קבלה נאה מאוד, על תרומת חמש מאות דולר [סכום עתק באותם הימים], לטובת הקמת הישיבה הגדולה בעולם – 'ישיבת חכמי לובלין'. הקבלה כולה נכתבה בכתב יד קדשו ובחתימתו של גאון וקדוש ישראל רבי מאיר שפירא מלובלין, מחולל הדף היומי. פילדלפיה, ער"ח אדר א' תרפ"ז [1927].
בשנת תרפ"ד הגה המהר"ם שפירא את הרעיון להקים את ה'ישיבה הגדולה בעולם'. ישיבה בה לא יצטרכו הבחורים לאכול 'ימים' אצל 'בעלי הבתים' ולהסתובב כקבצנים בעיירה. כדרכו בכל מפעליו הקדושים, הלך המהר"ם שפירא על הטוב ביותר. הוא החליט להקים את המבנה המפואר ביותר, שיתחרה בפאר של האוניברסיטאות הטובות ביותר באירופה. מבנה רב קומות, שמלבד היכל בית המדרש המפואר והספרייה הענקית, יכלול גם פנימייה מאובזרת, בית מרחץ ואפילו מכבסה. ישיבה בה יתפאר כבודה של התורה ושל לומדיה. בתחילה חשב המהר"ם שפירא שיצליח לגייס את הכספים הרבים לצורך כך בפולין עצמה, אולם עד מהרה הוא נוכח לראות שעליו ליטול את מקל הנדודים ולהפליג ליבשת אמריקה.
בשלהי שנת תרפ"ו הגיע המהר"ם שפירא לאמריקה ושם נדד ממדינה למדינה ומעיר לעיר בגיוס כספים עבור הישיבה. בארה"ב שהה המהר"ם שפירא עד חודש סיון תרפ"ז ומשם המשיך לקנדה ובחזרה לאירופה. בתחילה סרבו יהודי אמריקה לתרום לו, עד שכמעט והיה צריך למכור את שעונו בכדי לממן את הוצאות האכסניה, אולם אט אט, בכשרון הנאום הפנומנלי שלו כבש המהר"ם שפירא את ליבם של עשירי (ועשירות) אמריקה ובסופו של דבר הצליח לגייס את סכומי העתק לצורך הקמת הישיבה. הקבלה שלפנינו נרשמה על תרומת עתק בסך של חמש מאות דולר, שבאותן השנים היה זה ערכו של בית (זו כנראה הסיבה שבגינה הקבלה נרשמה כולה בכתי"ק ובחתימת המהר"ם שפירא ולא בידי הגבאים). את התרומה הרימה הנדיבה ז. ה. (פעסיא) מילער מפילדלפיה.
באותה נסיעה טבע המהר"ם שפירא את האמרה אודות מאמר הגמרא במסכת חולין (דף ז' ע"ב): "ישראל קדושים הם, יש שרוצה (לתרום) ואין לו (מה לתרום), ויש שיש לו ואינו רוצה (לתרום)". והקשה המהר"ם: בשלמא זה שרוצה לתרום ואין לו, מובן מדוע הוא נקרא נקרא "קדוש", שהרי אילו היה לו היה תורם, אולם זה שיש לו ואינו רוצה לתרום, מדוע הוא נקרא קדוש? אלא תירץ המהר"ם שפירא: את ישיבת חכמי לובלין הקמתי רק בעזרת תרומותיהם של אלו "שיש להם ואינם רוצים", כל אלו שרוצים ואין להם, למרות כוונותיהם הנאצלות, לא יכלו לעזור לי במאומה…
בגב הקבלה הדפיס המהר"ם שפירא בחמש שפות את חזונו אודות ישיבת חכמי לובלין: "הישיבה העולמית בלובלין תחזיר את התורה לאכסניא שלה, תחנך אלפי תלמידי-חכמים ומנהיגים רוחניים בישראל ותתן לתלמידיה גם הספקתם השלמה".
מלבד ערכה ההיסטורי של הקבלה. יש לה כמובן גם ערך סגולי-חסידי רב, ככתב יד קדשו של הגה"ק רבי מאיר שפירא, שהיה נכד ישיר בן אחר בן של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ ושל בניו ונכדיו הקדושים מדפיסי סלאוויטא וזיטומיר, וממש לקראת הכתרתו כממלא מקום אבותיו כאדמו"ר מקוריץ, שאותה ייעדו להגיעו לגיל חמישים, שבק חיים ונפטר לבית עולמו, כידוע.
על כוח ברכתו העצום של המהר"ם שפירא סיפר תלמידו המובהק הגר"ש הלוי וואזנר מגדולי הדור הקודם, שבדידו הוה עובדא. בנערותו כאשר למד בישיבה (הוא נודע כמתמיד עצום) ופעם ראה אותו המהר"ם שפירא באמצע הלילה יושב בגן המהודר של הישיבה ולומד לאור הלבנה, ומאחר שלימוד לאור הלבנה עלול להזיק לראייה, ניגש אליו המהר"ם שפירא ונשקו על ראשו ובירכו בחום: "שמיל'ה (זה היה כינויו) אני מברכך שלעולם לא תזדקק להרכיב משקפיים"! וסיים הגר"ש וואזנר: "אני כבר עברתי ברוך ה' את גיל 100 שנה ולאורך כל שנות חיי עד עצם היום הזה לא נזקקתי להרכיב משקפיים"!!
[1] דף נייר, 19 ס"מ. נייר משובח. [15] מילים בכתי"ק ובחתימת קדשו המלאה של המהר"ם שפירא.
מצב טוב מאוד. סימן קיפול.