הזמנה מודפסת לחתונת רעכיל יהודית בתו של האדמו"ר מפיאסצנא הרה"ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא בעל 'חובת התלמידים'. וורשה, תרפ"ו [1926].
בגב ההזמנה (בעמוד השני) כיתוב ארוך ביותר משני עברי הדף בכתיבת ידה ובחתימתה של הרבנית רחל חיה מרים בתו של האדמו"ר רבי ירחמיאל מקוז'ניץ. כמו כן בגב ההזמנה הוסיף הרבי 4 שורות בכתיבת ידו, הזמנה אישית ומרגשת, וחתם את שמו הקדוש.
הרה"ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא [תרמ"ט- תש"ד], בנו של הרה"ק רבי אלימלך מגרודז'יסק. גאון מופלא בנגלה ובנסתר. במקביל לאדמו"רותו בפיאסצנא, יסד האדמו"ר את ישיבת 'דעת משה' בוורשה ושימש בה בפועל כראש ישיבה, באומרו: "לחסידים המבוגרים יש להיכן ללכת וממי ללמוד, לא חסרים רבי'ים שיקרבו אותם. אני ברצוני לקרב דווקא את צעירי הצאן, שלא ירעו בשדות זרים". רבי קלונימוס קלמיש נודע בספרי ההדרכה שחיבר 'חובת התלמידים', 'חובת האברכים', 'אש קודש' וספרים נוספים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכד רבי קלונימוס קלמיש בוורשה, המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו (החתן, בהזמנה שלפנינו), כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב האדמו"ר להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו ורשה עד הסוף. האדמו"ר עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים היהודיים. כך, למשל, עשה מאמץ עליון לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים – אפיית מצה בפסח, וכדומה, קיום ברית מילה, ועוד. הוא ערך את שולחנותיו הטהורים, בלב התופת, במרתפים נסתרים של מפעלים נטושים, בהם התקבצו מאות ואלפים מהנשמות השבורות והגופים ההרוסים, שבדרשות החיזוק שהרבי נשא בפניהם, הוא רומם אותם מתוך עמק הבכא אל גבהים רוחניים. אותן דרשות מרטיטות קובצו על ידיו לספר 'אש קודש', אותו קבר מתחת להריסות של בניין בגטו, וצירף אליו מכתב בו ביקש שאם ימצא מישהו את הכתבים, שיקח אותם לארץ ישראל ויוציאם לאור, וכך היה. לאחר מרד גטו ורשה, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. שם נרצח, יחד עם שאר יהודי המחנה.
[1] דף מחולק לשני דפים, כל דף בגודל 14X22 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול, קרעים קלים בקיפולים.