כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה
מכתב היסטורי, ארוך [כ-40 שורות] וחשוב. כולו בכתב יד קדשו של הגאון הנודע רבי שניאור קוטלר ראש ישיבת ליקווד באמריקה, לידידיו בארץ ישראל, בעיצומה של התקופה הנוראה של עזיבת הבריטים – טרום מלחמת השחרור והקמת המדינה. ליקווד, תש"ח [1948]. מכתבי רבי שניאור הינם נדירים ביותר.
במכתבו המרתק שלפנינו הנקרא בנשימה עצורה, מעביר רבי שניאור במדויק, בכשרונו הספרותי המפורסם, את תחושותיהם של יהודי אמריקה על החורבן הנוסף העומד להתחולל על העם היהודי, לאחר שרק שנים ספורות קודם לכן חלקו הגדול הושמד בשואה. (איש לא ציפה כמובן לנס המופלא למעלה מדרך הטבע) וכה כותב הגר"ש קוטלר בין הדברים:
"הידיעות על המצב… מוציאות אותי מן המסלול"; "נוטל[ו]ת כל אפשרות של ריכוז ומחשבה"; "כנראה נטלנו בדורנו תשעה מעשרת קבי החבלים"; "יתכן שאצלכם ההרגשה אחרת, אפשר כי הרוח של מסירות נפש והקרבה הממלאים את החלל נותנים כוח וגבורה לעמידה גם במשמרת הגדולה שהפקדה בידינו"; "מצפה לישועת ה' כהרף עין" ועוד ועוד. מכתב היסטורי מרגש.
הגאון רבי יוסף חיים שניאור קוטלר [תרע"ח – תשמ"ב ], ראש ישיבת לייקווד בניו ג'רזי, הנחשבת לישיבה הגדולה בעולם וחבר מועצת גדולי התורה בארצות הברית. בנו של הגאון רבי אהרן קוטלר, ונכדו של הגרא"ז מלצר. בתקופה בה היה ראש ישיבת לייקווד, גדל מספר התלמידים בישיבה מ-120 ל-1,000. הוא שלח מתלמידיו שיפתחו כוללים ויעמדו בראשם בכל רחבי ארצות הברית: בניו יורק, שיקגו, מיאמי, בוסטון, לוס אנג'לס פילדלפיה, ואף בקנדה ובאוסטרליה. לאחר פטירתו נתמנה בנו, הרב אריה מלכיאל קוטלר, לכהן כראש הישיבה.
[1] אגרת אויר רשמית, כ-30X18 ס"מ. כתובה מכל צדיה, כולה בכתי"ק ובחתימתו של הגר"ש קוטלר.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים זעירים בקיפולים, ללא חיסרון בטקסט.