מכתב ארוך ונדיר ביותר, כולו בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יעקב פרלוב מסטולין. נשלח אל ר' שמעון פיינשטין נשיא לחברה 'תפארת אהרן וישראל בית יעקב חסידי סטולין'. ברוקלין, תרצ"ט [1939]. יידיש.
לפנינו מכתב אדמו"רי [-א רעבישער בריוו] חשוב ומעניין. בסיום המכתב מעתיר הרבי הקדוש שנודע כבעל מופת שברכותיו מתקיימות: "בברכת כל טוב לנו ולכל החבורה עם כל בני בתיהם שיחי' ובשורות טובות וישועות ונחמות על כלל ישראל".
האדמו"ר רבי יעקב חיים פערלאוו מסטולין [תרמ"ח-תש"ו], מגדולי האדמו"רים והצדיקים שפעלו והפיצו תורה וחסידות ביבשת אמריקה בשנים שטרם המלחמה העולמית השניה. בנו השלישי של האדמו"ר רבי ישראל מסטולין. ידוע בחסידות קרלין סטולין בשם ה"דעטרויטער רבי. היה דבוק מאוד כל חייו באביו האדמו"ר ואף שהה לידו בימיו האחרונים בפרנקפורט ואליו ייחד את הדיבור בימיו האחרונים. אביו העריצו ושיבח את מדת טוב לבו, ואכן רבות יספור ממידת טוב לבו וחסדיו ובצדקת פזרונו חילק את כל כספו לצדקה, כפי שניתן לראות במכתב.
בשנת ה'תרפ"ג נקרא על ידי חסידי קרלין מארצות הברית לבוא לניו יורק והיגר לשם, שם הקימו עבורו בית מדרש ודירת מגורים בברוקלין, וכיהן כהאדמו"ר מחסידות סטולין בשכונת ויליאמסבורג רחוב רַאדְנִי סטריט 161. הנהיג את חסידי קרלין בארצות הברית, שהתפללו בשלשה בתי-מדרשות בעיר ניו יורק ובית מדרש נוסף בעיר דטרויט. הרבי ריכז סביבו את חסידי קרלין-סטולין בארצות הברית והפיח בהם תורה וחסידות ובכל שבת רבים נהרו לסעודות הטיש בלילות השבת בביתו. חלק ממפעל חייו היה להפצת היהדות בארצות הברית וקירב צעירים שנטשו את הדת בפרט סטודנטים יהודים.
בתחילת חודש אייר ה'תש"ו הגיע הרבי לבקר את קהל עדתו בדטרויט. בשעות אחר הצהריים עוד קיבל הרבי קהל חסידים שבאו לבקש ממנו עצה ותושיה ולאחר שסיים לקבל תור ארוך של אנשים, נשאר יושב דומם על כסאו, סגר את עיניו והשיב את נשמתו הטהורה במיתת נשיקה והוא בן חמישים ושמונה שנים. ויכוח גדול התעורר בין החסידים שגרו בווילאימסבורג ניו-יורק, לבין החסידים שדרו בדטרויט, וכל אחד מהצדדים טענו שמקום משכבו של רבינו צריך להיות בעירם. החסידים בוויליאמסבורג טענו כי שם ביתו ולכן צריכים שם להטמינו. אך החסידים בדטרויט השיבו ששאר הצדיקים לבית קארלין סטאלין שנפטרו בדרכם, ג"כ נטמנו בדרך – האדמו"ר בעל ה'בית אהרן' נטמן ב'מלינוב', בנו האדמו"ר רבי אשר נסתלק ב'דרוהביטש' ושם נטמן, הינוקא רבי ישראל מסטאלין נפטר ב'פראנקפורט' ושם נקבר. לכן גם רבינו שנסתלק כאן צריכים לקברו בעירנו. לאחר שפתחו את מזוודתו מצאו את הקיטל שלבש בימים נוראים, אז הבינו רצון צדיק להטמן בעיר דיטרויט ונקבר בחלקה נחלת "בית אהרן וישראל", חלקה מיוחדת ששם נטמנו זקני וחשובי החסידים. על קברו הוקם אהל מיוחד, המשמש כמקום משיכה לתחינות ותפילות לישועת הכלל והפרט. האדמו"ר מקרלין הנוכחי נוהג כל שנה לנסוע מארץ ישראל לארצות הברית למדינת דטרויט ביום ו' באייר ולפקוד את ציון דודו שנפטר ללא בנים.
פעם אחת, זמן רב לאחר פטירתו, נזדמן יהודי בלבוש מודרני לביתו. כששאל האם אפשר להיכנס אל הרבי, ענה אחד החסידים שהרבי כבר בעולם האמת. כששמע הלה את התשובה פרץ מיד בבכי. החסיד הביט בתימהון באיש הבוכה ושאלו: האם הכרת את הרבי שהנך בוכה במר נפש? השיבו: אספר לך סיפור: לפני מספר שנים נחלה אבי במחלה אנושה, עד כדי ככך שהרופאים כבר התייאשו מחייו. כשסיפרתי לאחד מחברי על מצבו של אבי, סיפר לי שבוויליאמסבורג גר "רבינער" אשר את כל יברך מתברך, ואולי גם את אביך יברך. למרות שהייתי רחוק משמירת תורה ומצוות, בכל זאת מה לא עושים עבור אבא הנמצא במצב כה קשה, מיד נסעתי לוויליאמסבורג אל ה"רבינער". כשנכנסתי אל הרבינער, חקר ודרש על מצבו של אבי ומה אמרו הרופאים ואף התעניין מי הם הרופאים. לאחר ששמע את כל הפרטים הוסיף ושאל: האם אתה מניח תפילין בכל יום? עמדתי ותמהתי על שאלה זו, מה קשורה לענייננו, אך עניתי לו שזה זמן רב שאיני מניח תפילין, מאז הגעתי לאמריקה, מכיון שאני טרוד מאוד במסחר אין לי זמן להניחם. אמר לי ה"רבינער": אם תבטיח להניח תפילין בכל יום, אזי יבריא אביך ויקום ממיטת חליו. המשיך היהודי וסיפר: קשה מאוד היה לי להבטיח ל"רבינער" הבטחה זו מכיוון שאצלי מילה זו מילה, (א ווארט איז א ווארט) וידעתי שאם אקבל על עצמי דבר זה אקיימנו כפי הבטחתי. מצד שני חיי אבי תלויים בי. לכן החלטתי והבטחתי: אם אבי יקום ממיטת חוליו אתחיל להניח תפילין בכל יום, ואם לא, לא. סיים היהודי האמריקאי את סיפורו ואמר: מניח אני תפילין בכל יום, ועדיין אבי חי ובריא. לכן כה כואב לי ש"הרבינער" כבר איננו בין החיים.
[1] דף נייר, 24 ס"מ. נייר מכתבים רשמי של הרבי, כולו [17 שורות] בכתי"ק הרבי ובחתימתו.
מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן.