מכתב מראשי ומנהלי כוללות האשכנזים בתוככי עיר הקדש ירושלים אל בעלי הועד הישראלי ועד הארץ הקדושה בעיר ליוורנו. ירושלים, תרל"ג [1873].
מפרט: [1] דף, נייר. כתב יד סופר, עם חתימות ועם חותם הכולל דק"ק אשכנזים פרושים.
תוכן: על המכתב חתומים בכתב ידם ראשי הכולל, שהיו אנשי שם מורמים מעם, מראשי הישוב היהודי בירושלים, רבנים ותלמידי חכמים רשומים, הלא הם: רבי אברהם אייזינשטיין (תק"ס – תרמ"ו) חתן רבי חיים מפינסק ותלמיד הגר"ח מוולוז'ין. עלה עם חותנו לארץ בשנת תקפ"ג, לאחר פטירתו מילא את מקומו כדיין בבית דינו של רבי ישראל משקלוב, ובהמשך ישב בבית דינו של האמרי בינה, היה מראשי הישוב היהודי בירושלים, ראש ונשיא ועד הכללי. רבי יעקב יהודה לעווי – בעל ספר בית לאבות צעיר האחים של רבי נחום משאדיק, עלה עם אחיו בשנת תר"ד, דיין ואב"ד בירושלים שנים רבות. רבי אלעזר נתן כהנא שפירא – מגדולי גבאי הועד, היה נכבד מאוד בעני היהודים והגויים, והיה מהראשונים שקבלו את פני הקיסר פרנץ יוסף בביקורו בירושלים . רבי פייביש פרידמאן. רבי מאיר מאניקשט – ממונה כולל וילנא, סוכן עץ חיים ונאמן גחש"א, היה שקדן גדול בתורה, עלה לירושלים בתרכ"ב. רבי אייזיק יפה מדרויא – מראשי ומנהלי ועד האשכנזים. רבי זאב וואלף וואלפינזון (תקע"ד-תרמ"ו) – בנו של רבי אברהם וולפנזון משקלוב – ירושלים, יצא עשר פעמים כשד"ר לטובת בני ירושלים. רבי מאיר ממינסק.
מאפיינים ייחודיים: מכתב זה צורף למכתב תנחומים שנשלח על פטירת הקאייד [=השר] נסים שמאמאה מתוניס. כדי להבין תוכן המכתב יש להקדים שההסכם בין הכוללים של האשכנזים והספרדים היה, שלא ישלחו מכתבים לאיטליה האחד ללא השני, במכתב זה כותבים הרבנים האשכנזים, כיון ששמעו שהספרדים הפרו את ההסכם ושלחו מכתב נפרד, לכן גם הם שולחים זאת, וכן דורשים שיגיע להם את חלקם בעזבון הגדול שהשאיר השר. כנודע היה אח"כ פולמוס הלכתי נרחב אודות תוקפה ההלכתי של הצוואה. סוף דבר גם הספרדים וגם האשכנזים קבלו את חלקם בעזבון (ראה לוח ארץ ישראל ללונץ שנה ח').
מצב: טוב-טוב מאוד. סימני קיפול, קרעים קצרים לאורך קוי הקיפול.