מכתב עמוס בברכות לנער בר-מצווה, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש. ראש חודש מנ"א תשי"ג [1953].
הרבי מברך ברכות שכל הורה היה מאחל לעצמו לזכות בהן עבור ילדיו: "הנני בזה להביע ברכתי שיגדל להיות ירא שמים, חסיד ולמדן ויירווה ממנו ביחד עם זוגתו שיחיו רוב נחת, אידישן נחת, חסידישן נחת". בשולי המכתב חתימת יד קדשו של הרבי.
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסאהן [שניאורסון; תרס"ב-תשנ"ד 1902-1994], הנשיא השביעי בשושלת אדמור"י ליובאוויטש. החל לכהן כאדמו"ר בשנת תשי"א ועד לפטירתו. גאון אדיר בכל מכמני התורה ומצודתו הייתה ועודנה פרוסה בכל רחבי תבל.
עוד בחייו נודע הרבי כפועל ישועות מעל לדרך הטבע וחולל ניסים כאחד הקדמונים. דבר נפוץ אצל רבים מגדולי ישראל האמיתיים, בכל הדורות ומכל החוגים. החידוש אצל הרבי מליובאוויטש הוא שגם לאחר פטירתו – כך מספרים חסידי חב"ד – עדיין ממשיכים כתביו המודפסים ועל אחת כמה וכמה כתבי-יד-קדשו, לחולל ניסים, לא פחות ואפילו יותר מאשר בחייו, כמאמר חכמינו ז"ל ( חולין, ז ב): "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן"!
[1] דף נייר, 28 ס"מ. המכתב מודפס במכונת כתיבה על גבי נייר מכתבים רשמי של הרבי. ובסופו חתימת יד קדשו של הרבי.
מצב טוב.