שני גאוני הדור!
נפש חיה, ספר השו"ת הנודע של הגאון רבי חיים אלעזר וואקס – מגדולי הדור (הוא היה מהמסכימים על המהדורה הראשונה של המשנה ברורה). שלושה חלקים כרוכים יחדיו בשערים נפרדים. פיעטרקוב, תרל"ו-תרל"ז [1876-1877]. העותק האישי של הגאון הנודע רבי מאיר אויערבאך אב"ד קאליש בעל האמרי בינה.
באופן נדיר, מחמת רום ערכו של מקבל הספר בעל ה'אמרי בינה' שנחשב בדורו כאחד מגדולי הדור, כרך המחבר בראש העותק שלפנינו דף מיוחד, שעליו הדפיס המחבר הקדשה נאה בעל האמרי בינה: "מנחה היא שלוחה מאתי המחבר לכבוד מחותני הרב הגאון המובהק הצדיק תפארת ישראל כש"ת מו"ה מאיר אויערבאך נ"י בעיר הקודש ירושלים תובב"א". בחלק ג' של הספר (דף מח/1), מופיעה הגהה למדנית ארוכה ביותר, בת למעלה מ-50 שורות בכתב יד: "…ותירצתי באופנים הרבה, אח"כ מצאתי שהעיר בזה בס'[פר] אחד לא זוכר אותו…".
מלבד הקשר המשפחתי בין שני גדולי הדור (כפי שניתן לראות בהקדשה בה מכנה הנפש חיה את האמרי בינה – "מחותני"), עמדו שני הגדולים בקשרים תורניים אמיצים וכאשר בעל האמרי בינה עזב בשנת תרי"ט את רבנותו בעיר קאליש שבפולין על מנת לעלות ארצה, מילא את מקומו ברבנות קאליש בעל הנפש חיה. מעניין לציין ששני גדולי הדור שהשפעתם חרגה בהרבה מגבולות מדינתם ודורם – שניהם כיהנו בזה אחר זה ברבנות העיירה הקטנה קאליש. לפנינו שריד נדיר המעיד על הקשר החם והרציף שהתקיים בין שני הרבנים – שניהם מגדולי ההוראה בדורם.
בדף השער מופיע רישום חתום בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של נכדו הגדול של האמרי בינה הגאון רבי מנחם נתן אוירבאך, המעיד כי הספר הגיע לרשותו מעיזבון זקנו בעל האמרי בינה. (דוגמה נוספת לקשר האמיץ ששרר בין שני הגדולים, שכאשר נכדו הגדול של האמרי בינה, הגאון רבי מנחם נתן אויערבאך, נדרש להיתר הוראה, היה זה הנפש חיה שהסמיכו להוראה).
פולמוס ידוע בו עסקו שני הרבנים הוא ענין האתרוגים, והעדפת אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו. בספר שלפנינו נדפסו שלושה סימנים שלמים העוסקים בפולמוס זה, ובתוכם העתקת מכתבו של האמרי בינה.
כיאה וכיאות לספר המיועד להיות עותקו האישי של אחד מגדולי הדור – הספר נדפס במיוחד על נייר עבה ומשובח, אשר אינו מצוי כלל בדפוסי פיעטרקוב. שוליים רחבים ונאים. אגב נציין, כי הספר שלפנינו הוא מהספרים הראשונים שנדפסו בפיעטרקוב (הספר הראשון או השני!).
המחבר הגאון רבי חיים אלעזר וקס [תקפ"ב-תרמ"ט], רב ופוסק מפורסם בפולין בסוף המאה ה-19, נודע על שם ספרו שלפנינו כבעל הנפש חיה. בהגיעו לפירקו נישא לבתו של רבי משה יוֹסֵף הלברשטאם, אחיו של ה"דברי חיים" מצאנז אותו החשיב כרבו. בגיל 18 התמנה לרב העיירה טרנוגרוד, תפקיד אותו מילא 20 שנה. בטרנוגרוד עמד בראש ישיבה אותה פתח ומימן מכספו. לאחר מכן כיהן גם ברבנות פיעטרקוב וערים נוספות.
ב-1860 עלה הגאון רבי מאיר אוירבך, רבה של קאליש לארץ ישראל ורבי חיים אלעזר נקרא למלא את מקומו. ב-1867 הוכתר כנשיא "כולל פולין בארץ ישראל", תפקיד שאותו מילאו לפניו החידושי הרי"ם ורבי מאיר אוירבך, קודמו ברבנות קאליש.
את ספרו 'נפש חיה' שלפנינו פרסם בהיותו רבה של קאליש. בהקדמה לספר מספר רבי חיים אלעזר, על מסירותה הרבה של אמו. לדבריו, מסירות נפשה הגיע עד כדי כך שכאשר חלה בגיל ארבע שנים, והרופאים התייאשו מחייו, אמרה בתפילתה שהיא מוכנה לקבל על עצמה חצי מחליו כדי להציל את חיי בנה, ואכן כך היה. תוך שעות ספורות שבה אליו רוחו והחל להתאושש ובד בבד חלתה אמו. חדשים ארוכים פרפרה בין החיים והמוות, עד שהבריאה. לאחר פטירתה קיבל על עצמו רבי חיים אלעזר להקדיש את לימודו לאמו, וכאשר הוציא לאור את ספרו, קרא אותו על שמה: "נפש חיה".
בעלי הספר הגאון רבי מאיר אויערבאך [תקע"ה-תרל"ח], מגדולי הדור בפולין ובירושלים, כיהן כנשיא כולל פולין, והיהממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים, מחבר הספר "אמרי בינה" שעל שמו הוא מכונה.
בשנת תרי"ט (1859) עלה לארץ ישראל, וקבע את מקום מושבו בירושלים. לדבריו רצה "לפרוק מעלי עבודתי בצורכי ציבור וחשקה נפשי אך לחבק תורתינו הקדושה ולשבוע נפשי בצחצחות אורות התורה ותקעתי אוהלי בקדש לשבת בעיר אשר בחר ה' ללמוד וללמד… הקרבתי על מזבח ציון וירושלים כל מחמדי … בחרתי לשבת גלמוד בארבע אמות של הלכה בקודש ". כשהרב שמואל סלנט היה צריך לנסוע מארץ ישראל, הוא מינה את הרב אוירבך לעמוד במקומו בראש בבית הדין של הקהילה האשכנזית בירושלים, ולאחר חזרתו של רבי שמואל, השאירו בתפקידו זה.
לא רבים יודעים זאת אך התקנה המפורסמת שלא לנגן בכלי נגינה בחתונות בירושלים – מיוחסת לו. תקנה זו תוקנה לאחר התפרצות כולרה ומחלות נוספות בירושלים שבהן נספו רבים מאנשי היישוב ובהם רבנים ודמויות ציבוריות. האגדה מספרת שהאמרי בינה אסר את השימוש בכלי נגינה בחתונות לאחר שאלת חלום שערך בעקבות המגפה.
נכדו החתום על האישור הגאון הרב מנחם נתן נטע אוירבך [תרי"ח-תר"ץ], ממייסדי הרבנות הראשית ומחבר ספרים תורניים. נולד בעיר לונטשיץ, לרבי שלמה אוירבך, רב העיר (בנו של האמרי בינה).
נסמך להוראה מהרב ישראל יהושע מקוטנא, ומחתנו הרב חיים אלעזר וקס. שימש כרבה של שכונת רוחמה בירושלים, והיה מקובל על הציבורים השונים, גם החילונים. היה מרבה לערוך חופה וקידושין לחלוצים בוני הארץ, והיה מקרבם זה לזה. אך היה מקובל גם בקרב החרדים באגודת ישראל, והיה אף מחותנו של הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית בירושלים (בתו הנדל הייתה אשת מרדכי זוננפלד, בנו של הרב יוסף חיים זוננפלד).
חיבר כחמישים וארבעה חיבורים, אשר מרביתם עדיין בכתב יד. מתוך הספרים שיצאו לאור, ניתן למנות את: זכות אבות וענף אבות על מסכת אבות, (ירושלים, ה'תרנ"ד); אורח נאמן ארבעה חלקים (ירושלים ה'תרפ"ד-ה'תרצ"א).
חלק אורח חיים: [4], 106 עמ'.
חלק אבן העזר: [2], פד דף.
חלק חידושים: [1] סז דף. 34 ס"מ.
מצב טוב מאוד. מעט כתמי זמן. עותק נאה ומהודר. כריכה שמורה.