"יכתוב פרשת הקטורת על קלף או גוויל בכתב אשורית כספר תורה…
דהקטורת מעשיר ומובטח לו דלא יופסק פרנסתו, ותמיד יהיה לו פרנסה
טובה וכלכלה ברווח ולא בצמצום" (כף החיים, סימן י"ז אות י"ח)
איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא: פרשת 'פיטום הקטורת', בכתיבה אשורית כספר תורה, על גבי קלף עבה, מבריק ומשובח. בעצם כתב-יד קדשו של המקובל האלוקי רבי יאודה משה ישועה פתאיה, שחולל מופתים שלא נראו כמותם בדורו ואף לא בדורות קודמים לו. [בגדאד / ירושלים, המחצית הראשונה של המאה ה-20].
כתב יד קדוש ונורא זה שלפנינו הינו מתוך סידור התפילה האישי של איש האלוקים רבי יהודה פתיה, ומתוכו היה קורא מידי יום ביומו את פרשת הקטורת, כמנהג המקובלים, בקדושה וטהרה על פי הכוונות והייחודים שתיקן האר"י הקדוש. כידוע, בסידורי המקובלים מתחלקת התפילה לכמה שלבים, השלב של פרשת הקטורת נקרא "ירידת השפע" מפני שבאמצעותה מורידים את השפע העליון שפעלו במשך כל התפילה. לכן, לצורך העצמת ירידת השפע, כתב רבי יהודה פתייה את נוסח פרשת הקטורת במו ידיו, עם כל הכוונות העליונות, על גבי קלף, וכרכו בסוף סידור התפילה שלו וממנו היה קורא את פרשת הקטורת מידי יום ביומו !!
פרשת פיטום הקטורת הינה מהסגולות המפורסמות והקדומות ביותר בעם ישראל, ובפרט כאשר היא כתובה על קלף. היא ידועה בסגולתה לעשירות מופלגה ולכל הישועות עד כדי להחיות מתים ולדברי המקובלים (שער הייחודים, פרק יג) באמצעותה עצר אהרן הכהן את המגיפה. הניתן לשער ולתאר כמה קדושה וסגולה טמונים ב'פרשת הקטורת' שלפנינו, שבאמצעותה פעל גדול המקובלים את מופתיו העצומים שלא נראו מאז תקופת המהרח"ו עד כדי להחיות מתים.
מן העניין לציין כי מרן הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו בשבחיו על רבי יהודה פתיה הוא מציין את כוחו הרב ומופתיו העצומים עד כדי להחיות מתים וז"ל: "היו אנשים שהרופאים התייאשו מחייהם וגזרו על חוליהם גזר דין מות והיו באים אליו והיה עושה להם תיקונים ומתפלל עליהם ומחייה את המתים ממש וחיו כמה שנים" (הקדמת בית לחם יהודה).
בדף שלפנינו מופיע כל נוסח פרשת הקטורת כפי שנכתבה בתורה (חומש שמות פרק ל') החל מ"ויאמר ה' אל משה קח לך סמים" ועד ל"קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם". כולל התפילה שלפניה הפותחת במילים: "אתה הוא ה' אלוקינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים". שמות הקודש שבפסוקי הקטורת נכתבו על פי כוונות הסוד, לצורך העצמת כוחה של התפילה, כאשר כל שם נכתב פעמיים בשילוב שם הוי"ה ואדנות, הן אחד בתוך השני והן בשילוב של האותיות. בשורות האחרונות שבדף מופיעה תחילתה של הברייתא דקטורת: "תנו רבנן פיטום הקטורת כיצד?".
[1] דף קלף, כתוב מצידו האחד. התפילה אינה בשלימותה. 17.5X11 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. סימני שימוש רבים. דהיית דיו קלה מאוד באותיות בודדות. נקבי כריכה ישנים מתוך סידורו של המקובל האלוקי.
……………………………………. ..
סגולת פרשת הקטורת (ועל אחת כמה וכמה מתוך סידורו האישי של גדול המקובלים, שמתוכה פעל את מופתיו העצומים):
* לשמח את הקב"ה: בזוהר הקדוש (ויקהל דף רי"ח ע"ב) הפליג בשבח אמירת פיטום הקטורת וזו לשונו: אמר רבי שמעון, אי בני הוו ידעין כמה עלאה עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מילה ומליה, והוו סלקין לה עטרה על רישיהו ככתרא דדהבא וכו'.
*להחיות מתים: לדברי המקובלים (האר"י הקדוש, שער הייחודים, פרק יג) באמצעותה עצר אהרן הכהן את המגיפה בבני ישראל ככתוב בתורה (במדבר י"ז) "וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".
* סגולה לעשירות: בספר 'כף החיים', סימן י"ז אות י"ח, כותב ר' חיים פלאג'י כי אמירת 'פיטום הקטורת' היא סגולה נפלאה לעשירות. וזו לשונו: "יכתוב פרשת הקטורת על קלף או גוויל בכתב אשורית כספר תורה, ויקרא בו ויעשה לו סגולה. דהקטורת מעשיר ומובטח לו דלא יופסק פרנסתו, ותמיד יהיה לו פרנסה טובה וכלכלה ברווח ולא בצמצום".
* ואני ערב (!) : רבינו משה בן מכיר בעל ה"סדר היום", כותב בספרו סדר היום (פרשת סדר העבודה עמוד ט"ו) בענין פרשת הקטורת: "החושש עליו ועל נפשו, ראוי הוא להשתדל בכל עוז בענין הזה, ולכתוב כל ענין פיטום הקטורת בקלף כשר בכתיבה אשורית, ולקרות אותו פעם אחת בבקר ובערב בכוונה שלמה ואני ערב".
* סגולה לזש"ק: הגר"מ שטרנבוך נשאל פעם אודות זוג שלא זכו להפקד בילדים שנים רבות, והראב"ד הורה אותם: "ויכתוב על קלף פרשת הקטורת עם כל הברייתא, ויאמר זה ב' פעמים ביום ויקרא המקרא בנגינות וטעמים דווקא, וכל הברייתא יאמר במתינות" (תשובות והנהגות לגר"מ שטרנבוך חלק א' עמ' תש"צ בענין פרשת פיטום הקטורת).
* סגולה להינצל ממגפה: "אמר רבי פנחס, פעם הייתי הולך בדרך, ופגשתי את אליהו הנביא ואמר לי… בזמן שפרצה מגפה בבני אדם, או גזירה, כרוז יוצא על כל צבא השמים שאם יבואו בני ישראל בארץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויאמר בנפש חפצה את ענין פיטום הקטורת שהיו להם לישראל, יתבטל המוות מהם". (ע"כ דברי מדרש הנעלם ק' בקשר לאמירת פרשת פיטום הקטורת).
* לישועה בכל דבר: "בכל עת שצריך האדם לאיזו ישועה והצלחה בעניניו, סגולה היא בידינו שיאמר את סדר פרשת פיטום הקטורת, וישאל בקשתו מהשם יתברך בלב נשבר ובלשון הקודש אחר תיבת "לדורותיכם" קודם תיבת "תנו רבנן", ויאמר אחר כך את כל סדר פיטום הקטורת בכוונה גדולה ועצומה ובדקדוק התיבות, והעת עת רצון שימלא השם יתברך כל בקשותיו לטובה ולברכה". (סידור ישועות ישראל בענין פרשת פיטום הקטורת).
* סגולה לעשירות: בעל ה"אורח נאמן" (או"ח קל"ב כ"ו) מטעים המנהג לומר קטורת אחרי התפילה, כי כיון שאמירת פרשת הקטורת מעשרת, אז אחר התפילה קודם שיצא למסחרו או למלאכתו אומרה, בכדי שיחזק האדם בליבו אמונת ה' ולבטוח בו, ולא יחשוב בליבו לומר כוחי ועוצם ידי כי אם ברכת ה' היא תעשיר וכמו כוונת אמירת פרשת המן אחר התפילה. להתבונן שבזכות התפילה, שהיא במקום עבודה- יתעשר.
המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים שבכל הדורות, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. התפרסם כפועל ישועות. עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכאן התפרסם עד מהרה כגדול המקובלים.
המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו הנ"ל לספר בית לחם יהודה (ירושלים תשס"ו) כותב אודותיו וז"ל: "הרב הגדול, מעוז ומגדול, חכם הרזים, הגדול בארזים, הגאון המופלא, וכבוד ה' מלא, החסיד והצדיק המקובל האלקי כקש"ת ח"ר יהודה פתיה זצוק"ל זיע"א, אשר מלא כל הארץ תהלתו… עוד בחוצה לארץ טרם עלייתו לארץ לא היה אדם שיכל להלחם נגד הרוחות והוא היה הראשון שפעל בכיוון הזה, לך נא ראה בספרו מנחת יהודה דברים עצומים ואדירים ופעולות נשגבות עד כדי כך שהרוחות היו חוששים ממנו… תפילותיו לא היו חוזרות ריקם. היו אנשים שהרופאים התייאשו מחייהם וגזרו על חוליהם גזר דין מות והיו באים אליו והיה עושה להם תיקונים ומתפלל עליהם ומחייה את המתים ממש וחיו כמה שנים".
הוא אף תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל, פעמיים, וז"ל (שם): "במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר"י חשבו לאבד את זרע ישראל ח"ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל… הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו"ר מגור האמרי אמת זצוק"ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר 'בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל' הוסיף ואמר 'אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה' ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים".
עוד כותב שם רבי מרדכי אליהו על כוחו העצום של הרב פתיה גם לאחר פטירתו: "במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק"ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו 'רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל'. מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע"א".
