עלי מלאך אלוהים הוא / קדוש שרי נזיריה
ועל אוצר סגלות דת / ומחמד סוד סתריה (שירו של הרמח"ל על גדולת רבינו)
פסק הלכה ארוך ביותר [כ-400 מילה], בעצם כתב יד קדשו ובחתימתו המלאה של המקובל האלוקי רבי בנימין הכהן אב"ד ריג'יו הנודע בכינויו ה'רב"ך' – מגדולי המקובלים באיטליה ומגדולי הדורות המפורסמים בעם ישראל. ריג'יו, [תע"ו 1716]. מכתבים מהרב"ך הינם נדירים עד בלתי מצויים כלל.
הפסק עוסק במקרה כאוב שהסעיר את יהדות איטליה – יהודי חילל את כבודה של משרתת יהודיה, והיא ילדה בת לאחר זמן. אותו היהודי טען כי הילדה לא נולדה ממנו. התעורר דיון האם ניתן לקבוע כי הילדה נולדה לאותו היהודי או לא. המשמעות ההלכתית היא רחבה – אותו האב חייב לזון את בתו, לשלם דמי בושת לנערה ולאביה, ועוד.
הפוסק הראשון שפתח את המערכה הוא רבי אברהם סגרי מקאסאלי, ולאחריו הופיעו תשובות רבות מאת גדולי הרבנים, שנדפסו בספר 'פחק יצחק' לרבי יצחק לאמפרונטי. בין הרבנים שנשאו ונתנו בענין: רבי ישעיה באסאן, רבי יוסף פיאמיטא, רבי שמשון מורפורגו, המלקט רבי יצחק למפרונטי, רבי יוחנן גירון, רבי יהודה בריאל, רבי שמואל דוד אוטולינגי, רבי יעקב אבוהב, רבי יצחק חיים הכהן מהחזנים, רבי רפאל שלמה לוי מפינאלי, הרב"ך – שתשובתו המקורית מונחת לפנינו, ועוד. כל הרבנים הנ"ל פסקו לחובת היהודי.
הרב"ך מסיים "ואלוקינו מרחם יוציא עמו מן ההפכה, ויצו אתם ואתנו את הברכה, והיתה לה' המלוכה. ריגייו, סדר ושנת ואמר ת אלהם [תע"ו] לנפש לא יטמא בעמיו לפ"ק. הצעיר בנימין בכ"מ אליעזר כהן ז"ל".
התשובה שלפנינו נדפסה בשו"ת פחד יצחק בערך אונס, ולאחר מכן בשו"ת הרב"ך (ירושלים תש"ל) עמ' קלז-קלח. ישנם מעט שינויי לשון קלים, בעיקר בנוסח שו"ת הרב"ך. ראה בהרחבה: פחד יצחק חלק א' – הוצאת מוסד הרב קוק, (ירושלים תשכ"ב), עמ' שב-שסב.
המקובל האלוקי רבי בנימין הכהן ויטאלי [נודע בכינויו הרב"ך; ה'תי"א – ת"ץ?], רבה של רג'ו אמיליה (רג'יו), ומגדולי יהדות איטליה. הוא היה חתנו של הרמ"ז, וחותנו של רבי ישעיהו באסאן, והיה ידוע בתמיכתו ברמח"ל בפולמוס הידוע.
הרב"ך שהה בוונציה ולמד קבלה מפי הרמ"ז, הוא גם נסמך שם לרבנות בידי הרמ"ז. הוא למד באותה עת גם אצל הרב מנחם שמשון באסולי (נפטר במנטובה, שמחת תורה, תנ"ד) אביו של רבי אביעד שר שלום באזילה.
לאחר נישואיו עבר לגור בקזאלה מונפראטו, משם המשיך לשמור על קשר עם רבו הרמ"ז באמצעות מכתבים. בעיר זו שהה שלוש שנים, במהלכן למד קבלה והלכה עם המקובל רבי שמשון באקי. בקיץ ה'תל"ג עקר למנטובה ושוב התגורר ליד רבו הרמ"ז וחברו הרב רוויגו. בשנת ה'תל"ה חזר שוב לאלסנדריה, הפעם כדי להתמנות כרב העיר.
לאחר פטירת הרמ"ז בראשית שנת ה'תנ"ח 1697, עבר לשמש ברבנות העיר רג'יו, והתקבל בקרב יהודי איטליה כפוסק סמכותי. רבנים אחרים (רבי משה חגיז, ורבי שלמה אאיליון) ביטלו פסקי הלכה שכתבו, לאחר שהתברר להם שדעתו הפוכה מדעתם. ורבים אחרים פנו אליו בשאלות הלכתיות. הוא הוצע כבורר בעת הפולמוס על כתביו והתנהלותו של רמח"ל, אולם נפטר בטרם הספיק לעשות צעדים בנושא זה.
בין תלמידיו נמנים: רבי ישראל ברכיה פונטאלינה, מחבר "מפתחות הזוהר"(ונציה תק"ד); רבי נתנאל פואה, המדפיס מאמשטרדם; רבי שמשון חיים נחמני, מחבר "זרע שמשון"; רבי ישעיהו באסאן, מחבר שו"ת "לחמי תודה" ורבי מנשה יהושע פאדובה (השניים האחרונים נישאו לבנותיו).
הרב"ך היה מחבר פורה וכתב ספרים רבים. חלקם התפרסמו כבר בחייו (שו"ת הרב"ך, עת הזמיר, גבול בנימין ועוד רבים). תשובות רבות שכתב נמצאים בכתבי יד, וכמה מהם התפרסמו בספרו של רבי יצחק למפרונטי פחד יצחק, ובספרי תשובותיהם של רבנים נוספים בדורו. כן כתב מספר תשובות באיטלקית. לאחר פטירתו כתב עליו ידידו הרמח"ל קינה ארוכה על משקל הקינה 'אלי ציון' אותה נוהגים לקרוא בתשעה באב.
[1] דף נייר, 22×15.5 ס"מ. נייר איטלקי בהיר ומשובח. הכול בכתיבת יד קדשו של הרב"ך.
מצב טוב מאוד. כתמים בהירים.
קינת הרמח"ל על הרב"ך:
אלי תבל ועריה / אלי עמה ושריה,
ביום צרה כמבכירה / כאוב תתן אמריה:
עלי מאור אשר חשך / ביום עברת שבריה;
ועל ארון אשר לקח, / הדר חמדת כתריה.
עלי מעין אשר נסתם / ובוש מבחר נהריה;
ועל נזר אשר הוסר, / גאון ישרי טהוריה.
עלי הדרת פני חמה / אשר כסו עפריה;
ועל זהב אשר הועם / בתוך מסגר קבריה.
עלי צדיק אשר סכך / כעץ על כל עבריה;
ועל אוצר סגלות דת / ומחמד סוד סתריה.
עלי מלאך אלוהים הוא, / קדוש שרי נזיריה;
ועל רועה אשר רעה / במרעה טוב עדריה.
עלי טוב שם כשמן טוב / אשר תורק שעריה;
ועל גבור בפרצה קם / וחזק כל גדריה.
עלי עצום אשר חולל / עלי פשעי בשריה;
ועל נשא כאב חטאה / לישר כל הדוריה.
עלי אנחת מתי יערה / ביום רוו מרוריה,
ועל שבר אשר נשבר / לבב חכמי בחיריה.
עלי נחם בכי אבלה / וסור חרפת נעוריה,
ועל התם אשם חטאה / לאל תתן אמריה.
דרשה ארוכה בת ארבעה עמודים – מערכה למדנית על עניינים במסכת קידושין, בכתב ידו וחתימתו של הגאון האדיר רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינא, מחבר הספר סדרת הספרים 'זרע אמת'. [מודינא, תקס"ז].
בראש הדרשה "זהו… שאמרתי בסיום מסכת קידושין בשלהי שנת התקס"ז, אשר כבר כתוב אצלי בקונטריס… ועכשיו חזרתי לכתבו בשביל דבר שמתחדש בו". הדרשה חתומה בסופה "ממני ומאתי יצאו הדברי', הקטן ישמעאל כהן ס"ט".
למיטב בדיקתנו הדרשה לא נדפסה. בספר זרע אמת חלק ד' נדפסו חידושים על סדר מועד בלבד (ג' החלקים הראשונים מכילים שו"ת). חלק גדול מחידושיו עוד מצוי בכתבי יד השמורים בספריות חשובות.
רבי ישמעאל הכהן ממודינא רבה של מודינא ומגדולי רבני איטליה במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. נודע בספרו שו"ת זרע אמת. אחיו המבוגר רבי דוד הכהן, היה רבה של מודינא וכבר בחיי אחיו היה דורש בישיבה הגדולה ובישיבות הקטנות בעיר. לאחר פטירת אחיו בשנת תקמ"ב מינתה הקהילה את רבי ישמעאל כממלא מקומו. הוא שימש הרב במשך כשלושים שנה עד לפטירתו. כמו כן עמד בראש הישיבה הגדולה והישיבות הקטנות בעיר. היה בידידות עם הרב החיד"א והתכתב אתו בהלכה.נפוליון שלח אליו את 12 השאלות ששאל את חכמי ישראל והזמין אותו לאסיפת הנכבדים היהודים ולאסיפת ה"סנהדרין". מפאת גילו הוא לא יכול לנסוע אך הוא השיב עליהם תשובה שבהתאם אליה חיבר הרב יוסף דוד זינצהיים, נשיא ה"סנהדרין של פריס" את תקנות הסנהדרין.
[1] דף נייר כפול, [4] עמודים כתובים. 28.5 ס"מ בקירוב. כתיבה אוטוגראפית עם מחיקות והגהות ארוכות בשולי הגיליון.
מצב טוב. נייר איטלקי משובח. סימני קיפול, קרעים קטנים וכתמי זמן. הדבקה קטנה.
כתב-יד, חומש ויקרא-במדבר, עם תרגום ארמי ופירוש רש"י, עם הפטרות. [תימן, המאה ה-19 בקירוב].
המקרא עם טעמים וניקוד תחתון, תרגום אונקלוס עם ניקוד עליון.
פירוש רש"י נכתב בחלקו בתחתית הדף והושלם בהמשך בדפים נפרדים. בסוף כתב-היד לוח "עבור". [119] דף נייר עבה. 24 ס"מ. שער מעוטר.
מצב בינוני. נקבי עש. כתמי זמן. קרעים קלים. דף אחד מנותק. כריכת עור חדשה מפוארת.
כתב-יד, סגולות, קמעות, רפואות, לחשים ותפלות קבליות למגוון עניינים – כתיבה איטלקית – סביבות המאה ה-18.
מעל 740 סגולות לחשים ותפלות במגוון עניינים שונים ומגוונים.
42 עמודים מלאים בכתיבה צפופה אם סרטוטים ואיורים. 27 ס"מ.
מצב טוב. כריכת נייר שיש חדשה.
"באיטליא יש צדיק גדול אחד [-החיד"א] אשר ע"י חיבוריו מבטל כל ספרי מינות" (ה'נועם אלימלך' מליזענסק)
ספר מצת שמורים, ביאור בדרך הקבלה על פי האר"י על מצוות מזוזה ציצית תפילין (ר"ת מצ"ת) ועוד. מאת המקובל האלוקי רבי נתן שפירא. ונציה, ת"ך 1660. מהדורה ראשונה. העותק האישי של אור העולם מרן החיד"א.
בדף השער מופיעה חתימה נדירה בכתב יד קודשו של מרנא ורבנא רבינו חיים יוסף דוד אזולאי: "חיד"א ס"ט". ובסוף הספר נכרכו שני דפים [4 עמודים כתובים – כ-1800 מילים!] בעצם כתי"ק החיד"א, בהם מופיעות השגות המקובל האלוקי רבי משה זכות, על הספר. ההגהות לא נדפסו בספרי הרמ"ז (נדפסו רק לאחרונה, ראה להלן) וכפי הנראה העתיק החיד"א את ההגהות מעצם כתב-יד קדשו של הרמ"ז.
ההשגות שלפנינו הן חשובות ביותר, בעומק תורת הקבלה וכוללות שמות קודש ועניינים קבליים רמים ביותר, חלקן אף בלשון חריפה כדרכה של תורה. בהערה אחת כותב הרמ"ז: "מזל"ן [-משה זכות לי נראה] שטעה כאן כמה טעויות…". בהערה נוספת: "והבן כל הכתוב כאן ותמצא בכל אחד מהב' דרכים שדברי הרב נכוחים ויש להם שחר, וקושיות המחבר את כלן ישא רוח, ומה גם שחידש סוד חדש במזוזה אשר לא שערוהו ראשונים ואחרונים".
לפנינו תיעוד מוקדם, נדיר וחשוב מאין כמותו, למחלוקתם היסודית בעניינים אלו של 'תרי מלאכי ברקיעא' המקובל האשכנזי רבי נתן שפירא – "הרב הנשי"א" [-ה'רב נ'תן ש'פירא י'שמרהו א'להים, כפי שמכנהו מרן החיד"א] מקראקא וירושלים, והמקובל הספרדי רבי משה בן מרדכי זכות [הנודע בכינויו הרמ"ז] מגדולי מקובלי איטליה. נשוב ונדגיש שההגהות שלפנינו לא נדפסו בספרי הרמ"ז ולפנינו ככל הנראה המקור הקדום ביותר (ולמצער אחד הקדומים ביותר) של הגהות הרמ"ז על מצת שמורים!
בין שני המקובלים – רבי משה זכות ורבי נתן שפירא – אשר נחשבו לגדולי הדור, שרר יחס של הערכה רבה לצד מחלוקת חריפה על הבנת שיטת הקבלה. בהסכמתו לספר 'טוב הארץ' (ונציה תט"ו) כותב הרמ"ז: "זה ספר כתב ר' מאיר לארץ ולדרים, מלא כרמון רב ונקי, מומחה ובקי בכבשונו של עולם, סובר הרזים וסתרי קדושים, ציר המעלות המקובל הנאמן כרע כאח לי, החכם הנעלה כמוה"ר נתן שפירא איש ירושלים…". מאידך, באחת מאיגרותיו הוא כותב: "אודיעך שרוב כוונות ברכות שחרית לקטן מספר מצת שמורים, והן מסברת כמהר"ר נתן שפירא ע"ה ומדעת נפשו, וכן לא יעשה, כי אין לנו כח לחדש כוונה, גם שתהיה מיוסדת על הקדמה נאמנה…".
מרן החיד"א עצמו מביא את דברי המח"ס 'מצת שמורים' כמה וכמה פעמים בספריו השונים – חיים שאל, לדוד אמת, מחזיק ברכה, דבש לפי ועוד. כמו כן, כתב אודותיו בשם הגדולים.
המחבר המקובל האלוקי רבי נתן בן ראובן דוד (טעביל) שפירא [הירושלמי, נפטר תכ"ז בערך], נולד בקרקוב, ונפטר ברגיו שבאיטליה, היה רב, דיין ומקובל. בשנת תט"ו הוא נשלח על ידי עדת האשכנזים בירושלים לאיטליה, הולנד ואשכנז לאיסוף כספים. נמצא חתום על תעודה בירושלים בשנת תי"ז. הוא חי באיטליה כעשר שנים עד פטירתו.
בספר "גינת ורדים" מאת ר' אברהם הלוי מסופר שרבני ירושלים התירו לו לקחת אשה נוספת פרט לאשתו הראשונה בחתימת היתר מאה רבנים, והוא גר עם שתי נשיו בחצר בית הכנסת הספרדים.
כאשר יצא לשליחות מארץ ישראל לאירופה, הוא נפגש בוונציה עם רבי משה זכות אשר אחר שנפטר כתב את נוסח מצבתו. שם הוא חיבר את ספרו טוב הארץ, והדפיס אותו בוונציה בשנת 1655. חלקו הראשון של הספר עוסק בבירור מעלתה של הארץ ומעלת המגורים בה. בהקדמת הספר הוא כותב כי דבריו מיוסדים על תורת האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל וגם על תורת רבי משה קורדובירו ורבי אברהם אזולאי.
ערך את כתבי האר"י שנכתבו על ידי ר' חיים ויטאל, במקביל לעריכה הנפוצה של בן דורו, ר' מאיר פאפרוש. חלק ראשון בשם מאורות נתן נדפס בספר "פרי עץ חיים", בקוריץ בשנת תקמ"ב. החלק השני של ספר "מאורות נתן" נקרא בשם מחברת הקודש ונדפס גם הוא בקוריץ בשנת תקמ"ג. נקרא גם בשם "ספר הכוונות".
בעלי הספר מרן רבי חיים יוסף דוד אזולאי זיע"א – החיד"א [תפ"ד-תקס"ו] , מגדולי הדורות הייחודיים שקמו בעם ישראל, שכל עם ישראל על כל פלגיו ועדותיו קרא אחריו: מקודש מקודש ושמו מוזכר בהערצה וסילודין עד עצם היום הזה. כל מקצועות התורה התאחדו בחיד"א למעין שלמות נדירה. הוא היה רב ופוסק, מקובל אלוקי, גאון מופלג, בעל זכרון פנומלי, מחבר עשרות ספרים בלשון צח, שד"ר מפורסם בכל אירופה.
נולד לאביו הרה"ק רבי יצחק זרחיה אזולאי זיע"א (נכדו של המקובל האלוקי רבי אברהם אזולאי זיע"א בעל "חסד לאברהם") ולאמו הצדקנית מרת שרה בת המקובל הרב יוסף מביאלא מגזע הסמ"ע. מנערותו יצק החיד"א מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, והוא מוזכר כתלמידו של קודש הקדשים רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש.
בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון ומסעו נמשך קרוב לחמש שנים, בהן עבר בערי איטליה, גרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. במסע שליחות זו החל אור תורתו להפציע, ורבים וגדולים תהו על קנקנו והכירו בגדלותו, הופעתו הטביעה חותם ניכר בכל מקום הגעתו. כעשרים שנה לאחר מכן בשנת תקל"ג יצא שוב החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. גם שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה החליט לעקור דירתו ולהשתקע בליוורנו שבאיטליה, והדפיס שם את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, כתב למעלה מ-80 חיבורים, בכל מקצועות התורה, אשר מכל אחד מספריו נשקפת גאונותו ובקיאותו האדירה. ידוע במיוחד חיבורו " ברכי יוסף", ההולך וסובב על חלקי השולחן ערוך ואשר השפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה עד עצם היום הזה. ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים.
החיד"א נפטר ונטמן בליוורנו, אך מכורח המציאות העלוהו לארץ ישראל להר המנוחות. הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל סיפר על נסים גלויים שהתרחשו במהלך הבאת עצמותיו הקדושות ארצה.
'השגות הרמ"ז' על הספר מצויות במספר כתבי-יד, אולם לא נדפסו עד לאחרונה. ההגהות שלפנינו נדפסו בקובץ צפונות, יז (בני-ברק, תשנ"ג), עמ' כג-כז.
[1], ד-ח, [4], ט-יב, כא-פד דף, + [1] דף בכתב-יד בראש הספר ו-[2] דפים בכתי"ק החיד"א בסוף הספר. חסרים דפים ב-ג (תוכן דף ג' הושלם בכתב-יד כנ"ל). 18.5 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. נקבי ותעלות עש בודדות. כתם שמנוני בראש הדפים בחלקו השני של הספר. שני נקבים ומחיקה בשער. כריכה עתיקה (אולי מקורית) פגומה מעט.
כרך בכתב יד המכיל חלק מהספר הנודע 'שערי תשובה' מאת רבינו יונה מגירונדי, מגדולי הראשונים. כתיבה ספרדית רהוטה. [ספרד, המאה החמש-עשרה בערך].
ספר שערי תשובה הוא מספרי המוסר החשובים ביותר, ומעת הדפסתו לראשונה בשנת רס"ה [1505], הוא נדפס שוב קרוב למאה פעמים!!
מרן החיד"א כתב על החיבור: "…שערים המצוינים לעורר הנפש ליראת שמים ודבריו הקדושים מועילים הרבה בשבר אשר הם שוברים את הלב האבן וכו'… אשרי הזוכה לשקוד על דלתותיהם יום יום…". החפץ חיים אמר פעם משמו של רבי חיים מוואלאז'ין, כי "הוא ספר מוסר השוה לכל נפש ומתאים לכל איש יהודי בכל התקופות ובכל הזמנים עד ביאת גואל צדק".
דפים [1-10] בכתב היד שלפנינו מופיעים במהדורת ונציה ש"ד [1544] מדף י"ד/1 עד דף י"ט/2. דפים [11-22] מופיעים במהדורה ונציה מדף כו/1 עד דף לב/1. (המהדורות הקודמות נדפסו ללא מספור דפים).
[22] דף. 16.5 ס"מ. שוליים רחבים.
מצב כללי טוב. ברוב הדפים חריכות דיו במספר שורות, חלקן עם חסרון טקסט. נקבי עש, חלקן מולאו בנייר. הספר עבר חיזוק אמנותי. נדיר מאוד למצוא ספר שימושי מתקופה מוקדמת מאוד, במצב שכזה.
"כן פירש לי מר חלמא ז"ל"
כתב יד נאה מאוד, העוסק בעומק העניינים של הקבלה המעשית ושידוד מערכות הטבע באמצעות כוחות מיסטיים. שני עמודים כתובים ביופי ובבהירות נפלאה ובסידור טיפוגרפי מושלם, בכתב יד קדשו של המקובל האלוקי רבי שלום שבזי, גדול משוררי ומקובלי תימן בדורו ושעל פי המסורת היה זוכה מדי ערב שבת לקפיצת הדרך מתימן לארץ ישראל. כתב היד הינו מתוך המהדורה הראשונה של ספרו 'חמדת ימים' שלא נדפסה מעולם. תימן, שנת ה'ת' [1640] לערך.
כתב היד עוסק בפרשת ויצא, במפגש הסמלי בין לבן ליעקב אבינו לאחר בריחתו, בו ניסה לבן, על פי הרש"ש שלפנינו, להזיק את יעקב אבינו ואת האימהות והשבטים על ידי כישופים, ולא עלה בידו. הרש"ש הקדוש מרחיב בכתב היד הנדיר, אודות הכוחות הרוחניים הפועלים בעולם, הן מצד הקדושה והן מצד הכישוף, שבאמצעותם ניתן לשדד את כוחות הטבע, כיצד הם פועלים וכיצד ניתן להתגבר עליהם.
נציין שלמרות שכתב היד מוכן לדפוס, כולל הביאור 'ת"ט' [תוספת טעם] בצדי העמודים, בכל זאת מופיעים בו שינויים רבים מהנדפס בסופו של דבר בספר. כנראה שלפנינו דף מתוך ה'מהדורא קמא' לספרו חמדת ימים. אותה סיים הרש"ש לכתוב בשנת ה'ת"ו [1646] והיא לא נדפסה מעולם והייתה ידועה רק על פי המסורת! (הנוסח שנדפס בסופו של דבר הינו מתוך ה'מהדורא בתרא' של כתב היד, אותה כתב הרש"ש בשנים מאוחרות יותר; ראה 'קובץ מאמרים' במלאת 350 שנה להולדת הרש"ש, בהוצאת הועד הכללי לקהילת התימנים, ירושלים תשל"ב, עמ' י').
מלבד תוכנו הייחודי הנדיר של כתב היד, העוסק בצדדים המעשיים של הקבלה ולהבדיל בכישופים, וכיצד ניתן לרתום אותם לצורך האדם. מופיע בכתב היד חידוש אותו שמע הרש"ש הקדוש מפי 'מגיד' – מלאך שמימי שהתגלה לבודדים מגדולי ישראל [המפורסם שביניהם הוא מרן בעל השולחן ערוך]. את אותו מגיד מכנה הרש"ש הקדוש "מר חלמא". את "מר חלמא" מצטט הרש"ש בכל ספריו רק י"ג פעמים
[ראה הרחבה], לפנינו אחת מאותן י"ג הזכרות פלאיות של המגיד מן השמים, בעצם כתב יד קדשו של הרש"ש!!
כידוע, כתבי ידם של גדולי ישראל מכל העדות והחוגים משמשים בכל תפוצות ישראל, כקמיעות בדוקים ומנוסים לשמירה ולהצלחה. לפנינו אם כן קמיע עוצמתי בעצם כתב יד קדשו של אחד משני הענקים שהצמיחה גולת תימן מיום גלותם מעל אדמת ארץ הקודש (ששניהם, אגב, נקראו באורח פלאי בראשי התיבות: "רש"ש") ומופיעים בו שמות קודש קבליים,
שהם הנותנים את הכוחות המיסטיים בקמיעות, כדוגמת הנשמה בגוף. לדוגמה:
"שמילת ארי חילופה בא"ת ב"ש תכ"ג מנין אד"ם [במספר קטן] והרמז בארי שהגלגול ממדת החסד סוד אריה מן הימין… כן פירש לי מר חלמא ז"ל" (תוספת טעם, עמוד א' בכתה"י).
"שאין השד מגיד [נסתרות] אלא כשמקטירין לו ולוחשין לו בדברים שהוא מתפתה בהם" (חמדת ימים, עמוד ב' בכתה"י).
"שלא ילחוש עליו דברים ויהרגהו בסוד הכישוף כענין שכתוב 'ועתליה אם אחזיה'… שלא יכלה להרוג אותו בחרב, תלת עליו דברים ואבדתו בסוד הכישוף" (שם).
"יום א' הגין על יעקב חסד אברהם, יום ב' הגין עליו פחד יצחק" (תוספת טעם, עמוד ב' בכתה"י).
"אמ"ש… א"ש מי"ם שמי"ם… שם א' שהוא מ"ו המקשר כל ד' אמות א"ש רו"ח מי"ם עפ"ר ומי שאינו ידיע ביחודו של שם, נהפך עליו אשם" (שם).
המקובל האלוקי רבינו שלום שבזי – הרש"ש [שע"ט-תנ"ה],
מכונה בפי יהודי תימן "אבא שָׁלֵם שבזי". גדול משוררי תימן, צדיק בעל מופת, חכם ומקובל, והאישיות הנערצת ביותר על יהדות תימן. רבי שלום שבזי היה בקי עצום בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר ועסק בקבלה מעשית. בעיקר נתפרסם בשיריו ובפיוטיו הרבים, שהגיעו ליותר מאלף ומהם ידועים כיום למעלה מחמש מאות, אשר בהם טמונים סודות ורמזים עמוקים מחכמת הקבלה. שיריו ופיוטיו מלווים את יהודי תימן בשבתות ובחגים, בסעודות מצוה, ובכל תחנות וטקסי החיים. בקרב יהודי תימן נפוצים אודותיו סיפורי נפלאות ומופתים. האגדה מספרת כי בכל ערב שבת נעשה לו נס "קפיצת הדרך", והיה מגיע לארץ ישראל לשבות בה, פעם בירושלים, פעם בטבריה, פעם בעכו או בחברון, ובמוצאי השבת היה שב אל ארצו. רבי יעקב ספיר שביקר בתימן כותב כי ראה באחד מחיבוריו של רבי שלום שבזי כי כותב על כך במפורש: "הייתי בירושלים וראיתי מחזה כך וכך, ובצפת כך וכך…". באחד משיריו כותב: "לבי בתימן, רק נשמתי פרחה ארץ צבי, הומה כמו אילת". ידועים מעשי נסים שפעל לישועת הכלל, ועל כוחותיו המופלאים ברפואת חולים, בפקידת עקרות, ועוד. הרש"ש חיבר ספרים רבים בהלכה, אגדה וקבלה. בין היתר כתב ספר בשם "גורל החול" בקבלה מעשית. קברו בעיר תעז ידוע כמקום קדוש אליו נהגו יהודי תימן לעלות לרגל מדי שנה בשנה.
[2] עמ', 21X15.5 ס"מ בקירוב. נייר עבה ואיכותי.
המגיד מר חלמא ז"ל, ישות מלאכית שהופיעה לרש"ש הקדוש בחלום, מעין המגיד שהתגלה לכמה ממקובלי צפת. שלש עשרה פעמים הוזכר שם זה לאורך ספרי הרש"ש, עובדה המעידה על התמדה בהתגלות זו. יש שגילוי זה היה לצרכים מעשיים, בעיקר בענייני רפואה כמופיע בספרו: "מעשה שנתבקשנו לרפא אדם שהיה חולה הראו לנו בחלום וכו"'. ויש שהתגלות זו היתה לצורך גילוי ענינים רוחניים פרשניים כמו לפנינו: "כן פירש לי מר חלמא ז"ל". (מתוך הקדמת המהדורה החדשה של ספר חמדת ימים, ירושלים תשע"ד).
[2] עמ', 21.5X14.5 ס"מ בקירוב. נייר עבה ואיכותי.
מצב טוב מאוד. כתמי זמן. כריכת חצי עור חדשה ו
מפוארת, כיאה וכיאות לכתב קדוש זה.
כתב יד שלם. ספר חזה התנופה, קיצור שאלות ותשובות הרא"ש, עם הוספות מרבני מרוקו, נכתב על יד רבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו מחכמי ורבני מקנס.
כתב היד כולל את ספר חזה התנופה – קיצור פסקי הרא"ש להקדמון רבי משה דברושיילש. עם הוספות מתשובות הרדב"ז, מחכמי מרוקו ובראשם רבי יעקב אבן צור – יעב"ץ, ועוד.
רבי יהודה טולידאנו, מחכמי ורבני מקנאס שבמרוקו, צאצא לשושלת של משפחת רבנים מפוארת, נולד בשנת תק"מ, למד אצל אביו רבי מאיר טולידאנו, ומתורת זקנו רבי משה טולידאנו מחבר 'מלאכת הקודש'. התגור במקנס, בסאלי, וברבאט שם כתב את כתב היד שלפנינו חיבר ספרים רבים שרובם נותר בכתב היד. בשנים האחרונות נדפס ממנו סליחות עם פירוש סולח עוונות (נדפס בשתי מהודות, ע"י מכון אהבת שלום). היה מוקף בטרדות וצרות רבות, נפטר בשנת ת"ר בערך. מצורף חומר רב אודותיו.
שער מאויר בציורים נאים, מאחורי השער דברי המעתיק, כעין הקדמה.
102 דף כתובים משני הצדדים בכתיבה צפופה ונאה. 15 ס"מ. חלק מכתב היד נכתב על נייר כחול.
מצב טוב. מעט כתמי מים ומריחות דיו. מעט דפים דהויים. כריכת עור עתיקה משוחזרת.
כרך המכיל [194] עמודים בכתב-יד תימני – תפילות וסדרי התפילות למועדי השנה. כתיבת סופר אחידה, מנוקדת ברובה. תימן, המחצית השניה של המאה ה-16 בערך.
כתבי-יד וספרים קדומים התבלו במהלך השנים, מחמת השימוש הרב. ספרי תפילה הם ללא ספק הספרים הנצרכים והמשומשים ביותר בכל הדורות, וממילא קשה להשיג עותקים קדומים מהם.
התכלאל שלפנינו נכתב בנוסח הקדום, ללא פיוטים והוספות שונות שהתקבלו במשך הדורות שלאחר מכן.
הוא מכיל: סוף פרקי אבות, סדר תפלה והבדלה למוצאי שבת, ראש חודש, ליל פסח, הגדה של פסח, ימי הפסח, חג השבועות, תעניות, תשעה באב, קינות לתשעה באב, סדר תפלה לראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כפורים, חג הסוכות, הושענות, פיוטים לשמחת תורה, סדר העשייה בחנוכה, מגלת בני חשמונאי, תפלת פורים, סליחות ללילי אשמורות, ברכת המזון, נוסחי ברכות שונות – ברכות הנהנין, הבשמים, ראיית חכמים ומלכים, ברכות המצות, פדיון הבן, הפרשת חלה, עשיית מעקה, קביעת מזוזה, ציצית, נרות שבת, ביעור חמץ, עירובי תבשילין, חצרות ותחומין, ברכת האירוסין.
[196] עמ'. חסרים דפים. 20 ס"מ בקירוב.
מצב כללי בינוני. במספר דפים קרעים חסרים תוך פגיעה טקסט (בדף אחד חסרון של כמחצית הדף), הושלמו במילוי נייר. כתמים, סימני שימוש ובלאי. כריכת עור עתיקה (לא מקורית) עם אבזמים תקינים. בלאי ופגמים שונים. השלמת פיסות עור מקצועית בשוליים.
"אחלה נא פני כל א'[חד] וא'[חד] מאחינו בית ישר'[אל] הלומדים בסבא דמשפטים
שאחרי גמר לימודם, ילמדון בכל פעם ופעם גם את דרוש זה כי לא דבר ריק הוא"
(הקדמת רבי יהודה פתייה בראש הקונטרס שלפנינו)
דרוש קבלי שלם , שנכתב כולו [כ"א דפים] בעצם כתב יד קדשו של גדול המקובלים בדורות האחרונים המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה שהרעיש את העולם בספריו ומופתיו. [ירושלים, לפני תרצ"ט 1939]. נדפס בספר סבא דמשפטים (ירושלים, תרצ"ט), בחלק דרושים.
'סבא דמשפטים' הינו אחד משלושת הקטעים המפורסמים בזוהר הקדוש [לצד ה'אדרות'], הוא נכתב בפרשת משפטים [ומכאן שמו] ובו נתגלה ה'סבא' [-ישות עליונה] לתנאים וגילה להם באמצעות חידות ששאל אותם, את סודות היקום ואת תורת הגלגולים. פירושים רבים נכתבו על ידי המקובלים על ה'סבא דמשפטים'. גם המקובל רבי יהודה פתייה כתב פירוש משלו ל'סבא דמשפטים' (ירושלים תרצ"ט, ראה צילום) ולאחר מכן הוא חיבר גם את הדרוש שלפנינו, שאותו כפי שהרב פתייה כותב בהקדמה שבראש הקונטרס. כדאי ללמוד בכל פעם שמסיימים לקרוא את ה'סבא דמשפטים'.
לפנינו הדרוש כולו החל מההקדמה שבראשו ועד לקולופון הקצר שבסוף הדרוש: "רבי חנניא וכו' נגמר דרוש א' וזה דרוש ב' והוא מחובר עם דרוש ראשון ללמד סניגוריא על ישראל שבגלות", ואכן לאחר סיום הדרוש, מתחיל הרב פתייה לכתוב דרוש נוסף, המתפרש על פני שני דפים ומסתיים באמצע העמוד האחרון ולא ממשיך [בספר כן נדפס לו המשך].
כידוע שסגולתו של ספר הזוהר הינה בעצם קריאתו, ובפרט קריאת ה'אדרות' וה'סבא דמשפטים' שהם החלקים החשובים שבזוהר, כפי שגילו האר"י וגוריו. לפנינו דרוש שלם שחיבר גדול מקובלי הדורות האחרונים על ה'סבא דמשפטים' ובראשו רומז הרב פתייה בעצמו על חשיבותו וסגולתו של החיבור במילים: "כי לא דבר ריק הוא"!! כידוע שכתבי ידיהם של צדיקי הדורות משמשים כקמיעות, לפנינו כתב יד קדשו של גדול המקובלים, העוסק בנושאים העמוקים ביותר בקבלה ומופיעים בו לכל ארכו ברכות ושמות קודש, בעצם כתב יד קדשו.
כא דף, 21X12 ס"מ. הכל בכתי"ק הרב פתייה. בעיפרון. לאורך כל הקונטרס מופיעות טביעות אצבעותיו הקדושות והברורות של הרב פתייה, שנטף עליהן מדיו הקולמוס.
מצב טוב מאוד.
……………………………………….. …..
בקונטרס מופיעות בין שאר הדברים שתי הוראות קבליות חשובות הלכה למעשה ומחיבת הקודש נעתיקם לתועלת הקוראים:
סדר נטילה למי שאין לו מקווה: "סדר הנטילה כסדר שכתב הרב אמת ליעקב דהיינו ליטול עשרים שפיכות בסירוגין, שהם נטילה אחת על יד ימין ונטילה אחת על יד שמאל, עד שיהיה על כל יד ויד עשרה שפיכות בסירוגין, ואח"כ חוזר ונוטל פעם ב' עשרים נטילות אחרים רצופים זה אחר זה, שלא בסירוגין, עשרה על ימינו זה אחר זה ועשרה על שמאלו זה אחר זה ויהיה סך הכל מ' שפיכות כנגד מ' סאה"
שמסוכן להתאפק: "אם מתעורר האדם מן השינה בעת שנעקר הזרע לצאת, צריך להזהר שלא יעצור את עצמו כגון שילחוץ חת האמה בידו כדי שלא יצא הזרע לחוץ, כי סכנה הוא. כמ"ש הרב יעב"ץ בסדור נהורא שלים כי אפשר שיקרע קרום הדק המבדיל בין שביל הזרע ובין שביל השתן ויהיה עקר לגמרי, וכמו כן אם יעצור האדם את עצמו מלהשתין גורם שיקרע קרום הדק הזה ויהיה עקר"
……………………………… …………..
המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים שבכל הדורות, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל וכאן התפרסם עד מהרה כגדול המקובלים.
המקובל רבי מרדכי אליהו בהקדמתו הנ"ל לספר בית לחם יהודה (ירושלים תשס"ו) תולה בכוחו של הרב פתייה את הצלת עם ישראל בארץ ישראל, פעמיים, וז"ל: "במלחמת העולם השניה, כאשר היטלר ימח שמו וזכרו והנאצים שר"י חשבו לאבד את זרע ישראל ח"ו, שכבשו חלקים רבים מן העולם והגיעו קרוב למצרים, מספר ימים נותר להם להגיע לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש ורצו להפיק את זממם ולכלות שארית עם הקודש בארץ ישראל… הרב המחבר לא נח ולא שקט והיה עושה תפילות והקפות עם שבעה כורתי ברית, סליחות ותעניות להסיר את רוע הגזירה. באחד הלילות בליל שישי ישב עם תלמידיו בבית הכנסת אוהל רחל ולאחר תיקון חצות עשה את התפילה של שבעה כורתי ברית המוזכרת בספרו אסירי התקוה כשכולם בוכים בדמעות שליש ואחר כך ישבו על הארץ לבכות ולהתחנן כשבידיהם צלחות מלאות בדמעות שנזלו על לחייהם. בשעת התפילה עבר במקום הגאון האדמו"ר מגור האמרי אמת זצוק"ל ושמע קול בכי וקול נהי בחצות לילה נכנס וראה שיושבים ומתפללים בדמעות שליש, יצא ואמר "בטוח אני שהתפילות האלו ימנעו מהצבא הגרמני לבוא לארץ, הם ייכשלו והיתה הרווחה ליושבי ארץ ישראל" הוסיף ואמר "אם היו רבנים כאלה באירופה לא היתה שואה" ואכן בכח תפילותיו הוא ושליחיו, נסוג גנראל רומל ימח שמו וזכרו ממצרים ושמחה ליהודים ואבל לגויים" עכ"ל.
עוד הוא כותב שם: "במלחמת יום הכיפורים היה עם ישראל מצוי במצב קשה מאוד. אויבים צרו עלינו מדרום ומצפון וחשבו לכבוש את הארץ משני הכיוונים. תלמידיו של המקובל הרב המחבר זצוק"ל עלו לקברו עם הספר אסירי התקוה ועשו שם את התפילות כמו שהוא עשה ובלשון זה אמרו "רבנו, עם ישראל נמצא בצער וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, עמוד נא בתפילה על עם ישראל וארץ ישראל". מיד לאחר שסיימו את התפילה, התקבלה ידיעה שחל מהפך וחיילי ישראל חצו את תעלת סואץ כולם ידעו שזה בכוחו של הצדיק זיע"א" עכ"ל.
מכתב ארוך [למעלה מ-50 שורות!] בכתב יד קדשו וחתימתו של הגאון הנודע רבי חיים חזקיהו מדיני אב"ד חברון, מחבר האנציקלופדיה התורנית האדירה 'שדי חמד'. נשלח אל רבני ירושלים – רבי שמואל שמואל סלאנט, ורבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים, האדר"ת. [חברון, סיון תרס"ד].
במכתב מגולל השדי חמד את פעילותו באחת ממלחמותיו החשובות ביותר של (אם לא החשובה שבהן), אשר בה הוא הרעיש את העולם והפעיל את כל כובד משקל השפעתו – פרשת הקמת בית הספר של חברת 'כל ישראל חברים' הצרפתית, המכונה 'כי"ח – אליאנס'. בית הספר שילב לימודי חול, ושררה בו רוח הפתיחות (ובשלב מאוחר אף הציונות), ועל כן התקיימה כלפיו התנגדות ארוכת שנים ורחבת ארצות. להרחבה אודות בית הספר בחברון גלול למטה.
השדי חמד אשר כדבריו הוא "כחח"מ [כחכם, מליצה על שמו – חיים חזקיהו מדיני] הרואה את הנולד", התנגד בצורה יוצאת דופן לפתיחת בית הספר, וראה בו מעשה שטן. השד"ח אשר כבר היה באחרית ימיו אזר את שארית כוחותיו, ויצא למלחמה נואשת. הוא כותב בחריפות רבה ובצער נוקב "…כי במכתב זה הנני עומד לפניהם בפיק ברכים בידי רועדות, בלב נשבר, בדמע עיני מכתב נפשי ולבבי, עד כי חלילה יש לומר למה לי חיים… שינתי נדדה מעיני, ואין כח בידי לאחוז בקן קולמוסי, לתאר גודל צערי. ואם הי' לי באפשרות כעוף הפורח, הייתי בא בעצמי לפני הדרת גאונם ומבקש ומתחנן נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, חוסו ורחמו רבותי על כבוד ה' ותורתו הקדושה, חוסו על כבוד אבותינו הקדושים זיע"א…".
בסיום המכתב מבקשם לערוך כנס ולטכס עצה כנגד מעשה שטן זה. ומסיים "כותב וחותם בדמע, עין במר תבכה, בלב נשבר ונדכה, הצב"י חיים חזקיאו מדיני, המכונה חח"מ הי"ו". בסמוך לחתימה הוטבעה חותמתו האישית.
רבי חיים חזקיהו מדיני [תקצ"ג-תרס"ה] , מגדולי האחרונים. אב"ד קרסו-בזאר (בילוהירסק) שבחצי האי קרים, ולאחר מכן אב"ד חברון. מכונה לרוב 'השדי חמד' על שם סדרת ספריו הנודעת. הוסמך להוראה בגיל 13 שנה. בגיל צעיר נשא אשה ובחופתו השתתפו כל גדולי הדור. שמו הלך למרחוק, ומכל העולם פנו אליו בשאלות.
[1] דף נייר כפול, [2] עמודים כתובים. 29 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. סימני קיפול עם קרעים קלים ונקבים בודדים ללא חסרון טקסט. כתמי זמן.
– – – – –
חברון, השדי חמד, ובית הספר כי"ח:
ההתנגדות בקרב בני הישוב הישן בארץ ישראל לפתיחת בתי הספר החדשים אשר בהם שולבו לימודי חול, החלה כבר בראשית שנות הת"ר, עם הצעתו של מונטיפיורי לייסד בית ספר, הצעה שלא יצאה לפועל. בשנת תרט"ז ייסד לודוויג פרנקל בירושלים את ביה"ס 'למל', אשר רבנים רבים, בעיקר מהעדה הפרושית, התנגדו לו נחרצות.
בשנת תרל"ג יצא חרם כולל על בתי הספר, עליו חתמו מאות רבנים ובניהם גם רבני חברון – רבי אליהו סלימאן מאני, רבי שמעון מנשה חייקין, ועוד.
בשנת תרס"ג הגיע לחברון פעיל ירושלמי, על מנת לייסד שם את בית ספר של כי"ח – אליאנס. השדי חמד שלח מכתב למנהלי הכי"ח בפאריס ובו כתב "כבוד ראשי ומנהלי בתי הספר אליאנס בעיר פריז. אם חפצים אתם בחיים שלי, אבקש לא לעשות בית ספר בחברון ". המכתב פעל את פעולתו – המנהלים השיבו לו כי לא יפתחו בי"ס, אך לזמן קצר בלבד.
בשנת תרס"ד הגיע שוב אותו הפעיל, ופתח את בית הספר, ללא התחשבות בדעת רב העיר. השדי חמד הודיע שהוא מתפטר מתפקידו, בתקוה שהדבר יזעזע את התושבים. לאחר זמן קצר ראה כי התפטרותו לא שינתה דבר, ועל כן הודיע כי הוא חוזר לרבנות, ויפעיל את כל כוח השפעתו לסגור את שערי ביה"ס.
על פי המסופר השדי חמד ביומו האחרון, ציוה את יורש רבנותו – רבי סלימאן מני, שלא ייתן לפתוח את בית הספר. התנגדותו של הרב מני לא הועילה, וכחצי שנה לאחר פטירת השד"ח הוקם בית הספר, למורת רוחם של החרדים לדבר ה'.
כתב יד – תכלאל תימני, מכיל סדר תפילה לשבתות, חנוכה ופורים, עם פירוש 'עץ חיים' מאת הגאון האדיר רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ), מגדולי רבני תימן בדורות האחרונים. כתיבת סופר נאה ומיושרת, מספר קטעים מנוקדים. נייר לבן ואיכותי, מאיר עיניים. במספר עמודים הכותרות ותיבות הפתיחה עוטרו בדיו אדומה. [תימן, 1840 בקירוב].
כתב היד מכיל: סדר קבלת שבת, ערבית, קידוש, שחרית, הוצאת והכנסת ס"ת (עם ברכת 'הנותן תשועה למלכים'), מוסף, קידוש, מנחה, ערבית למוצאי שבת, הבדלה, תיקון לראש חודש, שחרית ומוסף לר"ח, ברכת הלבנה, סדר העשיה בשמונת ימי חנוכה, תיקון פורים,
לאורך הספר הגהות בשולי הדפים. בדף לה/2 מופיעה הגהה בה מציין הכותב לאביו: "ואולי ט"ס יש כאן. ואני שמעתי ממו' אבא נע"ג לכוון החשבון…"
כתבי-יד וספרים קדומים התבלו במהלך השנים, מחמת השימוש הרב. ספרי תפילה הם ללא ספק הספרים הנצרכים והמשומשים ביותר בכל הדורות, וממילא קשה להשיג עותקים קדומים מהם, ובוודאי במצב נאה כמו העותק שלפנינו.
מח דף. חסר סוף (כפי הנראה דף בודד). 24 ס"מ. נייר עבה, בהיר ואיכותי.
מצב טוב-טוב מאוד. כתמים וסימני שימוש קלים. מעט נקבי עש. קרעים חסרים בשולי ארבעה דפים (ללא פגיעה בטקסט), הושלמו במילוי נייר. נקב קטן בדף כט ללא פגיעה בטקסט.
מסמך הלכתי חשוב, נאה וארוך [למעלה מ-400 מילה] – מכתב הרשאה למינוי שליחות בגט, בחתימת יד קדשם של גדולי רבני איטליה במאה הי"ח. ליוורנו, י"ג כסלו ה'תק"נ [1789].
מעשה בית דין שנעשה על ידי גדולי חכמי איטליה בדורם – שטר נדיר של "שליח עושה שליח", שליח להולכת גט שנתמנה על ידי בית הדין בוונציה, ממנה בפני בית הדין בליוורנו שליח נוסף, להוליך את הגט לאישה ולמוסרו בפני בית הדין בטורינו.
הדיינים החתומים על השטר:
הגאון והמקובל רבי יעקב נוניס-וואיס אב"ד ליוורנו על מקום החיד"א ומגדולי תלמידי החיד"א. כנראה שכל המכתב בכתי"ק.
רבו הגאון רבי דוד מלאך מחכמי ורבני ליוורנו וידידם של החיד"א וה'זרע אמת'.
הגאון רבי יעקב ב"ר משה ברוך מדייני ליוורנו ובעל הספר הנודע 'שבחי ירושלים' (ליוורנו תקמ"ה).
בשולי המכתב מופיעות חתימת ידי קדשם של דייני טורינו, המאשרים את מסירת הגט:
הגאון רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה אב"ד טורינו, מגדולי גאוני איטליה וידיד נפשו של החיד"א. כנראה שכל שלושת השורות של ה'קיום' הינם בכתב יד קדשו.
הגאון רבי יהושע בן ציון סגרי אב"ד קסאלי. [ראה מכתב מאיתו בקטלוג זה].
הגאון רבי אברהם מסיניגאליה מחכמי ודנייני פירנצי.
[1] דף כפול, 19.5X25.5 כל דף. נייר ירקרק משובח. כתיבה איטלקית-יהודית.
מצב טוב מאד.
……………………………… ……….
ביוגרפיה:
הגאון והמקובל רבי יעקב נוניס-וואיס [נפטר בשנת תקע"ה לערך], מגדולי דורו. אב"ד ליוורנו כממלא מקומו של החיד"א. בנו של הגאון הנודע רבי יצחק נוניס ואיס בעל 'שיח יצחק' (ליוורנו תקכ"ו). דודו אחי אמו הוא הגאון רבי ישמעאל הכהן ממודינה, המביא בספרו דברים בשמו "החכם משכיל ונבון כמה"ר יעקב נוניס ואיס נכדי [-אחייני] נר"ו…". קיבל תורה מפי רבני ודייני ליוורנו רבי חנניה מזל טוב בונדי ורבי דוד מלאך שישב עמו בצוותא בבית הדין בליוורנו ואף יצק מים זמן מה על ידי הגאון מהר"ר יצחק נוניש בילמונטי זלה"ה בעל שער המלך.
על רוב גדולתו בתורה ובחסידות ניתן ללמוד מתוך מה שכתב אודותיו בן דורו הגאון רבי דוד ב"ר רפאל מילדולה, בגליון ספר 'שם הגדולים' להחיד"א (נדפס בקובץ מקבציאל גליון כ"ה) וז"ל: "והרב הגדול בדורו מוהר"ר יעקב נוניס ואיס זצוק"ל הוא בן להרב שיח יצחק והוא תלמיד מהרב המופלא מוהר"ח בונדי ומכמה גאוני עולם, גודל חריפותו ועיונו אין די לבאר עם בקיאותו בכולהו תלמודא ספרא ספרי פוסקים ראשונים ואחרונים רב הוא, והיה מליץ גדול ושיג לו גם שי"ח במלאכת השיר ובשאר חכמות. הוא חיבר ספר דעת זקנים מראה מקום בספרים הכותבים על הרא"ם וגם יש בכתבו כמה חיבורים ופסקים אך לא נדפסו והיה ראש ישיבה בזמן האריות בעיר ליוורנו מרוב גדלו וענוותנותיה יתירה בזמן גדולי דורינו הרב אזולאי וכו' זצ"ל ואני צעיר קוננת"י קינ"ת דוד עלוהי ושם עיניכם תחזנה משרים בחכמתו".
חיבר ספר כללים וחידושים על התורה ועל התלמוד כתיבת יד והקדמות והסכמות והגהות בכמה ספרים שהדפיס בליוורנו. מחיבוריו באו בדפוס ספר 'חדות יעקב' חידושי הש"ס נדפס בסוף ספר שיח יצחק ח"ב (ליוורנו תקמ"ח) וספר 'עפר יעקב' על התורה נספח לספר דעת זקנים (ליוורנו תקמ"ג). ספרו "חדות יעקב" מוזכר בגליון הש"ס לרבי עקיבא איגר [ברכות דף ב' – למרות שאין דרכו של רבי עקיבא איגר להביא מספרי בני-דורו].
הוא הביא לדפוס את שיטה מקובצת על בבא בתרא (תקל"ד), תוספות רי"ד על תענית (תקל"ט), ופירוש בעלי התוספות עה"ת (תקמ"ג). בשלושת הספרים הללו מופיעה הסכמת ידידו החיד"א. הותיר אחריו חיבורים בכתב-יד, שני כרכים מהם נשתמרו בספריית הגרי"מ הלל שליט"א, כרך נוסף נשתמר בספריית פרופ' מאיר בניהו ז"ל ועוד כמה כרכים מפוזרים בספריות העולם (ראה: Winner'S מכירה 131 פריט 417, ספר שמחת הרגל להחיד"א עותק שנתן החיד"א במתנה לרבי יעקב נואיב ואיס; מן הגנזים חלק שישי; תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה, טריסטה תרי"ג, עמ' 130; אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ 261; המבשר תורני ב כסלו תשע"ג).
הגאון רבי דוד מלאך מחכמי ורבני ליוורנו. גאון מובהק היה רב מופלג בחכמה ובתורה. ישב בצוותא בבית הדין בליוורנו עם חכמי דורו הגאונים רבי יעקב נוניס ואיס ורבי חנניה מזל טוב בונדי זצוק"ל. שמו נזכר וחתום בהסכמות לחכמי דורו הוא חתום ג"כ עם החיד"א בשנת תקמ"ו. בנו הוא הגאון רבי שלמה מלאך שג"כ ישב בבית הדין בליוורנו. רבי דוד התכתב עם הגאון רבי ישמעאל הכהן בע"ס "זרע אמת'. [ אנציקלופדיה לחכמי איטליה, עמ' 156].
הגאון רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה אב"ד טורינו, מגדולי חכמי איטליה בדורו, וידיד נפשו של החיד"א. בעת שליחותו התאכסן החיד"א בביתו, ונקשרו ביניהם קשרי חיבה וידידות.
נולד באליסאנדריא די לה פאלייא שבאיטליה, שם קיבל תורה מפי הרב הגדול בקי בנגלה ובנסתר רבי אליהו הלוי. כפי הנראה קיבל מרבו מהר"א הלוי גם בחכמת האמת.
היה מגדולי מורי ההוראה באיטליה בזמנו 'מתקיפי דארעא' כלשון רבי מנחם עזרא מאיר קסטלונובו בתשובותיו עמק המלך (דף כא, ב).
החיד"א באגרותיו הפליג בשבחו והעיד עליו שהוא "מתנהג בחסידות" ולרוב חיבתו מכנהו "חיבת עין ימין" (אגרות והסכמות החיד"א, ועקנין, עמ' נו). מכתב הערצה ממנו אל החיד"א ובו מכנה עצמו "צעיר שבצעירי צעירי תלמידיו" נדפס בקובץ מוריה שנה יח גליון רה-רו, תשרי תשנ"ב עמ' סד.
ידועה תשובתו בענין הפולמוס שהתעורר באיטליה בענין אם לומר פיוטים בליל שמיני עצרת שחל בשבת לפני מזמור שיר ליום השבת, עליה הסכימו רבו הנ"ל והגאון רבי ישמעאל הכהן אב"ד מודינא בעל 'זרע אמת', [ראה: אנצי' לחכמי איטליה עמ' 480; קובץ עץ חיים (צאנז) גליון ה' תשס"ג עמ' ג].
הגאון רבי יעקב ב"ר משה ברוך מדייני ליוורנו, נסע לראות את עיה"ק ירושלים והוציא לאור את הספר הנודע 'שבחי ירושלים' (ליוורנו תקמ"ה, ראה צילום) על פי כוונות האר"י, ובו רשמים מנסיעתו. הספר נדפס פעמים רבות כולל בז'יטאמיר.
הגאון רבי יהושע בן ציון סגרי אב"ד קסאלי [נפטר תקס"ט], שימש כדיין בוירצללי ולאחמ"כ כרבה של קסאלי שנים רבות (ראה סדר יחוסו אצל רבי חננאל ניפי, בתוך תולדות גדולי ישראל עמ' 107).
משפחת סגרי הייתה מן המשפחות הרבניות המפוארות בקהלות איטליה. ראש השושלת הג"ר חיים סגרי זלה"ה שהתנגד לגה"ק רבי יעקב חזק זלה"ה בענין הסדר של תקיעות שופר. בנו הגאון רבי אלישע היה תלמיד חכם חשוב וכיהן כרב בעיר וירצ'ילי, בנו של רבי אלישע היה הג"ר יהושע בן ציון סגרי זלה"ה, כותב המכתב שלפנינו, שהיה גם הוא רבה של וירצאלי ולאחר מכן בערך בתק"ה נבחר לרבה של קאסאלי ושימש כרבה של העיר קרוב לשבעים שנה, כפי עדותו בהקדמתו לספרו קיצור דיני טריפה, כתב היד של חכמי איטליה בעניני ברית מילה (נמצא בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בבית הספרים הלאומי במחלקת איטליה).
חשוב לציין, כי היו שני חכמים בשם זה באיטליה. הראשון היה רגיל להשתמש בשם יהושע סגרי בלבד וחיבר שירים רבים שבטעות מייחסים גם אותם לרבינו, והשני היה רבה של קסאלי, חותם המכתב שלפנינו, שנהג לחתום בשם יהושע בן ציון. (ראה אודותיו: אוצר התורה, ירושלים תשע"ה, עמ' 607; אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ 130; אסופות – י, ירושלים תשנ"ז, עמ שכט; זכור לאברהם, חולון תשנ"ב, עמ' 261).
הגאון רבי אברהם מסיניגאליה, מחכמי ודנייני פירנצי במחצית השניה של המאה הי"ח. חתום עם רבני דורו על תעודות ואגרות.
"יהיה מצרוף הזה אותיות מועד… שכל הימים שהיו בהם צרות יהיו מועד"!
דרשה קבלית שלמה בעצם כתב יד קדשו של גדול מקובלי בבל, הארי הח"י רבינו יוסף חיים. הדרשה עוסקת בנושאים קבליים של צירוף אותיות וגימטריות שעל ידיהם ניתן להפוך דין לרחמים. בסוף הדרשה מופיעה ברכתו הקבועה של הבן איש חי: "א-ל ש-ד-י יהי בעזרתינו וישמרנו ויעזרנו תמיד אכי"ר". [בגדד, המאה ה-19].
כל כתבי ידו של ה'בן איש חי' משמשים בקרב יהדות המזרח בכלל ואצל יוצאי בבל בפרט, כקמיע מומחה, בדוק ומנוסה לרפואה, לפרנסה ולשמירה. ובפרט כתב היד הקבלי שלפנינו העוסק בהיפוך הדין לרחמים.
כידוע, צדיקי החסידות והמקובלים היו משנים את הגזרות הרעות על ידי צירופי אותיות וגמטריות (למשל מהמילה כר"ת היו עושים כת"ר ומהמילה חר"ב היו עושין רח"ב). בדרשתו שלפנינו נוקט הבן איש חי בזו הדרך, להלן עיקרי הדברים:
אדם הראשון פגם באות א' מהמילה אדם, ובאות א' מהמילה אמת. באמצעות חשבון גימטריא מורכב נמצא הפגם עולה מ"ו. צד הסטרא אחרא מכיל ת' כוחות טומאה (כמו בעשו – וד' מאות איש עמו), ובצירוף מ"ו של הפגם, עולה מו"ת. לאחר שבני ישראל יתקנו את הפגם, הקב"ה ייקח את מ"ו, (תביאמו ותטעמו) אל תוך ה"ר (בהר נחלתך), וכך יוצא "המור" (אלך לי אל הר המור). כאשר מצרפים את מ"ו הנזכר עם עם ע"ד (עד תאות גבעות עולם), יוצא מועד, שלעתיד לבוא כל הימים שהיו בהם צרות, יהיו מועד.
רבי יוסף חיים מבגדד [תקצ"ג-תרס"ט] , בעל "בן איש חי" וגדול חכמי המזרח בזמנו. נולד לרבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. כבר בצעירותו נודע בגאונותו ובצדקותו. החל לדרוש בבית הכנסת הגדול והוא רק בן 26 , ומאז דרש שם מדי שבת ויום טוב במשך כחמישים שנה. בדרשותיו המיוחדות היו מתאספים אלפי איש לשמוע את דבריו המתוקים במשך ארבע וחמש שעות. נתפרסם כ" חד בדרא" בנגלה ובנסתר בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד.
[2] עמ'. 15X10 ס"מ. כתיבה אוטוגראפית אופיינית.
מצב טוב מאד. כריכה חדשה ומפוארת, כיאה וכיאות לכתב יד קדוש זה.
עושין לו קמיע (מכתב היד)
קונטרס שלם בן [15] עמודים כתובים בכתב יד קדשו הנאה והברור להפליא של מרן רבי יעקב חיים סופר בעל 'כף החיים' – מגדולי פוסקי ומקובלי המזרח. [בגדד, סוף המאה ה-19]. נדפס בשינוי קל בספרו ישמח ישראל .
הקונטרס שלפנינו נכתב כיחידה בפני עצמה, עם מספור דפים עצמאי והוא נושא בראש הדף הראשון את הכותרת "פ' תצווה". נציין שלפי הכותרת שבראש כתב היד והעמוד הריק שבסופו – לפנינו מופיע הקונטרס כולו מתחילתו ועד סופו, לכן מעניין שבנוסח הספר שנדפס מתוך כתב היד שלפנינו, מופיע בסוף קטע קטן שאיננו מופיע כאן בכתב היד. וייתכן שהדבר קשור בשתי המהדורות של כתב היד, אודותיהם מציינים נכדי המחבר בהקדמה.
זכינו ובקונטרס שלפנינו קיבץ בעל הכף החיים פסוקים ומאמרים העוסקים בעשירות מופלגת ללא שיעור. ייתכן שזה מכיוון שפרשה זו עוסקת באבני החושן ואף הכף החיים בפירושיו כאן מאריך בהם. לדוגמה: הסיפור עם אשתו של רבי חנינא בן דוסא: "יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא", או הסיפור עם רבי יוחנן ששט בספינה וראו "ההיא קרטליתא ארגז דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות" ויצאה בת קול שזה מזומן לאשתו של רבי חנינא בן דוסא. כמו כן מופיעים בכתב היד מדרשי גאולה ומפורט בו מה כל יהודי יקבל לחלקו מסעודת עורו של לוויתן. ועוד עניינים רבים מאוד.
הגאון והמקובל רבי יעקב חיים סופר [תרכ"ז – תרצ"ט] , פוסק הלכה ומקובל. נולד בבגדאד ונסמך להוראה על ידי ראש גולת בבל בעל ה'בן איש חי'. עלה ארצה בשנת תרס"ד, כאן הצטרף ללומדי הקבלה בישיבת רחובות הנהר, והיה תלמיד חבר לרבי חיים שאול הכהן דוויק. את חיבוריו כתב בעליית בית הכנסת "שושנים לדוד" לדוד, שם שהה רוב שעות היממה. חיבור הנודע 'כף החיים' הוא חיבור גדול על שלחן ערוך אורח חיים כעין ה'משנה ברורה'. מעבר להיותו פוסק הדור בזמנו היה ידוע כבעל מופת מקובל ואיש קדוש וכפי אשר העיד עליו רבי יהודה צדקה "כי מדי שבת הייתה צורת הגאון משתנה לבלתי הכר ממש!"
ח דף [16 עמ' מתוכם 15 עמ' כתובים]. 21 ס"מ. הקונטרס כולו [כ-3,000 מילה] בכתי"ק הכף החיים. כתיבה אוטוגראפית נאה ביותר, כולל מעט מחיקות והוספות בין השורות.
מצב טוב מאוד.
מסמך גדול ומרשים – שטר ממוני שנחתם ביום הרביעי לחודש חשוון בבי"ד באיזמיר, תרל"ב [1871].
על השטר חתום רבי שמואל רחמים פונטרימולי. בתחתית המסמך הוסיף האב"ד הרה"ג ר' אברהם פלאג'י זצ"ל בנו של רבי חיים פלאג'י, חמש שורות בכתב ידו וחתימתו המאשרות את קיום השטר. לצד החתימה מוטבעת חותמת הדיו שלו.
כתבי יד ממנו נדירים ומבוקשים מאוד.
רבי אברהם פלאג'י [תק"ע-תרנ"ט 1810-1899] , בנו של הגאון רבי חיים פלאג'י רבה של איזמיר, לאחר פטירת אביו בשנת תרכ"ח [1868] שמש במקומו רבה של איזמיר במשך כ 30 שנה עד לפטירתו. רגיל היה בסיגופים ותעניות ועל פי המסופר זכה לגילויים שונים. גאון עצום אשר חיבר עשרות ספרים, אשר חלקם נשרפו בשריפה הגדולה באיזמיר בשנת תר"א [1841]. התכתב בהלכה עם גדולי תורה בכל העולם היהודי, בארצות המזרח, המערב, אשכנז ועם חכמי ארץ ישראל.
[1] דף נייר עבה כפול, עמוד אחד כתוב. 34×24.5 ס"מ.
מצב טוב-בינוני. סימני קיפול עם קרעים בשוליים, ללא חסרונות טקסט. נקבים בודדים. כתמי זמן.
כתב יד גדול ומרשים בן למעלה משמונה מאות עמודים – חמישה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס ותרגום רס"ג, פסוק אחר פסוק. עם הפטרות. בתחתית הדפים מופיע פירוש רש"י. כתיבה תימנית אופיינית, אותיות מרובעות מנוקדות. [דמאר, תימן, תרי"ט 1859].
בסיום חומש דברים מופיע קולופון נאה של הכותב, הוא הסופרד הנודע רבי מעודד גרידי מדמאר: "והכותב קל הקלים… מעודד בן לא"א סעדיא יצ"ו במוהר"ר סעדיא זצ"ל יחיא בן מו' סעיד המכונה אל גרידי… שנת בק"ע [לשטרות; תרי"ט ליצירה] וקיים".
כתב היד מוגה במיוחד, על ידי מספר רבנים ממשפחת גרידי, ביניהם אב"ד דמאר.
בסיום חלק מהפרשות מופיעות [4] חתימות של הסופר רבי מעודד ב"ר סעיד גרידי, [14!] חתימות של אחיו – רבי יחיא ב"ד סעיד גרידי אב"ד דמאר, ו-[7] חתימות של רבי מעודד בן סעיד גרידי. לא ידוע מהו הקשר המשפחתי של רבי מעודד, האם הוא אביו של הסופר רבי מעודד, או שמא בנו.
רבי יחיא בן סעדיה גרידי (ת"ר-תר"צ), שימש כאב"ד העיר דמאר שבמרכז תימן. נכדו של רבי יחיא הוא איש הציבור שמעון גרידי, נשיא התאחדות התימנים.
ראה אודות הסופר וכתב-יד זה: 'אנציקלופדיה לחכמי תימן', חלק שני (בני ברק, תשס"ג), עמ' 27-28.
שני כרכים המכילים יחדיו [834] עמודים כתובים:
כרך א' – בראשית ושמות: [191] דף.
כרך ב' – ויקרא, במדבר ודברים: [226] דף. 33 ס"מ בקירוב. חסרים מספר דפים, חלקם הושלמו בכתיבה מאוחרת (שונה).
מצב משתנה בין הדפים. נקבי עש, קרעים, כתמים ובלאי בחלק מהדפים. מספר דפים מנותקים. הדבקות. חלק מהדפים עברו השלמת נייר מקצועית. כריכות חצי-עור חדשות נאות.
אגרת נדירה בין שני חכמי הדור: מכתב לא ידוע מאת הגאון האדיר רבי יהודה אריה ממודינא, ראש רבני ונציה ומגדולי רבני איטליה. המכתב נשלח לארם צובה, אל הרב "המוסמך" רבי אברהם לאניאדו, בנו של הגאון האדיר רבי שמואל לאניאדו בעל ה'כלי יקר', 'כלי פז' ועוד, ומאבותיה של שושלת מפוארת עד עצם היום הזה. כתיבת סופר בסגנון מזרחי, בחתימת יד קדשו של רבי יהודה אריה ממודינא. ונציה, שצ"- [-163]. למיטב ידיעתנו זו הפעם הראשונה בה מוצע למכירה פומבית מכתב מאת הגאון המופלא רבי יהודה אריה ממודינא!
המכתב שלפנינו עוסק במקרה מעניין החושף טפח ממציאות חייהם של הרבנים והסוחרים, ומעשה שהיה כך היה:
האחים רבי יצחק ורבי יעקב עטיאש היו חייבים סכום כסף לר' יעקב פראנקו. בסמיכות הזמן נסע רבי יעקב אדארקון מונציה לארם צובה, והעביר סכום כסף אל הגביר רבי רפאל ן' יקר. הנושה – רבי יעקב פראנקו, משוכנע שהכסף הנ"ל הגיע מבעל החוב רבי יעקב עטיאש, אשר שלח אותו בעילום שמו על מנת שהממון לא ישועבד לנושה. כעת יש צורך לברר אצל השליח והגביר המקבל, האם הכסף שהעביר לגביר הגיע מהאחים עטיאש, ועל כן הוא משועבד לפרעון החוב, או שמא זהו ממון שלו ואין לו שום קשר לחוב בין הרבנים עטיאש ופראנקו.
במכתב מבקש הריא"מ מהנמען, שיטיל את כובד השפעתו לברר הענין, ואף יגזור חרם על הנוגעים בדבר שישיבו את האמת לאמיתה – מהו מקורו של הכסף הנ"ל. בסיום המכתב מופיעה חתימת ידו של רבי יהודה אריה (חסרה בסופה): "נעצב וצעיר, יהודה ארי[ה ממודינא]" .
זוהי תגלית היסטורית חשובה – מכתבים מאת רבי יהודה אריה נדירים מאוד ובעלי ערך תורני ומחקרי רב. מכתב זה שלפנינו אינו ידוע כלל ולא נדפס מעולם. זוהי גם חשיפה של קשר אישי לא ידוע בין אחד מגדולי רבני איטליה לבין אחד מגדולי חכמי ארצות המזרח.
השולח – דמות פלאית ויחידה במינה – הגאון האדיר רבי יהודה אריה ממודינא [של"א-ת"ח] – רב ודיין, פייטן ומחבר תפילות, דרשן ופולמוסן בעל דעות ייחודיות. למד אצל רבי שמואל ארקיוולטי מח"ס "ערוגת הבושם", אשר ראה בו כאחד מממשיכי דרכו. כבר מצעירותו נתבלט כנבון וגאון, בעל ידע נרחב במקצועות רבים. בגיל 23 (!) נתמנה לדיין ודרשן בונציה, אחת הערים המשפיעות ביותר באירופה באותה העת (על אף שהתגוררו בה כמה אלפי יהודים בלבד). דרשותיו היו לשם דבר, ואף אצילים נוכריים היו מגיעים לגטו על מנת להתבשם מדרשותיו. לאחר זמן נתמנה לראש הישיבה הכללית בעיר. במשך עשרות בשנים הנהיג את יהודי קהילת ונציה ביד רמה ודאג לכל צרכיהם, לצידם של גאוני הדור רבי שמחה לוצאטו, רבי נחמיה סארוואל ועוד.
בגאונותו ובידענותו הפנומנלית חיבר ספרים רבים בתחומים שונים – ספרי תפילה ופיוטים, שו"ת, דרשות, מפתח לעין יעקב, קיצור פירוש 'זבח פסח' על הגדה של פסח (קיצור נדפס לאחר מכן פעמים רבות) מילון תנ"ך עברי-איטלקי, ספרי פולמוס כנגד הקבלה בכלל וספר הזהר בפרט, כנגד הקראים, הנוצרים, כנגד ה"שחוק" – הוא משחק ההימור והמזל (בו נכשל וממנו סבל הריא"מ עד סוף ימיו), ספר מנהגים (באיטלקית) ועוד. מלבד אלו הגיה ספרים רבים, וזכה ליחס חיובי מהצנזור. בספרים רבים שנדפסו בונציה באותה העת הופיעו שירים שונים בשבחם מאת הריא"מ.
הריא"מ סבל כל ימיו מצרות שונות ומשונות. כלתו המיועדת הראשונה נפטרה ממחלה זמן קצר קודם החתונה. בן ובת נפטרו זמן קצר לאחר לידתם. בן אחד מת ממחלה בעקבות עיסוקו בכימיה, בן אחד נרצח על ידי פושעים, בן אחד פוחז נסע מחוץ למדינה, חתן אחד נפטר בצעירותו. כפי שכתב הריא"מ עצמו בביוגרפיה שכתב, הוא נכשל רבות במחקי ההימור, והפסיד בהם את כל כספו, והדרדר לעוני מחפיר עד פת לחם ממש, למרות מעמדו התורני החשוב. עד סוף ימיו נהג לחתום "נעצב וצעיר", כפי שנכתב במכתב שלפנינו.
מתוקף תפקידו הוצרך הריא"מ לדאוג לאינטרסים של בני הקהילה, כולל אלו שאינם תורניים במובהק. ידועים מספר מכתבים ששלח רבי יהודה אריה ממודינא (אל המהר"ל מפראג, ראשי קהילת קראקא, קהילת אנקונה ועוד) בבקשה לטפל בגביית חובות וכיוצ"ב , אצל סוחרים שנטו לגבולם.
הנמען – הרב המוסמך רבי אברהם לאנייאדו ב"ר שמואל בעל הכלים . שימש כרב העיר ארם צובה מעת פטירת אביו ועד לפטירתו בשנת ת"ה. זכה להתעטר בתואר החשוב והנדיר – "הרב המוסמך", לצידם של יחידי סגולה וקדושי עליון. נהג את משרתו בתקיפות רבה וללא משוא פנים. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו, והוא נחשב לעשיר מופלג. לאחר פטירתו שימש כרב העיר על מקומו בנו – רבי שלמה "הזקן". בן נוסף – רבי לוי, שימש כרב העיר נא-אמון. רבי לוי הנ"ל ובן נוסף – רבי יצחק, הם אשר הדפיסו את הספר 'כלי פז' (ויניציאה תי"ז) לסבם רבי שמואל בעל הכלים. צאצאיו רבים מאוד, ומהם תלמידי חכמים מופלגים, מורי הוראה, פרנסים ומנהיגים במשך מאות שנים. ראו אודותיו בהרחבה: ליקוטי המליץ (ירושלים תשס"ה), עמ' 37-38.
כמעט ולא שרדו ממנו ידיעות ישירות, לא בצורת תשובות ולא בצורת חיבורים, וכמעט אף ידיעה חיצונית מתשובותיהם של חכמים אחרים. ידועה ממנו תשובה בודדת בשו"ת מהריט"ץ החדשות, חלק א' סי' ס"א. לפנינו דוקומנט מקורי (אשר מן הסתם אף אחזו בידיו הקדושות ממש), המעיד על כוחו הרב – יכולתו להטיל חרם על גבירים בעלי השפעה.
[1] דף נייר, כתוב מצידו האחד. 19X15 ס"מ בקירוב.
מצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים, נקבי עש, חריכות דיו רבות. המכתב עבר שיקום מקצועי.
כתב יד, קונטרס מתוך ספר הערוך – המילון התלמודי היסודי והנודע מאת רבינו נתן מרומי – כתב יד תימני נאה ומסודר. [סוף המאה ה-16 / תחילת המאה ה-17 בערך].
כתב היד מתחיל מאות פ' ערך פלט, עד סוף אות ת'.
בכתב היד שינויי נוסחאות רבים, הוספות והשמטות ונראה שהספר עבר במכוון עריכה מסויימת.
כולל גם חלוקה פנימית לפרקים בתוך אותה אות, שאינם בספרי הדפוס וכנראה לא ידועה ממקורות אחרים, לדוגמא מאות פ': הערכים שמתחילים באותיות פ"ס מתחילים בפרק חדש וכן פ"ע, פ"צ וכן הלאה)
נכתב בשני טורים בעמוד, שמות הערכים באותיות גדולות יותר מרובעות.
בסופו קולופון בחרוזים (עם התאריך המקורי של כתיבת הספר על ידי בעל הערוך, נזכרים תאריכים היצירה החורבן והשטרות)
חתימת בעלים בסופו עם קו מחיקה: אני אברהם בן עודד (משפחת בן עודד הייתה משפחת חכמים וסופרים נודעים בתימן)
[78] עמ'. 21X28 ס"מ.
כתב היד לא נחקר עד עתה כראוי וזקוק לבדיקה מעמיקה לעמוד על טיבו וייחודו.
מצב טוב. מעט כתמים. מעט נקבי עש. לא כרוך.
פנקס ובו שירים ופיוטים ששוררו ב'חברות' שונות ובקהילות איטליה. בראש כתב היד שער כללי עם מסגרת מעוטרת נאה. ובנוסף שער פרטי לכל שיר.
איטליה, תר"ו [1847].
תוכן כתב היד:
עמ' [1-3]: שני שערים
עמ' [4-9]: שיר של חברת גמילות חסדים
עמ' [11-20]: שיר של חבורת נר מצוה
עמ' [21-29] שיר לכבוד נס שאירע באחת מקהלות איטליה וקבעו את יום ב' אדר כיום פורים לזכרון הנס. בתחילת השיר נרשם שהוא חובר על ידי רבי יעקב ב"ר יצחק מריקאנטי פה אקווי שנת אתה תקו"ם תרחם ציון [תקמ"ו-1786]
[1] פנקס כרוך בגודל: 9X14 ס"מ. [30] עמ'. כתיבה איטלקית-יהודית. כל השירים מנוקדים.
מצב טוב. השער פגום ומשוקם. כריכת בד חדשה בצבע אדום.
מסמך היסטורי – כתב חרם וקול קורא להדחת החכם באשי הרב ששון כדורי, בחתימת 29 מרבני בגדאד, שנת תרפ"ט.
כתב חרם מרבני בגדאד נגד הרב ששון כדורי, שהתמנה לחכם באשי בסיוע ראשי המתבוללים, לאחר התפטרות ר' עזרא ראובן דנגור. בדבריהם מוזכר כי הוא אישר למנות מורי ומורות שאינם יהודים בבתי הספר, וקידם מהלכים שאף ראשי הרפורמים לא העזו לעשות. לאחר שהחרימו אותו ואסרו את שחיטתו, הלך הרב כדורי והלשין על גדולי רבני בגדד, ר' אברם אצלאן, ר' שלמה לנייאדו שהוטל עליהם קנס כספי, ועל ר' אברהם אצלאן אף הושת עונש מאסר.
בסוף המסמך חותמת "ועד הרוחני דק"ק בגדאד", וחתימות של 29 רבני בגדאד,
ביניהם: ר' דוד ב"ר יעקב ב"ר יוסף חיים (נכד הבן איש חי), ר' יהודה פתייה, ר' יעקב מוצפי, ועוד.
מסמך זה הודפס על דף בודד בבגדד, מתורגם לערבית, אך לפנינו המסמך המקורי בחתימת הרבנים עצמם. מקור הפריט אוסף מהלמן.
הרבנים החתומים:
ר' דוד ב"ר יעקב ב"ר יוסף חיים (נכד הבן איש חי), ?, ר' שלמה לנייאדו, ר' אליהו יהושע, ר' יוסף אליהו רביע, ר' ששון עזרא סחייק, ר' רפאל יצחק חיים, ר' נסים כצ'ורי, ר' סלמאן חוגי עבודי, ר' יהושע משה יחזקאל, ר' יהודה פתייה, ר' יחזקאל עזרא דוד ח' בכור, ר' מיכאל ירמיה, ר' דוד עזרא?, ר' יוסף אברהם ענבר, ר' עזרא מרדכי, ר' שמעון דויד מרדכי, ר' אליהו אברהם, ר' משה אברהם, ר' יעקב מוצפי, ר' יחזקאל חוגי עבודי, ר' משה יחזקאל צאלח, ר' יעקב שאול, ?, ר' יוסף צאלח,
[1] דף נייר משבצות. 28X42 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. קרעים קלים ללא חסרון טקסט.
כתב יד – ספר 'אור ישר', והוא ליקוט ופירוש קטעי פסוקים ממקומות שונים בתנ"ך, אשר מראשי או סופי התיבות שלהם יוצאים שמות הוי"ה ושמות קודש נוספים. כתיבה אוטוגרפית מאת מקובל קדמון ובקי ב'חכמת האמת', לא נודע מי הוא. כתיבה איטלקית רהוטה, עמודים ספורים בכתיבה מזרחית, ייתכן מכותב נוסף. [איטליה, המאה ה-17/18]. כתב היד החשוב לא פורסם ולא נדפס מעולם.
ענף מיוחד בקבלה הם צירופי השמות היוצאים מראשי התיבות של פסוקים. צירופי השמות הנודעים ביותר הם הצירופים אותם מכוונים בתפילת מוסף של ראש חודש, הנדפסים ברוב הסידורים. וכן הצירופים היוצאים מפסוקי מגילת אסתר בה לא מוזכר שם ה' אלא בהסתרה על ידי הצירופים, כגון הפסוק: "י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום" שראשי התיבות שלו יוצרים את שם הוי"ה.
כאמור, לא מופיעים בכתב היד פרטים אודות המחבר, מלבד שני רמזים: המחבר כתב חיבור נוסף על התורה, אותו הוא מזכיר במספר מקומות: "וכמו שפירשתי בפירושי האחר על התורה…" דף [18/א]. "וכמו שפירשתי אני ג"כ בפירושי האחר שפירשתי על התורה, על הכתוב הנ"ל, יותר בארוכה…" דף [35/ב]. וכן מצורפת פתקא בכתב יד בן המחבר: "אור ישר, שמושי השמות היוצאים מר"ת וס"ת. כתיבת יד מורי אבי".
הספרים המאוחרים ביותר אותם מזכיר המחבר נדפסו באיטליה בראשית המאה ה-17. בין הספרים המוזכרים: הזוהר (פעמים רבות), רש"י, רבינו בחיי, בעל הטורים, הציוני, שערי אורה, שערי צדק, ראשית חכמה, קול בוכים על איכה, מראות הצובאות על נביאים לאלשיך הקדוש (נדפס שס"ג), כלי יקר על נביאים למהר"ש לניאדו (נדפס שס"ג), שפתי כהן לרבי מרדכי הכהן מצפת (נדפס שס"ה), לב אהרן לרבי אהרן אבן חיים (נדפס שס"ט), ועוד.
[234] עמודים + שני גזירי נייר. 20 ס"מ. נייר איטלקי עבה ומשובח. חלק מהדפים עבים במיוחד
מצב כללי טוב-טוב מאוד. מעט כתמי זמן. חריכות דיו עם חסרון במספר תיבות, חלקם שוקמו אמנותית. במספר דפים הדיו עבר לעמוד השני. נקב עש במספר דפים, עם מילוי נייר מקצועי. כריכת קלף עתיקה (לא מקורית), עם נקבי עש.
מכתב נאה מאוד ונדיר ביותר מאת פועל הישועות האדמו"ר הפלאי הרה"ק רבי ישראל צבי ראטענבערג בעל ה'האור מלא' מקאסאני. קוסון [הונגריה], תרצ"ט [1939]. מכתבים מאיתו הינם נדירים ביותר, ונראו פעמים בודדות במכירות.
המכתב נשלח בערב מלחמת העולם השנייה מהונגריה לאמריקה, לידי חברת 'תומכי תורה' ובראשם הר' אליהו יונג. מצדו הקדמי של המכתב מתארים מנהלי הישיבה בקאסאני את מצבה הכלכלי הקשה מנשוא של הישיבה, על רקע המלחמה העולמית המתגבשת באירופה. בין הדברים מוזכר שם חוק בלתי ידוע שאסר על תרומות של יהודים עבור מוסדות התורה: "מה גם שבמדינתנו החדשה אסור הקיבוץ מנדיבי עמנו". על חלק זה של המכתב חתום חתן הרבי הגה"ק רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים מנירבאטור בעל ה'לבושי יו"ט'.
מעבר לדף הוסיף הרה"ק מקאסאני תוספת ארוכה מאוד ונדירה [כ-150 מילים!] בעצם כתב יד קדשו, בחתימת ידו ובחותמתו, בה הוא מחזק את דברי חתנו, ובד בבד מעלה על נס את מעלתה הרוחנית של ישיבת קאסאני: "ב"ה עלתה למעלה ראש לשם ולתפארה". את התוספת הארוכה מסיים הרה"ק מקאסאני בברכות: "וזכות ת"ת דרבים יגן עליכם"(כידוע המהרי"ד מבעלזא הבטיחו שברכותיו יתקיימו). בשולי המכתב מוסיף הרבי מילים ספורות אודות המצב באירופה: "והשי"ת ירחם על שארית עמו ישראל הנתונים בצרה ובשביה". שנים ספורות לאחר תאריך המכתב עלה הרה"ק מקאסאני על המוקד במחנה המוות אושוויץ, הי"ד.
הרה"ק רבי ישראל צבי הלוי ראטענבערג בעל ה'אור מלא' מקאסאני [נהגה גם: קאסאן או קוסון; תר"ן-תש"ד], בן הרה"ק רבי יהוסף צדיקא זיע"א מקאסאן בעל ה'בני שלשים'. היה חתנו פעמיים של אחיו הרה"ק רבי חיים שלמה מקאסאני, ובזיווג שלישי היה חתנו של הרה"ק רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפרט בן ה'דברי חיים' מצאנז. לאחר פטירת אחיו וחותנו מונה הרה"ק רבי ישראל צבי לאדמו"ר מקאסאני וכיהן באדמו"רות במשך כעשרים וחמש שנים ונודע כפועל ישועות ומכל הארצות נהרו אליו להסתופף בצילו, לראות את עבודת השם המופלאה שלו ולשאוב ממעיין ברכותיו.
הגה"ח רבי מנחם ישראל רוטנברג, בהקדמתו לאור מלא כותב אודותיו: "מטל ילדותו היה ילד פלא קדוש מרחם אמו ויוצא מגדר הרגיל ושמעתי מאאמו"ר הגה"צ מוה"ר פינחס שלום ז"ל ששמע מפ"ק זקינינו הרהגה"ק יהוסף צדיקא זצ"ל אביו של רבינו המחבר שכשהי' רבינו בגיל י"ד ט"ו אמר עליו בזה"ל 'עס זענען דא רבי"ס וואס האלטין זיך פאר בעלי מקובלים און זענען טאקע גאנץ שיינע מקובלים נאר צו מיין ישראלטשע קומען זיי נישט' עכל"ק" [ישנם בין האדמו"רים גם מקובלים, אולם אינם מגיעים לדרגתו של רבינו, בעודו נער!].
עוד כותב שם בהקדמה הנ"ל : " עבודתו הק' של כ"ק אדמו"ר מרן המחבר שהיה עוסק בביתו בצינעא יומם ולילה בתוה"ק וכל כוונתו ליחדא קוב"ה ושכינתיה לעשות נח"ר לחי העולמים וליחד מתתא עד לעילא לעילא כל העולמות לשורשן לעלות נקודת המלכות כמו שהיתה בתחילת אצילותה לרדל"א… ופ"א כשהיה במרחץ הארשפאלווע ביחד עם הגאון האדיר מהר"ש ענגיל ז"ל בשב"ק, כשגמר הגאון מהר"ש תפילתו והלך חזרה לביתו עבר דרך בית תפילתו של דודנו המחבר הק' ושמע אותו עומד לפני התיבה ואומר קדושת כתר, ואמר אז הגאון הנ"ל שראה בו שהי' בטל מחוש בלשונו "ער איז נישט גיוועהן בא זעך" ומאז ששמע קדושת כתר ממרן הקדוש בעל דברי חייס מצאנז זי"ע לא שמע קדושת כתר כזה בהתלהבות כזו".
עוד מובא שם בהקדמה הנ"ל: "מרן הגה"ק מהרי"ד… הסיב עמו ביחד ברוחב השלחן ועירב השיריים של שניהם ביחד וכך חילק שיריים ואמר לו אז דברים שלא נשמעו ממנו רק ליחידי סגולה בזה הלשון "איהר זאלט זיין א פועל ישועות אייערע תפילות זאלען נתקבל ווערין [שתפעלו ישועות ותפילותיכם יתקבלו]… פעמים זכה לגילוי צדיקים שבאו אצלו מעולם העליון, כמו שאמר לי מורי הנ"ל שפעם כשבא לביקור לקאסאן וישן בבית רבינו בחדר הספרים ורבינו ישן בחדר מטתו ובאמצע הלילה צעק רבינו בקולות משונות ובבוקר היה בדיחא דעתיה, שאל אותו "וואס האט דער רבי אזוי געשריגען ביינאכט"? וענה לו "איך האב געזעהן דעס סטרעליסקער זיע"א די נאכט"! [מדוע צעקתם בלילה? וענה לו הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק התגלה אלי!]… ופעם אחת ראה אותו אחיינו הרה"צ ר' יחיאל ז"ל בנו של דודינו הגה"ק מהרח"ש זצ"ל בעיר קאליב איך שמתוך כיס הפדיונות שהובא אליו בעת ההוא חיפש בתוך הכסף ולקח איזה אגורות כסף והשליך אותם בביהכ"ס, וכששאלו אותו על כך השיב שיש כספים שאין להנות מהם".
[1] דף נייר, כתוב משני צדיו. 34 ס"מ. נייר עבה ומשובח.
מצב טוב מאוד. מלבד קרע ללא חיסרון בקיפול המרכזי, חלקו מודבק.
כתב יד נאה בכתיבה תימנית, (עשרת הדפים האחרונים נכרכו מכתב-יד אחר). ערבית-יהודית ועברית. תרשימים רבים ואיורים קבליים ו"כתב מלאכים".
[89] דף. 16 ס"מ.
מצב בינוני. קרעים ובלאים. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה פשוטה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.040.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
