקדוש. האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מקאפיטשניץ [תרמ"ח-תשכ"ז], בן הרה"ק רבי יצחק מאיר מקאפיטשניץ גדל בצל אביו וזקנו האדמו"ר מהוסיאטין ובצל דודו באדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב, עם הסתלקות אביו בתרצ"ו מילא את מקומו בווינה, שם פעל רבות ונצורות לפליטי מלחמת העולם ופיזר את כל הונו ורכושו לצדקה. בשנת תרצ"ו – לאחר פטירת אביו – נתמנה ליורשו. לאחר שהחלו רדיפות היהודים עזב את וינה, בהוראת דודו רבי ישראל מהוסיאטין, ונסע לארצות הברית. בשנת תרצ"ט הקים שם מחדש את חצרו. היה מראשי אגודת ישראל והתמקד בעיקר בפעילות למען החינוך העצמאי. כמו כן עזר רבות בגיוס כספים ותרומות לרב יוסף שלמה כהנמן לייסודה מחדש של ישיבת פוניבז' בבני ברק. עם ביקורו הראשון בארץ ישראל, לאחר השואה, החליט לייסד ולהקים את מוסד "בית אברהם" בפתח תקווה לבנות יתומות פליטות השואה, ובהמשך למדו שם בנות מהעליות השונות. נפטר בט"ז תמוז תשכ"ח. ארונו הובא לארץ ישראל, והוא נטמן בטבריה סמוך לציון דודו רבי ישראל מהוסיאטין. ראה עוד אודותיו: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ' צג. נכדו בן בתו, הוא האדמו"ר שליט"א מקופיטשניץ. הספר במצב כללי טוב, נקבי עש בעיקר בשוליים. חסר דף אחרון. כריכה מפוארת.
תעודת 'אשור נישואין' רשמית של העדה החרדית בירושלים, לנישואי הרבי פנחס מנחם אלתר לימים האדמו"ר בעל פני מנחם מגור, עם הרבנית צפורה (אף היא ממשפחת אלתר). ירושלים, תש"ו 1946. רבי פנחס מנחם אלתר היה בן זקוניו של אביו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר בעל האמרי אמת מגור. ומסופר שהוא הבטיח לאמו שהוא יוביל אותו לחופה. החתונה התקיימה כשכבר היה זקן וחולה. במשבצת שם אביו ומשלח ידו, נכתב: כ"ק אדמו"ר שליט"א. אחד העדים הוא רבי יהושע נח בינקה שהיה גבאי בית המדרש של האדמו"ר בעל הבית ישראל מגור. רבי פנחס מנחם אלתר [תרפ"ו-תשנ"ו], האדמו"ר מגור ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. לפני כן שימש במשך שנים רבות ראש ישיבת שפת אמת, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ויו"ר אגודת ישראל. נקרא בעל ה'פני מנחם' על שם ספרו. חי בפשטות והתגורר כל ימיו בדירת 3 חדרים ישנה. נהג להאריך בתפילתו, בליווי תנועות של התלהבות. נקבר בחצר ישיבת שפת אמת בשכונת מחנה יהודה שבירושלים, בסמוך לקבר אביו הרב אברהם מרדכי אלתר בעל ה'אמרי אמת'. סידור קידושין של צדיקי הדורות, הינו דבר נשגב וקדוש. הגאון מטשעבין לפני שקידש את אשתו השניה, פנה אל מסדר הקידושין וסיפר לו, כי לפני שקידש הרה"ק מרוז'ין את אשתו השניה קרא למסדר הקידושין אליו לחדר ושוחח עמו זמן מה, וכשיצא מסדר הקידושין מן החדר היו פניו חיוורות כסיד. ומסיפור זה אנו למדים, המשיך הגאון מטשעבין, כי סידור קידושין אצל גדולי הדורות טומן בחובו דברים נשגבים הרבה מעבר להבנתנו. [1] דף נייר רשמי 21X21 ס"מ; מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק. מעט כתמי זמן.
"אפיקומן הוא סגולה לעשירות ולזיווג ככתוב 'מצפון זהב יאתה' כלומר מהאפיקומן הנקרא צפון תבוא עשירות, וכן 'זהב' ר"ת ז'יווג ה'גון ב'קרוב" (הגדת האדמו"ר מטאהש, בעל האפיקומן שלפנינו) שיירי מצת האפיקומן ממנה אכל האדמו"ר הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל מטאהש את ה'כזיתים' בליל הסדר של שנת תשע"ד. הלילה הנחשב ל'ליל הישועות', הלילה המרומם ביותר בשנה על פי הקבלה, והלילה בעל הגילויים הגדולים ביותר אצל צדיקי ומאורי החסידות. אחת מהסגולות המפורסמות ביותר ביהדות וכנראה המפורסמת שבהן היא סגולת שמירת האפיקומן – שמשיירים מהאפיקומן חתיכה קטנה ומשמרים אותה במשך השנה, לסגולה. על פי ספרי הקודש, מסוגל הדבר לכל סוגי הישועות וללא ספק נחשבת סגולה זו לסגולת הסגולות, הן בתפוצתה והן בפעולותיה. להלן חלק מהסגולות הנאמרות בשמירת פיסה מהאפיקומן למשך השנה – סגולות אלו נאמרו על כל מצת אפיקומן ועל אחת כמה וכמה האפיקומן משיירי מצתו של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים שמופתים ומעשי ניסים מסמרי שיער היו דבר רגיל בחצרו, כנודע וכמפורסם. סגולה זו היא כאמור עתיקה ביותר, חוצה דורות ומגזרים ומופיעה בכתבי המקובלים כמו גם בכתבי גדולי החסידות כגון: הספר הקבלי רפאל המלאך, השל"ה הקדוש, מדרש תלפיות, כף החיים, אמרי נועם, האדמו"ר רבי הערשל'ה מליסקא ועוד רבים (רשימה חלקית, ראה צילומים מצורפים). חלק מסגולות שמירת פיסה מהאפיקומן: * סגולה לעשירות ולזיווג, "מצפון זהב יאתה" (הגדת "עבודת הלוי" עמ' קע"ו). * סגולה לבנים, "וצפונך תמלא בטנם" ("אמרי נועם" חלק ב' עמוד ז). * סגולה לשמירה ("הישר והטוב" מהרה"ק צבי ליסקא זי"ע, עמוד ס"ה). * סגולה למקשה לילד ("רפאל המלאך" אות לב). * סגולה להבריח את המזיקין ("ארץ חיים" אות תכ"ה). * סגולה להנצל מן הגזלנים ומן הקליפות ("מדרש תלפיות" בערך אפקימון). * סגולה לחולה ריאות רח"ל ("דברי הגאונים" עמוד פ"ה). * סגולה לשמירה בים וביבשה (מהר"ם חאגיז בספרו אלה המצות, מצוה יט). * סגולה להינצל משריפה ("דרך ישרה" לרצ"ה חוטש, פיורדא, תנ"ז). * סגולה לרפואה, "אפיקמ"ן גימטריא רפ"א שיורד עי"ז רפואה שלימה לכל חולי ישראל". (ספר מאור ושמש). רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה] , האדמו"ר הרביעי של חסידות טאהש (חסידות המונה כעשרת אלפים חסידים ברחבי העולם). הרבי היה זקן האדמו"רים בדורו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד (האדמו"ר מסקווירא אמר על כך: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. והפטיר הרבי מסקווירא "שבדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי"). מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם צ'ק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר, והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא. הרבי נודע בדבקותו הגדולה בהשם, ידועה האמרה בשמו: "אילו היו לי כ"כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב (אינו נחשב למאומה)' הייתי עשיר גדול" , לאחר כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר "אפילו אילו היה לי רק 'סנטים' כמספר הפעמים שאני חושב ביום 'וכולה קמיה כלא חשיב', הייתי גם כן עשיר גדול" . מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים 'עבודת עבודה'. מפרט: פיסת מצה מפוררת, נתונה בתוך שקית ניילון עבה בעלת פס סגירה ובתוכה תווית מודפסת המעידה על תוכנה. מצב טוב. מצורף אישור חתום מאת מקבל המצה שהסב על שולחנו של האדמו"ר וקיבל ממנו את ה'שיריים' ממצת האפיקומן.
שטר בעל ערך נקוב של 1 דולר אמריקאי, שהתקבל לשמירה וברכה מידיו הקדושות של האדמו"ר רבי מרדכי הגר מויזשניץ מאנסי. התקבל מהרבי בשנת תשס"ח [2008]. בספרים הקדושים נכתב שכל חפצי הצדיקים שורה עליהם קדושה מיוחדת, גם שנים רבות לאחר פטירתם [תלמוד ירושלמי, חת"ם סופר, הגה"ק ממונקאטש ועוד]. יתירים עליהם שטרות ומטבעות שהתקבלו מידי הצדיקים שהיחס אליהם, בעיקר בתנועת החסידות, היה כאל קמיעות של ממש. טעמים רבים נאמרו בקשר לזה, למשל האדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש הסביר שכמו שסגולת שיירי כוס הברכה של הצדיק, שניתן לערב אותם אפילו בחבית שלמה של יין והחבית וכולה מקבלת את סגולת 'כוס הברכה' – כך גם כאשר ממון של הצדיק נכנס לרשות האדם ומתערב בממונו הרי שכל הממון מקבל את סגולת הממון של הצדיק. האדמו"ר רבי מרדכי הגר ["ר' מוטל'ה" ; תרפ"ב-תשע"ח], האדמו"ר מויז'ניץ במונסי. מגדולי צדיקי ארה"ב, שזכה להערצת כל גדולי הרבנים בדור האחרון. נולד בגרויסוורדיין לרבי חיים מאיר הגר, לימים האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויז'ניץ, ולמרגלית, בתו של הרב זאב טברסקי, האדמו"ר מרחמסטריווקה. בילדותו היה קשור לסבו, האדמו"ר רבי ישראל הגר (אהבת ישראל). למד אצל רבי יהודה סגל רוזנר בסקלהיד ותקופה קצרה אצל האדמו"ר רבי יואל מסאטמר. הוא מחשיב כרבותיו את רבי יואל וכן את הרב יוסף גרינוולד מפאפא. נשא לאישה את פיגא מלכה, בתו של האדמו"ר רבי יעקב יוסף מסקווירא. לאחר שנפטרה בלי ילדים נשא את אחותה הצעירה סימא מירל ונולדו להם 14 ילדים. לאחר פטירת האמרי חיים, בשנת תשל"ב (1972), הוכתר לאדמו"ר ואלפי חסידים היו מסתופפים בצלו הקדוש. כיום לאחר פטירתו בניו מכהנים באדמו"רות ברחבי העולם. מצורף אישור חתום ומפורט מאת המקבל. [1] דולר אמריקאי. 15.5×6.5 ס"מ. מצב טוב-טוב מאוד. מעט בלאי.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
