נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱ-לֹהִֽים
מוצג מוזיאלי: 'מגילת יחזקאל' – מגילה נדירה במינה ונאה מאוד, עשויה גוויל אדמדם רך, וכתובה בידי סופר אמן בכתיבת סת"ם אשורית [ספרדית], בדיו משובח שנשתמר היטב לאורך השנים. המגילה גלולה על גבי 'עץ חיים' מגולף, ונקשרת באמצעות שרוך תואם עשוי גוויל. [עיראק, ראשית המאה ה-20 בקירוב]. פריט קדושה יפהפה ונדיר ביותר.
נוסח המגילה: 'מעשה מרכבה' מספר יחזקאל, המתאר את צבא השמים ומרכבת האלוקים (אותו נוהגים לקרוא בהפטרת חג השבועות); 'חזון העצמות היבשות', המתאר את מתי המדבר שהחיה יחזקאל (אותו נוהגים לקרוא בהפטרה של שבת חול המועד פסח); ותפילה ארוכה לאמרה על קברו של הנביא יחזקאל.
במגילה זו נהגו לקרוא לאורך השנים בחג השבועות ובחודש אלול, בעת העלייה המסורתית ה"זייארה" על קברו של הנביא יחזקאל בכפר אל-צ'יפל בעירק, שהיה מקום קדוש הן ליהודים והן להבדיל למוסלמים ובספרי ההיסטוריה של שני העמים מובאים ניסים ומופתים שהיו מתרחישים שם בעתות אלו במיוחד ובכל השנה כולה. כך שמלבד ערכה ההיסטורי והמוזיאלי של המגילה הייחודית שלפנינו, גם ערכה הסגולי לא יסולא בפז, בהיותה אחת המגילות המקוריות שבאמצעותן חגגו את "עיד אל זייארה" – העליה לרגל המסורתית, בה התרחשו הניסים והנפלאות על קברו של גדול האומה יחזקאל הנביא (ראה הרחבה).
מלבד המגילה שלפנינו ידוע על מגילה אחת בודדת שהוצגה אי פעם במכירות פומביות. מגילות נוספות היו אצורות באוסף משפחת ששון בלטשוורת שבאנגליה וכולן רשומות באהל דוד לר' דוד סלימאן ששון, חלק א' עמ' 558-564.
כבר בתקופת הגאונים ובמשך קרוב לאלף שנים מופיעים תיאורים של עלייה לרגל "זייארה" של יהודי בבל אל הקבר. הזייארה מוזכרת בספרי מסעות של נוסעים, יהודים ונכרים, שפקדו את עיראק ואירועים אלו עשו עליהם רושם רב. הנוסע 'בנימין השני' [ישראל בן יוסף בנימין] שביקר בקבר בשנת תר"ח, מתאר את סדר העלייה לרגל: בתוך ארון הקודש בבית הכנסת [שעל הציון] נמצאים כמה ספרי תורות ואחד מהם היה כתוב על מין קלף מיוחד הנקרא גויל ולפי קבלת התושבים נכתב מידי יחזקאל הנביא בעצמו. בערב יום החג הראשון הולכים הגברים לבית הכנסת וקוראים שם בספר יחזקאל הנביא שעה אחת טרם אור הבוקר, לפעמים יהיה ממכירת הדברים ההם לכסף מוצא עד סך אלף פיאסטר. במשך כל העת ההיא מזמרים שירים ותשבחות בקול נעים וברגשות קודש אשר לא תמלא האוזן משמוע מגודל הנעימות. הפעולה ההיא תמשך שלוש שעות כן גם לקריאת ההפטרות תדרש עת כזאת. במשך כל הזמן הזה תבואנה גם הנשים לבית הכנסת לשמוע את הזמירות והשירים אשר חוברו ביחוד לכבוד החג הזה.
כתובת בראש המגילה: "קודש לה' לכבוד אדונינו יחזקאל הנביא ע"ה זיע"א".
מקור המגילה: רבי סלמן אליהו דבי, השמש האחרון של בית-הכנסת 'מאיר טוויג' בבגדד. חתימת ידו מופיעה בסיום המגילה.
[6] יריעות, אורך: 180 ס"מ בקירוב. גובה: 7.5 ס"מ. כולל ידית 'עץ חיים': 20.5 ס"מ בקירוב.
מצב כללי טוב. נקבי תפירה ישנים בשוליים התחתונים של יריעה אחת.
…………………………………….. ……..
בספר 'קברים קדושים בבבל' ( ירושלים, תשל"ד), מתוארים לאורך כשישים עמודים [עמ' לז-צח] סיפורי ניסים שהתרחשו על קברו של הנביא יחזקאל, החל מתקופת הגאונים בעת העתיקה ועד לדור הקודם. להלן כמה מהם:
הנוסע ר' פתחיה מרגנסבורג שביקר בקבר יחזקאל בשנת ד"א תתק"ם לערך כתב אודות הניסים המתרשים בו: "קברו של יחזקאל במדבר וסביב לקבר יחזקאל מוקפת חומה ועיר גדולה וחצר גדול ולחומה אין שער אלא שער קטן וקצר והיהודים פותחין השער ונכנסין בו על ידיהם ועל רגליהם כי נמוך הוא, ובחג הסוכות באין מכל הארצות שמה והפתח מרחיב ומגביה מאליו את עצמו עד שנכנסין בו עם הגמלים, ובאים שם כששים אלף או כשמונים אלף יהודים לבד מישמעאלים ועושים סוכות בחצרו של יחזקאל ואח"כ מקטין הפתח כבתחילה, וכולם רואים ונותנים נדרים ונדבות על קברו, וכל מי שעקר או אשתו עקרה או בהמתו עקרה נודר ומתפלל על קברו [ונושע]". וממשיך ר' פתחיה מרנסבורג ומספר "וכל מי שרוצה לילך בארץ מרחקים מפקיד כיסו [ארנקו] או שום חפץ ליחזקאל במקום טמון ומכוסה ואומר 'אדוננו יחזקאל שמור לי חפץ זה עד שאשוב ואל תניח לקחתו שום אדם אלא יורשיי' וכמה כיסים של ממון מונחים שם. ורצה להוציא אחד מן הריקים אחד מן הספרים ולא היה יכול כי אחזתו יסורין ועורון, לכן מתפארים כל העולם מיחזקאל".
הנוסע ר' שניאור זלמן מנחם מנדל שהיה בבבל בשנים תר"ד-תרכ"ט כתב: "ומוכרים ההפטרה [מעשה מרכבה דיחזקאל] ביוקר הרבה והנה בעת שהייתי שם עני ראו ולא זר כי בתוך החצר של אדוננו זיע"א אחד קליפה [מסגד] ובית תפילה להגויים אבל חריבה היא, ואמרו לי היהודים יבא ר' זלמן ויראה איזה חידוש ושמעתי לקולם ועליתי למעלה ואמרו לי היהודים יאמר ר' זלמן בזה הלשון "סלימאן בן דוד" והתחיל [המסגד] להתנענע ונפל עלי אימה והיה לפלא בעיני ושאלתי מה זה הפלא? וסיפרו לי שזה המקום היה קליפה גדולה ובזכות אדוננו הנביא נחרבה ונתבטל. ועוד מעשה שמעתי בבבל, פעם אחת בא אחד שיך מהגוים והיה הולך ומסבב לראות אם אמת נביאי השקר שלהם וראה שהכל הבל וכיוון שבא אצל אדוננו שאל מי נקבר פה? אמרו לו שזה קבר נביא של היהודים ואמר אם אמת כך נראה אם הוא נביא אמת ולקח מטפחת והשליך למעלה ונשארה המטפחת תלויה באויר ולא נפלה, וכיון שראה כך ירד מן הסוס והשתטח על קבר הנביא וביקש מחילה וגזר שזה שיך ליהודיה ונדר נדבות"
הגביר יעקב צמח רצה לבנות את החצר הסמוכה למקום קבורת אדוננו יחזקאל הנביא זיע"א הציע לערבים להביא לו אפר של קנים לצרכי הבנין. הערבים דרשו מחיר יקר וכל מאמצי הגביר להשפיע עליהם שיסתפקו במחיר נמוך יותר עלו בתוהו והעבודה שבתה. ויהי בלילה ויחלום הגביר כי זקן בעל זקן לבן עומד לפניו ומראהו כמלאך ה' צבאות ואמר לו "אל תדאג בני מחר תקבל את כל האפר שאתה צריך". הגביר הקיץ, לאחר שעה קלה שמע צעקות גדולות בוקעות בין אוהלי הערבים, דליקה גדולה פרצה בין אוהליהם העשויים מקנים וממחצלאות ותאכל אותם כליל. בבוקר כל בתיהם נעשו חומרים חומרים של אפר. מיד באו כולם אל הגביר וייתחננו לפניו שיקנה מהם את אפרם באיזה מחיר שירצה. הם ראו בזה את נקמת הנביא מהם על שלא הסכימו בתחילה.
באחד הכותלים [במתחם הקבר] נמצא פתח סגור המופנה למערה. האגדה מספרת שדרך מערה זו אפשר להגיע לארץ ישראל במשך שעות מספר. לדעת כמה חכמים וזקנים זוהי המערה הנזכרת בתלמוד ומסופר עליה שאיש אחד בארץ ישראל ברחה ממנו פרתו כשחרש ורץ אחריה עד שבא לבבל באותו יום, אחרי כן כשרצה לחזור לא מצא את מקום המחילה. ליד המערה הנ"ל נמצאות שתי אבנים שלפי האגדה הם ראש גמל שהלך מבבל לירושלים וחזר במשך שלוש שעות. אבנים אלו הם רפואה לכאב גב ורגל הכשפשף בהם את גבו או את רגלו מתרפא.
לסוחר עשיר לא היו ילדים והוא התפלל לשם יתברך שיזכהו בבן. ידידיו יעצו לאשתו להשתטח על קברו של יחזקאל הנביא, להדליק נרות ולבקש ממנו פרי בטן. צמה האשה יום שלם, התפללה ובכתה והלכה אל קבר הנביא לבקש מאלוקים שיעזור לה ללדת בן. שבע פעמים הקיפה האשה את הקבר ובפעם השביעית שמעה קול קורא "שרה שרה קולך נשמע לכי לך לשלום" נדהמה האשה מאוד חזרה לביתה וכעבור שנה כשנולד לה בן קראה את שמו יחזקאל על שמו של יחזקאל הנביא.
