" …ושמעתי שהיה לו [להרמ" ז] מגיד, והרב 'גור אריה' שחיבר הגהות על הש" ע ונדפסו במנטובא סביב לשו"ע, העיד ששמע המלאך הדובר בו" (החיד" א).
מאות הגהות והערות בכתב-יד – חיבורו הגדול של הגאון רבי גור אריה הלוי ממנטובה, על שלחן ערוך אבן העזר, בעצם כתב יד קדשו של המחבר.
את חיבורו כתב רבי גור אריה סביב הספר נחלת צבי, על גבי גיליונות העותק שלפנינו (נחלת צבי, ונציה, תכ" א 1661). עדות כתובה לכך אנו מוצאים בעותק נוסף של הספר נחלת צבי, הנמצא במכון בן צבי, ובו הגהותיו של רבי גור אריה שנעתקו על ידי רבי יצחק לפמרונטי בעל פחד יצחק ובראשם כתב: "ההגהות שבו העתקתי אותן מאחר כזה של מהר" ר גור אריה הלוי פה מנטובה" . (ראה: ישורון, כרך יט עמ' תתסא).
רבי גור אריה אף חותם, בכתב היד שלפנינו, מספר פעמים תחת הגהותיו (ראה לדוגמה: דפים מח 2 ו-מט 2 שם הוא חותם בר" ת: " הגא" ל" – הצעיר גור אריה לוי; ובדף מ 2, בין השורות: " עיין פסק שלי, גאל" י" ).
מקור כתב היד: אוסף כתבי היד בספריית האדמו" ר רבי מנחם נחום דב מסדיגורא – אחת הספריות הפרטיות הגדולות והנדירות בזמנו. רבי נחום בער'ניו שנודע בחיבתו לספרים וכתבי יד, רכש ספרים וכתבי יד נדירים ויקרי המציאות, בנוסף על מה שהיה לו מירושת אבותיו. וכך עלה בידו לכונן בחצר הקודש סדיגורא את אחת הספריות הפרטיות, הגדולות. מפאת חשיבותו של כתב היד שלפנינו, חתם הרה" ק רבי נחום בער'ניו את שמו בעצם כתב יד קדשו: " זה הספר שייך לנחום דב בער פרידמאן" . זאת מלבד החותמות הרגילות בהן נהג להחתים את ספריו: חותמת 'האריה' עם שמו בעברית ובלועזית; חותמת 'קנין כספי'; והמדבקה האדומה עם הכיתוב: 'אוצר הספרים של מו" ה נחום דוב פרידמן בסאדאגורא'. (על ספרייתו של האדמו" ר ראה בהרחבה, קובץ מביני עמודי – מאמרו של הרב זושא דינקלס: 'סקירה הסטורית מקיפה על בית עקד הספרים של הרה" ק רבי נחום בער'ניו זצוק" ל').
הגאון המקובל רבי גור אריה הלוי פינצי – הרב גא" ל [נפטר בשנת תנ" ז, אוצר הרבנים 4370], מרבני מנטובה הידועים במאה ה-17 ומגדולי חכמי איטליה בדורו. נשא ונתן עם חכמי דורו ועשרות תשובות אליו וממנו נדפסו בספריהם: שו" ת דבר שמואל (סימנים: צז, קו-קכג, קלב-קלג, קמא-קמד, קנג-קנה, קסא-קסט, קעב-קעד, רי-ריא, ריז-רכ); שו" ת הרמ" ז (יו" ד סימן ב'; אהע" ז סימן א'); שו" ת הרב" ך; פחד יצחק ועוד. היו לו גם יד ושם בחכמת הקבלה, והוא הותיר אחריו, בכתב יד, תפילות, סודות וכוונות. על גדלותו בנסתרות ניתן ללמוד ממה שכותב עליו החיד" א בספרו שם הגדולים (מערכת גדולים, אות מ', בערך רבי משה זכות – הרמ" ז): " ושמעתי שהיה לו [להרמ" ז] מגיד, והרב גור אריה שחיבר הגהות על הש" ע ונדפסו במנטובא סביב לש" ע, העיד ששמע המלאך הדובר בו" . החיד" א מזכירו שוב בספרו, בערך מיוחד עבורו (מערכת גדולים, אות ג'): " גור אריה. הגהות על כל הש" ע נדפסו במנטובה סביב הש" ע והם להרב מהר" ר גור אריה הלוי אחד מרבני מנטובה בזמן הרמ" ז" . כתב היד שלפנינו נדפס לאחר פטירתו, ע" י תלמידו רבי אברהם ידידיה באזילה, וע" י בן-אחיו רבי גור אריה בן רבי בנימין הלוי פינצי, סביב השולחן ערוך (מנטובה, תפ" ב-תפ" ג).
האדמו" ר רבי מנחם נחום דב מסדיגורא [תר" ג-תרמ" ג], נסיך הכתר של חסידות רוז'ין. בנו של רבי שלום יוסף בנו בכורו וממשיכו של הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין. בהגיע רבי נחום בער'ניו לפרקו נשא לאשה את בת דודו האדמו" ר הזקן רבי אברהם יעקב מסדיגורא – בנו השני של הרה" ק מוז'ין, מי שהמשיך את השושלת לאחר פטירת רבי שלום יוסף. שם, בסדיגורא השפיע הרבי הצעיר והדריך בחכמתו רבים מהחסידים אשר התקרבו אליו. למגינת כל לב, הוא נפטר במיטב שנותיו, שבועות ספורים לפני פטירת חותנו. וכה נכתב בגיליון מחזיקי הדת (קראקא
תרמ" ג): " אבן יקרה אין ערוך אליה הוא הרב הצדיק הקדוש שושילתא דדהבא ספיר גזרתו מו" ה נחום דוב פרידמאן… והוד פניו כפני בן מלכים ורוזנים אף הראה עוז… בבית עקד הספרים אשר אסף וקבץ זה עשרים שנה, והרבה לפזר על ספרים יקרי ערך עתיקי יומין מבית גנזי מטמונים הון יקר עתק.
מפרט: נחלת צבי, מאת רבי צבי הכהן כ" ץ. ונציה, תכ" א [1661]. מהדורה יחידה. [2], קלד דף, 28 ס" מ. בשלמות מלאה, עם דפי ההסכמות בתחילה ולוח הטעויות בסוף.
כתב היד: בשולי הגיליונות מאות ואלפי שורות של הגהות וחידושים החל מסימן א' עד סי' קטו (ככל הנראה, משם ואילך רשם רבי גור אריה את הגהותיו כספר בפני עצמו). כתיבה איטלקית. כתב היד שלפנינו הושווה ונמצא תואם לכתבי יד אחרים של רבי גור אריה הלוי. לא נערכה השוואה בין כתב היד לספר המודפס לבדוק אם כולו אכן נדפס.
מצב טוב. כתמי זמן. מעט נקבי עש משוקמים. שיקום קל לשולי השער ללא פגיעת טקסט. כריכה ישנה, שמורה ומהודרת. הגהות בודדות קצוצות.
" …ותתן לנו חיים ארוכים וטובים ושלום ותמלא כל משאלות ליבנו לטובה…"
דרשה קדומה בכתב יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבבל בעל ה'בן איש חי'. ובסופה תפילה לא ידועה עמוס ה בברכות [שנת כת" ר?].
כתיבה רהוטה ותמה על דף גדול כתוב משני צדדיו.
הדרשה נאמרה כנראה בז' אלול תר"ך, במלאת שנה לפטירת אביו רבי משה חיים רבה של בגדאד. כידוע, מיד לאחר פטירת אביו בהיותו רק כבן 25 שנה, החל בהנהגת הקהילה. כך שלפנינו אחת מדרשותיו הראשונות. הדרשה נדפסה בשינויים רבים, בספר נוה שלום חלק א, דרוש ב.
"א-ל שד-י יהיה בעזרתנו וישמרנו ויעזרנו בחסד אכי"ר. אנכי טרם אכלה לדבר עיני לשמיא נטלית אוחילה לאל-הי ישעי אבינו אב הרחמן עינינו לך תלויות חננו ה' חננו ולא נוסיף לדאבה עוד ותאמר די לצרותנו וברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך ותתן לנו חיים ארוכים וטובים ושלום ותמלא כל משאלות ליבנו לטובה לעבדך. אנא ה' הושיעה נא, אנה ה' הצליחה נא, וראה כי עמך הגוי הגדול הזה עיניהם לך צופיה, בייא בייא (-תחנונים: ראה, ראה) צא לישע עמך לישע את משיחך, עביד בגין שכינתא זה כמה מייחלת…" .
בתחילת הדרשה יש קטע על זהירות משנאת חנם, ואחר כך באריכות על עניין הגאולה. לצד דברי הספד על אביו, יש דרוש נרחב על עניין השמחה בו הוא מביא מדברי הזוהר הקדוש מרבי שמשון מאוסטרפוליא ועוד.
רבי יוסף חיים מבגדד (תקצ"ג-תרס"ט) , בעל "בן איש חי" וגדול חכמי המזרח בזמנו. נולד לרבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך, שכבר בצעירותו נודע בגאונותו ובצדקותו. החל לדרוש בבית הכנסת הגדול והוא רק בן 26 , ומאז דרש שם מדי שבת ויום טוב במשך כחמישים שנה. בדרשותיו המיוחדות היו מתאספים אלפי איש לשמוע את דבריו המתוקים במשך ארבע וחמש שעות. נתפרסם כ" חד בדרא" בנגלה ובנסתר בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד.
[1] דף נייר גדול מאוד, כתוב משני צדיו ומחולק ל-3 עמודות (למעלה מ-100 שורות). כידוע מרבית כתב היד של רבינו בעל הבן איש חי נכתבו על דפים קטנים. ולפנינו דף גדול מראשית דרכו.
22X32 ס"מ. נייר עבה ואיכותי.
נתון בכריכת חצי עור חדשה מפוארת. מצב טוב מאוד.
* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.
קונטרס דרשות ותפילות בכתב-יד קדשו של המקובל הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי, בנו בכורו של החיד"א ורבה של אנקונה. למיטב ידיעתנו, כתב היד לא נדפס מעולם.
פירוט כללי של כתב היד: פתיחה; דרשה לשבת שובה – בתוך הדברים מופיע איזכור של אביו, החיד"א; תפילה מיוחדת לימים נוראים, שחיבר רבי רפאל; דברי מוסר ותוכחה על חילול שבת וגילוי עריות.
רבי רפאל ישעיה אזולאי [תק"ג-תקפ"ו], נולד בירושלים לאביו החיד"א, הוא למד אצל אביו הגדול ונמנה בין חכמי ירושלים. כשהתפנתה משרת הרבנות בעיר אנקונה, העבירו פרנסי הקהילה בקשה דרך החיד"א אל בנו רבי רפאל ישעיה להתמנות עליהם כרב ראשי. ואכן בשנת תקמ"ח נתמנה רבי רפאל לרבה של אנקונה עד לפטירתו בשנת תקפ"ו. וכבר נכתב על כך שהוא חי 83 שנה בדיוק כשנותיו של אביו. החיד"א בספריו מביא דברי תורה רבים בשם בנו רבי רפאל, כך הביא שתי תשובות הלכתיות שכתב בנו, והרבה מאד חידושי תורה ממנו. בכל פעם שהחיד"א מזכיר את בנו, הוא מכנהו בכינויים מפליגים: 'הבן יקיר לי' 'ידיד נפשי' 'החכם השלם' 'הדיין המצויין' וכדומה. רבי רפאל ישעיה היה איש ידוע חולי והדבר מוזכר בחילופי האגרות בינו לבין אביו. בשנת תקנ"ו התגברה מחלתו, ואביו כתב לו שמרוב צער הוא עצמו נחלה, אמנם כתב לו שלא יאונה לו כל רע והוא התפלל עליו בדמעות. ואכן לאחר מחלה זו הוא חי עוד כשלושים שנה. תשובות ממנו נדפסו בספרי אביו, חיים שאל, יוסף אומץ, פני דוד, מראית העין. [ראה עוד אודותיו בספרו של בניהו על החיד"א עמ' תע"ו-תפ"ז].
[12] דף. כ-19X13 ס"מ. נייר משובח. כתיבה מזרחית.
מצב טוב. מספר מריחות ונקבי דיו. שיקום אמנותי בשולי הדפים. כריכה פשוטה.
דרשה ארוכה המתפרסת על פני עשרה עמודים כתובים בצפיפות, בכתב יד קדשו הרהוט של המקובל הראשון לציון רבי יעקב ישראל אלגזי. ירושלים [תק"ג 1743]. לפי מיטב ידיעתינו לא נדפס.
בראש כתב היד מופיעה כותרת מתוארכת, אף היא בכתב יד קדשו: "דרוש שסידרתי לדרוש בק"ק של ירושלים פר' שלח לך התק"ג". הדרוש מתחיל בפסוק "טובה הארץ מאוד מאוד… אך בה' אל תמרודו", רבי יעקב ישראל מאריך בשבח ארץ ישראל ובשבח עיר הקודש ירושלים וכן מבאר את חטא המרגלים בשלוש דרכים, אחת מהן על פי הזוהר הקדוש.
הרב אלגאזי מסיים את דרשתו בתפילה בארמית לסילוקם של הישמעלים ממקום המקדש: "אנו לי-ה ולי-ה עינינו יתובי יתבין צווחין כי כרוכיא עד מתי לעדה עניה סוערה בהר ובשפלה… עד מתי ייתון בני עממיא לשלם אל מקום המזבח זה מקום המקדש…".
רבי יעקב ישראל אלגאזי [ת"מ-תקט"ז], מרבני איזמיר, ומגדולי החכמים והמקובלים בירושלים. למד בישיבת המקובלים בית אל והיה מראשיה. בין רבותיו היו רבי חיים אבולעפיה (בעל 'עץ החיים') ורבי יצחק הכהן רפפורט (בעל 'בתי כהונה'). שימש כראש ישיבת 'נוה שלום ברית אברהם' בה למדו גדולי חכמי ירושלים, והיה חבר בבית דינו של הרב אליעזר נחום. החיד"א ספד לו. שימש כראשון לציון משנת תקט"ו [1755] ועד לפטירתו, ובנו המהרי"ט מילא את מקומו. חיבר ספרים רבים, ביניהם: 'שלמי ציבור', 'נאות יעקב', 'מענה לשון', 'אמת ליעקב', 'ארעא דרבנן' 'קהילות יעקב', 'מגיד דבריו ליעקב' ועוד.
[10] עמ'. 16X10 ס"מ. כתב חצי קולמוס צפוף בתוספת הגהות וציונים בשולי הדף.
מצב טוב. כתמים. שיקום שוליים אמנותי. כריכת עור חדשה.
תעודת 'אשור נישואין' רשמית של העדה החרדית בירושלים, לנישואי מי שעתיד להיות מנהיגה של יהדות ספרד – מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף, לרבנית מרגלית. ירושלים, תש"ד [1944]. מסמך היסטורי קדוש.
במסמך מופיעים פרטים היסטוריים על החתן והכלה: מקום מגוריהם, תאריך ומקום הנישואין ועוד.
בשורת משלח ידו של החתן נכתב: "חכם"! עדי הקידושין הם רבותיו: חכם עזרא עטייא והרב עזרא שרים. מסדר הקידושין הינו המקובל חכם שאול שראבני. חתימת ידי שלושת החכמים – מגדולי הדור, מתנוססת על המסמך.
מזיווג זה נולדו חמישה בנים אשר כגובה ארזים גובהם ומאירים את העולם בתורתם, הלה המה: הגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל; ויבדלחט"א הגאון רבי אברהם יוסף, רב העיר חולון; הגאון רבי יצחק יוסף, הרב הראשי לישראל; הגאון רבי דוד יוסף, ראש כולל יחווה דעת וחבר מועצת החכמים של ש"ס; והגאון רבי משה יוסף, ראש בד"ץ בית יוסף.
מן המקום לספר על מעשה הקשור בשלושה מן האישים המופיעים במסמך שלפנינו, מעשה שהשפיע בעקיפין על עם ישראל כולו! אביו של הרב עובדיה, ר' יעקב עובדיה (מופיע במסמך בשורה 12) היה איש ישר דרך, בעל חנות מכולת, שעמל קשות לפרנסת משפחתו. כאשר קשתה עליו המלאכה לבדו, קרא לבנו הנער עובדיה, ואמר לו "עד עתה למדת בישיבה, מעתה עליך לסייע בפרנסת המשפחה". הנער עובדיה (שורה 7 במסמך), האמון על כיבוד הורים, נפרד בלב כבד ובדמעות מן הישיבה והלך לסייע לאביו בחנותו. למחרת בבוקר, מתייצב בחנות ראש הישיבה, חכם עזרא עטייה (שורה 19 במסמך), מסיר את גלימתו הרבנית ומפשיל את שרווליו. לתמיהתו של ר' יעקב עובדיה ושל הקונים הרבים, מכריז חכם עטייה: "מעתה אני אבוא יום יום לסייע בחנות, והנער עובדיה שמובטחני בו שיהיה מגדולי הדור, ישוב ללימודיו בישיבה". ר' יעקב עובדיה שנוכח לראות כי חכם עטייה רציני בכוונותיו, שלח את בנו בחזרה לישיבה, ועם ישראל זכה בגדול הדור, ובסדרות הספרים 'יביע אומר' ו'יחווה דעת' המפארות את כותל המזרח של הספרות התורנית.
[1] דף נייר רשמי, 25 ס"מ. שמות החתן, הכלה וההורים נכתבו בכתיבה מזרחית, ככל הנראה בכתב ידו של מסדר הקידושין המקובל חכם שאול שרבאני. ובנוסף, נכתבו לצדם השמות פעם נוספת, ככל הנראה בכתב ידו של הרב עובדיה;
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים זעירים בשולים ובקיפולים ללא חיסרון או פגיעה.
מכתב נדיר ביותר מאת האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא 'בבא אלעזר', בעודו נער כבן 15 בתפילאלת שבמרוקו, [תשכ"ג] 1963. לא ידוע על מכתבים נוספים ממנו בבגרותו ובוודאי בצעירותו.
המכתב שלפנינו פותח חרך צר אל פנימיותו של המקובל – אולי המסתורי ביותר – שפעל בדורות האחרונים. הוא כמעט ולא כתב מכתבים, כמעט ולא נראה בציבור, אפילו את פניו כמעט שלא חשף והיה תדיר מכוסה במעין כובע מחודד שכיסה את כל פניו. גם בלכתו מביתו לבית מדרשו לא נחשף לציבור ומנהרה מיוחדת, מתחת לאדמה, הייתה מובילה מביתו אל בית מדרשו. במכתב שלפנינו, למרות גילו הצעיר של הרב, ניתן לזהות את גינוני המלכות והקדושה של שושלת הזהב לבית 'אבוחצירא' ששמה בלבד מעביר צמרמורת של קדושה. הרב, שהיה נער יתום מאם, כותב במכתב באריכות ובפתיחות רבה, לידידו הטוב ר"מ נזרי על הקורות אותו. הוא גם שולח לו פריסת שלום מ"מור אבא" הלא הוא ה'בבא מאיר'.
רבי אלעזר כותב – בין היתר – במכתבו, שחזר לאחרונה מקזבלנקה. בקזבלנקה למד רבי אלעזר בישיבת חב"ד. אחיו שיבדלח"ט, רבי דוד אבוחצירא, מעיד עליו שידע באותה תקופה את ספר התניא בעל פה. מהמכתב שלפנינו אנו רואים שבגיל 15 הוא כבר חזר מקזבלנקה והוא נמצא בחזרה בתפילאלת מלמד תלמידים בתלמוד-תורה. יוצא אם כן שבגיל 15 כבר ידע את ספר התניא כולו בעל פה!
רבי אלעזר אבוחצירא הידוע בכינויו 'בבא אלעזר' [תש"ח-תשע"א], בנם של קדושים – בנו של 'בבא מאיר', ונכדו של 'בבא סאלי' ולמעלה בקודש הקודשים. הוא נקרא על שמו של התנא רבי אלעזר בן רשב"י זאת מכיוון שלפני שנולד רבי אלעזר, ראה בבא סאלי את רבי שמעון בר יוחאי בחזיון הלילה. בשעת הברית, קרא עליו בבא סאלי את הפסוק "ע'ין ל'א ר'אתה א'לוקים ז'ולתך", אשר ראשי תיבותיו יוצרים את שמו. מהתבטאות מאלפת זו, ניתן ללמוד על ערך יקרתו ושורש נשמתו של הרך הנולד. מגיל צעיר נודע ביותר בשמירת העיניים שלו ובעשרות השנים האחרונות לחייו יצא לרחוב פעמים בודדות בלבד. בבא אלעזר קיבל אמנם המוני אנשים מדי יום, אך מעטים זכו לראות את זיו פניו. קיימים סיפורים רבים מספור אודות כוחן העצום של ברכותיו ועצותיו והמונים היו נוהרים לקבל את עצתו וברכתו. בשנת תשע"א נרצח על ידי אדם שבא לבקש את ברכתו, ושלף סכין ודקרו והרגו. בתום ימי השבעה, כתב הרב הראשי לישראל שלמה משה עמאר קינה לזכרו בנוסח הקינות לתשעה באב.
[1] דף מחברת משובץ. 22 ס"מ. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הרב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.
כתב-יד – משנה תורה לרמב"ם, תכריך דפים מספרי משנה תורה, בעיקר מספרי שופטים ונזיקין. שינויים רבים מהנוסח הנדפס. תימן, המאה הי"ד (כמאה שנה לפני המצאת הדפוס).
בכתב היד שלפנינו, שנכתב כאמור לפני המצאת הדפוס, מופיעים שינויים רבים בהשוואה לנוסח הנדפס במהדורות הרמב"ם שלפנינו. השינויים הם כמעט בכל אחד מן הדפים! רבים מן השינויים הינם שינויי לשון, בלא שינוי ממשי בהלכות. אך ניתן לתרץ על-ידם קושיות וסתירות בדברי הרמב"ם. ולעיתים בניין שלם שבנו גדולי האחרונים על בסיס מילה אחת ברמב"ם, נופל עקב שינוי הנוסח בכתב היד שלפנינו. ישנם גם שינויים בספירת ההלכות. לדוגמא: ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ט', בנוסח הנדפס ישנם י"ד הלכות ובנוסח שלפנינו י"ז הלכות.
מכתב ידו המקורי של הרמב"ם לספר משנה תורה שרדו כעשרים דפי-טיוטה, שנמצאו בגניזת קהיר. בנוסח משנה תורה נפלו במהלך השנים שינויים ושיבושים רבים: הן בנוסח ההלכות, והן בחלוקת ההלכות. מקורות השינוי היו טעויות העתקה שנתקבעו בדפוס, עריכות של מעתיקים שונים ש"תיקנו" את הנוסח לזה הראוי לפי דעתם והצנזורה הנוצרית, ששינתה מהנוסח המקורי. בנוסף לכך הרמב"ם עצמו תיקן מספר פעמים את הנוסח בעותק הספר שהיה תחת ידו. אם כן, הנוסח הקיים בדפוסים הנפוצים במשך הדורות אינו הנוסח הסופי והמדויק שיצא מתחת ידי הרמב"ם. כדי לברר את הנוסח המדויק נעזרים החוקרים בכתבי יד עתיקים ובשרידי דפוסים עתיקים. הרב יוסף קאפח סבור כי כתבי היד התימניים, כגון זה שלפנינו, הם הם הנוסח הנכון והאמיתי.
[104] עמ', 27X20 ס"מ. דיו על גבי נייר כהה עבה ומשובח. כתב יד סופר רהוט, בכתיבה תימנית. ראשי הפרקים מודגשים בדיו אדומה.
מצב בינוני-טוב. מעט כתמי זמן. השלמת שוליים אמנותית, עם פגיעת טקסט בדפים בודדים. כריכת עור חדשה.
* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.
מדרש הגדול, על ספר במדבר מאת רבי דוד בן עמרם העדני. תימן, ת" ג [1643].
כרך שלם המכיל את דברי המדרש הגדול לספר במדבר.
בשולי עמודים הגהות עתיקות. בתחילת כל פרשה פיוט מנוקד.
בסופו קולפון המעתיק: " חיים בן אברהם אלאחמר…נשלם ביום ראשון כא' לירח אייר שנת אתתקנ" ד לשטרות [ת" ג]. נעתק מתוך ספר מוגה כפי כח האפשרות".
" מדרש הגדול" הוא חיבור מדרשי עתיק על התורה, שנתחבר על ידי רבי דוד בן עמרם העדני – מהעיר עדן שבתימן. הוא חי במחצית הראשונה של המאה ה-14. בחיבורו הוא מתבסס על מקורות רבים בחז" ל והגאונים, ביניהם חיבורים שברבות הימים אבד זכרם או ששרדו באופן חלקי בלבד, כגון מכילתא, הספרא [תורת כהנים], ומדרשים קדומים אחרים. מדרשים אחדים המופיעים בו אינם ידועים משום מקור אחר. בראשית כל פרשה מופיע פיוט. מדרש הגדול היה מפורסם ונפוץ מאד בקרב יהודי תימן, רבים מחכמי תימן עסקו בו ואף כתבו עליו מספר פירושים.
[155] דף. 30.5 ס" מ. מצב טוב. קרעים בדף ראשון ואחרון. כתמים. כריכה ישנה.
תיג'אן. החיבור היסודי בדקדוק לשון הקודש של יהודי תימן מאת חכם תימני קדום עלום שם. תימן, המאה ה 16.
חיבור מחולק לשערים: שער חילוף האותיות זה בזה, שער ידיעת בנין התיבות וצירופם, שער שמות המלכים וצורתם, שער ידיעת השוא ועוד.
כתב יד סופר נאה. [33] דף, כ 30 ס"מ. חסר דפים בודדים בהתחלה.
מצב טוב. כתמי זמן. השלמת שוליים אמנותית. נקבי עש משוקמים אמנותית.
תאג' (בראשית-שמות). כולל התורה עם ניקוד וטעמים, תרגום אונקלוס, פירוש רש" י וילקוט מדרשים.
בתחילת כתב היד נכתב: " אתחיל בספר בראשית בעזרת א-ל בורא העולם.
[154] דף נייר. 21X32 ס" מ. כתיבה תימנית יפה ומסודרת.
מצב בינוני. כתמים. נקבי עש. מעט קרעים ללא חסרון טקסט. כריכת קרטון.
ספר תורה שלם כתוב בדיו על גבי גוויל. תימן, המאה ה-19.
ספר תורה כתוב בכתב-יד סופר מומחה, בכתב אחיד לכל אורכו. על גבי עור גוויל אדום של בהמה גסה, כפי מנהג תימן. הכיתוב נעשה על צדו החיצוני של העור, מה שגורם לצבעו היוצא דופן: חום-אדמדם. היריעות והכתב נראים אחידים לאורך כל הספר. כמו כן ניכרים תיקונים לאורך הספר המעידים כי הספר היה בשימוש לאורך השנים, ותוחזק באופן שוטף.
גובה היריעה: 50 ס" מ, גובה הכתב: 44 ס" מ, 50 שורות. מצב טוב. כשרות הספר לא נבדקה.
עלי מלאך אלוהים הוא / קדוש שרי נזיריה
ועל אוצר סגלות דת / ומחמד סוד סתריה (שירו של הרמח"ל על גדולת רבינו)
פסק הלכה ארוך ביותר [כ-400 מילה], בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו המלאה של המקובל האלוקי רבי בנימין הכהן אב"ד ריג'יו הנודע בכינויו ה'רב"ך' – מגדולי המקובלים באיטליה ומגדולי הדורות המפורסמים בעם ישראל. ריג'יו, [תע"ו 1716]. מכתבים מהרב"ך הינם נדירים עד בלתי מצויים כלל.
הפסק עוסק במקרה כאוב שהסעיר את יהדות איטליה – יהודי חילל את כבודה של משרתת יהודיה, והיא ילדה בת לאחר זמן. אותו היהודי טען כי הילדה לא נולדה ממנו. התעורר דיון האם ניתן לקבוע כי הילדה נולדה לאותו היהודי או לא. המשמעות ההלכתית היא רחבה – אותו האב חייב לזון את בתו, לשלם דמי בושת לנערה ולאביה, ועוד.
הפוסק הראשון שפתח את המערכה הוא רבי אברהם סגרי מקאסאלי, ולאחריו הופיעו תשובות רבות מאת גדולי הרבנים, שנדפסו בספר 'פחק יצחק' לרבי יצחק לאמפרונטי. בין הרבנים שנשאו ונתנו בענין: רבי ישעיה באסאן, רבי יוסף פיאמיטא, רבי שמשון מורפורגו, המלקט רבי יצחק למפרונטי, רבי יוחנן גירון, רבי יהודה בריאל, רבי שמואל דוד אוטולינגי, רבי יעקב אבוהב, רבי יצחק חיים הכהן מהחזנים, רבי רפאל שלמה לוי מפינאלי, הרב"ך – שתשובתו המקורית מונחת לפנינו, ועוד. כל הרבנים הנ"ל פסקו לחובת היהודי.
הרב"ך מסיים "ואלוקינו מרחם יוציא עמו מן ההפכה, ויצו אתם ואתנו את הברכה, והיתה לה' המלוכה. ריגייו, סדר ושנת ואמר ת אלהם [תע"ו] לנפש לא יטמא בעמיו לפ"ק. הצעיר בנימין בכ"מ אליעזר כהן ז"ל".
התשובה שלפנינו נדפסה בשו"ת פחד יצחק בערך אונס, ולאחר מכן בשו"ת הרב"ך (ירושלים תש"ל) עמ' קלז-קלח. ישנם מעט שינויי לשון קלים, בעיקר בנוסח שו"ת הרב"ך. ראה בהרחבה: פחד יצחק חלק א' – הוצאת מוסד הרב קוק, (ירושלים תשכ"ב), עמ' שב-שסב.
המקובל האלוקי רבי בנימין הכהן ויטאלי [נודע בכינויו הרב"ך; ה'תי"א – ת"ץ?], רבה של רג'ו אמיליה (רג'יו), ומגדולי יהדות איטליה. הוא היה חתנו של הרמ"ז, וחותנו של רבי ישעיהו באסאן, והיה ידוע בתמיכתו ברמח"ל בפולמוס הידוע.
הרב"ך שהה בוונציה ולמד קבלה מפי הרמ"ז, הוא גם נסמך שם לרבנות בידי הרמ"ז. הוא למד באותה עת גם אצל הרב מנחם שמשון באסולי (נפטר במנטובה, שמחת תורה, תנ"ד) אביו של רבי אביעד שר שלום באזילה.
לאחר נישואיו עבר לגור בקזאלה מונפראטו, משם המשיך לשמור על קשר עם רבו הרמ"ז באמצעות מכתבים. בעיר זו שהה שלוש שנים, במהלכן למד קבלה והלכה עם המקובל רבי שמשון באקי. בקיץ ה'תל"ג עקר למנטובה ושוב התגורר ליד רבו הרמ"ז וחברו הרב רוויגו. בשנת ה'תל"ה חזר שוב לאלסנדריה, הפעם כדי להתמנות כרב העיר.
לאחר פטירת הרמ"ז בראשית שנת ה'תנ"ח 1697, עבר לשמש ברבנות העיר רג'יו, והתקבל בקרב יהודי איטליה כפוסק סמכותי. רבנים אחרים (רבי משה חגיז, ורבי שלמה אאיליון) ביטלו פסקי הלכה שכתבו, לאחר שהתברר להם שדעתו הפוכה מדעתם. ורבים אחרים פנו אליו בשאלות הלכתיות. הוא הוצע כבורר בעת הפולמוס על כתביו והתנהלותו של רמח"ל, אולם נפטר בטרם הספיק לעשות צעדים בנושא זה.
בין תלמידיו נמנים: רבי ישראל ברכיה פונטאלינה, מחבר "מפתחות הזוהר"(ונציה תק"ד); רבי נתנאל פואה, המדפיס מאמשטרדם; רבי שמשון חיים נחמני, מחבר "זרע שמשון"; רבי ישעיהו באסאן, מחבר שו"ת "לחמי תודה" ורבי מנשה יהושע פאדובה (השניים האחרונים נישאו לבנותיו).
הרב"ך היה מחבר פורה וכתב ספרים רבים. חלקם התפרסמו כבר בחייו (שו"ת הרב"ך, עת הזמיר, גבול בנימין ועוד רבים). תשובות רבות שכתב נמצאים בכתבי יד, וכמה מהם התפרסמו בספרו של רבי יצחק למפרונטי פחד יצחק, ובספרי תשובותיהם של רבנים נוספים בדורו. כן כתב מספר תשובות באיטלקית. לאחר פטירתו כתב עליו ידידו הרמח"ל קינה ארוכה על משקל הקינה 'אלי ציון' אותה נוהגים לקרוא בתשעה באב.
[1] דף נייר, 22×15.5 ס"מ. נייר איטלקי בהיר ומשובח. הכול בכתיבת יד קדשו של הרב"ך.
מצב טוב מאוד. כתמים בהירים.
קינת הרמח"ל על הרב"ך:
אלי תבל ועריה / אלי עמה ושריה,
ביום צרה כמבכירה / כאוב תתן אמריה:
עלי מאור אשר חשך / ביום עברת שבריה;
ועל ארון אשר לקח, / הדר חמדת כתריה.
עלי מעין אשר נסתם / ובוש מבחר נהריה;
ועל נזר אשר הוסר, / גאון ישרי טהוריה.
עלי הדרת פני חמה / אשר כסו עפריה;
ועל זהב אשר הועם / בתוך מסגר קבריה.
עלי צדיק אשר סכך / כעץ על כל עבריה;
ועל אוצר סגלות דת / ומחמד סוד סתריה.
עלי מלאך אלוהים הוא, / קדוש שרי נזיריה;
ועל רועה אשר רעה / במרעה טוב עדריה.
עלי טוב שם כשמן טוב / אשר תורק שעריה;
ועל גבור בפרצה קם / וחזק כל גדריה.
עלי עצום אשר חולל / עלי פשעי בשריה;
ועל נשא כאב חטאה / לישר כל הדוריה.
עלי אנחת מתי יערה / ביום רוו מרוריה,
ועל שבר אשר נשבר / לבב חכמי בחיריה.
עלי נחם בכי אבלה / וסור חרפת נעוריה,
ועל התם אשם חטאה / לאל תתן אמריה.
דרשה ארוכה בת ארבעה עמודים – מערכה למדנית על עניינים במסכת קידושין, בכתב ידו וחתימתו של הגאון האדיר רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינא, מחבר הספר סדרת הספרים 'זרע אמת'. [מודינא, תקס"ז].
בראש הדרשה "זהו… שאמרתי בסיום מסכת קידושין בשלהי שנת התקס"ז, אשר כבר כתוב אצלי בקונטריס… ועכשיו חזרתי לכתבו בשביל דבר שמתחדש בו". הדרשה חתומה בסופה "ממני ומאתי יצאו הדברי', הקטן ישמעאל כהן ס"ט".
למיטב בדיקתנו הדרשה לא נדפסה. בספר זרע אמת חלק ד' נדפסו חידושים על סדר מועד בלבד (ג' החלקים הראשונים מכילים שו"ת). חלק גדול מחידושיו עוד מצוי בכתבי יד השמורים בספריות חשובות.
רבי ישמעאל הכהן ממודינא רבה של מודינא ומגדולי רבני איטליה במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. נודע בספרו שו"ת זרע אמת. אחיו המבוגר רבי דוד הכהן, היה רבה של מודינא וכבר בחיי אחיו היה דורש בישיבה הגדולה ובישיבות הקטנות בעיר. לאחר פטירת אחיו בשנת תקמ"ב מינתה הקהילה את רבי ישמעאל כממלא מקומו. הוא שימש הרב במשך כשלושים שנה עד לפטירתו. כמו כן עמד בראש הישיבה הגדולה והישיבות הקטנות בעיר. היה בידידות עם הרב החיד"א והתכתב אתו בהלכה.נפוליון שלח אליו את 12 השאלות ששאל את חכמי ישראל והזמין אותו לאסיפת הנכבדים היהודים ולאסיפת ה"סנהדרין". מפאת גילו הוא לא יכול לנסוע אך הוא השיב עליהם תשובה שבהתאם אליה חיבר הרב יוסף דוד זינצהיים, נשיא ה"סנהדרין של פריס" את תקנות הסנהדרין.
[1] דף נייר כפול, [4] עמודים כתובים. 28.5 ס"מ בקירוב. כתיבה אוטוגראפית עם מחיקות והגהות ארוכות בשולי הגיליון.
מצב טוב. נייר איטלקי משובח. סימני קיפול, קרעים קטנים וכתמי זמן. הדבקה קטנה.
כתב-יד, חומש ויקרא-במדבר, עם תרגום ארמי ופירוש רש"י, עם הפטרות. [תימן, המאה ה-19 בקירוב].
המקרא עם טעמים וניקוד תחתון, תרגום אונקלוס עם ניקוד עליון.
פירוש רש"י נכתב בחלקו בתחתית הדף והושלם בהמשך בדפים נפרדים. בסוף כתב-היד לוח "עבור". [119] דף נייר עבה. 24 ס"מ. שער מעוטר.
מצב בינוני. נקבי עש. כתמי זמן. קרעים קלים. דף אחד מנותק. כריכת עור חדשה מפוארת.
כתב-יד, סגולות, קמעות, רפואות, לחשים ותפלות קבליות למגוון עניינים – כתיבה איטלקית – סביבות המאה ה-18.
מעל 740 סגולות לחשים ותפלות במגוון עניינים שונים ומגוונים.
42 עמודים מלאים בכתיבה צפופה אם סרטוטים ואיורים. 27 ס"מ.
מצב טוב. כריכת נייר שיש חדשה.
"באיטליא יש צדיק גדול אחד [-החיד"א] אשר ע"י חיבוריו מבטל כל ספרי מינות" (ה'נועם אלימלך' מליזענסק)
ספר מצת שמורים, ביאור בדרך הקבלה על פי האר"י על מצוות מזוזה ציצית תפילין (ר"ת מצ"ת) ועוד. מאת המקובל האלוקי רבי נתן שפירא. ונציה, ת"ך 1660. מהדורה ראשונה. העותק האישי של אור העולם מרן החיד"א.
בדף השער מופיעה חתימה נדירה בכתב יד קודשו של מרנא ורבנא רבינו חיים יוסף דוד אזולאי: "חיד"א ס"ט". ובסוף הספר נכרכו שני דפים [4 עמודים כתובים – כ-1800 מילים!] בעצם כתי"ק החיד"א, בהם מופיעות השגות המקובל האלוקי רבי משה זכות, על הספר. ההגהות לא נדפסו בספרי הרמ"ז (נדפסו רק לאחרונה, ראה להלן) וכפי הנראה העתיק החיד"א את ההגהות מעצם כתב-יד קדשו של הרמ"ז.
ההשגות שלפנינו הן חשובות ביותר, בעומק תורת הקבלה וכוללות שמות קודש ועניינים קבליים רמים ביותר, חלקן אף בלשון חריפה כדרכה של תורה. בהערה אחת כותב הרמ"ז: "מזל"ן [-משה זכות לי נראה] שטעה כאן כמה טעויות…". בהערה נוספת: "והבן כל הכתוב כאן ותמצא בכל אחד מהב' דרכים שדברי הרב נכוחים ויש להם שחר, וקושיות המחבר את כלן ישא רוח, ומה גם שחידש סוד חדש במזוזה אשר לא שערוהו ראשונים ואחרונים".
לפנינו תיעוד מוקדם, נדיר וחשוב מאין כמותו, למחלוקתם היסודית בעניינים אלו של 'תרי מלאכי ברקיעא' המקובל האשכנזי רבי נתן שפירא – "הרב הנשי"א" [-ה'רב נ'תן ש'פירא י'שמרהו א'להים, כפי שמכנהו מרן החיד"א] מקראקא וירושלים, והמקובל הספרדי רבי משה בן מרדכי זכות [הנודע בכינויו הרמ"ז] מגדולי מקובלי איטליה. נשוב ונדגיש שההגהות שלפנינו לא נדפסו בספרי הרמ"ז ולפנינו ככל הנראה המקור הקדום ביותר (ולמצער אחד הקדומים ביותר) של הגהות הרמ"ז על מצת שמורים!
בין שני המקובלים – רבי משה זכות ורבי נתן שפירא – אשר נחשבו לגדולי הדור, שרר יחס של הערכה רבה לצד מחלוקת חריפה על הבנת שיטת הקבלה. בהסכמתו לספר 'טוב הארץ' (ונציה תט"ו) כותב הרמ"ז: "זה ספר כתב ר' מאיר לארץ ולדרים, מלא כרמון רב ונקי, מומחה ובקי בכבשונו של עולם, סובר הרזים וסתרי קדושים, ציר המעלות המקובל הנאמן כרע כאח לי, החכם הנעלה כמוה"ר נתן שפירא איש ירושלים…". מאידך, באחת מאיגרותיו הוא כותב: "אודיעך שרוב כוונות ברכות שחרית לקטן מספר מצת שמורים, והן מסברת כמהר"ר נתן שפירא ע"ה ומדעת נפשו, וכן לא יעשה, כי אין לנו כח לחדש כוונה, גם שתהיה מיוסדת על הקדמה נאמנה…".
מרן החיד"א עצמו מביא את דברי המח"ס 'מצת שמורים' כמה וכמה פעמים בספריו השונים – חיים שאל, לדוד אמת, מחזיק ברכה, דבש לפי ועוד. כמו כן, כתב אודותיו בשם הגדולים.
המחבר המקובל האלוקי רבי נתן בן ראובן דוד (טעביל) שפירא [הירושלמי, נפטר תכ"ז בערך], נולד בקרקוב, ונפטר ברגיו שבאיטליה, היה רב, דיין ומקובל. בשנת תט"ו הוא נשלח על ידי עדת האשכנזים בירושלים לאיטליה, הולנד ואשכנז לאיסוף כספים. נמצא חתום על תעודה בירושלים בשנת תי"ז. הוא חי באיטליה כעשר שנים עד פטירתו.
בספר "גינת ורדים" מאת ר' אברהם הלוי מסופר שרבני ירושלים התירו לו לקחת אשה נוספת פרט לאשתו הראשונה בחתימת היתר מאה רבנים, והוא גר עם שתי נשיו בחצר בית הכנסת הספרדים.
כאשר יצא לשליחות מארץ ישראל לאירופה, הוא נפגש בוונציה עם רבי משה זכות אשר אחר שנפטר כתב את נוסח מצבתו. שם הוא חיבר את ספרו טוב הארץ, והדפיס אותו בוונציה בשנת 1655. חלקו הראשון של הספר עוסק בבירור מעלתה של הארץ ומעלת המגורים בה. בהקדמת הספר הוא כותב כי דבריו מיוסדים על תורת האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל וגם על תורת רבי משה קורדובירו ורבי אברהם אזולאי.
ערך את כתבי האר"י שנכתבו על ידי ר' חיים ויטאל, במקביל לעריכה הנפוצה של בן דורו, ר' מאיר פאפרוש. חלק ראשון בשם מאורות נתן נדפס בספר "פרי עץ חיים", בקוריץ בשנת תקמ"ב. החלק השני של ספר "מאורות נתן" נקרא בשם מחברת הקודש ונדפס גם הוא בקוריץ בשנת תקמ"ג. נקרא גם בשם "ספר הכוונות".
בעלי הספר מרן רבי חיים יוסף דוד אזולאי זיע"א – החיד"א [תפ"ד-תקס"ו] , מגדולי הדורות הייחודיים שקמו בעם ישראל, שכל עם ישראל על כל פלגיו ועדותיו קרא אחריו: מקודש מקודש ושמו מוזכר בהערצה וסילודין עד עצם היום הזה. כל מקצועות התורה התאחדו בחיד"א למעין שלמות נדירה. הוא היה רב ופוסק, מקובל אלוקי, גאון מופלג, בעל זכרון פנומלי, מחבר עשרות ספרים בלשון צח, שד"ר מפורסם בכל אירופה.
נולד לאביו הרה"ק רבי יצחק זרחיה אזולאי זיע"א (נכדו של המקובל האלוקי רבי אברהם אזולאי זיע"א בעל "חסד לאברהם") ולאמו הצדקנית מרת שרה בת המקובל הרב יוסף מביאלא מגזע הסמ"ע. מנערותו יצק החיד"א מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, והוא מוזכר כתלמידו של קודש הקדשים רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון ומסעו נמשך קרוב לחמש שנים, בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. במסע שליחות זו החל אור תורתו להפציע, ורבים וגדולים תהו על קנקנו והכירו בגדלותו, הופעתו הטביעה חותם ניכר בכל מקום הגעתו. כעשרים שנה לאחר מכן בשנת תקל"ג יצא שוב החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. גם שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה החליט לעקור דירתו ולהשתקע בליוורנו שבאיטליה, והדפיס שם את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, כתב למעלה מ-80 חיבורים, בכל מקצועות התורה, אשר מכל אחד מספריו נשקפת גאונותו ובקיאותו האדירה. ידוע במיוחד חיבורו " ברכי יוסף", ההולך וסובב על חלקי השולחן ערוך ואשר השפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה עד עצם היום הזה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים.
החיד"א נפטר ונטמן בליוורנו, אך מכורח המציאות העלוהו לארץ ישראל להר המנוחות. הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל סיפר על נסים גלויים שהתרחשו במהלך הבאת עצמותיו הקדושות ארצה.
'השגות הרמ"ז' על הספר מצויות במספר כתבי-יד, אולם לא נדפסו עד לאחרונה. ההגהות שלפנינו נדפסו בקובץ צפונות, יז (בני-ברק, תשנ"ג), עמ' כג-כז.
[1], ד-ח, [4], ט-יב, כא-פד דף, + [1] דף בכתב-יד בראש הספר ו-[2] דפים בכתי"ק החיד"א בסוף הספר. חסרים דפים ב-ג (תוכן דף ג' הושלם בכתב-יד כנ"ל). 18.5 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. נקבי ותעלות עש בודדות. כתם שמנוני בראש הדפים בחלקו השני של הספר. שני נקבים ומחיקה בשער. כריכה עתיקה (אולי מקורית) פגומה מעט.
כרך בכתב יד המכיל חלק מהספר הנודע 'שערי תשובה' מאת רבינו יונה מגירונדי, מגדולי הראשונים. כתיבה ספרדית רהוטה. [ספרד, המאה החמש-עשרה בערך].
ספר שערי תשובה הוא מספרי המוסר החשובים ביותר, ומעת הדפסתו לראשונה בשנת רס"ה [1505], הוא נדפס שוב קרוב למאה פעמים!!
מרן החיד"א כתב על החיבור: "…שערים המצוינים לעורר הנפש ליראת שמים ודבריו הקדושים מועילים הרבה בשבר אשר הם שוברים את הלב האבן וכו'… אשרי הזוכה לשקוד על דלתותיהם יום יום…". החפץ חיים אמר פעם משמו של רבי חיים מוואלאז'ין, כי "הוא ספר מוסר השוה לכל נפש ומתאים לכל איש יהודי בכל התקופות ובכל הזמנים עד ביאת גואל צדק".
דפים [1-10] בכתב היד שלפנינו מופיעים במהדורת ונציה ש"ד [1544] מדף י"ד/1 עד דף י"ט/2. דפים [11-22] מופיעים במהדורה ונציה מדף כו/1 עד דף לב/1. (המהדורות הקודמות נדפסו ללא מספור דפים).
[22] דף. 16.5 ס"מ. שוליים רחבים.
מצב כללי טוב. ברוב הדפים חריכות דיו במספר שורות, חלקן עם חסרון טקסט. נקבי עש, חלקן מולאו בנייר. הספר עבר חיזוק אמנותי. נדיר מאוד למצוא ספר שימושי מתקופה מוקדמת מאוד, במצב שכזה.
"כן פירש לי מר חלמא ז"ל"
כתב יד נאה מאוד, העוסק בעומק העניינים של הקבלה המעשית ושידוד מערכות הטבע באמצעות כוחות מיסטיים. שני עמודים כתובים ביופי ובבהירות נפלאה ובסידור טיפוגרפי מושלם, בכתב יד קדשו של המקובל האלוקי רבי שלום שבזי, גדול משוררי ומקובלי תימן בדורו ושעל פי המסורת היה זוכה מדי ערב שבת לקפיצת הדרך מתימן לארץ ישראל. כתב היד הינו מתוך המהדורה הראשונה של ספרו 'חמדת ימים' שלא נדפסה מעולם. תימן, שנת ה'ת' [1640] לערך.
כתב היד עוסק בפרשת ויצא, במפגש הסמלי בין לבן ליעקב אבינו לאחר בריחתו, בו ניסה לבן, על פי הרש"ש שלפנינו, להזיק את יעקב אבינו ואת האימהות והשבטים על ידי כישופים, ולא עלה בידו. הרש"ש הקדוש מרחיב בכתב היד הנדיר, אודות הכוחות הרוחניים הפועלים בעולם, הן מצד הקדושה והן מצד הכישוף, שבאמצעותם ניתן לשדד את כוחות הטבע, כיצד הם פועלים וכיצד ניתן להתגבר עליהם.
נציין שלמרות שכתב היד מוכן לדפוס, כולל הביאור 'ת"ט' [תוספת טעם] בצדי העמודים, בכל זאת מופיעים בו שינויים רבים מהנדפס בסופו של דבר בספר. כנראה שלפנינו דף מתוך ה'מהדורא קמא' לספרו חמדת ימים. אותה סיים הרש"ש לכתוב בשנת ה'ת"ו [1646] והיא לא נדפסה מעולם והייתה ידועה רק על פי המסורת! (הנוסח שנדפס בסופו של דבר הינו מתוך ה'מהדורא בתרא' של כתב היד, אותה כתב הרש"ש בשנים מאוחרות יותר; ראה 'קובץ מאמרים' במלאת 350 שנה להולדת הרש"ש, בהוצאת הועד הכללי לקהילת התימנים, ירושלים תשל"ב, עמ' י').
מלבד תוכנו הייחודי הנדיר של כתב היד, העוסק בצדדים המעשיים של הקבלה ולהבדיל בכישופים, וכיצד ניתן לרתום אותם לצורך האדם. מופיע בכתב היד חידוש אותו שמע הרש"ש הקדוש מפי 'מגיד' – מלאך שמימי שהתגלה לבודדים מגדולי ישראל [המפורסם שביניהם הוא מרן בעל השולחן ערוך]. את אותו מגיד מכנה הרש"ש הקדוש "מר חלמא". את "מר חלמא" מצטט הרש"ש בכל ספריו רק י"ג פעמים
[ראה הרחבה], לפנינו אחת מאותן י"ג הזכרות פלאיות של המגיד מן השמים, בעצם כתב יד קדשו של הרש"ש!!
כידוע, כתבי ידם של גדולי ישראל מכל העדות והחוגים משמשים בכל תפוצות ישראל, כקמיעות בדוקים ומנוסים לשמירה ולהצלחה. לפנינו אם כן קמיע עוצמתי בעצם כתב יד קדשו של אחד משני הענקים שהצמיחה גולת תימן מיום גלותם מעל אדמת ארץ הקודש (ששניהם, אגב, נקראו באורח פלאי בראשי התיבות: "רש"ש") ומופיעים בו שמות קודש קבליים,
שהם הנותנים את הכוחות המיסטיים בקמיעות, כדוגמת הנשמה בגוף. לדוגמה:
"שמילת ארי חילופה בא"ת ב"ש תכ"ג מנין אד"ם [במספר קטן] והרמז בארי שהגלגול ממדת החסד סוד אריה מן הימין… כן פירש לי מר חלמא ז"ל" (תוספת טעם, עמוד א' בכתה"י).
"שאין השד מגיד [נסתרות] אלא כשמקטירין לו ולוחשין לו בדברים שהוא מתפתה בהם" (חמדת ימים, עמוד ב' בכתה"י).
"שלא ילחוש עליו דברים ויהרגהו בסוד הכישוף כענין שכתוב 'ועתליה אם אחזיה'… שלא יכלה להרוג אותו בחרב, תלת עליו דברים ואבדתו בסוד הכישוף" (שם).
"יום א' הגין על יעקב חסד אברהם, יום ב' הגין עליו פחד יצחק" (תוספת טעם, עמוד ב' בכתה"י).
"אמ"ש… א"ש מי"ם שמי"ם… שם א' שהוא מ"ו המקשר כל ד' אמות א"ש רו"ח מי"ם עפ"ר ומי שאינו ידיע ביחודו של שם, נהפך עליו אשם" (שם).
המקובל האלוקי רבינו שלום שבזי – הרש"ש [שע"ט-תנ"ה],
מכונה בפי יהודי תימן "אבא שָׁלֵם שבזי". גדול משוררי תימן, צדיק בעל מופת, חכם ומקובל, והאישיות הנערצת ביותר על יהדות תימן. רבי שלום שבזי היה בקי עצום בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר ועסק בקבלה מעשית. בעיקר נתפרסם בשיריו ובפיוטיו הרבים, שהגיעו ליותר מאלף ומהם ידועים כיום למעלה מחמש מאות, אשר בהם טמונים סודות ורמזים עמוקים מחכמת הקבלה. שיריו ופיוטיו מלווים את יהודי תימן בשבתות ובחגים, בסעודות מצוה, ובכל תחנות וטקסי החיים. בקרב יהודי תימן נפוצים אודותיו סיפורי נפלאות ומופתים. האגדה מספרת כי בכל ערב שבת נעשה לו נס "קפיצת הדרך", והיה מגיע לארץ ישראל לשבות בה, פעם בירושלים, פעם בטבריה, פעם בעכו או בחברון, ובמוצאי השבת היה שב אל ארצו. רבי יעקב ספיר שביקר בתימן כותב כי ראה באחד מחיבוריו של רבי שלום שבזי כי כותב על כך במפורש: "הייתי בירושלים וראיתי מחזה כך וכך, ובצפת כך וכך…". באחד משיריו כותב: "לבי בתימן, רק נשמתי פרחה ארץ צבי, הומה כמו אילת". ידועים מעשי נסים שפעל לישועת הכלל, ועל כוחותיו המופלאים ברפואת חולים, בפקידת עקרות, ועוד. הרש"ש חיבר ספרים רבים בהלכה, אגדה וקבלה. בין היתר כתב ספר בשם "גורל החול" בקבלה מעשית. קברו בעיר תעז ידוע כמקום קדוש אליו נהגו יהודי תימן לעלות לרגל מדי שנה בשנה.
[2] עמ', 21X15.5 ס"מ בקירוב. נייר עבה ואיכותי.
המגיד מר חלמא ז"ל, ישות מלאכית שהופיעה לרש"ש הקדוש בחלום, מעין המגיד שהתגלה לכמה ממקובלי צפת. שלש עשרה פעמים הוזכר שם זה לאורך ספרי הרש"ש, עובדה המעידה על התמדה בהתגלות זו. יש שגילוי זה היה לצרכים מעשיים, בעיקר בענייני רפואה כמופיע בספרו: "מעשה שנתבקשנו לרפא אדם שהיה חולה הראו לנו בחלום וכו"'. ויש שהתגלות זו היתה לצורך גילוי ענינים רוחניים פרשניים כמו לפנינו: "כן פירש לי מר חלמא ז"ל". (מתוך הקדמת המהדורה החדשה של ספר חמדת ימים, ירושלים תשע"ד).
[2] עמ', 21.5X14.5 ס"מ בקירוב. נייר עבה ואיכותי.
מצב טוב מאוד. כתמי זמן. כריכת חצי עור חדשה ו
מפוארת, כיאה וכיאות לכתב קדוש זה.
כתב יד שלם. ספר חזה התנופה, קיצור שאלות ותשובות הרא"ש, עם הוספות מרבני מרוקו, נכתב על יד רבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו מחכמי ורבני מקנס.
כתב היד כולל את ספר חזה התנופה – קיצור פסקי הרא"ש להקדמון רבי משה דברושיילש. עם הוספות מתשובות הרדב"ז, מחכמי מרוקו ובראשם רבי יעקב אבן צור – יעב"ץ, ועוד.
רבי יהודה טולידאנו, מחכמי ורבני מקנאס שבמרוקו, צאצא לשושלת של משפחת רבנים מפוארת, נולד בשנת תק"מ, למד אצל אביו רבי מאיר טולידאנו, ומתורת זקנו רבי משה טולידאנו מחבר 'מלאכת הקודש'. התגור במקנס, בסאלי, וברבאט שם כתב את כתב היד שלפנינו חיבר ספרים רבים שרובם נותר בכתב היד. בשנים האחרונות נדפס ממנו סליחות עם פירוש סולח עוונות (נדפס בשתי מהודות, ע"י מכון אהבת שלום). היה מוקף בטרדות וצרות רבות, נפטר בשנת ת"ר בערך. מצורף חומר רב אודותיו.
שער מאויר בציורים נאים, מאחורי השער דברי המעתיק, כעין הקדמה.
102 דף כתובים משני הצדדים בכתיבה צפופה ונאה. 15 ס"מ. חלק מכתב היד נכתב על נייר כחול.
מצב טוב. מעט כתמי מים ומריחות דיו. מעט דפים דהויים. כריכת עור עתיקה משוחזרת.
כרך המכיל [194] עמודים בכתב-יד תימני – תפילות וסדרי התפילות למועדי השנה. כתיבת סופר אחידה, מנוקדת ברובה. תימן, המחצית השניה של המאה ה-16 בערך.
כתבי-יד וספרים קדומים התבלו במהלך השנים, מחמת השימוש הרב. ספרי תפילה הם ללא ספק הספרים הנצרכים והמשומשים ביותר בכל הדורות, וממילא קשה להשיג עותקים קדומים מהם.
התכלאל שלפנינו נכתב בנוסח הקדום, ללא פיוטים והוספות שונות שהתקבלו במשך הדורות שלאחר מכן.
הוא מכיל: סוף פרקי אבות, סדר תפלה והבדלה למוצאי שבת, ראש חודש, ליל פסח, הגדה של פסח, ימי הפסח, חג השבועות, תעניות, תשעה באב, קינות לתשעה באב, סדר תפלה לראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כפורים, חג הסוכות, הושענות, פיוטים לשמחת תורה, סדר העשייה בחנוכה, מגלת בני חשמונאי, תפלת פורים, סליחות ללילי אשמורות, ברכת המזון, נוסחי ברכות שונות – ברכות הנהנין, הבשמים, ראיית חכמים ומלכים, ברכות המצות, פדיון הבן, הפרשת חלה, עשיית מעקה, קביעת מזוזה, ציצית, נרות שבת, ביעור חמץ, עירובי תבשילין, חצרות ותחומין, ברכת האירוסין.
[196] עמ'. חסרים דפים. 20 ס"מ בקירוב.
מצב כללי בינוני. במספר דפים קרעים חסרים תוך פגיעה טקסט (בדף אחד חסרון של כמחצית הדף), הושלמו במילוי נייר. כתמים, סימני שימוש ובלאי. כריכת עור עתיקה (לא מקורית) עם אבזמים תקינים. בלאי ופגמים שונים. השלמת פיסות עור מקצועית בשוליים.
"אחלה נא פני כל א'[חד] וא'[חד] מאחינו בית ישר'[אל] הלומדים בסבא דמשפטים
שאחרי גמר לימודם, ילמדון בכל פעם ופעם גם את דרוש זה כי לא דבר ריק הוא"
(הקדמת רבי יהודה פתייה בראש הקונטרס שלפנינו)
דרוש קבלי שלם , שנכתב כולו [כ"א דפים] בעצם כתב יד קדשו של גדול המקובלים בדורות האחרונים המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה שהרעיש את העולם בספריו ומופתיו. [ירושלים, לפני תרצ"ט 1939]. נדפס בספר סבא דמשפטים (ירושלים, תרצ"ט), בחלק דרושים.
'סבא דמשפטים' הינו אחד משלושת הקטעים המפורסמים בזוהר הקדוש [לצד ה'אדרות'], הוא נכתב בפרשת משפטים [ומכאן שמו] ובו נתגלה ה'סבא' [-ישות עליונה] לתנאים וגילה להם באמצעות חידות ששאל אותם, את סודות היקום ואת תורת הגלגולים. פירושים רבים נכתבו על ידי המקובלים על ה'סבא דמשפטים'. גם המקובל רבי יהודה פתייה כתב פירוש משלו ל'סבא דמשפטים' (ירושלים תרצ"ט, ראה צילום) ולאחר מכן הוא חיבר גם את הדרוש שלפנינו, שאותו כפי שהרב פתייה כותב בהקדמה שבראש הקונטרס. כדאי ללמוד בכל פעם שמסיימים לקרוא את ה'סבא דמשפטים'.
לפנינו הדרוש כולו החל מההקדמה שבראשו ועד לקולופון הקצר שבסוף הדרוש: "רבי חנניא וכו' נגמר דרוש א' וזה דרוש ב' והוא מחובר עם דרוש ראשון ללמד סניגוריא על ישראל שבגלות", ואכן לאחר סיום הדרוש, מתחיל הרב פתייה לכתוב דרוש נוסף, המתפרש על פני שני דפים ומסתיים באמצע העמוד האחרון ולא ממשיך [בספר כן נדפס לו המשך].
כידוע שסגולתו של ספר הזוהר הינה בעצם קריאתו, ובפרט קריאת ה'אדרות' וה'סבא דמשפטים' שהם החלקים החשובים שבזוהר, כפי שגילו האר"י וגוריו. לפנינו דרוש שלם שחיבר גדול מקובלי הדורות האחרונים על ה'סבא דמשפטים' ובראשו רומז הרב פתייה בעצמו על חשיבותו וסגולתו של החיבור במילים: "כי לא דבר ריק הוא"!! כידוע שכתבי ידיהם של צדיקי הדורות משמשים כקמיעות, לפנינו כתב יד קדשו של גדול המקובלים, העוסק בנושאים העמוקים ביותר בקבלה ומופיעים בו לכל ארכו ברכות ושמות קודש, בעצם כתב יד קדשו.
כא דף, 21X12 ס"מ. הכל בכתי"ק הרב פתייה. בעיפרון. לאורך כל הקונטרס מופיעות טביעות אצבעותיו הקדושות והברורות של הרב פתייה, שנטף עליהן מדיו הקולמוס.
מצב טוב מאוד.
……………………………………….. …..
בקונטרס מופיעות בין שאר הדברים שתי הוראות קבליות חשובות הלכה למעשה ומחיבת הקודש נעתיקם לתועלת הקוראים:
סדר נטילה למי שאין לו מקווה: "סדר הנטילה כסדר שכתב הרב אמת ליעקב דהיינו ליטול עשרים שפיכות בסירוגין, שהם נטילה אחת על יד ימין ונטילה אחת על יד שמאל, עד שיהיה על כל יד ויד עשרה שפיכות בסירוגין, ואח"כ חוזר ונוטל פעם ב' עשרים נטילות אחרים רצופים זה אחר זה, שלא בסירוגין, עשרה על ימינו זה אחר זה ועשרה על שמאלו זה אחר זה ויהיה סך הכל מ' שפיכות כנגד מ' סאה"
שמסוכן להתאפק: "אם מתעורר האדם מן השינה בעת שנעקר הזרע לצאת, צריך להזהר שלא יעצור את עצמו כגון שילחוץ חת האמה בידו כדי שלא יצא הזרע לחוץ, כי סכנה הוא. כמ"ש הרב יעב"ץ בסדור נהורא שלים כי אפשר שיקרע קרום הדק המבדיל בין שביל הזרע ובין שביל השתן ויהיה עקר לגמרי, וכמו כן אם יעצור האדם את עצמו מלהשתין גורם שיקרע קרום הדק הזה ויהיה עקר"
……………………………… …………..
המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים שבכל הדורות, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכאן התפרסם עד מהרה כגדול המקובלים.
המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו הנ"ל לספר בית לחם יהודה (ירושלים תשס"ו) תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל, פעמיים, וז"ל: "במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר"י חשבו לאבד את זרע ישראל ח"ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל… הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו"ר מגור האמרי אמת זצוק"ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר "בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל" הוסיף ואמר "אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה" ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים" עכ"ל.
עוד הוא כותב שם: "במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק"ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו "רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל". מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע"א" עכ"ל.
מכתב ארוך [למעלה מ-50 שורות!] בכתב יד קדשו וחתימתו של הגאון הנודע רבי חיים חזקיהו מדיני אב"ד חברון, מחבר האנציקלופדיה התורנית האדירה 'שדי חמד'. נשלח אל רבני ירושלים – רבי שמואל שמואל סלאנט, ורבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים, האדר"ת. [חברון, סיון תרס"ד].
במכתב מגולל השדי חמד את פעילותו באחת ממלחמותיו החשובות ביותר של (אם לא החשובה שבהן), אשר בה הוא הרעיש את העולם והפעיל את כל כובד משקל השפעתו – פרשת הקמת בית הספר של חברת 'כל ישראל חברים' הצרפתית, המכונה 'כי"ח – אליאנס'. בית הספר שילב לימודי חול, ושררה בו רוח הפתיחות (ובשלב מאוחר אף הציונות), ועל כן התקיימה כלפיו התנגדות ארוכת שנים ורחבת ארצות. להרחבה אודות בית הספר בחברון גלול למטה.
השדי חמד אשר כדבריו הוא "כחח"מ [כחכם, מליצה על שמו – חיים חזקיהו מדיני] הרואה את הנולד", התנגד בצורה יוצאת דופן לפתיחת בית הספר, וראה בו מעשה שטן. השד"ח אשר כבר היה באחרית ימיו אזר את שארית כוחותיו, ויצא למלחמה נואשת. הוא כותב בחריפות רבה ובצער נוקב "…כי במכתב זה הנני עומד לפניהם בפיק ברכים בידי רועדות, בלב נשבר, בדמע עיני מכתב נפשי ולבבי, עד כי חלילה יש לומר למה לי חיים… שינתי נדדה מעיני, ואין כח בידי לאחוז בקן קולמוסי, לתאר גודל צערי. ואם הי' לי באפשרות כעוף הפורח, הייתי בא בעצמי לפני הדרת גאונם ומבקש ומתחנן נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, חוסו ורחמו רבותי על כבוד ה' ותורתו הקדושה, חוסו על כבוד אבותינו הקדושים זיע"א…".
בסיום המכתב מבקשם לערוך כנס ולטכס עצה כנגד מעשה שטן זה. ומסיים "כותב וחותם בדמע, עין במר תבכה, בלב נשבר ונדכה, הצב"י חיים חזקיאו מדיני, המכונה חח"מ הי"ו". בסמוך לחתימה הוטבעה חותמתו האישית.
רבי חיים חזקיהו מדיני [תקצ"ג-תרס"ה] , מגדולי האחרונים. אב"ד קרסו-בזאר (בילוהירסק) שבחצי האי קרים, ולאחר מכן אב"ד חברון. מכונה לרוב 'השדי חמד' על שם סדרת ספריו הנודעת. הוסמך להוראה בגיל 13 שנה. בגיל צעיר נשא אשה ובחופתו השתתפו כל גדולי הדור. שמו הלך למרחוק, ומכל העולם פנו אליו בשאלות.
[1] דף נייר כפול, [2] עמודים כתובים. 29 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. סימני קיפול עם קרעים קלים ונקבים בודדים ללא חסרון טקסט. כתמי זמן.
– – – – –
חברון, השדי חמד, ובית הספר כי"ח:
ההתנגדות בקרב בני הישוב הישן בארץ ישראל לפתיחת בתי הספר החדשים אשר בהם שולבו לימודי חול, החלה כבר בראשית שנות הת"ר, עם הצעתו של מונטיפיורי לייסד בית ספר, הצעה שלא יצאה לפועל. בשנת תרט"ז ייסד לודוויג פרנקל בירושלים את ביה"ס 'למל', אשר רבנים רבים, בעיקר מהעדה הפרושית, התנגדו לו נחרצות.
בשנת תרל"ג יצא חרם כולל על בתי הספר, עליו חתמו מאות רבנים ובניהם גם רבני חברון – רבי אליהו סלימאן מאני, רבי שמעון מנשה חייקין, ועוד.
בשנת תרס"ג הגיע לחברון פעיל ירושלמי, על מנת לייסד שם את בית ספר של כי"ח – אליאנס. השדי חמד שלח מכתב למנהלי הכי"ח בפאריס ובו כתב "כבוד ראשי ומנהלי בתי הספר אליאנס בעיר פריז. אם חפצים אתם בחיים שלי, אבקש לא לעשות בית ספר בחברון ". המכתב פעל את פעולתו – המנהלים השיבו לו כי לא יפתחו בי"ס, אך לזמן קצר בלבד.
בשנת תרס"ד הגיע שוב אותו הפעיל, ופתח את בית הספר, ללא התחשבות בדעת רב העיר. השדי חמד הודיע שהוא מתפטר מתפקידו, בתקוה שהדבר יזעזע את התושבים. לאחר זמן קצר ראה כי התפטרותו לא שינתה דבר, ועל כן הודיע כי הוא חוזר לרבנות, ויפעיל את כל כוח השפעתו לסגור את שערי ביה"ס.
על פי המסופר השדי חמד ביומו האחרון, ציוה את יורש רבנותו – רבי סלימאן מני, שלא ייתן לפתוח את בית הספר. התנגדותו של הרב מני לא הועילה, וכחצי שנה לאחר פטירת השד"ח הוקם בית הספר, למורת רוחם של החרדים לדבר ה'.
כתב יד – תכלאל תימני, מכיל סדר תפילה לשבתות, חנוכה ופורים, עם פירוש 'עץ חיים' מאת הגאון האדיר רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ), מגדולי רבני תימן בדורות האחרונים. כתיבת סופר נאה ומיושרת, מספר קטעים מנוקדים. נייר לבן ואיכותי, מאיר עיניים. במספר עמודים הכותרות ותיבות הפתיחה עוטרו בדיו אדומה. [תימן, 1840 בקירוב].
כתב היד מכיל: סדר קבלת שבת, ערבית, קידוש, שחרית, הוצאת והכנסת ס"ת (עם ברכת 'הנותן תשועה למלכים'), מוסף, קידוש, מנחה, ערבית למוצאי שבת, הבדלה, תיקון לראש חודש, שחרית ומוסף לר"ח, ברכת הלבנה, סדר העשיה בשמונת ימי חנוכה, תיקון פורים,
לאורך הספר הגהות בשולי הדפים. בדף לה/2 מופיעה הגהה בה מציין הכותב לאביו: "ואולי ט"ס יש כאן. ואני שמעתי ממו' אבא נע"ג לכוון החשבון…"
כתבי-יד וספרים קדומים התבלו במהלך השנים, מחמת השימוש הרב. ספרי תפילה הם ללא ספק הספרים הנצרכים והמשומשים ביותר בכל הדורות, וממילא קשה להשיג עותקים קדומים מהם, ובוודאי במצב נאה כמו העותק שלפנינו.
מח דף. חסר סוף (כפי הנראה דף בודד). 24 ס"מ. נייר עבה, בהיר ואיכותי.
מצב טוב-טוב מאוד. כתמים וסימני שימוש קלים. מעט נקבי עש. קרעים חסרים בשולי ארבעה דפים (ללא פגיעה בטקסט), הושלמו במילוי נייר. נקב קטן בדף כט ללא פגיעה בטקסט.
מסמך הלכתי חשוב, נאה וארוך [למעלה מ-400 מילה] – מכתב הרשאה למינוי שליחות בגט, בחתימת יד קדשם של גדולי רבני איטליה במאה הי"ח. ליוורנו, י"ג כסלו ה'תק"נ [1789].
מעשה בית דין שנעשה על ידי גדולי חכמי איטליה בדורם – שטר נדיר של "שליח עושה שליח", שליח להולכת גט שנתמנה על ידי בית הדין בוונציה, ממנה בפני בית הדין בליוורנו שליח נוסף, להוליך את הגט לאישה ולמוסרו בפני בית הדין בטורינו.
הדיינים החתומים על השטר:
הגאון והמקובל רבי יעקב נוניס-וואיס אב"ד ליוורנו על מקום החיד"א ומגדולי תלמידי החיד"א. כנראה שכל המכתב בכתי"ק.
רבו הגאון רבי דוד מלאך מחכמי ורבני ליוורנו וידידם של החיד"א וה'זרע אמת'.
הגאון רבי יעקב ב"ר משה ברוך מדייני ליוורנו ובעל הספר הנודע 'שבחי ירושלים' (ליוורנו תקמ"ה).
בשולי המכתב מופיעות חתימת ידי קדשם של דייני טורינו, המאשרים את מסירת הגט:
הגאון רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה אב"ד טורינו, מגדולי גאוני איטליה וידיד נפשו של החיד"א. כנראה שכל שלושת השורות של ה'קיום' הינם בכתב יד קדשו.
הגאון רבי יהושע בן ציון סגרי אב"ד קסאלי. [ראה מכתב מאיתו בקטלוג זה].
הגאון רבי אברהם מסיניגאליה מחכמי ודנייני פירנצי.
[1] דף כפול, 19.5X25.5 כל דף. נייר ירקרק משובח. כתיבה איטלקית-יהודית.
מצב טוב מאד.
……………………………… ……….
ביוגרפיה:
הגאון והמקובל רבי יעקב נוניס-וואיס [נפטר בשנת תקע"ה לערך], מגדולי דורו. אב"ד ליוורנו כממלא מקומו של החיד"א. בנו של הגאון הנודע רבי יצחק נוניס ואיס בעל 'שיח יצחק' (ליוורנו תקכ"ו). דודו אחי אמו הוא הגאון רבי ישמעאל הכהן ממודינה, המביא בספרו דברים בשמו "החכם משכיל ונבון כמה"ר יעקב נוניס ואיס נכדי [-אחייני] נר"ו…". קיבל תורה מפי רבני ודייני ליוורנו רבי חנניה מזל טוב בונדי ורבי דוד מלאך שישב עמו בצוותא בבית הדין בליוורנו ואף יצק מים זמן מה על ידי הגאון מהר"ר יצחק נוניש בילמונטי זלה"ה בעל שער המלך.
על רוב גדולתו בתורה ובחסידות ניתן ללמוד מתוך מה שכתב אודותיו בן דורו הגאון רבי דוד ב"ר רפאל מילדולה, בגליון ספר 'שם הגדולים' להחיד"א (נדפס בקובץ מקבציאל גליון כ"ה) וז"ל: "והרב הגדול בדורו מוהר"ר יעקב נוניס ואיס זצוק"ל הוא בן להרב שיח יצחק והוא תלמיד מהרב המופלא מוהר"ח בונדי ומכמה גאוני עולם, גודל חריפותו ועיונו אין די לבאר עם בקיאותו בכולהו תלמודא ספרא ספרי פוסקים ראשונים ואחרונים רב הוא, והיה מליץ גדול ושיג לו גם שי"ח במלאכת השיר ובשאר חכמות. הוא חיבר ספר דעת זקנים מראה מקום בספרים הכותבים על הרא"ם וגם יש בכתבו כמה חיבורים ופסקים אך לא נדפסו והיה ראש ישיבה בזמן האריות בעיר ליוורנו מרוב גדלו וענוותנותיה יתירה בזמן גדולי דורינו הרב אזולאי וכו' זצ"ל ואני צעיר קוננת"י קינ"ת דוד עלוהי ושם עיניכם תחזנה משרים בחכמתו".
חיבר ספר כללים וחידושים על התורה ועל התלמוד כתיבת יד והקדמות והסכמות והגהות בכמה ספרים שהדפיס בליוורנו. מחיבוריו באו בדפוס ספר 'חדות יעקב' חידושי הש"ס נדפס בסוף ספר שיח יצחק ח"ב (ליוורנו תקמ"ח) וספר 'עפר יעקב' על התורה נספח לספר דעת זקנים (ליוורנו תקמ"ג). ספרו "חדות יעקב" מוזכר בגליון הש"ס לרבי עקיבא איגר [ברכות דף ב' – למרות שאין דרכו של רבי עקיבא איגר להביא מספרי בני-דורו].
הוא הביא לדפוס את שיטה מקובצת על בבא בתרא (תקל"ד), תוספות רי"ד על תענית (תקל"ט), ופירוש בעלי התוספות עה"ת (תקמ"ג). בשלושת הספרים הללו מופיעה הסכמת ידידו החיד"א. הותיר אחריו חיבורים בכתב-יד, שני כרכים מהם נשתמרו בספריית הגרי"מ הלל שליט"א, כרך נוסף נשתמר בספריית פרופ' מאיר בניהו ז"ל ועוד כמה כרכים מפוזרים בספריות העולם (ראה: Winner'S מכירה 131 פריט 417, ספר שמחת הרגל להחיד"א עותק שנתן החיד"א במתנה לרבי יעקב נואיב ואיס; מן הגנזים חלק שישי; תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה, טריסטה תרי"ג, עמ' 130; אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ 261; המבשר תורני ב כסלו תשע"ג).
הגאון רבי דוד מלאך מחכמי ורבני ליוורנו. גאון מובהק היה רב מופלג בחכמה ובתורה. ישב בצוותא בבית הדין בליוורנו עם חכמי דורו הגאונים רבי יעקב נוניס ואיס ורבי חנניה מזל טוב בונדי זצוק"ל. שמו נזכר וחתום בהסכמות לחכמי דורו הוא חתום ג"כ עם החיד"א בשנת תקמ"ו. בנו הוא הגאון רבי שלמה מלאך שג"כ ישב בבית הדין בליוורנו. רבי דוד התכתב עם הגאון רבי ישמעאל הכהן בע"ס "זרע אמת'. [ אנציקלופדיה לחכמי איטליה, עמ' 156].
הגאון רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה אב"ד טורינו, מגדולי חכמי איטליה בדורו, וידיד נפשו של החיד"א. בעת שליחותו התאכסן החיד"א בביתו, ונקשרו ביניהם קשרי חיבה וידידות.
נולד באליסאנדריא די לה פאלייא שבאיטליה, שם קיבל תורה מפי הרב הגדול בקי בנגלה ובנסתר רבי אליהו הלוי. כפי הנראה קיבל מרבו מהר"א הלוי גם בחכמת האמת.
היה מגדולי מורי ההוראה באיטליה בזמנו 'מתקיפי דארעא' כלשון רבי מנחם עזרא מאיר קסטלונובו בתשובותיו עמק המלך (דף כא, ב).
החיד"א באגרותיו הפליג בשבחו והעיד עליו שהוא "מתנהג בחסידות" ולרוב חיבתו מכנהו "חיבת עין ימין" (אגרות והסכמות החיד"א, ועקנין, עמ' נו). מכתב הערצה ממנו אל החיד"א ובו מכנה עצמו "צעיר שבצעירי צעירי תלמידיו" נדפס בקובץ מוריה שנה יח גליון רה-רו, תשרי תשנ"ב עמ' סד.
ידועה תשובתו בענין הפולמוס שהתעורר באיטליה בענין אם לומר פיוטים בליל שמיני עצרת שחל בשבת לפני מזמור שיר ליום השבת, עליה הסכימו רבו הנ"ל והגאון רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינא בעל 'זרע אמת', [ראה: אנצי' לחכמי איטליה עמ' 480; קובץ עץ חיים (צאנז) גליון ה' תשס"ג עמ' ג].
הגאון רבי יעקב ב"ר משה ברוך מדייני ליוורנו, נסע לראות את עיה"ק ירושלים והוציא לאור את הספר הנודע 'שבחי ירושלים' (ליוורנו תקמ"ה, ראה צילום) על פי כוונות האר"י, ובו רשמים מנסיעתו. הספר נדפס פעמים רבות כולל בז'יטאמיר.
הגאון רבי יהושע בן ציון סגרי אב"ד קסאלי [נפטר תקס"ט], שימש כדיין בוירצללי ולאחמ"כ כרבה של קסאלי שנים רבות (ראה סדר יחוסו אצל רבי חננאל ניפי, בתוך תולדות גדולי ישראל עמ' 107).
משפחת סגרי הייתה מן המשפחות הרבניות המפוארות בקהלות איטליה. ראש השושלת הג"ר חיים סגרי זלה"ה שהתנגד לגה"ק רבי יעקב חזק זלה"ה בענין הסדר של תקיעות שופר. בנו הגאון רבי אלישע היה תלמיד חכם חשוב וכיהן כרב בעיר וירצ'ילי, בנו של רבי אלישע היה הג"ר יהושע בן ציון סגרי זלה"ה, כותב המכתב שלפנינו, שהיה גם הוא רבה של וירצאלי ולאחר מכן בערך בתק"ה נבחר לרבה של קאסאלי ושימש כרבה של העיר קרוב לשבעים שנה, כפי עדותו בהקדמתו לספרו קיצור דיני טריפה, כתב היד של חכמי איטליה בעניני ברית מילה (נמצא בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בבית הספרים הלאומי במחלקת איטליה).
חשוב לציין, כי היו שני חכמים בשם זה באיטליה. הראשון היה רגיל להשתמש בשם יהושע סגרי בלבד וחיבר שירים רבים שבטעות מייחסים גם אותם לרבינו, והשני היה רבה של קסאלי, חותם המכתב שלפנינו, שנהג לחתום בשם יהושע בן ציון. (ראה אודותיו: אוצר התורה, ירושלים תשע"ה, עמ' 607; אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ 130; אסופות – י, ירושלים תשנ"ז, עמ שכט; זכור לאברהם, חולון תשנ"ב, עמ' 261).
הגאון רבי אברהם מסיניגאליה, מחכמי ודנייני פירנצי במחצית השניה של המאה הי"ח. חתום עם רבני דורו על תעודות ואגרות.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
