בשנות מלחמת העולם הראשונה ובעקבות חסימת הגבולות, גלו הרב צבי יהודה ואביו בכמה מדינות. בקיץ תרע"ד יצאו לכנסייה הגדולה של 'אגודת ישראל' בגרמניה. עם פרוץ המלחמה ריחפה עליהם סכנת מאסר כנתין אויב, ולכן נסעו לשווייץ הנייטלרית, שם עברו מעיר לעיר, והתחנה האחרונה שלהם הייתה ב'סנט' גלן'. ב-תרע"ו הציעו לאב לכהן בלונדון, הוא קיבל את הצעה ועבר יחד עם אשתו ללונדון, ואילו הבן נותר בשווייץ. עם סיום המלחמה בחורף תרע"ט, התכתבו האב והבן כדי להכין את עצמם לחזור לא"י.
בגלויה זו מעלה הבן שאלה מעניינת. ב'קערת' צדקה עבור 'ישיבת ארץ ישראל באלכסנדריה' נערם סכום חשוב, אלא ששמע מהגבאים בעת הנחת ה'קערה' שהאמת שהיא עבור ישיבת ארץ ישראל, ושאלתו האם אכן יכול למסור את התרומות לא"י. בהמשך הוא מעלה את נושא 'הנסיעה', היינו שהוא מכין את עצמו לנסוע ללונדון [ואכן במחצית הראשונה של חודש אייר הגיע הבן ללונדון, באמצע חודש אב עזבו את לונדון, ובר"ח אלול עלו לחופה של יפו]. כן מזכיר מפעילותו עבור 'דגל ירושלים'. בצד השני של הגלויה כתב מכתב ד"ש לאמו – באידיש. בכתבי הרב לא מצאנו מענה לגלויה זו. שווייץ, ניסן תרע"ט.