קמיע לפריון ולהגנה מכל המחלות. נכתב בעצם כתב יד קדשו של המקובל האלוקי מולא חנניה שרגא, דור שישי לשושלת המקובלים הידועה שכיהנו בזה אחר זה כמנהיגי יהדות פרס החל מראש השושלת המקובל האלוקי מולא אור שרגא. את הקמיע שלפנינו כתב המולא חנניה שרגא על פי המסורות המדויקות אותן קיבל מאבותיו הקדושים, לא עבור אדם זר גרידא, אלא עבור בתו עצמו ובשרו שלא זכתה לזרע בר קיימא. הדבר ניכר ביופי, בהידור ובכתיבה המיוחדת והמדוקדקת לאורך כל הקמיע. למותר לציין שהקמיע אכן פעל את פעולתו ובתו נושעה וזכתה לבנים ולבנות! הקמיע שלפנינו נכתב בעיקר עבור פריון אך הוא מגן ומרפא מכל המחלות הגופניות והנפשיות, כמו שמפרט המולא: "רפואה שלמה מכל חולי ומחלה ומפחד ובהלה וכל מיני שדין ומזיקין…. וכל מיני עיני עין הרע". לאחר מכן מפרט המולא בפירוט רב את מטרתו המרכזית של הקמיע – לפריון: "ואל תפיל פרי בטנה ולא תשכל ותפקדיה ברחמיך הרבים בזרע קיימא בריאים וטובים שאין בו מום ותסגור ותחתם מקור דמה ודלתי בטנה בשתי חותמות שמך הקדוש ותמשיך לה ולעוברה ממזל העליון… בני חיי ומזוני". בתחילתו ובסופו של הקמיע רשם המולא רבי חנניא שמות קודש קבליים שהם הכוח הרוחני הפועל בקמיע. כתיבת קמיעות דורשת כידוע מומחיות גדולה ומסורת מדויקת עד לרמת האות והנקודה. שבלעדי זאת הקמיע כמוהו כאבן דוממת שאין לה שום השפעה (יש המדמים זאת לטעות בהקלדה ואפילו של תו אחד בכתובת אי-מייל או במספר טלפון). לכן מרבית הקמיעות הקיימים בשוק, שלא נכתבו על ידי מקובל מוסמך, אין להם כל ערך ולעתים הם אפילו מסכנים את נושאם! בתלמוד (מסכת שבת סא:) נקבעו כללים ברורים אלו קמיעות אכן מועילים: "אמר רב פפא: פשיטא לי, תלת קמיע, לתלת גברי, תלתא תלתא זימני – איתמחי גברא ואתמחי קמיע", כלומר: אדם שכתב שלושה קמיעות, עבור שלושה בני אדם, שלוש פעמים והקמיע פעל את פעולתו, רק אז הקמיעות של אותו הכותב מוחזקים כבעלי כוחות רוחניים והם מובטחים שהם יפעלו את פעולתם. ראוי להדגיש כי בסוגיא שם מבואר, שקמיע משומש (אפילו אם נכתב לצורך אדם אחר) סגולתו גדולה יותר מקמיע חדש, מכיוון שאז אנו מקבלים את שתי המעלות גם יחד: "איתמחי גברא" ו"אתמחי קמיע". (ראה: תלמוד בבלי מסכת שבת סא:). לפנינו קמיע שכתב גדול מקובלי פרס בדורו, משושלת משפחת המקובלים המפורסמת, שנודעו בקמיעותיהם שפעלו נפלאות ושידדו את מערכות הטבע. ומי יותר מהם עונה על דרישת הגמרא ל"איתמחי גברא", שהרי לא שלושה קמיעות שלהם בלבד פעלו את פעולתם, אלא מאות ואלפי קמיעות שנכתבו במשך דורות רבים, ריפאו חולים, פקדו עקרות וחוללו ניסים, כמפורסם במסורת יהדות פרס המעטירה. לא זו אף זו, שהקמיע שלפנינו מחזיק גם בתואר ובתנאי הנוסף אותו קבעה הגמרא הנ"ל: "איתמחי קמיע" – שהרי קמיע זה גופא ריפא את בעליו שהייתה חשוכת בנים. מולא רבי חנניא שרגא [תרס"ה – תשל"ז], נולד לאביו רבי יוסף רבה של העדה היזדית בפרס. דור שישי לצדיק הקדוש ה'אור שרגא' אשר אמר עליו הבעש"ט הק' "יש לי ידיד בפרס". עלה לארץ הקודש בשנת תשט"ו ונתיישב בירושלים, שם עסק כל ימיו בתורה, בנגלה ונסתר. ולימד וחינך תלמידים. רבים פנו אליו כדי לזכות לעצה ולהזכיר שמם בתפילותיו הקדושות. דרש בשבתות בהלכה ואגדה ורבים באו כדי להתחזק מדבריו, על דרשה זו לא ויתר אף בזמן חולשתו וזקנתו. כינוי הכבוד שלו הוא "מולא" כתוארם של החכמים הפרסים. מפרט: [1] קמיע קלף, 23X4 ס"מ. כתוב משני צדיו. מצב; טוב מאוד. סימני גלגול.