מסמך היסטורי-חסידי חשוב, שאין דומה לו
"מחאה נמרצה" – מכתב פולמוסי חריף ביותר, מוקלד במכונת כתיבה, בחתימתם בדפוס של כל זקני וחשובי חסידי קרלין ובחותמות המקוריות של מוסדות החסידות בירושלים. ירושלים, תמוז תש"ד [1944].
על המכתב המזעזע חתומים סלתה ושמנה של חסידות קרלין, ביניהם רבים מגדולי צדיקי ירושלים. קצפם של חסידי קרלין יצא על כך שהגה"צ רבי משה הולצברג הנודע בכינויו רבי משה ראש-פינער הקים ישיבה נוספת לחסידות קרלין. חסידי קרלין משתמשים נגדו בכינויים חריפים ביותר שקשה להעלותם על גבי הכתב כאשר מדברים בגאון וצדיק כמוהו ועוד יותר מכך כאשר הם נכתבים על ידי גדולים וצדיקים [נבלה היא בישראל; המהרסים הנזכרים; עוברי עברה; בעלי מחלוקת].
בכדי לאזן מעט את הביטויים אותם כתבו צדיקי ירושלים על רבי משה ראש פינער, בקנאותם הרבה לכבוד רבם הקדוש, נצטט כמה מביטויי ההערצה אותם כותבים עליו גדולי הדור (בהסכמות לספרו אמרי משה): האדמו"ר מבאבוב זצ"ל: "הוא הגבר אשר הקים עולה של תורה… וזכה להעמיד תלמידים הגונים… וזאת התורה אשר שם משה לפניהם לילות כימים… חקוקה וקבועה בנפשם ומדת אהבהו ודביקותו בלימוד תוה"ק עומדת לעיניהם ימים רבים"; יבדלחט"א הגאון רבי משה שטרנבוך: "הגאון המופלא ראש ישיבת קרלין ה"ה הרב משה צבי הולצברג זצ"ל המכונה הרב משה מראש פינה, וזוכר אני הימים שנפגשנו כמעט יום ביומו והוא כמעין המתגבר הגיד חידושים נפלאים"; הגאון רבי יעקב חנוך הכהן שבדרון: "חריף ובקי בכל מכמני התורה, בפלפול, ובחריפות, בפשט, רמז, ודרוש, בהלכה ובאגדה, בתורה שבכתב, ובתורה שבע"פ, שהיה שגור על לשונו בע"פ, ה"ה הגאון החריף הר"ר משה הולצברג המכונה ראש פינער זלה"ה. אשר כיהן כראש ישיבתנו הק' רבות בשנים [הישיבה נשואת המכתב…] פה מפיק מרגליות בדרוש ובעיון, אשר זכינו לשמוע ממנו ציצים ופרחים ברעיונות נשגבים. ואשר נאמרו במתיקות אשר כל שומעי לקחו מזקן ועד נער נאספים ומצפים למוצא פיו כל רגע פנוי כמוצא שלל רב, אשר ניסך כמים קרים על נפש עיפה.
הסיבה לחריפות המכתב היא קנאותם הרבה של החסידים לכבודו של רבם קודש הקדשים האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקרלין אותו הם מכנים במכתב: "אור עינינו חמדת חיינו אדמו"ר שליט"א" שעמו הם מייחלים בכל ליבם "להתראות מהרה פה בארצנו הק' ". בשעת כתיבת המכתב החסידים עדיין אינם יודעים זאת, אולם למרבה הטרגדיה בשעת כתיבת המכתב כבר לא היה הרבי הקדוש בין החיים (!) הוא נרצח על ידי הנאצים חצי שנה קודם לכן, אך בעיצומה של השואה עדיין לא הגיעה בשורת האיוב לארץ ישראל.
[1] דף נייר, מודפס מצידו האחד. 33X21 ס"מ. על המכתב חתומים (בדפוס) 51 מחשובי וזקני עדת חסידי קרלין בירושלים. בתחתית המכתב מופיעות חותמות מקוריות של שני בתי-כנסת של החסידים – "בית אהרן" בעיר העתיקה, ו-"בית ישראל בשכונת בית ישראל.
מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק. קמטים וקרעים קלים. המכתב עבר שיקום אמנותי.