מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של רבי שלמה זלמן פוקס מקהילת גרוסווארדיין (כיום: אורדיה), הנמצא במנוסה בעיר ארשא סוטשאווא (כיום: סוצ'אבה). ט' תמוז ת"ש – 15 יולי 1940. מכתב חשוב המכיל ידיעות היסטוריות מוקדמות מכלי ראשון אודות מצב יהודי הונגריה בראשית השואה.
בראש המכתב מתנצל הכותב על כך שלא השיב מכתב בחזרה – "לא במרד ולא במעל עשיתי זאת! אלא אני יושב בתוך הגלות המר ברומניה, וחוץ לזה הגלות הכלכלי המרה כלענה ובצוק העתים ובתוך הדאגות האלו…".
הממוען שלח אל רש"ז חוברת גדולה בכתב יד ובה תיעוד אותנטי של הפרעות שהיו שם (לא ידוע לאיזו עיר הכוונה, אולי לאחת מערי הונגריה) בשנה אשתקד "שכתבו בידי אומן, בדמי לבו ובשברון מתנים… וחבל שנאבד ממני, כי כמו מאה אנשים קפצו עלי שאשאל להם את החוברת החשובה…".
בהמשך מתאר הכותב את מצבו "בלי ספק שמעת מן הגלות המר, מן העמק הבכה ממש – בלי הפרזה שאנו יושבים בו בארשא סוטשאווא, ומתי יבואו ההוליגנים [!] עלינו. וחוץ מזה הפרנסות לא נתדלדלו אלא אפסו כלל, ורובי דרובי של הנגידים שהיו ברגרוו"ד [-גרוסווארדיין] עומדים כמעט בלי משען לחם ובלי משען מים…".
מזכיר ניסיונות שונים לארגן מחדש את הקהילה ופעולתו האישית ושל "אחי אמו"ר הרה"ג נ"י" בענין. בסוף המכתב כותב רש"ז אודות אירוסי בתו עם הבחור החשוב דוד דייטעל, בוגר ישיבות סאטמאר, פפד"מ ועוד.
ייתכן שהכותב – רבי שלמה זלמן פוקס, הוא בנו של רבי משה הרש פוקס אב"ד גרוו"ד. על כל פנים מדובר באיש ציבור חשוב ובעל השפעה רבה בעל אנשי קהילת גרוו"ד.
קהילת גרוסווארדיין סופחה להונגריה בסוף 1940, והוחלו עליה החוקים האנטי-יהודיים – גיוס גברים, וגזירות כלכליות כבדות, ועוד. בשנת 1941 נערך באופן פתאומי מפקד אוכלוסין של הקהילה, וכל היהודים שהוטל ספק באזרחותם הוגלו לפולין שבשליטת הנאצים. העיר נכבשה על ידי הנאצים בשנת 1944, אשר הקימו גטאות עבור היהודים. לאחר זמן קצר החלו המשלוחים לאושוויץ, שם נספו רוב מוחלט של בני הקהילה. במכתב שלפנינו תיעוד היסטורי חשוב ביותר על מצבם של בני הקהילה בתקופה שלאחר פרוץ המלחמה.
[1] דף נייר כתוב משני צידיו, 23×30 ס"מ. בלאנק רשמי.
מצב בינוני-טוב. סימני קיפול. קרעים קלים ללא חיסרון בטקסט. כתמים.