נשיא נשיאי הלוי
נורא-הוד: מכתב לא ידוע, חשוב ונאה עד מאוד, בן למעלה מ-70 תיבות, בעצם כתב-יד קדשו וחתימתו של גאון הדורות קודש הקדשים מרן רבי יוסף דוב הלוי סאלאווייצ'יק אבי שושלת בית בריסק. ט' שבט תרמ"ג [1883]. כתביו של ה'בית הלוי' הנם נדירים במיוחד וכמעט אינם ניתנים להשגה.
תוכן המכתב: הסכמה נלהבת על החלק השני של ספר 'כלילת שאול' [שלא נדפס מעולם], מאת הגאון האדיר רבי שאול חיים הלוי הורוויץ "הרב מדובראוונא" – מגדולי ליטא ולאחר מכן מגדולי רבני ירושלים. חתנו של רבי דוד טעביל אב"ד מינסק בעל ה'נחלת דוד'.
במכתבו שלפנינו משבח ה'בית הלוי' את המחבר ואת ספרו, וכותב כי החלק הראשון "נתקבל בטוב לגדולי הדור יחי'". והיות שבכוונת המחבר לעלות לארץ ישראל ולהדפיס שם את החלק השני, נדרשת תמיכתם של הנדיבים למימון ההדפסה, ולאחר שיודפס באר"י ישלח אליהם לאירופה. ה'בית הלוי' חותם: "דברי המחבר לכבוד התורה ועוסקי', היום יום ד' ט' שבט תרמ"ג לפ"ק פה ק"ק בריסק, נאו' יוסף דובער הלוי".
חלקו הראשון של הספר הופיע בווילנא בשנת תרל"ט, והוא נדפס ללא הסכמות כלל, מסיבה עקרונית. המחבר כותב בהקדמתו שם, כי בעת שיוציא את החלק השני, ידפיס גם את הסכמות גאוני הזמן. החלק השני לא ראה אור הדפוס עד ימינו, ולא נודע מה עלה בגורלו. למיטב בדיקתנו המכתב שלפנינו אינו ידוע ולא נדפס מעולם.
כידוע כתבי יד קדשם של גדולי הדורות, לאו דווקא החסידים אלא גם מהמתנגדים [כהגרעק"א, החתם סופר ועוד רבים] נחשבו כקמיעות לשמירה ולהצלחה. לפנינו כתב יד קדשו וחתימתו הנדירים עד מאוד של ה'בית הלוי' אבי שושלת בריסק, שלצד גאונותו האדירה בתורה, נודע במופתיו העצומים [ראה הרחבה] שסופרו בעתות שמחה ובזמנים מיוחדים על ידי צאצאיו מרנן הגר"ח והגרי"ז הלוי מבריסק.
[1] דף נייר. 13.5X9 ס"מ בקירוב. השוליים אינם חתוכים במיושר. רישומים בכתב-יד בגב המכתב, בהם מוזכר "יוסף גרשון הורוויץ" אחיינו וממלא מקומו של הנמען.
מצב טוב-טוב מאוד. נקבי עש ספורים, הושלמו במילוי נייר. כתמים בהירים.
…………………………………….. ………
גאון הגאונים מרן רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק [תק"ף – תרנ"ב], מכונה בסילודין 'הבית הלוי' על שם ספרו. כיהן כראש ישיבת וואלאז'ין לצידו של הנצי"ב וכרב העיר בריסק דליטא. היה נינו של רבי חיים וואלאז'ינער; אביו של הגר"ח מבריסק וסבו של הגרי"ז הלוי. אם נבוא לפרוט את קצות דרכיו בקודש, את גדולתו וגאונותו העצומים בתורה, או את צדקתו ויראת השמים הנוראה שלו, שבכל אחד מהם נחשב ל'חד בדרא', נצטרך למלא ספרים שלמים, שאכן נדפסו אודותיו. ביריעה קצרה זו נתאר כמה ממופתיו העצומים שהרעישו את העולם, לא פחות ממופתיהם של גדולי הרביים החסידיים. למרות שבבריסק לא נהגו לעשות עניין מכך, הרי שבזמנים מיוחדים נהגו בנו הגר"ח מבריסק ונכדו הגרי"ז הלוי לספר אותם בפומבי לקהל השומעים. להלן שלושה מהסיפורים הרבים שנשמעו מפיהם של בנו הגר"ח ונכדו הגרי"ז הלוי מבריסק.
הקצב מבריסק: סיפר בנו הגר"ח מבריסק, הדבר קרה כשישב אבא על כסא הרבנות בסלוצק. בבית המדרש ישב הבית הלוי ולמד את שעורו היומי עם רבי חיים שעוד היה בחור צעיר. איש לא נכח מלבדם בבית המדרש ורבי יושה בער הירשה לעצמו לפשוט את מעיל רבנותו גם את מגבעתו הסיר מראשו. השנים היו שקועים בתלמודם, לפתע התפרץ לבית המדרש אחד מקצבי העיר. הוא החל לצעוק על רבי יושה בער ולבזות אותו, כקל שבציבור. עד מהרה רעדו כותלי בית המדרש מזעקותיו של הקצב. הלה האשים את רבי יושה בער בהטית הדין ובקבלת שחד שהביא אותו להתחייב בדינו כאשר ניצב לפני הרב כדי לברר את דינו עם קצב מחבריו. כששמע רבי יושה בער במה דברים אמורים, קם חבש את מגבעתו ולבש את מעילו העליון, כך כשהוא עומד על רגליו ועיניו מושפלות שמע את בזיונו. כשראה הקצב כי הרב עומד נכנע ואינו מוציא הגה מפיו המשיך את התפרצותו תוך כדי עריכת חשבון עם כלל הרבנים. הוא אף הרים את ידיו ואיים במכות, ואילו רבי יושה בער שומע את חרפתו ואינו משיב, כמו לא בו מדובר. כשהסתיימה מסכת קללותיו של הקצב, החל נסוג לאחור כדי לצאת מבית המדרש, רגליו כבר לקחו אותו אל הפתח, אך פיו עוד היה מלא קללות ופגיעות. הקצב צועד לעבר הדלת ורבי יושה בער בעקבותיו כששפתיו ממלמלות יושה בער בעקבותיו כששפתיו ממלמלות "אין אדם נתפס על צערו, אני מוחל לך, אני מוחל". לא זמן רב עבר עד שהתורה תבעה את עלבון לומדיה. למחרת אותו יום הסתובב הקצב ברחובה של עיר כשהוא מוביל שוורים שוורים שקנה. לפתע החל אחד השוורים להשתולל, בזעם של שור התנפלה הבהמה על הקצב שנהרג לאלתר. הזעזוע שפקד את רבי יושה בער היה נורא. חושבני, אמר לבנו, כי אני הוא שגרמתי למותו כאשר הקפדתי עליו. גם עדותו של הבן אשר סיפר כיצד שמע במו אוזניו כאשר מלמל רבי יושה בער אני מוחל לך לא עזרה להשיב את רוחו של האב שנפלה. רק כשהציע רבי חיים להצביע על המקום שבו נאמרו מלות המחילה נרגעה במקצת רוחו הסוערת של ירא החטא. אך רק במקצת, עוד ימים רבים היה רבי יושה בער עצוב ומדוכא מן המקרה שקרה, הוא ליווה את הקצב לבית עולמו ואף הזיל דמעות על קברו הרענן. משך אחד עשר חודשים אמר רבי יושה בער קדיש לעילוי נשמתו של הקצב ואף למד פרקי משניות. ועד יומו האחרון היה רבי יושה בער שומר על יום ה'יארצייט' של הקצב בתענית ובשאר הדברים כמו ביום הזכרון של אביו.
האש שכבתה: סיפור נוסף שסיפר הגר"ח מבריסק למקורביו. בהיותו ילד קטן יצא פעם עם אביו מפתח הבית, מרחוק נראתה דליקת ענק משתוללת ומאיימת להבעיר את העיירה כולה על בתי העץ שלה. הילד ניצב על עמדו כמסומר. מה לך משתהה? שאל רבי יושה בער, רוץ הבא מעט מים ונכבה את הבערה! אבל הדליקה רחוקה וגדולה? הקשה רבי חיים. אף על פי כן, התעקש רבי יושה בער. הילד רץ אל הבית והביא כד מים לאביו. רבי יושה בער לקח את הכלי בידיו ושפך את תכולתו על הארץ למרגלותיו, אולם האש שבמרחק לא כבתה. "זה לא היה מספיק" אמר רבי יושה בער והילד נשלח אל הבית כדי להביא עוד כד של מים. שוב נשפכו המים בפעם השנייה על גבי הקרקע שלמרגלותיהם, השניים הסתכלו למרחוק לעבר השריפה הגדולה, והנה התרחש הפלא, האש האדירה שאימה לכלות את העיירה, כבתה ושקעה מאליה!
וכיחש בעמיתו: שח נכדו מרן הגרי"ז הלוי. בבריסק היה יהודי שהפקיד סכום כסף עצום שהיה כל רכושו אצל גביר מהעיירה. כאשר הגיע זמן הפירעון, הכחיש הגביר את העניין מכל וכל. היהודי המפקיד חשב את נפשו למות ורץ בבכיות אל רב העיר. רבי יושה בער הורה לגבאי בית הדין להזמין אליו את העשיר לדין תורה וזה הגיע זחוח וטען שאינו יודע על מה המפקיד מדבר. רבי יושה בער הזמינו לתוך הבית ובנימוס הציע לו להחם את ליבו מהקור הבריסקאי בכוס משקה. הגביר שראה שגם הרב כביכול מחניף לו, קיבל את ההצעה בשמחה והערה את המשקה לתוך גרונו. אולם אז אירע דבר נורא, המשקה נשאר תקוע בגרון הגביר – לא נבלע ולא נפלט, והגביר כמעט ולא יכל להמשיך ולנשום. למראה מצוקתו ציווה עליו ה'בית הלוי' בשלווה שיכתוב בו ברגע מכתב לאשתו בו הוא מורה לה למסור לאותו היהודי את סכום כספו המדויק שהפקיד אצלו. הגביר עוד ניסה איך שהוא להתנגד ולהכחיש, אולם כאשר ראה שהנה הוא עומד למות, נטל דף ועט וכתב את המבוקש. היהודי רץ עם המכתב לבית הגביר ומסר לאשתו את מכתבו של בעלה. האשה מילאה תיכף את בקשת בעלה ומסרה לו את מלוא הסכום והיהודי חזר לבית הרב מאושר כשצרור הכסף בידו. רק אז טפח ה'בית הלוי' בעדינות על גבו של הגביר והמשקה נפלט מתוך גרונו.
