"כמעט כלוני בארץ, ואני לא עזבתי פקודיך"
אוסף המכיל ששה-עשר מכתבים ארוכים ומלאי תוכן, מאת תלמידי ומנהלי ישיבות צלסהיים ו-וינדסהיים אשר על אדמת גרמניה, העוסקים בהשגת וויזות נסיעה, מזון, מלבושים ושאר צורכיהם של תלמידי הישיבה, ניצולי השואה. כל המכתבים נשלחו אל אחד מגדולי פעילי הסיוע לבני התורה משארית הפליטה – הגאון רבי יצחק צבי [זיידל] סמיאטיצקי, ר"מ בישיבת 'תורת אמת – שניידר', חתנו של הישיבה הגה"צ רבי משה שניידר. גרמניה (צלסהיים, וינדסהיים), פולין (לודז') וצרפת (בראשיי). תש"ו-תש"ח.
המכתבים ההיסטוריים שלפנינו חושפים צוהר לעולמם הפנימי של בני ישיבה אשר שרדו את נוראות השואה, ונאבקו בשארית כוחם להחייאת עולם הישיבות באירופה העשנה. כותבי המכתבים עסקו רבות בחיזוק הישיבות כפי שנראה פעמים רבות מתוכן המכתבים שלפנינו, כך שלמכתבים אלו נוספת משמעות ציבורית וממילא ערך היסטורי רב.
כותבי המכתבים היו לרוב אנשים צעירים, חלקם איבדו את מרבית ואף כל קרוביהם הי"ד בידי המרצחים ימ"ש. כל אחד ואחד מהם עבר ייסורי גהינום בלתי נתפסים, ואף על פי כן התעודדו והקימו מאפר מוסדות תורה עבור בני התורה מהניצולים. עליהם ניתן לומר את הפסוק המרגש מספר תהלים: "כמעט כלוני בארץ, ואני לא עזבתי פקודיך".
המכתבים עוסקים בשני מוסדות עיקריים – ישיבת 'מרכז התורה' במחנה העקורים וינדסהיים הסמוכה לנירנברג, וישיבת 'שארית בית יוסף' במחנה העקורים צלסהיים (ציילסהיים) הסמוכה לפרנקפורט, בנשיאות הגאון רבי גרשון ליבמן.
פירוט המכתבים ותוכנם:
מכתבים 1-6: מכתבים מאת רבי יונה ברומברג, תלמיד ישיבות ברנוביץ' ומיר, מייסדה של ישיבת 'מרכז התורה' במחנה העקורים וינדסהיים.
* אלול תש"ו. מכתב זה רצוף ידיעות ידיעות היסטוריות: "הנני בקביעות באיזור אמיריקאי בוינדסהיים אצל נירנברג… בוינדסהיים יסדנו ישיבה בשם "מרכז התורה", כבר נמצאים בה עכשיו יותר משבעים ב"ת [-בני תורה] כ"י. אך המצב הגשמי דחוק מאוד, וכל אחד ואחד קרוע ובלוע. בשבוע העברה חגגנו ברב פאר והדר פתיחת הישיבה… ".
* [ללא שנה]. מכתב זה רצוף ידיעות היסטוריות: " הגענו של בני תורה הליטאים שהיו בבערגען בעלזען לאיזור אמיריקאי, רכזנו את כל בני תורה מישיבות ליטא לוינדסהיים, ויסדנו שם שם ישיבה. בזמן הנוכחי נמצאים בוינדסהיים קרוב למאה בני תורה כ"י , וביניהם אברכים עם משפחותיהם. מצבם עוד לא הסתדר כיאות להיות […] על פי מדה שנותנת האונררא עם הספקה מועטת שנותן ועד הצלה, כי אין הקומץ משביע את הארי…".
* פרנקפורט, כסלו [תש"ז]. במכתב זה מבשר רבי יונה על אירוסיו בשעה טובה ל"עלמה צעירה… מרומני', היא ג"כ גלמודה בעולמה…". בהמשך ידיעות אודות שליחת כספים על ידי רבי אברהם קלמנוביץ, מראשי עסקני ההצלה ונשיא ישיבת מיר.
* פרנקפורט, חשוון [ללא שנה]. במכתב זה נחשפת ידיעה היסטורית, כי " ר' גרשון [ליבמן] מתכונן עם כל בני הישיבה לנסוע בעתיד הכי קרוב לארצות הברית ".
* פרנקפורט, [תש"ז]. במכתב זה מתאר רבי יונה את שפל מצבם של בני ישיבת מיר: " מצב בני ישיבת מיר נתרועע בזמן האחרון עד דרגא השפלה, למרות שבעד כל בני הישיבות דואג בעדם הר"מ שלהם בארצות הברית ממש כאב לבנו, ובעד בני ישיבות מיר כצאן בלי רועה… נמצאים עכשיו בגרמני' חמשה בני ישיבת מיר…".
בהמשך המכתב מבקשו לדאוג לצורכי הפסח: "היות שימי הפסח ממשמשים ובאים ומאוד נחוץ בעד ישיבת מרכז התורה ווינדסהיים נרות, ע"כ [-על כן] ישלח כפי היכולת נרות בעדנו. נמצאים עכשיו בווינדסהיים יותר ממאה ועשרים איש, ביניהם שלשים משפחות כ"י… ".
* פרנקפורט, אייר תש"ז. במכתב מסביר רבי יונה את סיבת עיכוב הגעת המכתבים, "לפי אשמת מנהלי ועד ההצלה בגרמני', שהם מלאים חרון אף על הרב […], וכל דבר שבא על כתובת הרב הנ"ל, טרם שיבדקו הדבר בשבע חקירות ודרישות אינם מוסרים המכתב…". סיבה נוספת לאיבוד חלק מהמכתבים היא "שבהדואר עובדים פולנים אוקראינים ועוד רוצחים, והם הם הגנבים…".
מכתבים 7-13: מכתבים וגלוית-דואר מאת רבי חיים גינצבורג, מחשובי הבחורים בישיבות צלסהיים ו-וינדסהיים בגרמניה. ידידו של רבי יונה ברומברג.
* לודז', אייר (פ' קדושים) תש"ו. יידיש. מכתב מזעזע, בו מתאר רבי חיים את הרגעים בהם קיבל את הבשורה הקשה על רציחת אהוביו וקרוביו על ידי הנאצים ימ"ש. מזכיר את קרוב משפחתו רבי אברהם קרביץ אב"ד לודז'.
* לודז', א ייר (פ' אמור) תש"ו. גלוית-דואר עם חותמות שונות. יידיש. מכתב זה נכתב זמן קצר לאחר המכתב הקודם, כפי הנראה מחמת חששו של הכותב שמא המכתב הקודם לא הגיע ליעדו. המכתב דומה במקצת למכתב הקודם, ובתוספת ידיעות חדשות.
* פרנקפורט-צלסהיים, אב תש"ו. במכתב מספר רבי חיים על מעברו מלודז' למחנה העקורים ציילסהיים, וכן פרטים על הדרכים בהם ניתן לנסוע לאמריקה בלא וויזה. מזכיר את רבי גרשון "מקאוועל", הוא רבי גרשון ליבמן.
* ווינדסהיים, חשון תש"ז. במכתב זה כותב רבי חיים על קשיי הניסיון להשיג אשרות כניסה לארה"ב, ועל ביקור עתידי של ראש ועד ההצלה ושל רבי מרדכי לנדינסקי אצלם במחנה.
* ווינדסהיים, [ללא שנה]. במכתב זה כותב רבי חיים על הרעיון להעתיק את הישיבה לפאריז, וכי רעיון זה נתון בחלוקת אצל ראשי ועד ההצלה. ידיעה נוספת על ביקור מר שמיד ממנהלי ועד ההצלה בישיבה, ועל כך כי המבקרים הקודמים לא הועילו לישיבה, "או שלא עלה בידם או לא רצו?…".
* פרנקפורט, אייר תש"ז. במכתב זה מבשר רבי חיים כי ידידו רבי יוסף לענצעווסקי (גיסו של רבי אברהם קלמנוביץ) קיבל את הוויזה המיוחלת. אף הוא ורבי יונה היו כבר בשטוטגרט אצל הקונסול, והם ממתינים לקבלת הוויזות.
* תמוז תש"ז. ידיעות אודות נסיעתו ונסיעת חברו רבי יונה. כמו כן מביא ידיעות אודות הישיבה בוינדסהיים: "הועד-הצלה לא נתנו כשני חדשים "הזושטיעט" [-תמיכה] מפני הסיכסוכים שיש ביניהם ב"נוי-יארק", ומפני המלחמה הפ[ו]ליטית אנו סובלים, ואנו הכפרה הראשונה!…".
מכתב 14: מכתב מאת רבי יואל מאיר פוטושביץ' (פאטאשעוויטש), ממנהלי ישיבת 'שארית בית יוסף'. צלסהיים, כסלו תש"ז.
המכתב מכיל ידיעה על כוונת ועד ההצלה להפסיק את תמיכתם בישיבה, "באמתלא שאנחנו מקבלים תמיכה מהטשיץ רביס קאנסול, וגם אנחנו מקבלים חבילות מכת"ר…". כמו כן מוסר ידיעה מאת רבי יונה ברומברג על כוונתו לנסוע לפאריז. בשולי המכתב מוסר פרישת שלום מאת רבי גרשון ליבמן.
מכתב 15: מכתב מאת הגאון רבי יהודה ליב נקריץ, מראשי ישיבת 'בית יוסף', חתנו של רבי אברהם יפה'ן. בראשיי (צרפת), אדר שני תש"ח.
המכתב עוסק בניסיונותיו הרבים של רבי יהודה ליב להשיג רשיון כניסה לארה"ב: "מצבי העגום בעיכוב השגת רשיון כניסה לאה"ב עד היום – למסור לי למסור לכת"ר, ובודאי עשה ויעשה מה שבכחו לסייעני…".
מכתב 16: מכתב מאת כותב לא מזוהה, העוסק בקבלת חבילות עבור מחנה צלסהיים. 1946.
[15] מכתבים + גלוית דואר, סה"כ [16] פריטי נייר. ששה מכתבים נכתבו על גבי בלנקים של ארגונים ומוסדות שונים: ועד ההצלה, ישיבת נצח ישראל, ישיבת מרכז התורה וישיבת בית יוסף. מרבית המכתבים נכתבו בדיו, שניים בעפרון.
מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמי זמן ובלאי. קרעים קלים בשולי חלק מהדפים.
– – – – – – – – –
רבי יונה ברומברג – מחשובי התלמידים בישיבות אירופה. למד בישיבה קטנה לומז'ה, אחר כך למד בישיבת ברנוביץ' תקופה ארוכה, ולאחר מכן עבר למיר, שם נעשה לאחד ממקורביו של מרן המשגיח רבי ירוחם ליבאוויץ. בעת המלחמה ומעברה של ישיבת מיר לווילנא, נסע להיפרד מהוריו בעיר יאנובה הפולנית. כאשר חפץ לחזור לישיבה בווילנא גילה כי הגבול נסגר, וכאשר ניסה להבריח את הגבול נתפס על ידי משמר הגבול הרוסי ונשלח לגלות בסיביר. לאחר המלחמה הסתובב בערי אירופה החריבות, והקים ישיבה במחנה העקורים וינדסהיים. לאחר מכן הרביץ תורה תורה בארה"ב ובארץ ישראל. מזכרונותיו נדפסו בספר 'שמך לא שכחנו' מאת דב אליאך, חלק א', עמ' 339-375.
רבי יואל מאיר פוטושביץ (פאטאשעוויטש) , תלמיד ישיבת לומז'א. מגדולי וראשוני הפעילים להקמת עולם הישיבות. הקים ביחד את רבי גרשון ליבמן את ישיבת 'ברגן בלזן', אשר נחשבת לישיבה הראשונה שהוקמה שבועות ספורים לאחר סיום המלחמה, אשר התנהלה כצורת הישיבות הרגילות בימי טרום השואה. לאחר זמן ישיבת ברגן בלזן עברה לצלסהיים, והיא הישיבה מוזכרת במכתבים שלפנינו.
רבי יהודה ליב נקריץ (נעקריץ) – מבחירי התלמידים בישיבת 'בית יוסף נובהרדוק', שריד לדור הענקים של תנועת המוסר האדירה. נשא לאשה את בתו של הגאון המופלא רבי אברהם יפה'ן. חתנו הוא הגאון רבי יחיאל יצחק פאר שליט"א ראש ישיבת 'פאר רוקאוואי'. על תולדותיו וקורותיו נדפס ספר 'לב הארי'.
רבי חיים גינזבורג, יליד טיקטין. בזמן השואה שהה בפולין. לאחר השואה עבר למחנה העקורים צלסהיים שם חבר לרבי יונה בפעילות לחיזוק מוסדות התורה דשם, לאחר מכן עברו לווינדסהיים.
