מכתב ארוך, חשוב ומעניין. בכתב יד קדשו ובחתימתו של 'המשגיח' רבי יחזקאל לווינשטיין אל ידידו ראש ישיבת פוניבז' רבי שמואל רוזובסקי. בני ברק, תשט"ז [1956].
המכתב נכתב על רקע כך שביקשו מהגר"ש רוזובסקי לעזוב למשך כשנה את ראשות ישיבת פוניבז' ולהתמנות כדיין בביה"ד הרבני הגדול. המשגיח ר' יחזקאל הניא אותו מכך, מהטעם שהרבצת התורה היא הערך החשוב מכל. במכתב שלפנינו מודה לו המשגיח על כך שנענה לו ולא עזב את תפקידו בישיבה. ומוסיף המשגיח בחוש הביקורת העצמית הנודע שלו "ואני תובע מעצמי איך לא הרגשתי דבר גדול כזה הלא זאת היא עיקר בריאת האדם". כוונתו של המשגיח שעזיבתו של הגר"ש הייתה גורמת לחילול ה'. מבין השיטין ניתן ללמוד את היחס, לדעת המשגיח, בין ישיבת פוניבז' לבית הדין הרבני הגדול, בכותבו: "כמה גודל הי' הביזיון של התמורה הזו".
הרב יחזקאל (ר' חצקל) לוינשטיין [תרמ"ה-תשל"ד], מגדולי בעלי המוסר. שימש כמשגיח הרוחני של ישיבות: מיר, לומז'ה ופוניבז'. היה תלמידם של: בעל ה"חפץ חיים", הרב ירוחם ליבוביץ, הרב נחום זאב זיו (בנו של הסבא מקלם) ושל הרב צבי הירש ברוידא. הוא נהנה מעט מאד מן העולם הזה. צם יותר ממה שאכל, וגופו הצנום החזיק מעמד רק הודות לנשמה העדינה שבתוכו. הרב שך אמר עליו לתלמידי הישיבה: "אל תחשבו שלפני מלחמת העולם היו הרבה אנשים כמותו, כבר אז באותו דור דעה, היה המשגיח מן היחידים!". בהספדו עליו בשעת ההלויה, אמר ש"המשגיח הוא העובד ה' הכי גדול שראיתי מימי".
[1] דף נייר 25 ס"מ. כולו בכתב ידו ובחתימתו של הרב לוינשטיין; מצב טוב. סימני קיפול. קרעים זעירים בקיפולים, ללא חיסרון.