"אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה" (האמרי אמת מגור)
כתב יד קבלי עמוק ביותר ו"מבעית" (כלשון קדשו של רבי מרדכי אליהו), היורד לשורשי ה'ספירות' וה'פרצופים'. נכתב כולו בעצם כתב יד קדשו של גדול מקובלי בבל, המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה, שנודע במופתיו ובחזיונותיו הנבואיים, שלא נשמעו כמותם בדורות האחרונים מאז ימי מהרח"ו. [בגדד, שלהי שנות ה'ת"ר].
לפנינו שני עמודים כתובים בכתיבה אוטוגראפית בעצם כתב יד קדשו של רבי יהודה פתייה. העמודים נושאים את הכותרות "ש[ער] לד פב [פרק ב']", כשכוונתו של המחבר לשער ל"ד מספר 'עץ חיים' מכתבי האר"י ז"ל שחיבר מהרח"ו הנקרא "שער תיקון הנוקבא".
הרב פתייה חיבר את חיבורו המונומנטלי 'בית לחם יהודה', כביאור על ה'עץ חיים' ולכן השערים והפרקים שבספרו חופפים לפרקי ה'עץ חיים' (למרות שבמקור הוא נדפס ללא ה'עץ חיים'). אולם כתב היד שלפנינו שונה בתכלית מהנדפס בספרו 'בית לחם יהודה'. בהשוואה טקסטואלית כמעט ואין שורה אחת שתואמת בין בין כתב היד שלפנינו לנדפס בספר! וכידוע שבעניינים גבוהים אלו העוסקים בחכמת האמת שעמה נבראו שמים וארץ, כל שינוי ולו במילה אחת יכול לטמון בחובו עולמות שלמים, וזו גם הסיבה שבימינו, שרבו השיבושים בשמות הקודש, לא ניתן לפעול שינויים בגדרי הטבע כפי שהיה ניתן לפעול בדורות הקודמים.
קיימת סברא בין המקובלים, שמחברי הספרים הקדמונים שיבשו בכוונה בספריהם את השמות, פן יפלו לידי תלמידים שאינם הגונים והם ישתמשו בהם למטרות שאינן רצויות. לפנינו כתב יד קדשו של אחרון מקובלי בבל, שהיה פועל נוראות באמצעות שמות הקודש, וכתב היד שלפנינו, כאמור, שונה בתכלית מהנדפס בספרו. אין לנו עסק בנסתרות, ולא נדע מאיזה טעם שינה הרב פתייה את הנוסח, או מה טיבם של השינויים, אך שינויי הנוסחאות הרבים מספור, בוודאי יעסיקו את המקובלים העוסקים בעניינים רמים אלו – שהרי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו למהדורה החדשה של בית לחם יהודה (ירושלים תשס"ו) כותב אודות רבי יהודה פתייה וחיבורו המונומטלי וז"ל: "הספר היקר והחשוב בית לחם יהודה, שהוא פירוש מעמיק ומבעית על עץ חיים… אשר חברו הרב הגדול, מעוז ומגדול, חכם הרזים, הגדול בארזים, הגאון המופלא, וכבוד ה' מלא, החסיד והצדיק המקובל האלקי כקש"ת ח"ר יהודה פתיה זצוק"ל זיע"א, אשר מלא כל הארץ תהלתו… עוד בחוצה לארץ טרם עלייתו לארץ לא היה אדם שיכל להלחם נגד הרוחות והוא היה הראשון שפעל בכיוון הזה, לך נא ראה בספרו מנחת יהודה דברים עצומים ואדירים ופעולות נשגבות עד כדי כך שהרוחות היו חוששים ממנו… תפילותיו לא היו חוזרות ריקם. היו אנשים שהרופאים התייאשו מחייהם וגזרו על חוליהם גזר דין מות והיו באים אליו והיה עושה להם תיקונים ומתפלל עליהם ומחייה את המתים ממש וחיו כמה שנים" עכ"ל.
ידוע ומפורסם מפי ספרים וסופרים, כי כתבי ידיהם של גדולי ישראל – בכל הנושאים – היוו לאורך כל הדורות קמיעות לשמירה ולהצלחה. בפרט כתבי יד קדשם של מקובלי בבל (כגון הבן איש חי, כידוע). על אחת כמה וכמה כתב יד קדשו של גדול מקובלי דורו שנודע בשימושו הנרחב בקבלה מעשית ובכתיבת קמיעות (כמופיע בספריו בהרחבה). וביתר שאת כתב היד הקבלי שלפנינו העוסק כולו בשרשי ה'ספירות' וה'פרצופים' והוא מלא לכל ארכו בשמות קדושים ונשגבים שכל אחד מהם בכוחו להחיות מתים.
המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים שבכל הדורות, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכאן התפרסם עד מהרה כגדול המקובלים.
המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו הנ"ל לספר בית לחם יהודה (ירושלים תשס"ו) תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל, פעמיים, וז"ל: "במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר"י חשבו לאבד את זרע ישראל ח"ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל… הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו"ר מגור האמרי אמת זצוק"ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר "בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל" הוסיף ואמר "אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה" ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים" עכ"ל.
עוד הוא כותב שם: "במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק"ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו "רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל". מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע"א" עכ"ל
[2] עמ', כ-[21] ס"מ בקירוב. נייר עבה ומשובח. כתיבת חצי-קולמוס אופיינית בדיו שחורה.
מצב טוב מאוד. כתמי זמן.