מכתב ארוך [כ-22 שורות] על גבי אגרת-אויר, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי דוד פיינשטיין, מגדולי מנהיגי היהדות החרדית בארה"ב, בנו של פוסק הדור רבי משה פיינשטיין בעל ה'אגרות משה'. נשלח אל רבי בערל אייזנבלט, באותם הימים תלמיד בישיבת מיר. [תשל"א 1971].
עיקר המכתב עוסק בשאלה החשובה והאקטואלית – האם בחור ישיבה צריך להדליק נרות שבת ובאיזה אופן (להדליק בחדר האוכל, לכבות החשמל בעת ההדלקה, הבחורים ישתתפו בנרות וכן הלאה). רבי דוד כותב בתחילת וסוף דבריו, כי לשאלה זו הבחור צריך להידרש למורי ההוראה בהישיבה, והוראתו היא אך ורק אם אין שם מנהג, "אבל אם פסקו שם המורים, הרי הוראה זו בטלה ומבוטלה".
בראש המכתב כותב רבי דוד כי "שמחתי במה שאתה שבע רצון ממקום קדוש במקום קדוש", ומברכו: "יהי רצון שתזכה להישאר שם עד ביאת גואל צדק בב"א". בהמשך מביא הוראה מאביו פוסק הדור, שבחור הכפוף להוריו נחשב לעולם "דעתו לחזור", ואף אם ההורים מסכימים שישאר (הנפק"מ לענין יו"ט שני של גלויות).
הגאון רבי דוד פיינשטיין [תרפ"ט-תשפ"א], נולד כבן בכור לאביו פוסק הדור מרן רבי משה פיינשטיין. בשנת תרצ"ז היגר עם אביו ומשפחתו לארצות הברית. לאחר פטירת אביו בי"ג באדר ב' ה'תשמ"ו ירש את מקומו בראשות מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק. היה חבר מועצת גדולי התורה של ארצות הברית, ראש החינוך העצמאי בארצות הברית וחבר הנהלת החינוך העצמאי בישראל. נודע בכל העולם כאחד מגדולי הפוסקים בדור, וכן כבעל חסד עצום. היה עניו ביותר, והתגורר בפשטות עצומה בלווער איסט סייד. נפטר בי"ט בחשוון ה'תשפ"א, בגיל 91. מסע הלוויה התקיים בארצות הברית ובישראל והוא נקבר בהר המנוחות ליד קבר אביו. דברי תורתו בספרים שו"ת ודברת בם ובסדרת הספרים קול דודי.
[1] אגרת-אויר, כתובה מצידה האחד. 30.5X19 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. כתמים. נקבי תיוק.