הדים – בטאון של ילדי בתי הספר באזור האמריקאי בגרמניה, בהוצאת מחלקת החנוך שע"י הג'וינט – שתי חוברות בנושא חג השבועות וחג הפסח: חוברת ו' סיון תשי"א / חוברת ח' ניסן תשי"א [1951] בעריכת א. בן דוד (סוקניק). מהבטאונים האחרונים של ילדי שארית הפליטה שיצאו על אדמת גרמניה. לא ידוע.
שתי חוברות לימוד לילדים בהוצאת שארית הפליטה בגרמניה, הדפסת סטנסיל עם איורים. לצד מאמרים לילדים בנושאים יהודיים: זמן מתן תורתנו, תורה וסחורה, כיבוד הורים, ומצות הבאת הביכורים מופיעים מדורים שונים מאת הילדים עצמם המבטאים את תחושותיהם הקשות כילדים אשר חלקם התייתמו בשואה, או שלא נודע היכן הוריהם, ומבטאים את געגועיהם למשפחתם ולארץ ישראל.
אחד המדורים המעניינים הוא מדור 'ילדי המקום כותבים' המרכז את סיפורים האישי ואת תחושותיהם של ילדי שארית הפליטה בגרמניה בלשונם שלהם, לצד מדור 'ילדי ישראל כותבים' ובו מאמרים אשר כתבו ילדים בני גילם בארצות שונות עבורם ונשלחו אליהם לגרמניה, ושובצו בגליונות. כך למשל במכתב שכתבה פלנר שרה תלמידת כיתה ו' בבי"ס עברי בפלדפינג: ' אין לי כבר סבלנות להיות כאן על אדמת גרמניה הארורה, הספוגה דם אחינו ואחיותינו שנהרגו ללא עול בידי הרוצחים האכזריים. בכל לבי רוצה אני לעזוב את הגלות ולעלות ארצה… כל ילדי גולת גרמניה שואפים לבוא ארצה, אך למרות רצונם הם מוכרחים לנסוע לגלויות שונות… בקרוב אני מסיימת וגומרת את פרשת חיי הנדודים שלי ואהיה חפשית…'. מופיע סיפור מצמרר מאחת התלמידות בו היא מספרת כיצד אמה פדתה אותה בכסף מגויה אוקראינית ששמרה עליה בשנות המלחמה. וכן סיפור אחר מתלמידה בשם קופוט חנה המתאר כיצד הסתתרו בבונקר בעיר לוצק בשנות המלחמה וכך ניצלו חייהם, וכן סיפור מעניין מאת עדנה קורנגולד המתאר כיצד בעל ואשה שחשבו שאבדו האחד את השני נפגשו בחדר אוכל של מחנות העולים לאחר השואה, ועוד.
במאמר שכתבה תלמידת כיתה ח' פנינה גלברג הנושא את השם 'היום המאושר' ביטאה את רגשותיה: 'אני מחכה ליום המאושר בחיי, וזה יהיה רק אותו היום שאוכל לעלות ארצה ולהיות חפשית כמו כל הילדים בארצם, ולא אצטרך יותר לסבול צרות כאשר סבלתי עד עתה. בטוחה אני ששם בארץ ישראל הילדים שמחים, וכשהולכים לבית הספר, הם עליזים ורוקדים, אך מתי יגיע גם יומי שאוכל לרקוד בחוצות ולהרגיש שיצאתי מהגלות הארורה. אני בטוחה שהחגים בארץ יהיו יותר יפים והילדים יותר שמחים בחגים מאשר הילדים כאן בגולה… אצלנו כאשר ילד הולך ברחוב, תמיד הוא עצוב ומלא פחד, אני רוצה לברוח כל רגע מגרמניה, ולא לראות את פני הרוצחים אשר הרגו וגזלו את עמנו… עוד יושבת אני בגלות גרמניה במחנה פרנוולד ומחכה ומקווה בקרוב לעלות.'
בין היתר מופיע מאמר מיוחד בו מובאת הברכה שהשמיעה פרידה גרינר תלמידת כתה ח' באוזני הקונסול ד"ר א. לבנה שהגיע לבקר בבית הספר לרגל יום העצמאות השלישי למדינת ישראל: 'בשם בית ספר 'תרבות' במחנה פרנוולד, יש לי הכבוד לברך את בא כח מדינתנו, קונסול ישראל במיטב ברכותינו לחגנו הגדול – חג העצמאות. ציר נכבד, אנו ילדי גרמניה, מסבות שונות שרק הורינו אולי יודעים את פשר הדבר, נשארנו עוד כאן. אנו תקווה, שזאת היא השנה האחרונה לגלות ישראל על אדמת גרמניה… אני מאושרת שבעתיד הקרוב אעלה לציון, לארצנו, למדינתנו החפשית… תחזקנה ידי צבא הגנה לישראל, העומדים איתן על משמר הגבולות… אנו ילדי שארית השארית מבטיחים נאמנה ללכת בעקבות אחינו הגאולים, בכדי להבטיח חיי דרור ואושר לפזורי ישראל אשר עוד יגיעו בהמונים למולדתם'.
הגליונות שלפנינו הם למעשה מאחרוני הבטאונים היהודים שיצאו על אדמת גרמניה עבור שארית הפליטה. בסופה של חוברת ו' מופיע סיום מעניין מטעם מחלקת החינוך שע"י הג'וינט המבשר אודות סגירת המוסדות היהודים בגרמניה, וכן טבלה עם מספר הילדים אשר למדו במחנות השונים על פי שמות המחנות: 'עם סגירת בתי הספר, הולכת ומסתיימת פרשת עבודתה של מחלקת החנוך שע"י הג'וינט… הולכת ומסתיימת פרשת הגלות של ילדי ישראל על אדמת גרמניה. נעילת בתי האולפנא הפעם היא מוחלטת, כי לא יהיה צורך בבתי ספר עבריים כאן, באין ילדים למענם, הואיל ורב רובם של הילדים יגיעו בשלום למקום מושבם עוד בשבועות הקרובים… בתקוה להתראות בתחילת שנת הלמודים תשי"ב בבתי האולפנא במדינת ישראל'.
נדיר. הבטאון איננו מופיע בספריה הלאומית. מצב טוב מאד.