מכתב הלכתי ארוך וחשוב, המתפרש על פני שלושה עמודים. כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו וחותמו של גאון הגאונים רבינו חיים ברלין בן הנצי"ב מוולאז'ין. ירושלים, תרע"ב [1912]. נדפס בראש ספר 'ציון במשפט' לרבי מרדכי לוריא.
חלקו הראשון של המכתב [עמוד א'] הינו הסכמה לספרו של הרב לוריא 'ציון במשפט' (ירושלים, תרע"ב). בהסכמה שגם נדפסה במלואה בספר "ציון במשפט" מרבה הגר"ח ברלין בשבחי המחבר: "הרב הדגול, החריף ובקיא בחדרי תורה, איש חי ורב פעלים מקבצאל… כן הוא יודע לשוט במצולות ים התלמוד והפוסקים ולהעלות משם פנינים יקרים ונפלאים בגמרא וסברא". את הסכמתו מסיים הגר"ח בפרט התאריך: "ביקר ובגדולה למרדכי לפ"ק".
לאחר מכן מציין הגר"ח ברלין "ולרב חביבותי' גבאי, ולאות כי עיינתי בספרו, אמרתי לרשום מה שעלה על דעתי להעיר, בהיותי משוטט בספרו". לאורך שני העמודים הנוספים מראה הגר"ח ברלין את גאונותו המפורסמת והוא מקשה מספר קושיות עצומות על חידושו של החת"ם סופר שפוסק שלא ניתן להסתמך על עדות רופא לצורך גוף פרטי, רק כאשר הוא מעיד באופן כללי על טבע המציאות.
הגאון רבי חיים ברלין [תקצ"ב-תרע"ג], מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוואלוז'ין. הגר"ח שימש כרבה הראשי של מוסקבה, וכראש הישיבה המפורסמת ביותר בעולם, ישיבת וולוז'ין המכונה 'אם הישיבות' וכן כאב"ד ור"מ וולוז'ין. בשנת תרס"ו עלה לירושלים, ולאחר פטירת רבי שמואל מסלנט הוכר בסמכותו וגדולתו התורנית כרבה של העדה האשכנזית בירושלים, למרות שסירב לקבלה באופן רשמי.
[3] עמ', 14X21.5. הכל בכתי"ק הגר"ח, חתימה וחותמת רשמית.
מצב טוב מאד. כתמי זמן.