רבי ישעיה יליד פינסק, תלמיד מובהק לרבי חיים מוואלוז'ין. עלה לא"י בשנת תק"ע והתיישב בצפת. משם עלה לירושלים, והיה בין האשכנזים הראשונים בראשות רבי מנדל משקלוב שהחיה את היישוב הירושלמי. בשנת תקפ"ג נישא לבתו של רבי ישראל משקלוב, ולאחר פטירת חמיו בשנת תקצ"ט ירש את הנהגת הקהילה בירושלים. בכוח כל הקונסולים התמנה אז לנציגם בעיר, תפקיד שנתן לו כח רב. כנציג הקונסולים, זכה ר' ישעיה לעבוד מצד השלטון העות'מאני. וניהל את העדה ביד רמה.
הפלא הוא שמשפרצה מלחמת קרים והיישוב נותק ממקורות התמיכה שבאירופה, התפתח משבר חמור, ומשפחות רבות הגיעו לחרפת רעב. פין נחלץ לעזרת היישוב, וקרא לידידים בחו"ל לשלוח תרומות. כאשר הכספים לא הספיקו, היו נכונים ליטול הלוואות בריבית קצוצה! המצב החמיר בחורף הקשה של שנת תרי"ד, באשר נוסף למצוקה הכלכלית סבל היישוב גם מסופת שלג ומקור עז. פין החל בחלוקת לחם פעמיים בשבוע וכן בחלוקת פחמים. מאות צבאו על ביתו, כדי לזכות בלחם. והפלא שגם מעשה צדקה זה עורר התנגדות, מאת רבי ישעיה ברדאקי. הוא קרא לציבור להימנע מלהיזקק לעזרתו עקב היותו חשוד בכוונות מיסיונריות. ידיעה זו נמצאת ביומנו של פין (כת"י): יום 1 במרס 1854: "בשבת האחרונה דרש ר' ישעיה בבית-הכנסת וטען: שבגלל החטא של קבלת צדקה כזאת מידי נוצרים, מעכבים את ביאת המשיח".
ואילו במכתבו הנחשף כאן לראשונה, משנת תר"ך, הוא פונה אל פין במלוא הכבוד, ומבקש הימנו שיבוא לקראת עזרתו 'עבור האי גבראי יקירא ר' חיים הלוי שפירא.. מכיר אנו אותו מיום בואו לכאן…'.
[1] דף נייר. 14X21 ס"מ. כתיבת סופר והוספה בכתב ידו: "מאיתי ידי כסאו וחתם באנגלית ובעברית. מצב טוב.