מכתב היסטורי-משפחתי ארוך, בעל ערך חסידי רב וחשוב עד מאוד, העוסק בהצלתו מן השואה של אחד מחשובי האדמו"רים בדורו האדמו"ר הרביעי בשושלת סלונים הרה"ק רבי שלמה דוד יהושע וינברג זיע"א. נכתב כולו בכתיבת יד קדשו ובחתימתו של ממלא מקומו האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם וינברג [השלישי] בעל הברכת אברהם מסלונים. המכתב נשלח אל ש"ב של הרבי ר' יוסף וינברג. טבריה, י"ג אדר [ראשית שנות ה'ת"ש].
לפנינו מכתב נדיר בעל ערך היסטורי-חסידי שקשה להפריז בערכו. העוסק במאמצים הכבירים הנעשים בכדי להציל את האדמו"ר הקדוש רבי שלמה דוד יהושע וינברג מסלונים – בנו של ה'בית אברהם' – ואת בני ישיבתו בברנוביץ ממלתעות הנאצים. המכתב המרטיט נכתב בעיצומה של השואה, כאשר קשרי הדואר מנותקים לחלוטין ולא ניתן היה לדעת מאומה על הזוועה המשתוללת באירופה וז"ל קדשו של הברכת אברהם אל שאר בשרם:
"מרי"ד נתקבל מכתב שנשלח לשמעי' היום, שבשביל אדמו"ר הכל סודר, אבל לא ענו משם אם הם נוסעים. גם בעד בחורי הישיבה ישיגו אי"ה ויזות. ולפלא שאין שום ידיעה. ברגע זה קיבלתי מכתב מתל אביב… ובקיצור שמשתדלים להשיג בעדו פ"פ של פלנט בוילנא ויוכל לנסוע ליאפאן ואם כי דעתי נוטה להשאיר חלק כסף כי אולי נצטרך עוד פתאום כסף בעדו".
מאמצי ההצלה לא צלחו. ע"פ המסורת הסלונימאית, למרות שהצליחו להשיג את האישורים המיוחלים עבור הרבי, הוא סירב בתוקף באצילות נפשו להינצל לבדו ואמר שלא יוכל לעזוב את חסידיו מאחור (המכתב שלפנינו מהווה מקור חשוב למסורת חסידית זו). למגינת לב חסידי סלונים ברחבי העולם וכל עם ישראל, האדמו"ר המהרשד"י עלה על המוקד ביום המר והנמהר ו' בחשוון תש"ד במחנה הריכוז קולדיצ'בו הסמוך לברנוביץ'. ע"פ המסופר הרבי הלך לקראת מותו בגוו זקוף ובראש מורם ואמר ליהודים שהלכו עמו: "מובא במדרש שהקב"ה צובע את לבושיו בדם ההרוגים על קדושת שמו, וכשמגיע יום הדין לובש אותו פורפורין (=לבוש צבוע)", והוסיף ביידיש: "מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להיות רשום על לבושו של הקב"ה?"
המכתב נורא ההוד עוסק בעניינים משפחתיים נוספים (ומעניינים) והברכת אברהם מסיים את מכתבו החשוב בברכות לקראת הימים הטובים הממשמשים ובאים בעיצומה של תקופה טרופה זו: "והנני מאחל לכם פורים שמח וחג שמח וכשר וכימי קדם יראנו נפלאות וישועות בכל לב ידידך דודך דו"ש אברהם וינברג".
כותב המכתב האדמו"ר רבי אברהם וינברג [השלישי] מסלונים [תרמ"ח-תשמ"ה], בעל ה"ברכת אברהם". חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. נולד בטבריה לאביו רבי נח, נכדו של בעל יסוד העבודה מסלונים, האדמו"ר הראשון ומייסד שושלת סלונים. בגיל 15 נסע לשהות אצל דודו המהר"ש מסלונים במשך חצי שנה בסלונים. בגיל 21 נסע אליו שוב ומספר פעמים אף שימש כשליחו לרבנים הרב חיים מבריסק, ה"חפץ חיים" ורבי ישראל מצ'ורטקוב, בין היתר בענייני הקמת אגודת ישראל. לאחר פטירת הדברי שמואל המשיך אצל בנו הבית אברהם, על אף שהיה בן גילו וכן המשיך אצל בנו הרה"ק רבי שלמה דוד יהושע וינברג – נשוא המכתב שלפנינו. לאחר פטירת המהרשד"י הכתירוהו חסידי סלונים לשאת על ראשו את כתר הנהגת חסידות סלונים.
נשוא המכתב האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג – מהרשד"י [תרע"ד-תש"ד], מחשובי אדמו"רי דורו. בנו של ה'בית אברהם' מסלונים. מצד אמו היה נינו של השרף מקוצק. נשא לאשה את בתו של גדול אדמו"רי פולין בעל העקדת יצחק מאלכסנדר. כיהן גם כנשיא ישיבת "תורת חסד" בברנוביץ' שייסד אביו. נודע בענוותו ובפקחותו. היה מראשי אגודת ישראל וזכה להערכה רבה מהגרח"ע גרודזנסקי ורבי אלחנן וסרמן. ב-ט' בטבת תש"ג נלקח הרבי מגטו ברנוביץ' והועבר למחנה הריכוז והעבודה קולדיצ'בו. שם שמר על מצוות הדת בחירוף נפש. הוא לא שינה את לבושו ואף לא הסכים לגעת בדיקנא קדישא, למרות שסיכן בכך את חייו. דעתו הייתה שכעת יש למסור את הנפש גם על איסורים מדברי חכמים. הרבי נרצח יחד עם יהודים נוספים, והם נקברו בקבר אחים. גם רעייתו ובתו שרה-אסתר נספו. זיע"א.
[1] דף נייר, כתוב משני צדיו. 20X14 ס"מ. הכל בכתי"ק ובחתימת הברכת אברהם.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול. נקבי תיוק.