הרב פטשניק היה עתיר היחס. אביו ר' נחום יהושע הי"ד היה בנו של רבי אברהם שמואל האדמו"ר מברזנה, שהיה חותנו בזיוו"ש של רבי ישכר דוב רוקח האדמו"ר מבעלז.
ר' נחום יהושע היה חתן רבי אלטר מרדכי ספרד האדמו"ר דחסידי אוסטראה. כבר בצעירותו נתעטר ר' נחום יהושע 'כתב-סמיכה' מגדולי ישראל. כבר ב-תרע"ב נתעטר ברבנות העיירה דומברוביצה (ווהלין). ב-תרפ"א לאחר שהאזור עבר לשליטת ממשלת פולין נתכהן כרבה הראשי של מחוז סארני. מסר את נפשו עבור יהודי ויהדות המדינה. נהרג ע"י הנאצים ימ"ש בחודש אלול תש"ב.
ר' אהרן היה חתן רבי שלום צוקרמן אדמו"ר מראשקוב. בצעירותו היה ר' אהרן פעיל בתנועות נוער למען חיזוק היהדות והתודעה לעלייה לא"י. ברבות הימים התחבר לתנועת המזרחי, והיה מגדולי העושים והמעשים למען הכשרת הנוער לעלייה לא"י. בדרך נס הצליח הוא ואשתו ובניו הקטנים להתחמק מידי קלגסי הנאצים וברחו לארה"ב. שם התיישב בשכונת ברונקס ושימש בתור רב בביה"כ של חסידי ראשקוב.
תוכן המכתב:
המכתב, שנכתב בחודש תשרי תש"ד, מיועד לידידו הרב חיים בלוך, שגם הוא ניצל מציפורני הנאצים והתיישב בשכונת ברונקס. בראשית המכתב הוא מבכה את החלק הארי של עם ישראל שנהרג כעת במלחמה, וחבל שלא התעוררו לעלות ארצה ערב פרוץ המלחמה. ומזדעק שרבים וטובים העטירו את עירם בחו"ל כ'ירושלים'!
בהמשך הוא מוכיחו בלשון נקייה, על כך שבמכתב הקודם שלו, העלה הרב בלוך את ביקורתו החריפה נגד המפעל הציוני ההולך וכובש את הארץ. וכאן מזדעק הרב פטשניק: הלא אין כאן שאלה של פוליטיקה והשתלטות אלא של חיים ומוות! ולשיטתך, האם החיים היהודיים באמריקה טובים יותר, כשחלקים עצומים מהעם מתבוללים!
בהמשך כותב אודות ההתנגדות החריפה בחצר בעלז לעלייה לארץ: לפני כעשרים שנה עלה אחד מבני המשפחה ארצה, ושלחו אחריו אזהרות שיחזור הביתה, כדי לא לפגוע ב'גזע בעלז' [כנראה שהכוונה לר' יצחק דוד רוקח, בן רבי יהושע מירוסלוב בנו של רבי יששכר דוב מבעלז]
ועכשיו האדמו"ר ר' אהרן שלח אליו בתחנונים שידאוג עבור הצלתו! ושיוכל להימלט לארץ ישראל.
כן מוסר על תחנוני רבי אהרן לווין אב"ד ריישא לפניו, שידאג עבורו לאישורי כניסה לארץ. את אגרתו הוא מסיים בכך שבשעה שדם ישראל נשפך כמים, אין שום מקום להתנגד לרעיון של עלייה לא"י.
[1] דף נייר רשמי. כתוב משני עבריו.
מצב טוב מאוד.