כתב יד נדיר ומעניין כנראה מהמאה החמש עשרה או תחילת מאה השש עשרה ובו שני חלקים: מענה על טענות המומר פפרקורן ופולמוס הקהל באולמא. כתב-יד חשוב ומעניין ביותר, עם תגלית היסטורית מעניינת.
* החלק הראשון [עמ' 1-9]: מענה לטענות המומר המשמיץ פעפרקורן. הוא המומר המפורסם המכונה גם בכתב היד שלפנינו "ט"ק" [–טריפה קצב], שהכשיל והאכיל את ישראל נבילות וטריפות רח"ל. מומר זה יחד עם חבר מרעיו הכמרים הדומיניקנים הדפיסו מספר ספרי הסתה נגד היהדות. בספרו השני 'יודען דיכטע' [-וידוי היהודים] שנדפס בשנת רס"ח, הוא לועג על מנהג הכפרות ועוד מנהגים יהודיים – וכמענה נגדו חובר הקונטרס שלפנינו [ראה: י, מ, פלס צפונות ה' עמ' יז]. לדעתו של פלס מחבר הקונטרס שלפנינו הוא רבי יוחנן לוריא בעל ספר משיבת נפש. חסר ההתחלה.
* החלק השני [עמ' 9-16]: מכתב ארוך מאת רבי משה מליכטן-ועלז אל גאוני וראשי המדינה. במכתבו, קובל הכותב תושב אולמא, על בר אוריין, נגיד ועשיר מעשירי הקהל ובני משפחתו שהשתלטו על השחיטה ולקחו את השררה בתוקף ולא ביושר. לשונו של רבי משה לשון לימודים המתובלת במליצות תלמודיות. בעמ' האחרון קטע נוסף ממכתב בעניין הפולמוס הנ"ל.
תגלית היסטורית חשובה: המכתב כאמור הוא מפרי עטו של רבי משה מליכטן-ועלז (Lichtenfels). שמו ידוע מהצהרה שכתב בשנת רכ"ז [1467] בענין הלימוד בספר מורה נבוכים והסתייגות מכמה פירושים שהובאו שם. ההצהרה התפרסמה ע"י ח' פרנקל גולדשמידט במבוא לספר המקנה לרבי יוזלמן רוסהיים (עמ' כב), ושם היא העלתה את ההשערה שרבי משה מליכטן הוא הוא רבי משה צארט שנזכר על ידי רבי יוזלמן מרוסהיים כרבה של אולמא שהתנצר באונס ולאחמ"כ נמלט לירושלים ושב ליהדותו בפרהסיה. להשערה זו הסכימו כמה חוקרים אחריה [ראה חומר מצורף]. אולם מהמכתב שלפנינו אנו נוכחים לראות בברור שזו טעות ומדובר בשני חכמים נפרדים בשם רבי משה. שכן הגאון רבי משה צארט מוזכר פעמיים!! במכתבו של רבי משה מליכטן שלפנינו (עמ' 5 ; 6).
[16] עמ', 17X14 ס"מ. נייר עבה ומשובח. עברית ואידיש-דויטש עתיקה. כפי הנראה העתקות.
מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.