התכתבות פיזיקלית מדעית מרתקת בין פרופ' איינשטיין ועמיתו דר. גוסטב מיי אחרי שבחר שלא להיסחף בזרם העכור האנטישמי של אותם ימים, אלא ברוח מדעית טהורה דווקא לשאת ולתת, להקשות ולהקשיב, בניגוד לרוב מדעני דורו. ה התכתבות כוללת 13 מכתבים בין איינשטיין [8] למיי [5] ובה איינשטיין משכנע את עמיתו בנכונות תורת היחסות הכללית.
ההתכתבות שלפנינו בין איינשטין למיי (שבאותו הזמן היה פרופסור לפיזיקה ניסויית בהל בגרמניה) מהווה הזדמנות מרתקת להציץ ולחזות בתחילתה של התהוות תורת היחסות הכללית, במשוכות הרבות שהיה עליה לעבור על מנת להתקבל בקרב הפיזיקאים בגרמניה. והיא מראה היטב את המאמצים הרבים שהשקיע איינשטיין בקרב עמיתיו שחלקם היו סקפטים למדי לגבי גילויו הכביר. לא זו ועוד, המכתבים מגלים טפח נוסף באישיותו המיוחדת של איינשטיין, את עדינות נפשו כשהוא מנסה לתקן ולנתב את עמיתו בלי לפגוע בו או בחברות שביניהם.
רקע: תחילת ההתכתבות בין השניים היתה בשנת 1917 לומר פחות משנתיים לאחר שאיינשטיין חשף את תורת היחסות הכללית. תאוריית היחסות חוללה מהפכה של ממש באופן שבו אנו מבינים את המושגים מסה, אינרציה וכבידה.
התפיסה החדשה של עקמומיות מרחב הזמן, דרשה הבנה מופשטת מאד מבני דורו של איינשטיין. כתוצאה מכך, נחלקה אסכולת הפיזיקאים לשתי קבוצות, שבגסות ניתן לתארם כ'ניסיוניים' וכ'תיאורטיקנים'. בעוד שרבים מהפיזיקאים התיאורטיים קיבלו בהתלהבות את גילוייו של איינשטיין, ואף החלו לתרום לה, לדוגמא על ידי חיפוש פתרונות אפשריים למשוואות של איינשטיין. דא עקא שהקבוצה השנייה, שהורכבה בעיקר מפיזיקאים ניסויים, דחתה בתוקף את תורת היחסות הכללית. העומד בראש קבוצה זו היה זוכה פרס נובל לשעבר, פיליפ לנארד, שהיה אנטישמי ידוע ונעשה מאוחר יותר לתומך מובהק של היטלר. הדחייה של תאוריית היחסות הכללית הובילה מאוחר יותר בשלטון הנאצי למה שנקרא "הפיזיקה הגרמנית" (Deutsche Physik) על שם ספרו של פיליפ לנארד משנת 1936, שדחתה בזלזול את מה שהיא כינתה "פיזיקה יהודית", כלומר התאוריות של איינשטיין בעיקר.
מה היה תפקידו של גוסטב מיי במחלוקת הזו? מצד אחד מיי היה פיזיקאי ניסויי ידוע (מה שאוטומטית שם אותו בצד השני) וגם חלק עם עמיתיו ה'ניסויים' את הסקפטיות שלהם לגבי התאוריה החדשה. אולם, מיי התעניין מאד בתאוריית היחסות של איינשטיין, וניסה בכל מאודו להסביר לאיינשטיין את הקשיים שהוא ראה בתאוריה שלו מחד גיסא, ומאידך גיסא, גם ניסה להבין את נקודת המבט של איינשטיין. זו כנראה הסיבה שאיינשטיין מגלה במכתביו אמפתיה ולבביות כלפי מיי וכנראה גם מה שהוביל לפגישתם מאוחר יותר, בה דנו בהיבטים השונים של תאוריית היחסות. מפגש שהוביל מאוחר יותר לכך שמיי פרסם ב 1921 ספר על תורת היחסות. בשנות השלטון הנאצי, מיי עצמו הפך לחבר בקבוצות אופוזיציה ליברליות באוניברסיטת פרייבורג גרמניה.
אז על מה דנו איינשטיין ומי במכתבים שלפנינו? אחת המחלוקות העיקריות והראשונות שלהם טמונה בעובדה שמיי העדיף להשתמש במערכת מועדפת של קואורדינטות, ובעזרתם לתאר את היקום. מנקודת מבטו, תאוריית כבידה ראויה צריכה לתקן את מרחב הזמן כך שתהיה שטוחה באופן אסימפטוטי ללא תלות בסוג החומר. אבל רעיונות אלו סותרות אקסיומות בסיסיות בתורת היחסות הכללית, שלפיהן מרחב הזמן מושפע בלעדית מסוג החומר שנמצא בו, ושאין מערכת קואורדינטות מועדפת. איינשטיין עצמו רצה מאד שאחד הפתרונות האפשריים לפחות למשוואות של תורת היחסות הכללית יהיה יקום שטוח וסטטי, זו הסיבה שהוא מתייחס במכתבים למונח המפורסם "λ*gµν" בנוסף על המשוואות המקוריות שהציג ב1917.
מונח זה, לפי ההבנה שהיתה רווחת אז, מנטרל את המסה הכבידתית שאמורה לגרום להתכווצות היקום לאורך זמן רב בצורה אסימפטוטית. לפיכך, השימוש במונח "λ*gµν" היה אמור לאפשר לתצורה המועדפת על מיי, מרחב זמן סטטי, להיות אפשרית מבחינה מתמטית. איינשטיין עצמו הצטער מאד על שהחדיר את המונח הזה לתיאוריה, ולאחר שאדווין האבל פיתח את תאוריית "התרחבות היקום" שלו, איינשטיין אף כינה זאת "הטעות הגדולה ביותר שלי".
כאן צריך הקורא את ההתכתבות לקחת צעד אחורה ולהבין בענווה שהשאלה לגבי טבעו ומקורו של הקבוע הקוסמולוגי, ששני הפיזיקאים המבריקים האלו נגעו בה לפני יותר ממאה שנה, נשארה אחת התעלומות הגדולות והלא – פתורות בקוסמולוגיה. ב1998, מדענים גלו כי היקום שלנו עובר תהליך של "התרחבות מואצת" באמצעות תצפיות על סופרנובות מרוחקות. התגלית החדשה הזו, שזכתה בפרס נובל בפיזיקה בשנת 2011, יכולה להיות מוסברת רק אם נגדיר את הפרמטר λ כבעל ערך חיובי קטן. מרבית הקוסמולוגים כיום מאמינים, כי חומר בלתי מוסבר, שזכה לכינוי "אנרגיה אפלה" אחראי לקבוע הקוסמולוגי הזה.
מה יחשבו מיי ואיינשטיין על התגליות המדעיות האלו? האם הם מברכים זה את זה על שהעלו את השאלות האלו הרבה לפני שתצפית מדעית יכלה לאמת את הנחותיהם הפילוסופיות? לרוע המזל איננו יכולים לנסוע בזמן ולשאול אותם את השאלות הללו, אבל (בין היתר) בזכות המכתבים הללו אנו יכולים ללמוד את מחשבותיהם ולחוש מחוברים אליהם, למרות מרחק השנים.
לסיכומו של דבר, מבחינה היסטורית, המכתבים הללו רומזים על הנסיבות הרחבות יותר, ולאו דווקא הפיזיקליות, שבהן הן נכתבו. המלחמה הגדולה השתוללה אז באירופה, והוגים כמו איינשטיין לא יכלו לעצום את עיניהם למראה המתרחש. כשאיינשטיין מקווה שהוא ומיי יוכלו להיפגש בזמנים שמחים יותר כאשר סוף סוף הרכבות ישמשו למטרות אזרחות ולא להסעת חיילים לקו החזית. הוא ממחיש לנו כמה מיואשים הפכו האנשים לאחר שנים של סבל ומלחמה. איינשטיין ומיי אמנם שרדו את המלחמה, אך מדען אחר, פיזיקאי מבריק שהגה את אחד הפתרונות המדויקים הראשונים למשוואות של איינשטיין שמיי מזכיר באחד ממכתביו, Karl Schwarzschild נפטר בשנת 1916 ממחלה שקיבל בחזית הרוסית.
האוסף שלפנינו הגיע מעזבונו של דר. מיי, לפיכך המכתבים ממנו אל איינשטיין הינם טיוטות שרשם לעצמו בתחילה ולאחר שהחליט על הנוסח הסופי, הוא העתיקו על נייר חלק ושלח את המכתבים אל איינשטיין. (למעט מכתב 12).
להלן תאור המכתבים:
1: מגוסטב מיי 30.5.1917, [1] דף נייר, 23X30 ס"מ, כולל המעטפה. נכתב על הצד הריק של מודעה. מצב טוב מאד. 2: מאלברט איינשטיין 2.6.1917, [1] דף נייר, 27X21 ס"מ. מקופל עם כיתוב על שלושה מהצדדים, מצב טוב-טוב מאד, סימני קיפול, כתמים וסימני ניקוב. 3: מאלברט איינשטיין 14.12.1917, גלויה, 14X9 ס"מ, מצב טוב מאד. 4: מאלברט איינשטיין 22.12.1917, גלויה, 14X9 ס"מ, כתובה בצפיפות משני הצדדים, מצב טוב מאד. 5: מאלברט איינשטיין 29.12.1917, גלויה, 14X9 ס"מ, מצב טוב מאד. 6: מגוסטב מיי 4.2.1918, [5] דפים, כתובים משני הצדדים, 16X21 ס"מ, מצב טוב-טוב מאד, הערות ומחיקות רבות. 7: מאלברט איינשטיין 8.2.1918, [1] דף כתוב משני צדדיו, 21X33 ס"מ, מצב טוב מאד, סימני קיפול. כולל המעטפה. 8: מגוסטב מיי 17.2.1918, [3] דף כתובים משני הצדדים, מצב טוב, סימני קיפול, הערות ומחיקות רבות. 9: מאלברט איינשטיין 22.2.1918, [2] דפים, אחד מהם כתוב משני הצדדים. מצב טוב מאד, סימני קיפול, מעט מחיקות. כולל המעטפה. 10: מאלברט איינשטיין 24.3.1918, [1] דף כתוב משני הצדדים, 22X14 ס"מ. מצב טוב-טוב מאד, סימני קיפול ומעט כתמים. כולל המעטפה. 11: מגוסטב מיי 5.5.1918, [3] דפים כתובים משני הצדדים. 33X21 ס"מ, מצב טוב, סימני קיפול, מחיקות והערות רבות. 12: מגוסטב מיי 27.4.1926, [1] דף מקופל לשניים וכתוב משלושה צדדים, 22X28 ס"מ. מצב טוב מאד, מחיקות והערות, סימני קיפול. 13: מאלברט איינשטיין 22.5.1926, [1] דף, 22X28 ס"מ. מצב טוב, חור וכתמים בפינה השמאלית עליונה, סימני קיפול.
